עוד תשובות שנכתבו על ידי: ברוריה

אני חושבת שאחד מהסיבות שפניתי אליהם זה חוסר הבטחון העצמי שיש לי ואני מרגישה שזה ממש מפריע לי בחיים (לפעמים קשה לי להסתכל לאנשים בעיניים וגם להגיד את הדעה שלי)
אני יודעת שמה שבן אדם חושב על עצמו זה מה שהוא יחשב בעיני הסביבה קראתי על זה הרבה אבל כשאני מפגינה נוכחות שאני בעצמי עוד לא בטוחה מה קורה עם עצמי מבפנים אז אני מרגישה לא אני ואז אני מתאכזבת מתגובות ומדברים ואני עוד יותר מסתבכת כי בא לי להיות אני (וגם בא לי שלא יהיה אכפת לי מה חושבים עלי ולמרות שהצלחתי להגיע להרגשה הזו שממש לא הזיז לי כמה אני בחברה או אם כן דיברתי עם חברות או לא כאילו מצב של להיות עם עצמי וטוב לי אבל אז פתאום הרגשתי כזה נתק עם הסביבה והרגשתי ממש רע) אני רוצה להיות בחורה אהובה חשוב לי שיאהבו אותי ויעריכו, אני חושבת שלפעמים אני רוצה להיות דברים שאני לא ואז זה יוצר לי תסכול שגורם לתחושה כל כך רעהההה אני מתהלכת עם מחשבות ותחושות מעיקות כבר תקופה…(לפעמים אני מרגישה שזה משהו שקשור לילדות שלי… אני מרגישה שלא קיבלתי את הבטחון שילדה צריכה לקבל… אבל גם בזה אני לא בטוחה😉)
היתי שמחה לשמוע מכם אפשר גם לשאול שאלות וככה אני יוכל להגדיר דברים בצורה טובה יותר…
והלואי ואני אצליח להגיע לשלוות הנפש האמיתית ולבטחון אמיתי בעצמי וכמובן בהשם!
תודה רבה…

אני בת 19 ומנסה כבר כמה שנים לקבל עלי להתפלל תפילת שחרית ומאד מאד קשה לי לעשות את זה, אפילו תפילה מקוצרררררת… ולא בגלל שקשה לי הקשר עם ה' וכו' אלא בגלל שארוך לי ומעצבן ואי אפשר לדבר באמצע… ולוידת

מזה כמה שנים יש לי המון שאלות בנושא אמונה והדרך שבה אני חיה
אני חרדית שומרת תורה ומצוות שייכת לקהילה שמורה מאד
והשאלות מטרידות אותי מאד.
קראתי הרבה ספרים בנושא, והיהדות נראית לי מאד "אמינה" אך הבעיה שלי בעיקר היא
שאני תוהה איך אני יכולה לדעת מה קורה במקומות אחרים?
זאת אומרת הרי רוב האנשים בעולם לא מאמינים במה שאני מאמינה
איך אני יכולה לדעת מה טוענים אלה שבצד השני?
בכל החלטה שלי בחיים אני בוחנת את שתי הצדדים וכאן אין לי אפשרות
{לא רוצה להחשף למידע לא מבוקר וגם לא יכולה טכנית לבדוק את כל הדעות ואת כל האמונות שיש בעולם}
אז איך אני יכולה להיות בטוחה שהדרך שבה אני צועדת [דרך התורה והמצוות] היא הנכונה?
אולי במקום כלשהוא בעולם יש אמת אחרת?
למה כל כך הרבה אנשי מדע ואנשי מקצוע ומומחים מכחישים את קיומו של בורא העולם ושל בריאת העולם?
שלא לדבר על מיליוני אנשים שלא מאמינים ב

אני נשואה קרוב לשנה, אני חושבת שבגלל שהתחתנתי יחסית מאוחר (ביחס לסביבה שלי) הגעתי מוכנה לחיי נישואים, אך מיום ליום אני נוכחת לדעת כמה שוני יש ודברים שלא צפיתי, יש דבר אחד שמפריע לי מאוד, שאין לי כמעט שיחות ארוכות עם בעלי, הוא לא מופנם אך חושב הרבה בינו לבין עצמו, אני מנסה לקבל את זה עד שאני מתפוצצת והוא לא מבין על מה, ואם אני מנסה להסביר לו שזה מה שמציק לי שהוא לא מפתח שיחות, הוא נפגע.
קשה לי עם שתיקה ממושכת, זה מרגיש לי לא בנח ומעלה לי פחד שאולי הוא מאוכזב ממני.
חייבת עצות איך להשפיע עליו להיפתח יותר, איך לקבל את השתיקות בתבונה והעיקר ליצור אווירה חיובית.

אני לא מאמינה שאתחתן
אין לי כמעט הצעות ואלו שהיו לא התקדמו
אני לא רואה את עצמי כמישהיא שיש לה עקרונות חזקים ודעות ברורות כדי לחנך ילדים
כבד עלי כל המחויבות של אישה בשביל זוגיות
(אני לא משדרת תהרגשות האלו בפגישות)
אני מסתכלת על חיי
אני לא יוזמתית
מאד עצלנית
יכולה להעביר יום שלם רק על סרטים ( בשעות שאחרי העבודה )
ולא מבינה בשביל מה באתי לעולם
אני לא מועילה ואולי רק הורסת
החיים שלי ממש טובים חלום של כל אחד אבל הם גם הכי משעממים בעולם וחסרי תכלית
אפשר למצא תכלית, להתנדב, ללמוד מק

כבר הרבה שנים שאני רוצה לכבד את ההורים שלי, בשבילי לכבד זה אומר מה שה' ציווה ומפורש בקיצור שולחן ערוך, של להיות בענוה מול ה' וההורים לא לסתור אותם, לדבר בכבוד, לשתוק גם שזה קשה. ואני לא מצליחה. מרגישה שאין לי יראת שמיים לזה וגם כנראה לא מספיק רצון ולא מספיק אמת. כי אם היה לי את הדברים האלו המצב היה ממש שונה. המצב כרגע הוא שאני עונה להורים בחוצפה, מצערת אותם, מזלזלת, ועוד הרבה דברים עצובים. ובאמת, שאני לא רוצה לצער אותם וכואב לי על זה. ועל הריחוק שזה גם עושה מה' מן הסתם. ופשוט אני לא יודעת מה לעשות עם זה. קשה לי לשתוק להורים שהם עושים הרבה דברים שנראים לי כפוגעים בי. ואז אני לא יודעת אם זה ניסיון או לא. ומה בעצם ה' רוצה ממני? וקשה לי. למשל, אני אומרת להם שאני מפחדת מהלימודים במכללה אז הם אומרים לי להתבגר ושאני כבר גדולה וזה מעליב אותי ופוגע בי, אז אני מתעצבנת. או שאמא אומרת בקול למה קמתי מאוחר ביום שישי ולא יודעת מה קרה איתי בחמישי ואיזה שבוע מורכב עבר עלי נפשית ופיזית. אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי ולתיקון שלי. אבל בפועל קשה לי להחזיק בזה. אני באמת מרג

בעלי ואני התחתנו לפני 10 שנים כדתיים ועם השנים התחלתי להרגיש כמיהה להתחרד. אני מזדהה עם הערכים החרדים וצורת החיים הזו מאד מושכת אותי.
בעלי כיום עובד, וקובע עיתים לתורה, וחלום חיי כי הוא יעזוב את העבודה וילך ללמוד בכולל. שיהא זה בית של תורה, כשאני מדברת איתו על כך שאני לא יכולה לסבול את העובדה שבנותינו לא יתחנכו בסמינרים אלא באולפנות ובנינו לא יכנסו לחיידר הוא מתנגד בכל תוקף. קשה לו עם המגזר הזה כי הוא מכיר אנשים חרדים שלא היו אנשים טובים , ובכלל זה לא מעניין אותו, הוא נולד כדתי וככה הוא רוצה להמשיך את חייו.

בנוסף אני יודעת שההנהגה צריכה להיות נתונה ביד הבעל "והוא ימשול בך" ו"אישה כשרה עושה רצון בעלה" כך שעצם ההשתלטות שלי וניסיון להשליט חוק בבית סותר את התפיסה שאישה לא אמורה למשול בבית.

בקיצור ולעניין, הייתי שמחה שתנחו אותי בכמה מישורים- ראשית איך לגרום לו לרצות להיות חרדי ושזה יבוא ממנו? שפתאום בוקר אחד הוא יקום וילך לכוילל וירשום את הילדים למסגרות חרדיות וכן הלאה. ואני שואלת חוץ מתפילות על זה שאת זה אני מיישמת כמה שאני יכולה!
ושנית, איך בכל זאת להיות אישה נוחה יותר, פחות דעתנית? איך לקיים את הציווי אישה כשרה אשמח לטיפים..
בעוונותיי אני כבר רואה זוגות חרדים ומקנאה בהם ששניהם באותו קו ואפילו חולמת על איך בעלי גם כן לבוש כובע וחליפה, לומד בכולל, איך אנחנו מגדלים דור של חרדים מחתנים את הילדים בשידוכים, שכונת מגורים…הכל!
אשמח לטיפים והכוונה

ה' הטיל עלינו משימה לבחור אדם שאיתו נקים בית, אדם לו נחשוף את המקומות הכי חלשים והכי אמיתיים שלנו, שאיתו נצא למסע נצח ונסמוך עליו בלב שלם שהוא לא יפקיר באמצע הדרך. ממש שותף אמת.
קשה לי לשכוח בפגישות שעליה סמכתי והתאכזבתי. אמרו לי שזה קורה אחד ל… ושאין מה לפחד אבל אני גם מכירה המון סיפורים כאלה.
אז אני באמת רוצה לשאול
איך אני יכולה לסמוך על אדם שהוא לא צבוע ומה שהוא אומר זה באמת מה שהוא מתכוון? וגם אם זה אמת, איך אני אמורה לדעת שזה יהיה נכון גם בעוד כמה שנים ולא יקרה מצב שיום אחד הוא ישנה את דעתו ואת דרך החיים שהוא מאמין בה?
מה המידה הנכונה לסמוך על אנשים? ומה המידה הנכונה לסמוך על אדם שהוא בן הזוג שלך, בעלך לעתיד, ומשפחתו?

אני אישה לחוצה מטבעי, אך לכאורה אני די שמחה ורגועה ונעימה – אבל יש התפרצויות של עצבים וכעס- ברמה שאולי זה יכול להיות צעקה אחת ושתיקה- אבל אני מסוגלת לצעוק על משהו הקרוב לי ביותר אפילו ברחוב. ואז אני מתמלאת ייסורי מצפון וכועסת על עצמי. כל זה היה מאז שבגרתי וחייתי עם זה – נסתי לשפר את זה ולעבוד על עצמי לעשות לי מבצעים אבל בגלל שאני נזכרת לתקן את זה אחרי מעשה -אז עד הפעם הבאה אני שוכחת וזה פשוט בורח לי- ואני יודעת שאני אסבול אח"כ. לפני לא הרבה זמן התחתנתי- בהתחלה שלטתי בעצמי, לבעלי לא היה מושג על זה שאני יכולה גם להתעצבן – אך לאחר כמה חודשים הגיעה ההתפרצות הראשונה- זה לא היה דווקא על בעלי- אלא ויכוח שעלה לטונים גבוהים – וזה קרה ברחוב – ובעלי היה בהלם הוא כאילו לא מכיר צעקות והוא לא מסכים לקבל את זה משום כיוון. ומפה מתפתח ביננו פגיעות ואני מלאת ייסורים בוכה- כי אני שוב ושוב נכשלת למרות שאני מנסה להתגבר על זה- ובעלי מרגיש נפגע כי הוא חושב שאני לא קולטת כמה זה חשוב לו.
בבקשה אם יש לכם עצה בשבילי- אני מרגישה שזה פליטות של פעם בשבוע שבועיים -אפילו לא אישיות וזה פוגע בי ובבעלי למרות שמעבר לזה אנחנו חיים מצוין.

אני בחורה חרדית מבית "פתוח" יחסית אני בת 21. אני מאותן הבנות שמתחברות נורא מהר לאנשים וגם שומרת על יחסים מאד קרובים, מאד חברותית, מאד אנרגטית ושמחה. עם השנים מצאתי המון חברות טובות מאד גם ממגזרים פחות חרדיים, דתיים ואני שבאה מבית חרדי שלא כ"כ סגור על עצמו לא נרתעתי וגם הורי לא נרתעו. עכשיו לבעיה שלי: במהלך הזמן פיתחתי קשרים עם בחורים בעיקר בקשר ללימודים עם זה אין לי בעיה: אני שומרת על קשרים רחוקים שקשורים בעיקר לעניינים של לימודים חוץ מ2-3 בחורים שכבר יותר התחברתי אבל גם לא משהו קריטי וקרוב מידי חוץ מאחד מהם: נהיינו חברים ממש טובים, הוא סוג של דתי לא סגור על עצמו (אבל זה לא משנה לי אנחנו לא בעניין, הקשר שלנו הוא כמו אחת מהחברות הטובות שלי, אנחנו מחוברים ומחבבים אחד את השני) אבל יש לי בעיה, אני נחשבת לבחורה טובה חרדית פתוחה אני בשלב שמציעים לי שידוכים אני גם ככה בשלב מבולבל של חיפוש עצמי, אני לא בטוחה עם איזה סוג בחור אני רוצה להתחתן תמיד היו לי דעות שונות מהדעות החרדיות הקלאסיות (בא מהאופי שלי שלא ממש מקבל דברים כמו שאומרים. אני עצמאית נורא ולא חושבת כמו כולם) אני רוצה בחור טוב, אני חזקה ואוהבת דת וחושבת שיש דברים טובים בחרדיות, אני רוצה להישאר רק שאני לא יודעת באיזו רמה. השאלה אם זה יפריע לבחור טוב ולא מקולקל או משהו הקשר הזה. אני מפחדת לגלות על הקשר הזה להורי שגם בטוחים אגב שמתאים לי בחור חרדי קלאסי. וגם, אולי מיותר לציין, מאד קשה לי לנתק קשרים עם חברים קרובים (במיוחד שהוא עזר לי בתקופה קשה וגם אני לו).
מקווה שהשאלה מובנת ולא מידי מבולבלת, תודה מראש.