עוד תשובות שנכתבו על ידי: יצחק

הדבר שהכי קשה שעברתי הוא שהורי אשתי האשימו אותי כביכול אני גרמתי לה להגיע למצב הזה. הם לא הסתפקו רק בהאשמות שהטיחו בי וטרחו גם להודיע להורי שאני האשם במה שקרה מכיון שלא נתתי לה את מה שהיתה צריכה
יש לצין שבמשך השנים כיבדתי את הורי אשתי בצורה יוצאת דופן ואף עזרתי להם בהרבה מאד דברים אך מאז אינני יכול למחול להם אני מרגיש שהכאב והצער שהם גרמו לי הוא גדול מנשא אני ממעט בבקורי אצלהם אך בכל פעם שאני כן נפגש בהם אני מרגיש ממש רע והרגשות צפים ועולי עד כדי כך שכמה ימים אחר כך אני ממש לא מרגיש טוב
בהתחלה כשאמרתי להם שהם פגעו בי הם העדיפו להתעלם
ואמרו לאשתי אל תדאגי זה יעבור לו וכו והעדיפו להמשיך את חייהים כרגיל
לאחר שראו שזה לא עובר הם התחילו להילחץ ולאחרונה הם התחילו להעביר מסרים דרך אשתי שהם מבינים שלא היו בסדר וכו והם רוצים לבקש סליחה ולהמשיך הלאה
אך אני מרגיש שאינני מסוגל למחול על הכאב והצער ולשכוח את מה שעשו לי במיוחד שיש פה השלכות שכנראה שאצטרך להתמודד איתם כל ימי חיי

אני בחור בן 25 מאורס ארוסתי בחורה מצוינת השאלה איך לפתח את הקשר לאהבה לבינתים אחרי 3 חודשי אירוסין עם כל מה שעשתי בענין אני לא מצליח לגרום לעצמי לאהוב אותה אין לי שום בעיה ספצפית איתה אם כי יש הבדלים ביננו כמו כל שני אנשים שונים אני מטבעי אדם די אדיש אבל זה מאד חשוב לי במוסד הנישאוין להגיע לקשר של אהבה אני מבין שכרגע זה עוד מוקדם לאהבה מלאה אבל בינתים אין לי כמעט רגש בכלל ולא נראה לי שהיה אכפת לי אם זה יתבטל הקשר וזה מפריע לי אני רוצה להגיע למצב שיהיה אכפת לי ממנה ושאני יאהב אותה השאלה איך מפתחים את זה [לדעתי הבעיה בעיקר אצלי אם כי גם היא לא נראית לי דלוקה בטירוף]

ני בחור חרדי בן 27. תמצית חיי עד כה בקצרה– השתדלתי לעשות את כל הטעויות האפשריות וכרגע אני נורא מאוכזב מהתנהלות שלי עד כה, בפועל נכון לרגע זה ממש אני ללא עבודה, ללא זוגיות ולא רואה ממש עתיד עדיין באופק. הענין הוא שתמיד כשאני נפגש עם בחורה אני מרגיש שאני לא שווה כלום , אני מרגיש שכנראה בגלל שניסיתי כל כך הרבה ולא הצלחתי אני לא שווה מספיק, ואז אני פתאום מרגיש שלא בא לי בכלל להתחתן ושאני רוצה קודם להתבסס כלכלית , כדי להרגיש שאני שווה משהו. למרות שהרבה בחורות אומרות לי שזה לא כל כך מעניין אותם ובעיקר זאת השאיפה והרצון שלי להתקדם בחיים, אבל בתוך תוכי אני לא מאמין למה שהן אומרות ואני מרגיש קצת לחוץ אפילו מהרעיון שאני אכנס לחיי נישואין במצב כזה. השאלה היא אם יש להרגשה הזאת מקום? כי אני די מרגיש שהרגש הזה מנהל לי את החיים, אבל אין לי איך לגבור עליו? ההרגשה הזו נכונה? יש בה היגיון כל שהוא? אפשר לנהל חיי זוגיות כאשר צד אחד מרגיש שהוא לא שווה מספיק? איך אני מצליח לגבור על הרגשות האלה? אני מרגיש אכזבה מאוד גדולה מעצמי- היו לי שאיפות מאוד גדולות מעצמי מאז שאני זוכר את עצמי, אבל הן נשארו תקועות בפנים בלי שהגשמתי אותן איכשהו, האמת היא שכרגע אני כבר בשלב של אחרי האכזבה והתסכול, זה השלב של האדישות כלפי עצמי והסביבה. כשאני רואה את כל החברים שלי שכבר התקדמו ומשאירים לי אבק, אם זה בחיי הזוגיות שלהם או ברמה הכלכלית שלהם , ואני לעומתם נשארתי הרבה מאחורה, לא התקדמתי לשום מקום. אפילו הייתי אומר שהלכתי קצת אחורה ברוורס. הייתי רוצה לקבל עצה אם אלו הן רגשות נכונות , האם זה הגיוני שאני לא רוצה להתחתן כשאני במצב כזה בחיים? כאילו שמרגיש לי שאני לא רוצה להכניס עוד מישהו לבעיות האישיות שלי..

אני נשוי כבר שלוש וחצי שנים. אני מרגיש שאין אצלי שום אהבה לאשתי. אני פשוט לא אוהב אותה ולא נמשך אליה בכלל.

האמת שכלום לא קרה לאחרונה. אף פעם לא היה בינינו אהבה. לא בחרתי בה בגלל שהתאהבתי בה, פשוט ההורים הציעו לי "שידוך" זה, ואני הייתי בחור קטן אז, לא ידעתי כלום על זוגיות ואהבה, ותיכף הסכמתי לשידוך, פשוט כי שמחתי להיות חתן כבר… אבל עכשיו אחרי יותר משלוש שנות נישואין, אני מוצא את עצמי פתאום תקוע עם אישה שאני לא אוהב בכלל, לא נמשך אליה, אין לי שום אהבה אליה. היא לא עשתה לי שום דבר רע שיגרום שנאה ומחלוקת, וגם אני מתנהג תמיד מאוד יפה אליה, מכבד אותה מאוד. אבל אין בינינו שום אהבה.

ואני תוהה ושואל לעצמי, מה זה? למה זה ככה? מה זה בכלל "אהבה" בין איש לאשתו? איך אפשר להתחיל לאהוב אותה? האם יש משהו אצלה שגורם שאני לא אוהב אותה, ואילו אישה אחרת כן אצליח לאהוב?

חשבתי על זה המון. והתחלתי להבחין שבעצם יש בינינו פער עצום בהמון דברים. אם הייתי עכשיו נכנס לשידוכים, לא הייתי בוחר בה בכלל, כי היא כל כך שונה ממני, בעיקר בקטע דתי. אני מדמיין את עצמי עכשיו נכנס לשידוכים, ומתחיל לבחור אישה שמתאימה לי בדיוק, כפי מה שאני חולם, ואני חושב שאתה כן יהיה אהבה גדולה.

אבל זה רק מחשבות שסתם עוברת לי בראש. אני חושב שעיקר הבעייה אצלי היא שאני פשוט לא יודע מה זה אהבה. יש לי ילד קטן וחמוד שאותו אני מאוד מאוד אוהב. אני ממש חולה עליו… אז אליו כן יש לי אהבה גדולה שממש בוערת בי. אבל מה זה אהבה בין איש לאשתו? למה אין לי את זה? מה זה בכלל? איך אני מגיע אליו?

לקראת סוף זמן חורף שעבר התחיל להיות לי ממש לא טוב בישיבה ובכלל. לקח המון זמן עד שהבנתי שזה בעיה בחיבור שלי עם הישיבה שלא צלח. שממש איים עלי וגרם לי להרגיש לא בסדר בכל מה שאני עושה ולא אפשר לי להיות טבעי ומי שאני. זה הוסיף גם הרבה קשיים מסביב. עכשיו החלטתי שבסוף שנה אני עובר לתחנה הבאה בחיי (אפשרית רק בסוף שנה. הבעיה היא שרק עכשיו החלטתי את זה וכל הזמן ברחתי מזה וניסיתי לתת עוד ועוד אופציות ולא להודות בזה שאני פשוט לא מתאים וצריך לעזוב. גם עכשיו כל מי שדיברתי איתו אמר לי שאני צריך לעזוב את הישיבה עד סוף שנה, אבל עם זה עוד לא הסכמתי היו לי סיבות לדבר כגון שהמעבר לא יהיה אפקטיבי כי אין עוד הרבה זמן או שאני לא טבעי עם עצמי ולכן אני לא יכול להחליט עכשיו על ישיבה ושזה לא כזה קריטי בשביל לקום ולעזוב. ואז כולם אמרו לי שאני צריך להתחיל להחליט החלטות שאני מנסה להשאר בנוח ולא מחפש את מה שטוב לי. והאמת? נראה לי שהם ממש צודקים. שנה נמרחתי עד שהחלטתי וגם אז לא הסכמתי להחליט לעזוב. ובכללי כל פעם בחיים אני מחפש אנשים שיבואו איתי ויתנו לי גיבוי ושאני לא ארגיש לבד. וקשה לי לקום ולעזוב דברים ולקבל החלטות חותכות, וזה ממש מפחיד אותי כל הסיפור הזה. ממש מפחיד אותי שאני לא יודע לקבל החלטות, חשבתי על זה שעוד מעט אני צריך להתחיל לצאת ושאני לא ידע להחליט עם מי להתחתן ואני אמרח עם זה או שאחליט סתם החלטה לא מבוקרת רק כדי לברוח מההחלטה או אל ההחלטה. שאחרי זה אני לא אעבור דירה ולא אעזוב עבודה או אעשה שינויים ואשאר תמיד באזור הנוחות. האם זה נכון? האם כל מי שקשה לו עם החלטות עכשיו זה אומר שהוא כבר בבעיה? האם אפשרי לעבוד על זה? עד כמה זה משפיע על החיים? ואולי אני בכלל סתם נלחץ וזה מאוד הגיוני ולא אומר שיש לי בעיה בהחלטות?

הגיוני שיש תקופות בחיים שיש מרחק מהקב"ה ?
אני לא יודעת מתי זה בדיוק קרא לי אולי כשהסתכלתי בלי הפסקה על הצלחות של אחרים , ועל חתונות ולידות בלי סוף של חברות וחברים והתחלתי להרגיש שהקב"ה שכח אותי שם איפושהוא באיזה מקום . נהייה לי כ"כ קשה להתפלל , כ"כ קשה לברך בכל רם , שהכל נהייה בדברו" ובאהבה . קשה לי , נחנק לי ממש .
זה הגיוני שיש תקופות שהולכים לאיבוד ? כ"כ קשה לי ללכת לאיבוד אבל אני גם לא מצליחה להתפלל כמו שצריך ואני אפילו לא מצליחה לבכות לקב"ה שאני רחוקה .
קשה לי ממש להיות רחוקה , קשה לי לחזור להיות קרובה .
ואני לא מצליחה למלא את הראש שלי במחשבות נכונות גדולות ומגדילות .