עוד תשובות שנכתבו על ידי: יעל ר.

טהרה וכפיתיות

נכשלת בלימודים ובמבחנים, אנא תעזרו לי!

ני לומדת באקדמיה ובאמת משתדלת…. אך ניכשלת ניכשלת וניכשלתי גם כשאני יוצאת מהמבחן בהרגשה טובה בסוף מגיע הנכשל!!!
כל נכשל שאני מקבלת מוריד לי את המוטיבציה ובכלל את הביטחון העצמי ואף מכניס אותי לסוג של דכאון .וחוסר הערכה עצמית.
חשוב לי לציין מספר דגשים-

אני מאוד מאוד מאוד רוצה ואוהבת את הלימודים שבחרתי!!!!!!!!!!!!! לא חושבת שמשהו אחר יהיה לי קל או מעניין יותר.
אני אמא במשרה מלאה ברוך השם וממש מבאס אותי להיכשל לא יודעת מה אני עושה לא בסדר אני כבר נואשת!!!!
אולי תעזרי לי להבין מה לא בסדר !?
תודה רבה ובשורות טובות

לקריאת התשובה >

ההורים שלי רוצים שאשתף אותם יותר

אני בחורה בת16 תלמידת סמינר, יש לי שאלה על ההתנהלות שלי מול ההורים שלי. ההורים שלי טוענים כל הזמן שאני לא מכבדת אותם בכך שאני לא מספיק מדברת, לא משתפת הרבה, (יותר קל לי לשתף חברות) לא אומרת בוקר טוב

לקריאת התשובה >

חברות שלי מתארסות וזה לא פשוט לי

אני בת 21 ,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר. נשארנו אני ועוד חברה אחת…
כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר.
לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם.
שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של ההתלבטות,המחשבות, ההחלטות…
וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר . זה שבר אותי ממש.
אני רוצה לציין, שמבחינתה הכל אותו הדבר,והיא ממשיכה להתקשר ולדבר.
אבל אני מרגישה שזה שונה לגמרי. ומתחילה להתרחק.
השאלה שלי: האם יש דרך להתגבר על הרגש הזה?
האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת? למה פתאום נהיית לי הרגשה שזה שונה? למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?
אשמח לתשובה!

לקריאת התשובה >

ערך הגשמה עצמית מול משפחה

אני בהתלבטות קשה שצפה במיוחד עכשיו לפני שאני מחליטה מה ללמוד. קיים בי רצון לעשות דברים גדולים ומשמעותיים ויש לי כיוון לעבודה בתחום התקשורת.
הבעיה היא שזה תחום מאוד קשה, שעם כל התרומה שלו (אם בכלל אצליח להגשים את המטרה שלי), בקושי נמצאים בבית. ואני פוחדת שזה יפגע בחיי המשפחה שלי לעתיד.
אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי מתחרטת בעתיד וחושבת מה היה אם…. ואני חוששת שלא אמצא תחום אחר שאני רוצה כל כך. ובכלל, איך אהיה דוגמא עבור הילדים שלי בעתיד אם לא אהיה אמא שעושה את מה שהיא מאמינה בו?
אני רוצה לתרום לעם ישראל בדרך שמתאימה לי, וכרגע זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה להרגיש שבזבזתי את הכישרון שלי ושאהיה מדוכאת מזה.

לקריאת התשובה >

תנו לי כוח! כי שלי נגמר כבר

נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …

לקריאת התשובה >

לקבל כסף על מצווה?

לפני כשבועיים ביקשו ממני קרובי משפחה לבוא ולישון עם סבתא רבא שלי בזמן שהם מטיילים בח"ול, הסכמתי כי ראיתי בזה הזדמנות להכיר אותה יותר ולבקר אותה ולעשות מצווה. ישנתי אצלה כמעט שבוע וזה הצריך שאקח מזוודה ואעבור לעיר שלה. לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל. כשהם חזרו הם הביאו לי מעטפה והבהירו לי שאקח למרות שלא רציתי להסכים. לקחתי כי לא היה לי נעים ואחרי זה גיליתי שיש בה הרבה כסף. ועכשיו לא נעים לי בכלל כי אני לא מרגישה שעשיתי מצווה וזה מרגיש לי לא טוב. רציתי לתרום את זה אבל כשאמרתי את זה לסבתא רבא שלי היא לא רצתה לשמוע בכלל והבהירה שאקח לעצמי.

אני לא יודעת מה לעשות, כי אני יודעת שהם לא יסכימו לקחת את זה והם גם ביקשו שלא אספר להורים כי הם יודעים שהם לא היו מסכימים שאקח.

לקריאת התשובה >

הפיצו עלי שמועות

אני חרדית ולומדת בו' סמינר
בגלל שאני הבת האחרונה בבית וגם בגלל שההורים שלי חוזרים בתשובה פחות מפריע להם כל הקטע הזה שבבית כל המחשבים פרוצים לאינטרנט אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי במחשב או בכלל…ולכן מבחינה רוחנית אף פעם לא הייתי שלמה עם מי ומה שאני
לפני כחצי שנה יצא לי להכיר מישהו באיזה פורום הוא היה דתי ונפגשנו 3 פעמים בכל מהלך הפגישות התחזקתי מאוד ברוחניות היה בו משהו שעזר לי מאוד לראות את הדת והקרבה להק"בה בצורה שונה מאוד התחזקתי מהקשר מהבחינה רוחנית וגם מאוד מבחינה נפשית התחזק לי הביטחון בעצמי והצלחתי לראות את העולם בצורה יותר אופטימית וטובה ובשביל שלא ייצא מצב שנגיע לידי חטא ולאיסור נגיעה חתכנו את הקשר במאמץ רב ולא המשכנו בו…
במהלך כל ההקשר הזה הייתי מספרת לחברה שלי את כל מה שקורה איתנו … ולצערי מיום ליום אני מגלה שאי אפשר לסמוך על אנשים והיא הלכה ופירסמה את זה … עכשו יוצא מצב שהרבה אנשים מדברים עלי מאחורי הגב והם ניפחו והעלו דברים שמעולם לא היו ולא נבראו …
ועכשו אני באה לשאול לא תמיד גדלתי כחרדית אני מכירה את המגזר החילוני מעולה למה רק אצל החרדים אין אפשרות לתת הזדמנות שנייה לבן אדם אם אלוקים נותן למה אנשים צריכים לדבר כל כך הרבה אני בקרוב מתחילה שידוכים ואני באמת מפחדת אולי טעיתי בקשר הזה שהיה ולמרות שהוא חיזק אותי רוחנית זאת לא הדרך אבל טעיתי חזרתי בי למה אנשים עושים את זה? למה חברות שלי צריכות להתקשר אלי ולשאול אותי אם יש לי חבר זה באמת לא נכון
וזה כל כך כואב אני כל כך הרבה נלחמת מול משפחה וחברות מסוימות בשביל להתחזק ולהרגיש בקרבת ה' אמיתית ובסוף … כל השפיטה הזאת והדיבורים האלה של אנשים מייאשים אותי ולוקחים לי את כל הכוחות להמשיך ולהתקדם
אני יודעת שאני לא צריכה להתייחס אבל זה השם שלי וזה דבר חשוב בטח בתקופה של שידוכים
למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? כל כך הרבה חברות שלי שאני יודעת בוודאות שהם עושות דברים לא ראויים הם מצליחות לשחק את עצמם ליד בנות ואני שאולי אני לא שחקנית ותמיד הייתי נורא אמיתית צריכה לסבול ?למה זה ככה?
למה לחרדים כל כך קשה לקבל שינוי והזדמנות שניה אני באמת שואלת לא מתוך כעס אלא באמת מהרצון לדעת
אני יודעת שאני לא כזאת זה מגעיל אותי לדבר על אנשים אחרים אני יודעת כמה זה עושה רע ומכאיב באמת
אז למה?

לקריאת התשובה >

התמודדות עם פרפקציוניזם

רציתי לשאול, אני בחורה יחסית אם לא בכלל, מאוד פרפקטיוניסטית, ז"א קשה לי לראות כשלון אם זה בעצמי או בסביבה, קשה לי עם כך שאני "לא מושלמת" ועדיין יש בי חטאים ותאוות.. למרות שאני לא רוצה לחטוא ולהכשל.. והתוצאה היא כעסים על עצמי, על הסביבה שכושלת.. ולכן אני גם רוב הזמן בלחץ נפשי.. ז"א יכול להיות לי מאוד טוב מבחינה גשמית, אבלאני יכולה להיות בלחץ בלתי מוסבר.. אז איך מתמודדים עם זה???

לקריאת התשובה >

חסר לי קשר

אני בחורה בת 18 שב"ה התחזקתי ממסורתית-דתית לשאיפה להיות חרדית- חרדה לדבר ה' בע"ה.
אבל יש לי בעיה, אני רוצה קשר זוגי, חברי עם בחור.. עכשיו ראוי לציין שמגיל 14 התנתקתי מתקשורת חברית עם בחור (כאשר מאז שאני קטנה אפילו בגן ועד גיל 14 הייתי נמצאת בחברת בנים והיה לי קשר חברי/זוגי עם בחור!)
וב"ה החזקתי מעמד ללא יצירת קשר כבר 4 שנים. (אני ניראת חרדית לכל דבר..) כך שזה ממש מוזר לי שפתאום עכשיו אני רוצה קשר (למרות שבשבילי זה לא כרגע הזמן, אני רוצה ללכת לסמינר בע"ה ורק אחר כך לחשוב על שידוך..)
ופתאום אני מנסה לתקשר עם בחור, לדבר איתו וכו'.. ואני אומרת לעצמי מה קורה לי?? זה לא אני!! אז למה אני מחפשת את זה?! אולי בגלל שאני בודדה? שאין לי כ"כ חברה? אני נמצאת רוב הזמן לבד בבית, ולומדת לבד לבגרויות וכו'.. אז חסר לי השיתוף הרגשי, לכן אני מחפשת בחור (במיוחד שפעם ככה הייתי, ואני יותר מתחברת לבנים ופתוחה אליהם יותר מאשר לבנות שאני יותר רצינית כלפי חברות שלי..) אז מה עושים? איך מתמודדים?

לקריאת התשובה >

איך אני משתחררת ממנו?

לפני כשנה נפגשתי עם בחור שמאוד מאוד מצא חן בעיני.
היו לו מידות טובות- התחשבות, כבוד ושימת לב לשני. תכונות שאני מאוד מעריכה.
ומצד שני, היתה לנו הבנה מדהימה אחד כלפי השני, עד כדי כך שבמהלך הפגישות יצא לנו מס' פעמים
להשתמש באותם מילים ואותם הבעות כדי לתאר משהוא. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים, אפילו טוב יותר ממי שבאמת מכיר אותו. (יש לציין שסה"כ עשינו 4 פגישות….)
הרגשתי שגם הוא מבין אותי מצוין אפילו בלי מילים.

כשהכרתי אותו הרגשתי מה זה לאהוב ולרצות משהוא באמת. בדיוק כמו שמתארים. הרגשתי שאני מוכנה לסבול כל דבר בשבילו. שאני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא ולהתנהג כלפיו ברגישות ובכבוד.

לצערי הקשר נגמר בגלל שהיה לו ממש קשה להחליט והרב שלו אמר לו שאם הוא לא מצליח להחליט בפגישה הרביעית, אז לא להמשיך.
יש לציין שהרב אח"כ אמר שאם הוא היה יודע שמדובר בי, הוא היה ממריץ אותו דווקא להחליט חיובי כי הוא אמר שבהחלט יכול להיות מתאים.

היה לי כמובן מאוד קשה לקבל את זה. באותה תקופה שיצאנו הרגשתי שלווה ואושר פנימיים, הרגשתי שמצאתי את שלי ושאני לא מוכנה לחפש אחד אחר וכשהקשר נגמר הרגשתי שמשהו מת לי, (או בי, לא יודעת להחליט)

הלכתי לרב שלנו וסיפרתי לו את זה, והרב אמר לי להוציא אותו מהראש שלי, אז ממש ניסיתי לעשות זאת:
לקבל על עצמי מה שה' עשה באמונה. להאמין שזה לטובתי, לנסות לצאת מזה חזקה יותר וללמוד מה הייתי יכולה לעשות טוב יותר בפעם הבאה.
אבל תכלס, לא מצליחה להפסיק לרצות אותו. כמה שאני מבינה שאולי בסופו של דבר לא היה כדאי לי בכלל לרצות אותו מלכתחילה מסיבות מסוימות. הלב שלי לא מוכן לקבל את זה. ואני מוצאת את עצמי מרבה לחשוב עליו.
מאז שזה ירד היו עוד שלושה בחורים שרצו להגיע איתי לשלב של הצעת נישואין, אבל עם אף אחד לא הרגשתי את אותה הרגשה של שלמות בבחירה כמו שחשתי אתו (יש לציין שגם אצלו היו לי התלבטויות אבל הרגשתי שאני יכולה להמשיך למרות זאת כי אצלו מצאתי הבנה אמיתית והבחנה מדוייקת של מה באמת אני מרגישה וחושבת. לא מצאתי את זה אצל אף אחד אחר)

רציתי לדעת אם אוכל לקבל ממכם הדרכה איך אפשר להשתחרר מזה ולהצליח להוציא אותו מהראש,
ואולי גם איזה עצה איך להצליח ליצור הרגשה של הבנה עם בחור אחר.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן