עוד תשובות שנכתבו על ידי: ברוריה

קשרים קליליים הם בעיתיים?

אני בחורה חרדית מבית "פתוח" יחסית אני בת 21. אני מאותן הבנות שמתחברות נורא מהר לאנשים וגם שומרת על יחסים מאד קרובים, מאד חברותית, מאד אנרגטית ושמחה. עם השנים מצאתי המון חברות טובות מאד גם ממגזרים פחות חרדיים, דתיים ואני שבאה מבית חרדי שלא כ"כ סגור על עצמו לא נרתעתי וגם הורי לא נרתעו. עכשיו לבעיה שלי: במהלך הזמן פיתחתי קשרים עם בחורים בעיקר בקשר ללימודים עם זה אין לי בעיה: אני שומרת על קשרים רחוקים שקשורים בעיקר לעניינים של לימודים חוץ מ2-3 בחורים שכבר יותר התחברתי אבל גם לא משהו קריטי וקרוב מידי חוץ מאחד מהם: נהיינו חברים ממש טובים, הוא סוג של דתי לא סגור על עצמו (אבל זה לא משנה לי אנחנו לא בעניין, הקשר שלנו הוא כמו אחת מהחברות הטובות שלי, אנחנו מחוברים ומחבבים אחד את השני) אבל יש לי בעיה, אני נחשבת לבחורה טובה חרדית פתוחה אני בשלב שמציעים לי שידוכים אני גם ככה בשלב מבולבל של חיפוש עצמי, אני לא בטוחה עם איזה סוג בחור אני רוצה להתחתן תמיד היו לי דעות שונות מהדעות החרדיות הקלאסיות (בא מהאופי שלי שלא ממש מקבל דברים כמו שאומרים. אני עצמאית נורא ולא חושבת כמו כולם) אני רוצה בחור טוב, אני חזקה ואוהבת דת וחושבת שיש דברים טובים בחרדיות, אני רוצה להישאר רק שאני לא יודעת באיזו רמה. השאלה אם זה יפריע לבחור טוב ולא מקולקל או משהו הקשר הזה. אני מפחדת לגלות על הקשר הזה להורי שגם בטוחים אגב שמתאים לי בחור חרדי קלאסי. וגם, אולי מיותר לציין, מאד קשה לי לנתק קשרים עם חברים קרובים (במיוחד שהוא עזר לי בתקופה קשה וגם אני לו).
מקווה שהשאלה מובנת ולא מידי מבולבלת, תודה מראש.

לקריאת התשובה >

מפחדת מיום הדין

איך אפשר להגיע ליום הדין כשאני עדיין מתמודדת ללא הצלחה בנסיונות קשים, ואין בכוחי עדיין לעשות תשובה, משום שעוד לא הגעתי למקום הפנימי בלב שמאפשר זאת??

לקריאת התשובה >

פגועה מהקב"ה!

אני פשוט מרגישה שהוא פשוט עזב אותי.
אחרי שהיינו חברים כ"כ טובים, באמת, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו, הוא עזב אותי. פגע בי.
וזהו, עבר הזמן ואני נפגעת מזה.
אני יוצאת מכל העניין הזה פגועה, כעוסה, מאוכזבת, עצובה.
זה לא שתמיד התרגלתי לקבל כן. הוא תמיד היה שם לצידי ואני תמיד לצידו.
בזמן שהייתי צריכה אותו, הוא פשוט הלך.

לקריאת התשובה >

ניסיון והתמודדויות בעבודה-האם לעזוב?

אני בחורה מבית חרדי טוב אני עובדת בדירה של נערות בסיכון, כאלו שאין להן בית.
ואני ממש לא יודעת אם להמשיך יש לי שם הרבה ניסיונות מצד אחד ומצד שני אני ממש אוהבת את העבודה אני מרגישה מאד מבולבלת .
הדירה בעיר חילונית ויש הרבה ניסיונות, יש אח לאחת הבנות פה שמנסה להתחיל איתי בכל הזדמנות,
ויש שם אינטרנט בלי הגנה וכל הצוות שם לא חרדי יותר דתי כזה אני ממש מנסה לשים לעצמי גבולות ולפעמים מצליחה ולפעמים לא אני מאד אוהבת את החניכות שלי וממש לא רוצה לעזוב אותם אני יודעת שאם אני יעזוב תעבודה זה יוריד אותי מאד רוחנית כי אני משועממת וזה יכול לגרום לעשות שטויות ואני גם בשידוכים ואני מרגישה שכל עוד אני שם אני לא יצליח להתנתק ולבנות קשר אם בחור רציני ב

לקריאת התשובה >

מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אני בת 20 ויש לי זמנים -יותר נכון ימים שבהם אני ממש במצב רוח ירוד, בהרגשה לא טובה, כל הזמן צורך לבכות וכ'ו…הבעיה שאני מאד מאשימה את עצמי בדבר הזה, למה זה קורה לי, מה הקשר עכשיו לבכות, למה התהפכתי היום וכ'ו
נוצר מצב-שחוץ מההרגשה הירודה שלי-אני גם בהמון האשמה עצמית ולא נותנת לעצמי מקום לדכדוך.
השאלה שלי היא האם ההאשמה הזאת נכונה, האם יש צורך בה, האם באמת עליי לעצור את עצמי. או שלהפך ההאשמה היא שמרעה את המצב-ואם כן-כיצד ניתן להתמודד איתה??????
בכללי אפשר לאמר שאני מאד מאד שיפוטית כלפי עצמי, נוטה להאשים את עצמי ולקחת את כל האחריות/הבעיות על כתפיי.
אשמח לתשובה מכם ולעצות להתיעלות.

לקריאת התשובה >

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

לקריאת התשובה >

בחורה חרדית. בחור חילוני בעבודה.

התחלתי לעבוד לא מזמן בחברה מעורבת. יש בחור חילוני שעובד איתי בצוות. בחור מדהים בן 28 חכם, מבריק, מרשים, שם בכיס שלו את כל הבחורים שיצאתי איתם בעבר. הוא מתייחס אליי יפה, עושה רושם של בחור טוב. אני לא בטוחה אבל יכול ליהיות שהוא בעניין שלי או שאני בעניין שלו. אני משתדלת לשמור על יחסים מקצועיים- יחסי עבודה בלבד. מה שכן, יוצא לדבר פה ושם.
אילו היה בחור ישיבה…הרי ברור שזה בדיוק מה שאני מחפשת..
אין לי כ"כ עם מי לדבר על זה. הייתי צריכה לשתף 🙂

לקריאת התשובה >

כל החיים לפני וכבר התייאשתי- למה לחיות?

אני חרדית ויודעת שכל מה שה' עושה הוא לטובה
אבל פשוט אזלו לי הכוחות ולא יודעת איך אני אצליח אחרי כל קושי ולפני כל משימה חדשה לאסוף כוחות חדשים.
זה מרגיש לי משימה בלתי אפשרית עבורי.
החיים רק מתחילים לפניי עוד לא התחתנתי וכבר נמאס לי מהכל. אין לי חשק לכלום. אני לא מוצאת סיבות לעשות דברים.
כל דבר שמיד לא מצליח אני מחליטה להתייאש.
אבל יש דברים שאי אפשר לעזוב באמצע וזה נהפך להיות אבן גדולה וכואבת על הלב.
אין לי את מי לשתף. אני לא ממש בן אדם פתוח שמדבר עם אנשים ובטח לא על נושאים כאלה.
נהייתי מאוד עצבנית ואני מוציאה את הכעסים שלי על האנשים הלא נכונים. אני כותבת ובוכה
כי באמת שכבר נמאס לי
ואני לא יודעת מה לעשות.
חשבתי להגיד לאבא שלי שאולי כדאי שאני אלך ליועץ או פסיכולוג.
אבל זה מרגיש לי הוצאה גדולה של כסף
ואני גם מתביישת.

לקריאת התשובה >

איזה בחור יתאים למישהי מורכבת כמוני?

אני בחורה בשידוכים "חרדית" . למען האמת אני לא חזקה יותר מידיי ואפשר לומר שאף קרה מאוד בתחומים מסוימים, אני לא מתפללת כבר שנים(כי מורה בכיתה ה אמרה שאם לא מכוונים בתפילה התפילה לא שווה…).
אבל עדיין אני מוגדרת כדוסית מאוד, בגלל הלבוש שלי, ולא שאני מתלבשת צנוע בגלל שאני צדיקה פשוט זה לא מידי מעסיק אותי ובעיקר אני לא רוצה להיכנס לסכסוכים עם ההורים שלי.
אפשר לומר שיש לי אופי כנוע מאוד, וזה גורם לי להמשיך עם אורח החיים הזה למרות שאני לא מרגישה מחוברת מידי.
והדעות שלי ביחס לעולם מאוד שונות מהדעות הרווחות בציבור החרדי, עם כי כלפי חוץ אין הבדל.
עניין השידוכים מאוד בעיה עבורי, לא שיש לי בעיה להתחתן עם דוס אבל אני מרגישה שזה רמאות.
מיצד שני אני בטוחה שההורים שלי ישברו מאוד אם אשנה כיוון בחיים.
קיום המיצוות שלי מאוד בלי רגש אם כי אני כן שומרת.
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני יודעת שאם אחליט להתחתן עם משהו חזק אצטרך להסתיר את הדעות האמיתיות שלי וזה מרגיש לי כול כך רע לשקר.מה לעשות???

לקריאת התשובה >

התפרצויות זעם מול בעלי

אני חווה קשיים בזוגיות עם בעלי, אנחנו נשואים קרוב ל4 שנים וכבר שנתיים שאני רואה שלא הולך חלק מהרבה סיבות.
הבדלי דת, מנטליות ואופי. אבל לא רק… גם תקשורתית.
אתמול בעלי רצה להביא חברותא הביתה ואני התנגדתי כי לא נעים לי שיכנסו אנשים לבית כשהוא לא מסודר, והייתי אחרי יום מתיש. הוא החליט לקבוע עובדה בשטח.
הייתי כאמור אחרי יום לא פשוט שרובו מחוץ לבית ובקושי חזרתי הביתה ישר לישון ולא הייתי מסוגלת לסדר.
הוא חושב שזה לא סיבה ללכת ללמוד במקום אחר.
זה סיפור שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים בכל שבוע, אני עמוסה מאד בחיים ולרב הבית לא מסודר.
הוא לא מוכן לשמוע דב כזה, מבחינתו זו לא סיבה מוצדקת.
ניסיתי להסביר לו שהבית של שנינו וצריך למצא פיתרון ששתינו נהיה מרוצים ממנו, אין על מה לדבר. מבחינתו שאני יתמודד עם המציאות (אחרי יום מטורף, כן?)
באופן כללי עם כל הבעיות אני מעונינת שנלך לטיפול והוא תמיד לא מוכן.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן