עוד תשובות שנכתבו על ידי: ברוריה

אני מעבירה את חיי בלי משמעות

אני לא מאמינה שאתחתן
אין לי כמעט הצעות ואלו שהיו לא התקדמו
אני לא רואה את עצמי כמישהיא שיש לה עקרונות חזקים ודעות ברורות כדי לחנך ילדים
כבד עלי כל המחויבות של אישה בשביל זוגיות
(אני לא משדרת תהרגשות האלו בפגישות)
אני מסתכלת על חיי
אני לא יוזמתית
מאד עצלנית
יכולה להעביר יום שלם רק על סרטים ( בשעות שאחרי העבודה )
ולא מבינה בשביל מה באתי לעולם
אני לא מועילה ואולי רק הורסת
החיים שלי ממש טובים חלום של כל אחד אבל הם גם הכי משעממים בעולם וחסרי תכלית
אפשר למצא תכלית, להתנדב, ללמוד מק

לקריאת התשובה >

לא מצליחה לכבד את ההורים שלי

כבר הרבה שנים שאני רוצה לכבד את ההורים שלי, בשבילי לכבד זה אומר מה שה' ציווה ומפורש בקיצור שולחן ערוך, של להיות בענוה מול ה' וההורים לא לסתור אותם, לדבר בכבוד, לשתוק גם שזה קשה. ואני לא מצליחה. מרגישה שאין לי יראת שמיים לזה וגם כנראה לא מספיק רצון ולא מספיק אמת. כי אם היה לי את הדברים האלו המצב היה ממש שונה. המצב כרגע הוא שאני עונה להורים בחוצפה, מצערת אותם, מזלזלת, ועוד הרבה דברים עצובים. ובאמת, שאני לא רוצה לצער אותם וכואב לי על זה. ועל הריחוק שזה גם עושה מה' מן הסתם. ופשוט אני לא יודעת מה לעשות עם זה. קשה לי לשתוק להורים שהם עושים הרבה דברים שנראים לי כפוגעים בי. ואז אני לא יודעת אם זה ניסיון או לא. ומה בעצם ה' רוצה ממני? וקשה לי. למשל, אני אומרת להם שאני מפחדת מהלימודים במכללה אז הם אומרים לי להתבגר ושאני כבר גדולה וזה מעליב אותי ופוגע בי, אז אני מתעצבנת. או שאמא אומרת בקול למה קמתי מאוחר ביום שישי ולא יודעת מה קרה איתי בחמישי ואיזה שבוע מורכב עבר עלי נפשית ופיזית. אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי ולתיקון שלי. אבל בפועל קשה לי להחזיק בזה. אני באמת מרג

לקריאת התשובה >

איך לחרד את הבית

בעלי ואני התחתנו לפני 10 שנים כדתיים ועם השנים התחלתי להרגיש כמיהה להתחרד. אני מזדהה עם הערכים החרדים וצורת החיים הזו מאד מושכת אותי.
בעלי כיום עובד, וקובע עיתים לתורה, וחלום חיי כי הוא יעזוב את העבודה וילך ללמוד בכולל. שיהא זה בית של תורה, כשאני מדברת איתו על כך שאני לא יכולה לסבול את העובדה שבנותינו לא יתחנכו בסמינרים אלא באולפנות ובנינו לא יכנסו לחיידר הוא מתנגד בכל תוקף. קשה לו עם המגזר הזה כי הוא מכיר אנשים חרדים שלא היו אנשים טובים , ובכלל זה לא מעניין אותו, הוא נולד כדתי וככה הוא רוצה להמשיך את חייו.

בנוסף אני יודעת שההנהגה צריכה להיות נתונה ביד הבעל "והוא ימשול בך" ו"אישה כשרה עושה רצון בעלה" כך שעצם ההשתלטות שלי וניסיון להשליט חוק בבית סותר את התפיסה שאישה לא אמורה למשול בבית.

בקיצור ולעניין, הייתי שמחה שתנחו אותי בכמה מישורים- ראשית איך לגרום לו לרצות להיות חרדי ושזה יבוא ממנו? שפתאום בוקר אחד הוא יקום וילך לכוילל וירשום את הילדים למסגרות חרדיות וכן הלאה. ואני שואלת חוץ מתפילות על זה שאת זה אני מיישמת כמה שאני יכולה!
ושנית, איך בכל זאת להיות אישה נוחה יותר, פחות דעתנית? איך לקיים את הציווי אישה כשרה אשמח לטיפים..
בעוונותיי אני כבר רואה זוגות חרדים ומקנאה בהם ששניהם באותו קו ואפילו חולמת על איך בעלי גם כן לבוש כובע וחליפה, לומד בכולל, איך אנחנו מגדלים דור של חרדים מחתנים את הילדים בשידוכים, שכונת מגורים…הכל!
אשמח לטיפים והכוונה

לקריאת התשובה >

אמון באנשים בכלל ובבן הזוג בפרט

ה' הטיל עלינו משימה לבחור אדם שאיתו נקים בית, אדם לו נחשוף את המקומות הכי חלשים והכי אמיתיים שלנו, שאיתו נצא למסע נצח ונסמוך עליו בלב שלם שהוא לא יפקיר באמצע הדרך. ממש שותף אמת.
קשה לי לשכוח בפגישות שעליה סמכתי והתאכזבתי. אמרו לי שזה קורה אחד ל… ושאין מה לפחד אבל אני גם מכירה המון סיפורים כאלה.
אז אני באמת רוצה לשאול
איך אני יכולה לסמוך על אדם שהוא לא צבוע ומה שהוא אומר זה באמת מה שהוא מתכוון? וגם אם זה אמת, איך אני אמורה לדעת שזה יהיה נכון גם בעוד כמה שנים ולא יקרה מצב שיום אחד הוא ישנה את דעתו ואת דרך החיים שהוא מאמין בה?
מה המידה הנכונה לסמוך על אנשים? ומה המידה הנכונה לסמוך על אדם שהוא בן הזוג שלך, בעלך לעתיד, ומשפחתו?

לקריאת התשובה >

יש לי התפרצויות שאני נופלת כל פעם מחדש – וזה פוגע בי ובנישואין שלי

אני אישה לחוצה מטבעי, אך לכאורה אני די שמחה ורגועה ונעימה – אבל יש התפרצויות של עצבים וכעס- ברמה שאולי זה יכול להיות צעקה אחת ושתיקה- אבל אני מסוגלת לצעוק על משהו הקרוב לי ביותר אפילו ברחוב. ואז אני מתמלאת ייסורי מצפון וכועסת על עצמי. כל זה היה מאז שבגרתי וחייתי עם זה – נסתי לשפר את זה ולעבוד על עצמי לעשות לי מבצעים אבל בגלל שאני נזכרת לתקן את זה אחרי מעשה -אז עד הפעם הבאה אני שוכחת וזה פשוט בורח לי- ואני יודעת שאני אסבול אח"כ. לפני לא הרבה זמן התחתנתי- בהתחלה שלטתי בעצמי, לבעלי לא היה מושג על זה שאני יכולה גם להתעצבן – אך לאחר כמה חודשים הגיעה ההתפרצות הראשונה- זה לא היה דווקא על בעלי- אלא ויכוח שעלה לטונים גבוהים – וזה קרה ברחוב – ובעלי היה בהלם הוא כאילו לא מכיר צעקות והוא לא מסכים לקבל את זה משום כיוון. ומפה מתפתח ביננו פגיעות ואני מלאת ייסורים בוכה- כי אני שוב ושוב נכשלת למרות שאני מנסה להתגבר על זה- ובעלי מרגיש נפגע כי הוא חושב שאני לא קולטת כמה זה חשוב לו.
בבקשה אם יש לכם עצה בשבילי- אני מרגישה שזה פליטות של פעם בשבוע שבועיים -אפילו לא אישיות וזה פוגע בי ובבעלי למרות שמעבר לזה אנחנו חיים מצוין.

לקריאת התשובה >

קשרים קליליים הם בעיתיים?

אני בחורה חרדית מבית "פתוח" יחסית אני בת 21. אני מאותן הבנות שמתחברות נורא מהר לאנשים וגם שומרת על יחסים מאד קרובים, מאד חברותית, מאד אנרגטית ושמחה. עם השנים מצאתי המון חברות טובות מאד גם ממגזרים פחות חרדיים, דתיים ואני שבאה מבית חרדי שלא כ"כ סגור על עצמו לא נרתעתי וגם הורי לא נרתעו. עכשיו לבעיה שלי: במהלך הזמן פיתחתי קשרים עם בחורים בעיקר בקשר ללימודים עם זה אין לי בעיה: אני שומרת על קשרים רחוקים שקשורים בעיקר לעניינים של לימודים חוץ מ2-3 בחורים שכבר יותר התחברתי אבל גם לא משהו קריטי וקרוב מידי חוץ מאחד מהם: נהיינו חברים ממש טובים, הוא סוג של דתי לא סגור על עצמו (אבל זה לא משנה לי אנחנו לא בעניין, הקשר שלנו הוא כמו אחת מהחברות הטובות שלי, אנחנו מחוברים ומחבבים אחד את השני) אבל יש לי בעיה, אני נחשבת לבחורה טובה חרדית פתוחה אני בשלב שמציעים לי שידוכים אני גם ככה בשלב מבולבל של חיפוש עצמי, אני לא בטוחה עם איזה סוג בחור אני רוצה להתחתן תמיד היו לי דעות שונות מהדעות החרדיות הקלאסיות (בא מהאופי שלי שלא ממש מקבל דברים כמו שאומרים. אני עצמאית נורא ולא חושבת כמו כולם) אני רוצה בחור טוב, אני חזקה ואוהבת דת וחושבת שיש דברים טובים בחרדיות, אני רוצה להישאר רק שאני לא יודעת באיזו רמה. השאלה אם זה יפריע לבחור טוב ולא מקולקל או משהו הקשר הזה. אני מפחדת לגלות על הקשר הזה להורי שגם בטוחים אגב שמתאים לי בחור חרדי קלאסי. וגם, אולי מיותר לציין, מאד קשה לי לנתק קשרים עם חברים קרובים (במיוחד שהוא עזר לי בתקופה קשה וגם אני לו).
מקווה שהשאלה מובנת ולא מידי מבולבלת, תודה מראש.

לקריאת התשובה >

מפחדת מיום הדין

איך אפשר להגיע ליום הדין כשאני עדיין מתמודדת ללא הצלחה בנסיונות קשים, ואין בכוחי עדיין לעשות תשובה, משום שעוד לא הגעתי למקום הפנימי בלב שמאפשר זאת??

לקריאת התשובה >

פגועה מהקב"ה!

אני פשוט מרגישה שהוא פשוט עזב אותי.
אחרי שהיינו חברים כ"כ טובים, באמת, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו, הוא עזב אותי. פגע בי.
וזהו, עבר הזמן ואני נפגעת מזה.
אני יוצאת מכל העניין הזה פגועה, כעוסה, מאוכזבת, עצובה.
זה לא שתמיד התרגלתי לקבל כן. הוא תמיד היה שם לצידי ואני תמיד לצידו.
בזמן שהייתי צריכה אותו, הוא פשוט הלך.

לקריאת התשובה >
לא מצליח ללמוד

ניסיון והתמודדויות בעבודה-האם לעזוב?

אני בחורה מבית חרדי טוב אני עובדת בדירה של נערות בסיכון, כאלו שאין להן בית.
ואני ממש לא יודעת אם להמשיך יש לי שם הרבה ניסיונות מצד אחד ומצד שני אני ממש אוהבת את העבודה אני מרגישה מאד מבולבלת .
הדירה בעיר חילונית ויש הרבה ניסיונות, יש אח לאחת הבנות פה שמנסה להתחיל איתי בכל הזדמנות,
ויש שם אינטרנט בלי הגנה וכל הצוות שם לא חרדי יותר דתי כזה אני ממש מנסה לשים לעצמי גבולות ולפעמים מצליחה ולפעמים לא אני מאד אוהבת את החניכות שלי וממש לא רוצה לעזוב אותם אני יודעת שאם אני יעזוב תעבודה זה יוריד אותי מאד רוחנית כי אני משועממת וזה יכול לגרום לעשות שטויות ואני גם בשידוכים ואני מרגישה שכל עוד אני שם אני לא יצליח להתנתק ולבנות קשר אם בחור רציני ב

לקריאת התשובה >

מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אני בת 20 ויש לי זמנים -יותר נכון ימים שבהם אני ממש במצב רוח ירוד, בהרגשה לא טובה, כל הזמן צורך לבכות וכ'ו…הבעיה שאני מאד מאשימה את עצמי בדבר הזה, למה זה קורה לי, מה הקשר עכשיו לבכות, למה התהפכתי היום וכ'ו
נוצר מצב-שחוץ מההרגשה הירודה שלי-אני גם בהמון האשמה עצמית ולא נותנת לעצמי מקום לדכדוך.
השאלה שלי היא האם ההאשמה הזאת נכונה, האם יש צורך בה, האם באמת עליי לעצור את עצמי. או שלהפך ההאשמה היא שמרעה את המצב-ואם כן-כיצד ניתן להתמודד איתה??????
בכללי אפשר לאמר שאני מאד מאד שיפוטית כלפי עצמי, נוטה להאשים את עצמי ולקחת את כל האחריות/הבעיות על כתפיי.
אשמח לתשובה מכם ולעצות להתיעלות.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן