עוד תשובות שנכתבו על ידי: אסתר

בעלי נופל ואני חסרת ביטחון

אני נשואה 3 שנים ויש לנו ילד מתוק. בעלי הוא אדם נעים,יש לו לב טוב, הקשבה ורצון לטוב. יחד עם זה הוא גם מאד איש של חופש ולא יעשה דברים בשביל לרצות מישהו.
בתחילת הנישואים בעלי סיפר לי שהוא נפל באינטרנט. התגובה שלי לנושא הייתה מאד קשה. זה ממש שבר אותי ושבר לי את האמון בו ובי ובקשר שלנו. לא הצלחתי לסמוך עליו שיעבוד או ילמד עם נשים כי הרגשתי שהוא לא ידע לשים את הגבול.( באופן כללי הדימוי שלי נמוך וזה ממש ריסק אותי) מאותה פעם שהוא שיתף אותי הוא לא דיבר על זה יותר. במשך השנים הרגשתי שהוא לא משתף אותי בכללי,על תחושות,רגשות וכו. ושלאט לאט הקשר שלנו הולך ונחלש. ניסיתי בכל מיני דרכים להחיות את הקשר – יצאתי איתו למסעדות, קניתי לנו ספרים של לימוד זוגי, בחרתי לעבוד בעבודה שבה אני נוכחת בבית המון ועוד.
כל זה לא עזר והרגשתי שמשהו חסום.
כבר 3 שנים הוא עובד עם נשים ואני משתדלת מאד להיות נעימה ונינוחה למרות שזה קשה לי.
השנה הרגשתי שיש משהו לא בסדר- הוא התכתב עם משהיא מהעבודה וכשנכנסתי לחדר הוא מייד סגר. ראיתי.
שוב נשבר לי האמון שניסיתי לבנות. אחכ לא התאפקתי וכשהוא לא היה בחדר הצצתי לו בהודעות. לא היה שם משהו מאד מוגזם אבל גם לא עניני עבודה ( מה שלומך איך החופש וכוו).
ניסיתי לדבר איתו על זה ולהסביר לו שיש הבדל בין לעבוד עם משהיא ללהתכתב איתה סתם על החיים.
בתגובה הוא אמר לי דבר שהוא הסתיר ממני 3 שנים. מאז אותו שיתוף על הנפילה הוא מרגיש שאני לא סומכת עליו בשום מקום מול נשים ואני כל הזמן בודקת אותו. הוא אמר שמבחינתו הוא סגר את הלב שלו מאז ללא כוונה לפתוח. כל הניסיונות שלי לפתוח רק גרמו לו להסגר יותר.
זה מאד כאב לי כי ממש ניסיתי והשתדלתי ולא חשבתי בכיוון הזה. הרגשתי גם שהוא לא משתף אותי וזה הקשה לי מאד על האמון והיכולת לסמוך עליו.
ואז הלכנו לטיפול זוגי ושם התגלה לי שהשנה הוא חזר לנפילות האלו. הכל קרה בבית שלנו כשאני יצאתי.
אני לא יודעת איך לתאר את התחושה,את הרעידת אדמה שהרגשתי. נורא. נורא.
אנחנו מדברים על הדברים וכל פעם מגיעים למבוי סתום. הוא לא מסכים להתחייב שהוא ישתף אותי אם יקרה משהו,לא מסכים להתחייב שהוא לא יפול שוב,לא מסכים שאקח איתי את המחשב.
כאילו אומר לי,תסמכי עליי ,אבל על עיוור.
אני לא מסוגלת לסמוך עליו,במיוחד שזה קורה והוא לא אומר לי,
אני לא מסוגלת להתקרב אליו כבר תקופה,מרגישה נבגדת ומאויימת. הדימוי העצמי שלי ירד מתחת לאפס.
אני מרגישה שזה אבוד ושלעולם לא נצליח להתגבר על זה.
עלו בי המון מחשבות על גירושים ואני מפחדת וגם לא יודעת האם זה נכון.

לקריאת התשובה >

יש לי חרדה חברתית?

לאחרונה גיליתי שאני לא ממש אוהבת להיות בחברה
במיוחד בעידן הקורונה לא מתגעגעת לאף אחד ולא מעונינת להיפגש עם אפחד .
מעדיפה כל היום להיות סגורה בחדרי בלי לצאת בכלל .
חברות שלי לא מבינות מה קורה לי למה אני מסתגרת מתחמקת מהם ולא רוצה לשתף במה שאני חווה ,הם מנסות לדובב אותי ,"להעניש" וכל מה שאפשר ,לאחרונה נדבקה אלי חברה היא פשוט לא מוותרת לי סוחטת ממני דברים שכל חברה בשמחה משטפת כמו טלפון ,פרטי משפחה או סתם יציאות לבלוי ,לפעמים אני נכנעת קצת כי כבר לא נעים לי סרב לה ולסנן אותה.
חשוב לציין שאין לי פחד מקהל אני ידועה ככזאת שתעלה על במה ותדבר חופשי בקהל גדול .וגם החברות נהנות מאוד מחברתי ,ומבקשות מאווד את השתתפותי וכשזה קורה אני זורמת איתם ומתנהלת כרגיל .
אך תמיד אני מעדיפה להיות לבד יותר ולא עם החברה …
לאחרונה התחיל לעלות לי שאלות שאולי זה בעצם המוקש שלי בשידוכים ,ואיך אפשר להתחבר בכלל לבחור כשאני מעדיפה להישאר בלעדיו ורק מחכה שנפרד?

לקריאת התשובה >
איך זה הולך בשידוכים?

איך זה הולך בשידוכים?

לפני כמה חודשים התחלתי שידוכים ונפגשתי כבר עם כמה בחורים,
ואני מרגישה שאין לי הדרכה מספקת לאיך התהליך אמור להתנהל. מה לומר מה להרגיש איך להתנהג בפגישות,
מה מצופה ממני?

אני מופנמת מטבעי ולוקח לי זמן להשתחרר ולהרגיש בנח, וזה נראה לי מקשה, חוסם אותי ומעכב אותי סתם.
הייתי רוצה להיות יותר משוחררת וקלילה…

אשמח לקבל את הדרכתכם ועצתכם.

לקריאת התשובה >
מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

קשה לי בחיים ואני רק רואה את הדת כמכבידה, ואני לא רואה מקום לאמונה

אני שואלת בשביל בת דודה
בחורה בגיל 18- גיל חשוב לחיים – אך היא עוברת קשיים רבים , היא באמת עומדת בהם בגבורה
אבל די נשבר לה..
אני אסביר את הכל- היא גרה במשפחה- שחיצונית הכל נראה ורוד- במציאות ההורים שלה לא מסתדרים, היא עצמה גם לא מסתדרת בכלל עם אבא שלה- ברמה שהיא רוצה לנתק איתו קשר. זה לא הגיוני כל עוד ההורים שלה לא התגרשו היא חייה איתו באותו בית למרות שאין ביניהם בכלל תקשורת. והשאלה אם זה בכלל נכון לנתק קשר? עד כמה צריך לשמור כזה קשר- שהיא אומרת שכל מילה מצד אביה מאוד פוגעת בה?
דבר שני לאחרונה המצב החמיר בין ההורים והם ממש לפני גרושים – כבר הכינו את הילדים לגירושים – תאמת שהיא עצמה רצתה גרושים באיזשהו מקום – רק כי נמאס לה ממצב הבית.
כרגע ההורים פתאום החליטו שלא מתגרשים (כנראה בגלל השידוכים של הילדים) – ואותה זה ממש עצבן בעיקר בגלל החוסר וודאות והנידנודים – שהיא לא בנויה לזה עכשיו ובנוסף נמאס לה מהמצב שמאז שהיא מכירה את הבית זה ככה.
אני דווקא כן ראיתי שכשהיא קיבלה את ההחלטה שהם מתגרשים – זה שבר אותה.
הבעיה הכי גדולה אני חושבת בסיפור זה הקשר בינה לבין אמא שלה- אמא שלה מתייחסת אליה כאל חברה תומכת – היא משתפת אותה מאז הוא מתמיד בהכל- שופכת אצלה את כל הכעסים על האבא וכל מה שהולך ביניהם- מה שיוצר שאין מקום לכאב שלה אלא רק לכאב של אמא שלה והיא מרגישה שהיא צריכה להיות חזקה- והיא לא משתפת אף אחד בקושי שלה אלא תמיד חזקה בשביל אמא שלה ואחים שלה. – אבל באמת מאוד קשה לה והיא ניסתה לכלוא את הקושי שלה. ברור שזה לא טוב . ועוד בנוסף היא מרגישה שכל הזמן מזלזלים בה ודורשים ממנה ולא מעריכים כלל.
כאן הגיע המקום של הדת והאמונה- היא כמובן חרדית טובה בה מבית טוב קצת מודרני – אבל הסביבה שלה העלית של החרדים – היא הרגישה שהרבה שנים היא סתם מחופשת – עכשיו היא בתקופה שאין לה באמת אמונה היא חרדית כי זה המקום שלה וזה המשפחה שלה , תכלס קשה לה עם זה. והיא עוד מרגישה שהדת רק מקשה עליה. היא ממש לא מצליחה למצוא שום סיבה טובה בדת. והיא כאילו כועסת על אלוקים – כי קשה לה לאמין – והיא פשוט לא פנויה לשמוע על אמונה ועל הדרך שהיא תקבל את זה . מתוך אהבת ד' ושהוא נותן לה הכל- היא פשוט לא פנויה לשמוע את זה .
והיא רק מרגישה שזה מקשה עליה איך מסבירים לה שהדת היא זאת שתגרום לה לחיים מאושרים?
מצד שני היא מקנא שמשהו טוב לו בחיים – והכל חלק לו וברור שיתחתנו עם בחור ישיבה וכו' וכו'
בנוסף היא עומדת לפני החלטה מה להמשיך ללמוד ואיפה – וכן היא מסתבכת. היא מבחינתה אומ

לקריאת התשובה >

קושי חברתי מהעבר שצף וכואב

ני רוצה לשאול בקשר לקושי מהעבר שהיה לי בסמינר ולפעמים זה עולה פתאום בזמן האחרון אחרי תקופה של שקט, זה קרה לפני הרבה שנים שהייתי בתחילת כיתה ט' באתי חדשה לסמינר בלי חברה מהבית ספר הקודם, והייתי צריכה להכיר בנות חדשות, בית ספר חדש. הייתי ילדה טובה ושקטה.
בשנות התיכון שלי חוויתי דחיה חברתית כואבת מאד, אני השתדלתי להיות רגילה וחברותית אבל בכל זאת הרגשתי ריכלויות וציחקוקים השפלות והעלבות.
וככה לפעמים יש לי הרגשה, למה עשיתי את זה???? ולמה לא עברתי בית ספר??? למה נתתי לעצמי להיות במתח??? היה יכול להיות יותר טוב ככה היה נפתח לי דף חדש, אם בית ספר גם יותר מתאים לסגנון ולרמה הרוחנית.
אמירות שחברות אמרו לי אז אני מרגישה שזה כמו חוזר אלי עוד פעם היום בהווה- נגיד עבדתי במקום שלא ראו את הטוב שלי והיה לי קשה להמשיך שם ובכל זאת נסתי לראות את הטוב שם, ואז אחת העובדות שאיתה היה לי קשר טוב- היא אמרה לי תראי מדברים עליך לא נעים לי להיות שותפה לדיבורים האלה אבל לפעמים אני מגנה עליך אבל בכל זאת הם אחכ מוציאים אותי לא טובה, וקשה לי לראות ככה שהם מדברים עליך כי אני יודעת כמה את טובה, ואני לא מבינה מה קורה אולי לכי למנהלת , תדברי איתם ..תראי את עצמך יותר..
או גם בשידוכים – לא באתי לאיזה וורט (כי היה לי לימודים) של קרוב משפחה שצעיר ממני ב4 שנים אמרו אה היא בדיכאון , ובת דודה אחת אמרה דיברו עליך לא נעים לשמוע אני מכירה אותך והם לא מספיק , וכאב לי ככה לשמוע שהם מדברים, תראי להם מי את , ,,
אני שואלת איך באמת מתנתקים מהעבר , איך יכולה לסלוח לעצמי ולבנות???
תודה רבה!!!!!

לקריאת התשובה >

מתלבטת לגבי הרחבת המשפחה

יש לי 5 ילדים. הקטן בן 4.
אי אפשר לומר שמצב השלום בית שלנו תקין. אולי אפשר לומר שהוא סביר.
שניים מהילדים שלי עם בעיות רפואיות שמצריכות התעסקות
אני לא רואה את מצב השלום בית שלנו מגיע לפתרון, מכל מיני סיבות. (כלכליות, אמונה שזה יכול להשתנות, יכולת לקחת אחריות, ועוד).
בעלי אומר שהוא רוצה עוד ילד אבל לא מגיע לשיחה על הנושא. הוא מסתפק ב"לזרוק" משפטים לאוויר וכשאני מגיבה בכאילו אדישות הוא מבין שאני לא מעוניינת.
אני מפחדת "לקחת על עצמי" עוד הריון, עוד ילד, כשהשלום בית שלנו לא משהו, כשאני כל כך טעונה כלפיו או נטענת כל כך בקלות (אני מפחדת שיום אחד נתגרש. הוא אומר שלעולם זה לא יקרה, ה' שם אותנו יחד וכך צריך להיות). אני מפחדת שאני לא כשירה לגדל בכלל ילדים. אם אני אמא לא טובה ולא מצליחה לילדים הקיימים, איך אני יכולה לקחת אחריות על עוד נשמה?
מנגד, נפלה לידי כתבה שמדברת על כך שמניעת הריון לא תמנע קושי שנגזר עלי בחיים. אני מאמינה בזה. אם כבר נגזר עלי קושי- עדיף שזה יהיה בגידול ילדים לעבודת ה'. ושוב הפחד שלי- אם אני לא מדברת על קושי טכני, אני מדברת על פחד מחוסר היכולת שלי לגדל ילדים בריאים בנפשם.
האם זה נכון/לא נכון לשקול באופן הזה?
נתונים נוספים עלי- בהריונות אני סובלת מדיכאון קל. אני עם בחילות קשות ולא ממש מתפקדת. אני מפחדת מזה. בפרט שהקשר שלי עם בעלי הוא לא מהסוג שהוא יבין אותי כל הזמן. הוא מצהיר היום שהוא מודע לכך ושווה כל מחיר בשביל ילד נוסף, בפועל הוא לא מוביל אפילו לשיחה אחת רצינית בנושא. זה נקרא "כל מחיר"?

לקריאת התשובה >

נהייתי מותשת נפשית

בזמן האחרון אני מרגישה חוסר כוח ומותשות נפשית ממש אני עושה הכל מאילוץ , לא מרגישה מחוברת לשום דבר שאני עושה מרגישה שהחיים שולטים בי במקום שאני ינהל אותם
מרגישה חוסר משמעות לדברים, לא יודעת איך להמשיך וממש עייפה וחרדה מהעתיד מרצה את כולם סביבי ומרגישה שאני נעלמתי נבלעתי בתוכי ולא יודעת מה לעשות…
ואשמח להכוונה

לקריאת התשובה >
איך זה הולך בשידוכים?

אני מספיק בוגרת ויציבה כדי להתחיל שידוכים?

אני דיי בהתלבטות האם זה נכון לי להיכנס לשידוכים עכשיו למערכת של מחויבות משפחתית אני אנסה לפרט כמה שאוכל את הייתרונות והחסרונות מהעינים שלי.
יתרונות" יהיה לי מקום יציב שהוא יהיה שיך לי
אני נורא רוצה להתמסד להתקבע להיכנס קצת למסגרת
בגלל שאין לי עכשיו מחויבות לכלום אני יכולה פתאום להחליט שבא לי ליסוע נגיד לבית למוחרת אני יכולה לקום בעצם בא לי לחזור.
יתן לי חבר טוב
אני מתקדמת גם בקטע הדתי וגם באישי בתהליך- יהיה לי יותר קל לעבור את המסע הזה עם שותף להתקדם ביחד
מקום לחזור אליו
מרום להתמסר
מקום שאני יוכל להיות בו אני
מקום שאני יוכל לתת את כל הנשמה- לבנתיים אני מלא אצל בת דודה שלי נשואה ומנקה לה את הבית שומרת על הבנות מבשלת אופה ואני מרגישה שזה עושה לי טוב לתחזק בית לתחזק ילדים להקשיב להם לקדם אותם
אבל אני לא בטוחה עדין מה אני רוצה בחיים שלי לאיזה כיוון אני חותרת יש לי מראה בראש בכיוונים כליים על איזה ערכים אני יקים את הבית שלי אבל לא עד איזה נגיד כיפה יהיה לילדים שלי עם סרט או לי
אני יודעת שבבית שלי יהיה מקום ראשון התורה וסוף פסוק אבל רק בשמחה ומשתדלים לקים כמה מצוות שאפשר בלי ראש בקיר בלי לקרוע את החיים כי חובה להיות ככה
אני בבית שלי יקיים מה שמתאים יהיה לבית שלנו ואני לא יעשה דברים רק כי כולם עושים
הבית שלי יהי בנוי על אמת ושמחה וחיבור אמיתי לאלוקים יהיה כבוד לכל אדם לכל עדה כי כולם נבראו בצלם וכ"
אני מקוה שהבנת את הרעיון אין לי כמו כל החברות שאומרות אני רוצה בחור מישיבה איקס ילמד זאד שעות
נגור במקום זה או אחר
לא משנה לי מאיזה ישיבה יהיה הבחור או כמה שעות ילמד
מענין אותי איפה הלב והראש שלו מונחים מה הכי חשוב לו
אבל אולי לנשואים צריך להיות יותר יציבים יותר לדעת לאיזה כיוון שואפים
והאם לקחת בחור שילמד אחרי החתונה או יעבוד אפילו שלי זה לא משנה
כי אולי אני עדין קטנה ולא מבינה מה ההשלכות של בחור עובד/ לומד
ואולי אני עדיף שאני יגמור את התהליך של הבנייה העצמית ואני יהיה בנויה ויציבה
למרות שאני לא בטוחה שאני יצליח להתמסד לבד בלי נישואים- אבל אולי אני משוחדת על עצמי בגלל שאני רוצה להתחתן
אני פשוט מבולבלת ורוצה לעשות את הכי טוב שאפשר

לקריאת התשובה >

כשהתחברתי לעצמי התרחקתי מהרוחניות שלי

בעבר הייתי מאוד מקפידה וקשורה ועסוקה במצוות ובמוסר. אח"כ בשנים בהן התחלתי טיפול רגשי מיטיב, פקעה נפשי. כבר כעשר שנים שהיא כמו מופקעת ממני. בנושאי הרוח. כרגע אני נשואה עם 2 בנות. אני שייכת לציבור החרדי, אבל אני לא יכולה להתפלל, אני בקושי מצליחה לשמור על דברים נורא פשוטים, סתם כי אני לאה מבפנים. (נגיד שהברך שלי תהיה מכוסה. או לחכות 3 שעות לפחות בין בשר לחלב) . הכל נהיה קשה וגם מבולבל.
ב. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה שלבנות שלי יהיו חיים טובים, יהיו תפילות, יהיה חיבור רוחני. אני יודעת מה אני מפסידה ואילו חיי דלות אני חיה. אבל איך אוכל לתת להן חוויה כזו כשאני לא שם? אם אני לא מתפללת למה שהן כן? איך אוכל להסביר להן את המצב שלי?
ג. יש לי שאלה שמציקה לי. למדתי מרבותי בסמינר שאין ערוך ללימוד תורה. הווי אומר שאם הבעל לומד- אשתו זוכה לעוה"ב שאין לו שיעור. אם הוא עוסק בכל מצוות העולם אבל לא לומד, זה כמו להשוות מטבע נחושת לאוצרות זהב.
ואני התחתנתי עם מתמיד גדול, גאון, שנשאר גאון גם אחרי החתונה, אבל לא המשיך ללמוד תורה. למה? כי אחרי שהוא התחתן איתי הוא התחיל לתת לרגשות שלו מקום וגילה שהוא שונא ללמוד .
הכל מקובל עלי. אני רק רוצה להבין, אם אחרי שאנחנו נעבור את כל החיים שהוטל עלינו לעבור, כולל פיסות הגיהנום שבדרך, וכולל חוסר היכולת להידבק בה', אנחנו גם נקבל עוה"ב סוג ב'? אני רוצה להבין למה מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצוות גם יזכה לקבל שכר.
תודה לכם….

לקריאת התשובה >

נגמר לי הכוח לחיות

אני עייפה מידי בשביל לחיות
אני כותבת את זה רק בשביל לפרוק
שהעולם ידע שאין לי כח
שנמאס לי לחיות
שהתכלית גדולה עלי
אני רוצה לפרוש
מחכה ליום הזה שאמות כבר והלחכות לא מדרבן אותי להתקדם כי למה אם במילא אני אמות
אני לא בדיכאון
גם לא קרוב לזה
אני עובדת ובעבודה משקיעה את כל החיות שבי
כשאני נשארת עם עצמי החיות נגמרת
נמאס לי לחכות שמישו ידליק בי חיות
נמאס לי
כי גם בשביל לשמר זוגיות וגם בשביל לגדל ילדים צריך המון כוחות נפש וגוף
פה גדול ויכולת לחימה
אין לי את זה
אולי בגלל זה ה' לא גרם לי להתחתן
אז בנתיים עד שאמות אני אפרוק

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן