עוד תשובות שנכתבו על ידי: תמר מ.

בעלי עושה מה שבא לו עם האינטרנט

נמאס לי!! בעלי עושה מה שבא לו!! יש בנינו פערים בעיקר בהשקפת עולם ופעריים חינוכיים. לאחרונה הכניס מחשב עם אינטרנט הביתה (רימון, רמת הגנה גבוהה).. וכשהוא יוצא עם המחשב מחוץ לבית אין לו שום הגנה על המחשב! זה מפריע לי. אמרתי לו שאני רוצה הגנה גם מחוץ לבית (התקנת הגנה על המחשב קבועה גם בחוץ..) והוא לא מוכן.
אמרתי לו שנפתח אתרים שהוא מעוניין בהם כמו חדשות וספורט ובכל זאת הוא מתנגד!!
מציק לי שמחשב כזה יושב בבית אז אמרתי לו אוקי, קח את המחשב תניח אותו באוטו שלך ושם תעשה איתו מה שבא לך.. אל תכניס לי אותו לכאן.. הוא נופנף בידו.. בעצם לא שם עליי.
תעזרו לי, מה עליי כאישה לעשות? אני חייבת שמישהו ירגיע אותי.. אני לא מוכנה לקחת אחריות על מעשיו!! אך משהו בתוכי לא רגוע ובכלל יש לי זכות לומר שזה לא מתאים לי.. מותר לי.. מספיק הכניס אינטרנט הביתה ללא רשותי.. מה עליי לעשות? ואיך משחררים לחץ והופכים לאישה אדישה שמבינה שהאחריות שלו היא על החיים שלו ולא אחריות שלי..
הוא לא מבין אבל זה כ"כ גורם לי להתרחק ממנו בצעדי ענקקקק!! אני מפתחת אישות מטורפת כלפיו ובאמת הקשר הזוגי נפגע אך אני מוכנה לשלם את המחיר הזה בשביל בריאות הנפש לי.. להבין שזה נטו שלו.
אשמח שתגידו לי עד איפה אני יכולה לדרוש בנושא.. האם נכון לומר "קח את המחשב בחוצה".. או שיש לו זכות מלאה להכניס אינטרנט הבייתה בלי לשאול אותי..

לקריאת התשובה >

כאב גדול עם הקושי להרות

אני אמא ל 2 בנות בריאות ב"ה, עם עבר מיילדותי גרוע.
עברתי הפלות בשלבים מתקדמים, לידה שקטה, והרבה יסורים
לאחר ההריונות הכושלים נולדו 2 הבנות. לאחר התייעצויות, נאמר לי שבגלל הסיכון לא יעזרו לי להכנס להריון, אבל ניתן לאפשר הריון נוסף אם יגיע באופן טבעי (מה שלא קורה בפועל)
הבעיה שלי היא שכל חודש מחדש כשאני מגלה ששוב אינני בהריון אני מתחילה לבכות פתאום בלי הסבר (ואז כמובן נזכרת בכל ההיסטוריה), אני עצבנית וחסרת סבלנות בחלק מימים אלה אני גם לא הולכת לעבודה, והחיים בבית בלתי נסבלים. בנוסף כל לידה במשפחה הקרובה מרגישה לי כמו חרב בלב.

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לאהוב את אבא שלי

יש לי קשר מעולה עם אמא שלי. אני מאד אוהבת לבלות איתה, ונוטה לדבר איתה ולשתף אותה המון. יש ביננו חיבור מאד חזק ובריא ב"ה וזה משהו שאני מוקירה ומברכת עליו רבות. לעומת הקשר איתה, הקשר שלי עם אבי ממש פגום ולא בריא. יש לי איזה מחסום כלפיו, משהו שמונע ממני לאהוב אותו. זה נשמע נורא להגיד שאני לא אוהבת את אבא שלי אך לצערי הדבר ממש כך. כל דבר שהוא עושה יכול להוציא אותי מכליי, אפילו דברים הכי מטופשים בהתנהלות השוטפת- איך שהוא לוגם מרק, איך שהוא הולך, איך שהוא מדבר.. ברור לי שאין שום בעיה אובייקטיבית בהתנהלות שלו ושאיך שאני חווה את הדברים זה שיקוף ישיר לרגשות הקשים שאני חשה כלפיו. הוא מעצבן אותי, ברמה שאני ממש נמנעת מלשהות איתו באותו החלל. נמנעת מלנסוע איתו, מלשבת לידו.. ממש נמנעת ממנו. לא תמיד זה היה כך, כילדה מאד אהבתי אותו ונהנתי מחברתו. יש בו כל כך הרבה דברים טובים, הוא איש חכם ומשכיל מאד וכילדה תמיד חוויתי אותו כאב מפנק ומשפיע כל טוב. הרגשות הקשים קיימים כבר בערך חמש שנים. ברור לי שאני חייבת לעבור עבודה פנימית, קשה לי לכבד אותו. אני מתנהגת כלפיו בקוצר רוח וסבלנות וממש מזלזלת ופוגעת בו על בסיס יומי. אני רואה איך הוא סובל מהיחס שלי כלפיו, גם לאמי כואב על זה ומדי פעם היא מעירה לי על זה בעדינות, אבל כשהיא מעירה לי אני מתעצבנת ומתקשחת. אני באמת מתנהגת אליו באופן מזעזע, זה נורא ואיום וזה ממש גורם לי לבושה גדולה בדיעבד, אבל כל כך קשה לי לרסן את התגובות הללו בזמן אמת. הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיכולים לערער אותי באופן כזה. מה גם שאני מאד חוששת שהיחסים הקשים שיש ביננו יצרו בעיות וקשיים בזוגיות עתידית. אני רואה את עצמי מקימה משפחה בקרוב וחוששת מאד שאשליך את היחס הרע שיש לי כלפיי אבא שלי על בן הזוג. אני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל אני מוצאת את עצמי כמעט מחוסרת שליטה על עצמי בסיטואציה עצמה. מה לעשות? איך מתחילים לעבוד על השדים שבפנים? איך משקמים את היחסים עם אבא? אשמח לעצתך!

לקריאת התשובה >

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה…

הפסוק הזה ככ נכון במקרה שלי שזה עצוב!
כשאני כועסת אני מרגישה שאני כועסת על בורא עולם
שכביכול מעניש אותי על משהו
וזה מפחיד אותי
למה במקום לפנות אליו שיעזור לי
אני כועסת?
בעלי כל כך ההפך מימני שאני מקנא
כשבא לו דבר לא טוב הוא טוען שזה כנראה
מגיע לו על משהו מסוים והוא מנסה לראות איך
הוא יכל לתקן ומה הוא יכל לקבל על עצמו
אבל אני בדיוק ההפך!
בעלי אומר לי לקרוא תהילים ואני כל כך לא בכיוון
ברגע של כעס
זה נורא והייתי רוצה לשנות חשיבה
איך עושים זאת?
איך מתקרבים לבורא עולם?

לקריאת התשובה >

מרגישה כעס על הקב"ה מרוב דיכאון

אני אחת שעברה הרבה בחיים, משברים, הרבה דיכאונות כל פעם נופלת לתוך הדיכאון וקמה מחדש. בקיצור חיה במלחמות תמידיות.
בעיקבות כל הקשיים האלה נהיו לי הרבה בעיות באמונה..
בהתחלה זה היה רק שאלות כמו מה משמעות החיים. לאט לאט זה הגיע לכעס על ה' , כעס על כל הסבל שהוא נותן לי, כעס על זה שהוא ברא אותי,כעס על זה שאני רוצה להתקרב אליו, רוצה להרגיש אותו והוא יודע את זה ובכל זאת הוא נותן לי סבל..סבל שגורם לי להתרחק ממנו. הכעס הזה רק החמיר והחמיר עד שהגעתי למצב שמרוב כעס אני מחללת שבת בדווקא, לא מתפללת בדווקא, לא נוטלת ידיים בדווקא. ופשוט עוברת כמה שיותר עברות ופשוט לא אכפת לי מכלום.
עכשיו בתקופה האחרונה הכעס כבר נרגע,לא יודעת איך. עכשיו מה שאני מרגישה זה חוסר אונים, מרגישה כלואה בעולם שאני לא רוצה להיות בו,בעולם שאין לי מה לעשות בו,ה' פשוט שם אותי פה ואין לי לאן לברוח ומרגישה גם ריקנות מטורפת. ובזמן האחרון התחילו לי הרגשות משונות.. אולי זה ישמע לך מוזר אבל פתאום אני מרגישה כל כך מוזר עם זה שיש דבר כזה ה' שמנהל את העולם ומחליט מה יהיה איתי,שיש עולם הבא. הכל מרגיש לי כמו סרט, כמו חלום. אני יודעת שיש ה' , אבל פתאום באות אלי התחושות המוזרות האלה… אני מרגישה כמו בנאדם שרק עכשיו סיפרו לו שיש דבר כזה ה' ועולם הבא וכל הדברים האלה. אבל בעצם אני יודעת את זה מאז שנולדתי…פתאום הכל מבולבל לי. אני לא אוהבת את החיים ולא רוצה לחיות אבל אין לי ברירה , אני תקועה פה בעולם,צריכה להתמודד עם כל הקשיים. אז אני רוצה לפחות להרגיש שמחה, להרגיש משמעות לזה שאני חיה, להרגיש סיפוק. עכשיו אני מרגישה ריקנות עצווומה!. ולמרות כל התחושות המוזרות האלה, אני יודעת שהדבר היחיד שיציל אותי מכל התחושות האלה ומהריקנות ומהחוסר רצון לחיות זה רק אם אני אתקרב לה' ויאהב אותו, וירגיש שהוא קרוב אלי..אני יודעת שבלי זה אין סיכוי שאני אהיה מאושרת אי פעם. אני לא שמחה שזה המציאות ושמישהו שולט על החיים שלי…אבל אין לי ברירה,אני חייבת לקבל את המציאות הזאת, אני לא רוצה לסבול יותר. אבל באמת שאני לא יודעת איך לעשות את זה, איך להיפטר מכל התחושות האלה שהם נגד ה'.
היו לי תקופות שהייתי מחוברת לה' ומתפללת אליו ומרגישה אותו לצידי. איך הכל ה

לקריאת התשובה >
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.

מרגישה שאני אדם לא אהוב

עד לא מזמן הרגשתי שיש לי הרבה מזל בחיים וההוכחה היתה הבעל הטוב והמתחשב שקיבלתי. הרגשתי טוב איתו בכל מקום והזוגיות פרחה ב"ה.
לאחרונה אני במשבר תעסוקתי אין לי עבודה,בעלי מבקש שלא אדאג,הוא דואג לפרנסה,ויש לנו ב"ה כך שזה לא נורא אם לא אעבוד. עם זאת עלתה בי הרגשה שאולי משהו בי דפוק. הרצתי מחשבות והיסטוריה קדימה ואחורה והגעתי למסקנה שאני אדם לא אהוב. סיפרתי זאת לבעלי,והוא ניסה לנחם ולהגיד שהכל יהיה בסדר. ולאחר כמה ימים אמר לי שכדאי שאהיה יותר ביישנית ושקטה. הרגשתי שהוא לא ממש אוהב אותי כמו שאני, לא מבין אותי,ולקחתי את המועקה הזו למיטה.ואז,זה גלגל שחוזר על עצמו , אני לא מצליחה לצאת מהמועקה, לא להיות איתו במיטה וכל היום אני בוכה.
לפני שבוע החלטתי שאני מתגברת ויוזמת. במהלך האקט הסברתי בדמעות כמה אני זקוקה לאהבה ולמילה הטובה שלו כי אני נמצאת במצב נפשי קשה ומרגישה בודדה ולא אהובה. הוא אמר שאין בעיה,והוא פה לצידי ובשבילי תמיד. אלא מה? במהלך שאר הימים אחר כך חיפשתי ממש תשומת לב ממנו,והוא היה רגיל. אפילו עסוק, אבל מה עם קריאת העזרה שלי? הרי התחננתי למילה טובה,לחיבוק,לעזרה.

לקריאת התשובה >
טהרה וכפיתיות

רוצה להרשים את המטפלת שלי

אני בחורה בת 19 ומטופלת בטיפול פסיכולוגי ואני מרגישה שאני מאד צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי .. כל שבוע מחדש לפני שאני מגיעה אליה אני חושבת מה לדבר איתה מראש ואיך זה ירשים אותה.
אני חושבת שאני יודעת מה מביא אותי להרגשה הזאת זה בגלל שאני מפחדת להגיע לסוף הטיפול אני פשוט נהנת ללכת כל שבוע לטיפול וזה מביא אותי למצב שאני צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי כי אז זה יאריך את משך הטיפול.
כל פעם שאני הולכת אליה או יוצאת ממנה אני חושבת לעצמי מענין עוד כמה פגישות אני יסיים … אני לא חייה את ההווה עם הטיפול הזה בגלל שאני כל הזמן חוששת שזה הולך להסתיים.
אני שואלת חברות לכמה זמן הם הלכו? ואז אם זה נגיד מלא זמן אני כזה חושבת לעצמי איך אני יעשה את זה שגמלי זה יהיה כזה מלא זמן.
זה קשה לי כי זה הופך את כל הטיפול ללחץ.
חשבתי שאולי אפתח איתה את הנושא אבל אני פשוט לא מסוגלת לפתוח איתה כי אני לא חושבת שזה נורמלי לפתוח את הנושא הספציפי הזה עם המטפלת .

לקריאת התשובה >
פגועה מחמותי

אני פגועה מחמותי

לפני החתונה אני וחמתי היינו ממש בסדר כמו חלק ממשפחה אחת גדולה
מאז שהתחתנו אני מרגישה אותה בקטע לא טוב
בחתונה היא פנתה לאולם כדי לעשות משהו בצורה אחרת וללא ידיעתנו
בבית ניסתה וגם עשתה בחירה איך יראה ארון הבגדים וכיצד יסודר
היא נכנסה כמה פעמים אלינו הביתה וחיטטה לנו בארונות באמירה רק רציתי לסדר זה בכוונה טובה
כשאני באה אליהם אז היא בקושי מתייחסת אליי אני אוויר .
וכשצריך ללכת היא דופקת לי מבט שאני את אשמה שהבן שלי הולך וגם היא כאילו צחקקה ואמרה לנכד שלה שאם הוא רוצה שנישאר לפנות אליי כי רק אני קובעת .
ולא פעם באתי אליה לבד והיא דחפה לי קופסאות מפוצצות אוכל למרות שאני אומרת יש לנו לא צריך
ואם אני לא לוקחת היא מגלגלת עליי עיניים
אני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי ובגלל זה אנחנו כבר לא באים כמעט לשבת ואני פחות באה לשם .
אני רואה קדימה כשהיו לי ילדים אגיד לה לא לתת היא תיתן כאילו לא תכבד וממש לא יעניין אותה מה אני רוצה או חושבת או מרגישה
ובטלפון אם מדברות היא מנסה ללקט מידע חוש חושית הבלשית
ופעם אחת יצאנו לנו להרים את הקול אחת על השניה והיא דיברה אליי וכינתה אותי סכסכנית ועד היום לא ביקשה סליחה שזה מרתיח אותי
ניסיתי ליצור איתה קשר כדי שנישב ונדבר אבל היא פשוט מרחה אותי כמה ימים ויתרתי כבר
אני מרגישה פגועה ממנה מאוד וגם כעוסה

לקריאת התשובה >

קשר בעיתי ותלותי בחברה

לאחרונה הזדמן לי ליצור קשר קרוב עם משהי שהכרתי – גם היא חרדית נשואה. ונוצר בינינו מן קשר מאוד טוב בעיני. בהתחלה הקשר מצידי היה התאהבות (מה שאצלה לא היה) ברמה שהשתוקקתי לקרבה גדולה ממנה,(גם פיזית
) לשמחתי קלטתי את זה מהר ולא נתתי לזה לקרות כי בעבר כבר ניפגעתי מקשר כזה ולא רציתי ליפול לשם שוב…
לאט לאט הקשר התחזק ונוצרה פתיחות ברמה הנפשית. אני מוצאת שאנו משתפות אחת את השניה בחיים, בהצלחות ונפילות ומקבלות אחת מהשניה חיזוקים ועידוד – מן סוג של תמיכה אחת בשניה.
רק שעם הזמן הרגשתי שהקשר מעיק עלי לכן פניתי לעזרה כדי להבין מה מעיק ומפריע לי וכל אשת מקצוע כוונה אותי לכוונים שונים.
פניתי לשני נשות מקצוע אחת בתחום הNLP ואחת מטפלת בהתמכרויות וכל אחת כוונה אותי לכוון אחר וזה יצר אצלי בלבול.
דרכם הבנתי שיש לי בעיה בליצור קשר בריא.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן