עוד תשובות שנכתבו על ידי: ציפי

החברה הכי טובה מתחתנת

תמיד הייתי מוקפת בחברות בכל שלב בחיים שלי בהמון חברות וגם במעגל סגור של חברות שהיו כל כך טובות שהקירבה שלנו היתה גדולה כל כך שהרגשנו כמו אחיות .
אני עליתי לכיתה א' בגיל 5.5 ממש קטנה הכי קטנה בשנתון וזה יצר מצב שאני הכי קטנה בכיתה וזה היה בסדר גמור מבחינתי עד שהן היו בנות 20 ואני בת 18.5 והן יצאו לשידורים ואני לא כי עדין הייתי קטנה בשביל זה וככה תוך שנה מצאתי את עצמי מבחורה שמוקפת בחבורת חברות גדולה (9חברות טובות), לבחורה עם חברה טובה אחת כולן התחתנו אחת אחרי השניה והן ניתקו קשר בצורה מוחלטת!, היו מידי פעם שיחות טלפון קצרות אבל הרגשתי שרק אני שומרת על הקשר אז הפסקתי …
וזה היה לי קשה ממש להישאר רק אני ועוד אחת אבל בגלל שהיה לנו אחת את השניה זה היה בסדר,
שתינו בשידוכים והכל זרם כרגיל פה פגישה שם עוד פגישה ולי לא כל כך זרם וגם לה עד שהיא נפגשה עם האביר על הסוס הלבן.
הם עדין לא סגרו ווארט אבל מאז שהיא סיפרה לי על העינין אני לא מוצאת שלווה אני שמחה בשבילה באמת אין בי טיפת קינאה אבל מה שאני מודאגת זה המצב הזה שאני נשארת לבד עכשיו כי היא היתה החברה היחידה שנשארה לי כולן התחתנו וזה קשה לי אני כל הזמן מנסה לעודד את עצמי ולהגיד לעצמי שזה בסדר ויש לי משפחה ובנות דודות ואני לעולם לא איהיה לבד .
אבל זה לא תמיד עובד לי כי אני תמיד הייתי מוקפת בהמון המון המון חברות מעבר למעגל חברות המצומצם הייתי נערה אהובה על כולן ועכשיו אני מרגישה שזהו נשארתי לבד בלי חברות וזה קשה לי מידי ואני מרגישה שאני חייבת לשחרר ולהתמודד עם המצב בצורה בוגרת ולהתמודד עם החרדת נטישה הזאת כי ככה זה בחיים וגם להתמודד עם המחשבה הזאת שאני היחידה שנשארה מאחור וכולן כבר עם ילדים
בקיצור ממש קשה לי אני לא מראה את הקושי לאף אחד ואין לי את מי לשתף בכאב שלי ובחרדה הזאת שלהישאר לבד
אני כניראה באמת תלויה בחברה היחידה שנשארה לי וקשה לי לחשוב שאני והיא חברות מגיל 10 ומדברת כול יום כל היום ובשבתות אנחנו אחת אצל השניה קשה לי לחשוב שעכשיו כל זה יגמר כי יש חתונה בדרך ואני באמת שמחה בשבילה זה לא העניין אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם הלבד הזה שאני לא רגילה איליו וגם לא מכירה אותו את הל

לקריאת התשובה >

צניעות פנימית-מה היא מבטאת?

העניין הראשון זה צניעות פנימית. תמיד התקשיתי להבין את המשמעות של צניעות בחדרי חדרים. הרי צניעות שווה לחשיפה במקום המיועד, אז מה הכוונה צניעות גם בחדר? האם ניתן להסביר לי את העניין ברמה התאורטית? ויותר מכך אני רוצה לדעת האם מותר לי להתנהג באופנים מסוימים אז האם תוכלי לפרט לי גם ברמה המעשית כמה שיותר… תודה
העניין השני זה בנוגע לבקשה בתפילת שמו"ע: "ונפשי כעפר לכל תהיה". לא מצליחה להתחבר לבקשה, מה הכוונה במילים אלו?
מודה מאוד!!!

לקריאת התשובה >

איך להתייחס לחברה שלי כשהיא מספרת על דברים בעיתיים שלה?

אני לומדת בסמינר חרדי .,
ויש לי חברה טובה, שבאמת צנועה עם מידות טובות,
והייתי קצת בהלם כשהבנתי עליה כמה דברים…
– יש לה אפשרות לגלוש חפשי, בלי שההורים שלה יודעים מזה.
– ואולי קצת קשר שלה עם בנים.
עכשיו, באמת שלא רואים עליה. בכל אופן, את הדברים שכתבתי היא עושה רק קצת,
לא באופן מוגזם
היא טסה לתקופה ארוכה בקיץ ומאז זה התחיל לה…
אבל היא מספרת שהיא מרגישה רע עם המעשים שלה, והיא חושבת שקצת חונקים אותה בבית.
ואני לא באה לעשות אותה נערה נושרת. זה באמת לא העניין.
ולכן שואלת: זה ברור לי שיש לה כמה דברים שמעניינים אותה, אולי זה טבעי ונורמלי לגיל, אבל היא יותר מתעניינת מבנות אחרות.
ואני שמה לב שנראה שההורים שלה חושדים במשהו, כי אפילו שאנחנו יוצאות כמה בנות, הם מתקשרים הרבה, וכו' [ וכנראה לכן מרגישה מוגנת מדי ]
והיא נקראת יפה ומושכת, מאד. כנראה לכן "מתחילים" איתה …
עכשיו, השאלה היא:
מה אני אמורה לומר לה כשהיא משתפת? לנסות לחנך אותה? הרי היא יודעת בעצמה שקצת טועה.
וחוצמיזה, שהמשפחה שלי קצת יותר פתוחה ומאפשרת משלה.
אני מדגישה שלהגיד לי להזהר מחברות לא טובה זה לא העניין, כן?
אז בתקווה להבנה,
ותודה רבה.

לקריאת התשובה >

אובדת עצות עם הרגלי הצפייה של בעלי

רציתי לשאול מה הדרך הטובה ביותר לנהוג בה
אנחנו חרדיים לגמרי, בעלי רב'ה בחיידר אני מורה בבית יעקב.
לצערי לבעלי יש סמארטפון מוגן שהוא הצליח לפרוץ.
גיליתי את זה בהתחלה ולא היתה ברירה אלא להסכים להשאיר את הטלפון הזה עם הגבלות זמן שלא מחזיקות מעמד
בעלי אומר שמענין אותו רק סרטי טבע ואתרים של ידע אך ראיתי בהסטוריה
שבעלי נכנס לאתרים לא צנועים

הדברים הגיעו עד כדי כמעט גירושין
כי אני מאד קיצונית בענין הזה וזה נורא מזעזע אותי
אני מרגישה שבעלי פחות מתיחס אלי הוא עסוק כל הזמן בפלאפון
וזה כואב לי הוא רואה סרטים בחדר שינה עד 2 בלילה וזה מפריע לי ל

לקריאת התשובה >

משעמם ועצוב לי בשבתות

משעמם לי נורא בשבת במקום בו אנו גרים אין לי חברות ומישפחה …בעלי רוב הזמן בבית הכנסת ואני לבד בודדה ומשועממת מסתכלת על הקירות ולא יודעת מה לעשות פשוט עצוב לי……איך שמגיע יום שישי כבר מהבוקר אני בוכה ומתיסרת על זה שהנה שוב אני הולכת לסבול… חשבתי לשנות מיקום לעבור דירה אך לא לקהילה כי אני אישית דתיה מאוד פתוחה… אבל גם בלעבור דירה יש לי עיכובים…
אני מאוכזבת מהעיניין שהשבת אמורה להיות עונג ואצלי היא לא…. לפעמים אני ובעלי הולכים למלון כדי להרגע קצת אבל זה לא מתאפשר בכל שבוע….. ילדיי נשואים ולא כולם שומרים שבת והם לא נימצאים איתי תמיד.. מאוד קשה לי כי מצד אחד אני רוצה לשמור ומצד שני אני סובלת מה עושים??

לקריאת התשובה >

אדישה לשידוכים, חוששת מנישואין ולחוצה מהחיים

אני חרדיה בת 20 ובשלב שבנות גילי מתחילות לצאת לשידוכים ואני לא ככ רוצה. אין לי בעיות בתקשורת אני דווקא אדם מאד חברותי שמסתדרת  כולם ואני לא חוששת מעצם השידוך ומהסיטואציה, אבל אני מבינה שכ"כ קשה להיות נשוי וזה ככ עול שאיו לי רצון להתחתן. אני אדישה לגמרי לגבי הענין. למה להתחתן, יחסית טוב לי וחתונה עם כל הטוב שבזה זה לא אביר על סוס שפתאום החיים מושלמים וקסומים, אז למה שאני ירצה??
בנוסף לזה יש לי גם הרבה פחדים מלתחתן: מה אם אני יטעה בהחלטה? אני די מסתדרת עם כולם וגם רואה אחרים בעניים טובות כך שאא"כ הבחור יראה צד מאד אגרסיבי או תוקפני בפגישה אני יחשוב שהוא בנאדם טוב… לדג הבנאדם היחיד שיצאתי איתו היה בחור שדוקא הגיעה בעבודה, בחור ממש טוב שעבדתי איתו שנה, התעניינו אחד בשני והחלטנו לצאת לשידוך ,אומנם הוא היה במנטליות אחרת לגמרי ממני,ממיגזר אחר עדה אחרת וסגנון משפחה שונה אבל למרות הכל מאד הסתדרנו ואהבנו, והכיוון היה חתונה, לכרגע זה ירד כשהרב שלנו נפגש עם הבחור והחליט שלמרות שהוא ממש נשמה טובה והכל הוא צעיר ואינו מספיק מוכן לקראת נישואין.. בקיצור אני די לא החלטית בהכל בחיים וכמובן עוד יותר כשמדובר במשהו כזה גדול…
גם רציתי לשאול האם זה שאני לא רוצה זה בסדר ורק מעיד על כך שלמרות שאני בוגרת אני עוד לא בשלה? או שברגע שאני יצא אז אני יתחיל לרצות?

לקריאת התשובה >

נרתעת מהשיחות על רוממות הנישואין

כל הזמן בסמינר דיברו איתנו על מעלות נשגבות בנישואים, על גודל רוממותו של הבעל וכמה צריך להחשיבו כמלך. וזה ממש ממש מפריע לי!
אני מרגישה שאני רוצה להקים אתת הבית שלי עם יהודי, לא עם חרדי!
קשה לי מאד עם ההגדרה הזו, ואני מאד רוצה מישהו יותר חרדל"י, כי הם יותר פתוחים מצד אחד ומצד שני מאד חזקים, הבעיה שאני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי, שבכלל לא מדברים איתי על שידוכים וזה לא מעניין אותם בכלל.
גם מפריע לי שכל החברות מדברות על שידוכים כל היום, וזה פסגת שאיפותיהן, ואני- לא נעים לומר- מפחדת מאד מהקשר, בעיקר מהדברים הטכניים- לא רוצה לפרט… וזה מרתיע אותי, והן לא מבינות למה ומה לא בסדר בי. אשמח לתשובה על כל הבלבול הזה, תודה!

לקריאת התשובה >

רוצה לבנות בי חוסן פנימי

בהרבה מאד מקרים אני חשה ממש חזק פחד לאמר מה שאני חושבת, פחד להביע את עצמי או בכלל פחד לדבר, גם כששואלים לדעתי אני יעדיף לא לדבר מפחד לאן זה יוביל.
כשחברה אומרת לי שהיא קצת עצבנית היום-ישר אפרש את זה שהיא גם כועסת עלי ורוצה חופש ממני.
יש אנשים שאני ממש בלחץ ליהיות בקירבתם ואפילו מגמגמת כשצריכה לענות להם על דברים פשוטים!!!
תמיד כשיש איזושהי פאדיחה-ישר אקח על עצמי את הבעיה וארגיש שאני הבעייתית והפאדיחה היא שלי ולא של השני.
ועוד המון המון המון סיטואציות באותו רעיון…..

לקריאת התשובה >

קנאה והתנשאות של גיסתי

התחתנתי לפני 12 שנה ואנחנו חיים באושר גדול, גיסתי-אחות בעלי התחתנה חצי שנה אחרינו ומאז בעיקר אני מרגישה ממנה כל הזמן תחרותיות והשוואה.

,מי קיבלה יותר מההורים? מיילדה ראשונה? למי יש עגלה יותר שווה לתינוק? מי מאיתנו חיה חיים טובים יותר?

יש לה נטיה לפאר ולהגזים את הדברים שקורים לה, והילדים שלה הכי חכמים ויפים והעבודה שלה הכי נוחה ומתגמלת ובעלה הכי עוזר ומחמיא, מה שגורם לכל מי שסביבה להרגיש שהחיים שלו שוים פחות.. אני מרגישה שככה היא מגנה על עצמה מרגשות הקנאה שלה ומעצימה בהגזמה את חלקה כדי שנקנא בה ולא נשים לב שהיא זו שמקנאה בנו.

בשנים הראשונות זה היה לי קשה יותר היום אני מפרגנת לה על כל מה שטוב לה  וכל המתנות שהיא קיבלה,

ועדיין-מאד קשה לי להיות איתה ואם יוצא שאנחנו יחד שבת או חופשה או מפגש משפחתי אני חוזרת מתוסכלת וממורמרת הביתה ואין לכך כל הצדקה-כי החיים שלי ב"ה נפלאים!

מה אתם מציעים לי לעשות?

לקריאת התשובה >

למה להורים שלי לא אכפת שאני סובלת בסמינר האליטיסטי שלי?

הסמינר נחשב לטוב ביותר בעיר והכי לא טוב בשבילי. גדלתי בבית פתוח עם אינטרנט פרוץ, שירים ומושגים כל כך אחרים והדיסוננס הזה הורג אותי. הסמינר בעיניי הוא מקום של רוע, סבל וחושך סמיך ולא, אני לא מגזימה. האלטרנטיבה מבחינתי היא סמינר פתוח ומודרני שהייתי רוצה מאד ללמוד בו וההורים שלי לא מוכנים לשמוע על זה אפילו. הם טוענים שהבנות שם פרחות. אני אישית לא רואה כל כך הבדל בין המשפחות שם למשפחה שלי. הקטע הוא שהם אפילו לא ישבו איתי רציני וידברו על זה מבחינתם אני אשאר גם אם אונסים אותי שם. והכי מעצבן זה שאין לי SAY. כאילו זה לא החיים שלי- אני לא מחליטה ולא מתערבת בהם.אני שונאת שם את הכול מהצוות ועד המיקום, התכנים והיחס המחפיר והמזעזע לבנות. מה אפשר לעשות?

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן