מישהי מהכיתה סובלת הצקות לא נעימות מ"מלכת הכיתה" (אפילו בקורונה). אמא שלי טוענת שאני חייבת להירתם לעזרת זו שמציקים לה, ואילו אני אומרת שזה התפקיד של המורה ואין סיבה שאני אקריב את המעמד החברתי שלי שהרי כתוב: "אם אין אני לי – מי לי" ולדעתי זה לא הגיוני שאסבול עבור בת מכיתתי (שאפילו לא חברה טובה שלי).
מי מאיתנו צודקת?
שלום רב אני בחורת סמינר מהבנות הטובות שבסמינר לפני 3 חודשים נפגשתי עם בחור טוב חכם באמת בחור מיוחד נפגשנו עד 9 פגישות אבל שתיינו הורדנו את זה ביחד בגלל שמשהו הרגיש לא כל כך זה אני לא יודעת להסביר
שלום לאתר אקשיבה אני בת 19 מבני ברק אני רואה את כל החולים שיש פה וזה פשוט מזעזע אותי אני לא מבינה 1) איך השם עושה ככה לציבור שעובד אותו הכי הרבה? 2) איך אנשים מזלזלים ככה בחיים שלהם ושל
ני לומדת באקדמיה ובאמת משתדלת…. אך ניכשלת ניכשלת וניכשלתי גם כשאני יוצאת מהמבחן בהרגשה טובה בסוף מגיע הנכשל!!!
כל נכשל שאני מקבלת מוריד לי את המוטיבציה ובכלל את הביטחון העצמי ואף מכניס אותי לסוג של דכאון .וחוסר הערכה עצמית.
חשוב לי לציין מספר דגשים-
אני מאוד מאוד מאוד רוצה ואוהבת את הלימודים שבחרתי!!!!!!!!!!!!! לא חושבת שמשהו אחר יהיה לי קל או מעניין יותר.
אני אמא במשרה מלאה ברוך השם וממש מבאס אותי להיכשל לא יודעת מה אני עושה לא בסדר אני כבר נואשת!!!!
אולי תעזרי לי להבין מה לא בסדר !?
תודה רבה ובשורות טובות
אני בחורה בת16 תלמידת סמינר, יש לי שאלה על ההתנהלות שלי מול ההורים שלי. ההורים שלי טוענים כל הזמן שאני לא מכבדת אותם בכך שאני לא מספיק מדברת, לא משתפת הרבה, (יותר קל לי לשתף חברות) לא אומרת בוקר טוב
אני בת 21 ,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר. נשארנו אני ועוד חברה אחת…
כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר.
לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם.
שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של ההתלבטות,המחשבות, ההחלטות…
וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר . זה שבר אותי ממש.
אני רוצה לציין, שמבחינתה הכל אותו הדבר,והיא ממשיכה להתקשר ולדבר.
אבל אני מרגישה שזה שונה לגמרי. ומתחילה להתרחק.
השאלה שלי: האם יש דרך להתגבר על הרגש הזה?
האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת? למה פתאום נהיית לי הרגשה שזה שונה? למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?
אשמח לתשובה!
אני בהתלבטות קשה שצפה במיוחד עכשיו לפני שאני מחליטה מה ללמוד. קיים בי רצון לעשות דברים גדולים ומשמעותיים ויש לי כיוון לעבודה בתחום התקשורת.
הבעיה היא שזה תחום מאוד קשה, שעם כל התרומה שלו (אם בכלל אצליח להגשים את המטרה שלי), בקושי נמצאים בבית. ואני פוחדת שזה יפגע בחיי המשפחה שלי לעתיד.
אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי מתחרטת בעתיד וחושבת מה היה אם…. ואני חוששת שלא אמצא תחום אחר שאני רוצה כל כך. ובכלל, איך אהיה דוגמא עבור הילדים שלי בעתיד אם לא אהיה אמא שעושה את מה שהיא מאמינה בו?
אני רוצה לתרום לעם ישראל בדרך שמתאימה לי, וכרגע זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה להרגיש שבזבזתי את הכישרון שלי ושאהיה מדוכאת מזה.
נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …
לפני כשבועיים ביקשו ממני קרובי משפחה לבוא ולישון עם סבתא רבא שלי בזמן שהם מטיילים בח"ול, הסכמתי כי ראיתי בזה הזדמנות להכיר אותה יותר ולבקר אותה ולעשות מצווה. ישנתי אצלה כמעט שבוע וזה הצריך שאקח מזוודה ואעבור לעיר שלה. לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל. כשהם חזרו הם הביאו לי מעטפה והבהירו לי שאקח למרות שלא רציתי להסכים. לקחתי כי לא היה לי נעים ואחרי זה גיליתי שיש בה הרבה כסף. ועכשיו לא נעים לי בכלל כי אני לא מרגישה שעשיתי מצווה וזה מרגיש לי לא טוב. רציתי לתרום את זה אבל כשאמרתי את זה לסבתא רבא שלי היא לא רצתה לשמוע בכלל והבהירה שאקח לעצמי.
אני לא יודעת מה לעשות, כי אני יודעת שהם לא יסכימו לקחת את זה והם גם ביקשו שלא אספר להורים כי הם יודעים שהם לא היו מסכימים שאקח.
אני חרדית ולומדת בו' סמינר
בגלל שאני הבת האחרונה בבית וגם בגלל שההורים שלי חוזרים בתשובה פחות מפריע להם כל הקטע הזה שבבית כל המחשבים פרוצים לאינטרנט אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי במחשב או בכלל…ולכן מבחינה רוחנית אף פעם לא הייתי שלמה עם מי ומה שאני
לפני כחצי שנה יצא לי להכיר מישהו באיזה פורום הוא היה דתי ונפגשנו 3 פעמים בכל מהלך הפגישות התחזקתי מאוד ברוחניות היה בו משהו שעזר לי מאוד לראות את הדת והקרבה להק"בה בצורה שונה מאוד התחזקתי מהקשר מהבחינה רוחנית וגם מאוד מבחינה נפשית התחזק לי הביטחון בעצמי והצלחתי לראות את העולם בצורה יותר אופטימית וטובה ובשביל שלא ייצא מצב שנגיע לידי חטא ולאיסור נגיעה חתכנו את הקשר במאמץ רב ולא המשכנו בו…
במהלך כל ההקשר הזה הייתי מספרת לחברה שלי את כל מה שקורה איתנו … ולצערי מיום ליום אני מגלה שאי אפשר לסמוך על אנשים והיא הלכה ופירסמה את זה … עכשו יוצא מצב שהרבה אנשים מדברים עלי מאחורי הגב והם ניפחו והעלו דברים שמעולם לא היו ולא נבראו …
ועכשו אני באה לשאול לא תמיד גדלתי כחרדית אני מכירה את המגזר החילוני מעולה למה רק אצל החרדים אין אפשרות לתת הזדמנות שנייה לבן אדם אם אלוקים נותן למה אנשים צריכים לדבר כל כך הרבה אני בקרוב מתחילה שידוכים ואני באמת מפחדת אולי טעיתי בקשר הזה שהיה ולמרות שהוא חיזק אותי רוחנית זאת לא הדרך אבל טעיתי חזרתי בי למה אנשים עושים את זה? למה חברות שלי צריכות להתקשר אלי ולשאול אותי אם יש לי חבר זה באמת לא נכון
וזה כל כך כואב אני כל כך הרבה נלחמת מול משפחה וחברות מסוימות בשביל להתחזק ולהרגיש בקרבת ה' אמיתית ובסוף … כל השפיטה הזאת והדיבורים האלה של אנשים מייאשים אותי ולוקחים לי את כל הכוחות להמשיך ולהתקדם
אני יודעת שאני לא צריכה להתייחס אבל זה השם שלי וזה דבר חשוב בטח בתקופה של שידוכים
למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? כל כך הרבה חברות שלי שאני יודעת בוודאות שהם עושות דברים לא ראויים הם מצליחות לשחק את עצמם ליד בנות ואני שאולי אני לא שחקנית ותמיד הייתי נורא אמיתית צריכה לסבול ?למה זה ככה?
למה לחרדים כל כך קשה לקבל שינוי והזדמנות שניה אני באמת שואלת לא מתוך כעס אלא באמת מהרצון לדעת
אני יודעת שאני לא כזאת זה מגעיל אותי לדבר על אנשים אחרים אני יודעת כמה זה עושה רע ומכאיב באמת
אז למה?
שתפו בפייסבוק, באימייל או בוואטצאפ
מאמינים בך, שומרים עליך, משקיעים בך
כל הזכויות שמורות © אקשיבה 2019 | קידום אורגני
