עוד תשובות שנכתבו על ידי: דבורה

הקנאה שלי בגלל חוסר ביטחון?

אני שואלת את עצמי האם אני סתם קנאית אובססיבית והכל נובע מחוסר ביטחון שלי בעצמי? או שמא הוא בהתנהגותו גורם או מגביר את זה?
בנוסף, אני לפעמים חושבת שמה שבאמת מציק לי זה לא העובדה שהוא מתיידד ברמה מסויימת עם נשים נוספות (למרות שעקרונית וערכית זה אכן מציק כי אני מאוד מאמינה שזה לא נכון בזוגיות גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מוסרית כללית) אלא העובדה שאני חשה בהעדפה של הקשרים הללו על פני הקשר איתי, כשאני בסביבת נשים נוספות. כלומר, גם אם בבית הוא כן מתעניין בי מדבר איתי ויכול להנות מקרבה איתי, הרי שבחוץ התקשורת איתי מצטמצמת בהרבה . לאחרונה זה התגבר יותר, והיה מצב גם שהוא שוחח ארוכות עם הגיסה ואליי כמעט לא פונה. כשפתחתי מולו את הדברים וירדנו לפרטים הקטנים מתוך רצון להגיע לרגש האמיתי שמאחורי הדברים, הבנתי ממנו כי אכן ייתכן שהעדיף לדבר איתה ופחות איתי כי היא לא עוקצת אותו ונפגעת ממנו וכו', כלומר שעשיתי כנראה באמת נהיה מעצבן ופחות נעים לדבר.
חשוב לציין שכבר הרבה זמן שאני מרגישה חוסר בקשר, לאו דוקא שקשור לקנאה ביחס שנותן לנשים האחרות, ופתחתח את זה מולו. הוא די מתגונן

לקריאת התשובה >

הריחוק בין גברים לנשים בחברה שלנו

נושא הקירבה המותרת והאסורה בין המינים במקומות כאלה מאד מעסיקה אותי, כי אני מאד שומרת, והקושי שלי עצום.
אני חרדית, אך מגיעה ממקום יחסית פתוח,
אך עם כל הפתיחות, קיבלתי מהבית המון יר"ש וציות להלכה בצורה בלתי מתפשרת.
אני יודעת שקיים תקנון שעליו חתומים רבנים חרדים, שמהותו היא- אמירת שלום שלום ולהתראות, אי השתתפות באירועים חברתיים.
כך אני נוהגת, מרגישה שמכבדים זאת, אך אני גם מרגישה עוף מוזר במשרד משפחתי וחם המונה עשרות עובדים.

לאחרונה נתקלתי במאמר של הרב יגאל אריאל (לא שמעתי עליו…) שאומר-
"הקוד הזה איננו ההלכה אלא הוספת סייגים וגזירות מתחום הדמדומים. אילו נהג משה רבינו על פיו, לא היה מציל את בנות יתרו מן הרועים, אלישע לא היה שואל בשלום השונמית, ובועז לא היה מדבר עם רות ונותן לה לאכול מן הקלי, לטבול את הלחם בחומץ ולשתות מן המים ששאבו הנערים. שמענו כיצד נהג בדורנו ר' אריה לוין לבקר כל שבוע את הרבנית הרצוג במשך שנים רבות כדי לדרוש בשלומה ולעודדה, כפי שעשה גם לאלמנות אחרות".

האמת היא שהשורות האלה גורמות לי להזדהות.

אני מרגישה שנשים שגורמות לקידוש ה' בעבודה הן נשים שמגלות אכפתיות ואנושיות,
ולא מסתפקות בשלום ולהתראות.
אשה מבוגרת במשרד שלי מתענינת בשלומם של כולם, גם של הגברים- "מה שלומך? איך הילדים? איך העבודה?" וכולם כל כך מכבדים אותה.
אולי זה קשור גם לעצם היותה מבוגרת?

לקריאת התשובה >

אני חרדית ונמאס לי מהחרדים

לאחרונה אני די מואסת בעולם החרדי… אני רואה שזה בכלל לא קשור ולא אומר שאם אתה חרדי אז אתה מתנהג יותר ראוי ויפה אדרבה, כל החרדים סביבי מתנהגים כמו פרזיטים וחושבים שהכל מגיע להם.
גם האחים שלי שלא לומדים בכולל ברור – לא ייצאו לעבוד נורמלי ולהיות גברים נורמלים עם הגדרה
אני מרגישה ממש לא טוב גם עם כל הפרזיטיות של הגברים וכל הזלזול שלהם במי ששונה מהם
אני ממש משתגעת, אין לי כוח כבר לחיים האלה אני מרגישה שאני חיה בשקר, כל הסכסוכים וכל הזמן אלה נגד אלה וכל הלכלוכים והלשון הרע שסליחה… אבל החרדיות אלופות בזה !! אלופות!! בעבודה הן היחידות שמרכלות ובכיף, כאילו זה לא עבירה…
אני רוצה פלאפון חכם כשר כמובן, אבל אני אפילו לא מעזה להגיד את זה כי ה' ירחם… המשפחה שלי תקשר כל צרה שלא תבוא רק לזה ואמא שלי לא תתן לי בחיים .. (כן, למרות שאני נשואה, וכן אני שמה עליה)
בקיצור יש לי עוד כ"כ הרבה נושאים שפשוט אני מרגישה חנוקה חנוקה… ואין לי כוח כבר להכיל,
אני לא יוצאת ולא מבלה סתם כל היום אותו סטטוס ללכת להביא את הילדים להחזיר להשכיב ואחר כך להתמוטט
מה יש בחיי החרדים כבר??? מה ???? –
כמו"כ יש לי גיס שמאוד מרגיז אותי הוא לומד הרבה הרבה ואחותי בבית עם הילדים חודש מתקדם – הוא כמעט לא רואה את הילדים והיא נקרעת … אני מרגישה שיותר מידי חפרו לה על תורה ותורה ותורה…. כאילו, גבר גם צריך לדעת להיות מנטצ' ולעזור ולתמוך באשתו, אני באמת מרגישה שכול האברכים האלה נהיו בהמות.
לא אומרת.. יש בני סגולה וכאלה שלראות ולקנא… אבל רוב מי שאני רואה – לא כאלה!
מה לעשות?? אני משתגעת כבר!!!

לקריאת התשובה >

איך להתמודד עם קנאה שאוכלת מבפנים?

גיליתי קנאה מאוד עמוקה וכואבת בגיסתי, שיושבת על משקעים וחסכים מילדותי. אני באה ממשפחה מרובת ילדים האמצעית במשפחה. גידלתי את אחיי הקטנים, עזרתי ללא סוף במטלות הבית השוטפות- ניקיון, בישול, אפיה, כביסה ועוד, כמו עקרת בית קטנה.. ומה קיבלתי מהוריי? רק (כמעט) ביקורת ביקורת ביקורת!!, מה עוד לא עשיתי ומה טעון שיפור…
כמעט ולא קיבלתי מהם הערכה, מחמאות, פרגונים או חום ואהבה סתם כי אני בתם או גמול למעשיי. תמיד הרגשתי שאהבתם אליי (ואל אחיי) הינה על תנאי ושתמיד אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כדי לזכות באהבתם והערכתם שכמעט ולא הגיעה, ואם כבר זכינו לקבל מהם אז בקמצנות ובדקדקנות יתרה…

לקריאת התשובה >

האם להתחתן איתו?

קודם כל תודה רבה על כל התשובות המיוחדות, באמת תורם הרבה! אני בחורה חרדית, בת 21.הכרתי בחור ואנחנו מאוד מחבבים אחד את השני, יש לנו השקפות דומות ושאיפות דומות. אנחנו הרבה מעודדים אחד את השני ותומכים אחד בשני. אני מאוד

לקריאת התשובה >

סתירה בתפקידיי כאשה

אני אשה חרדית, נשואה באושר ואם לילדים, מחפשת מקורות לעיין בנושא מעמד האשה ביהדות, ויחס היהדות לסוגיות בפמיניזם.
(זה לא לצורך עבודה אקדמית אלא לעצמי בעקבות צומת שאני נמצאת בו)
השאלות שבעיקר מפריעות לי-
א. "שלא עשני אשה" התשובה המקובלת היא שזה בגלל שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, ואז לכאורה, אה, אם זה פחות מצוות, אז בסדר, אני מוותרת. אבל לא- למה שלבעלי יהיו יותר מצוות ממני? אם המדד הוא כמות המצוות, עדיין אני נחשבת כאן פחות.
ב. כידוע החזו"א הכניס שבדורות האחרונים האשה מפרנסת, זה סותר את הרצונות והכישורים הטבעיים של האשה, היכן ניתן למצוא כלים ליישב את הפרדוקס, שמצד אחד אני צריכה (ורוצה) להיות "כל כבודה בת מלך פנימה", להיות עסוקה בבית עם הילדים, לטפח, להכין אוכל, לנקות, ובזמן שיישאר לצאת קצת לקניות או להתנדבות וכדו'. מצד שני, אני צריכה לפרנס, וזה מפתח בי את התכונות ה"גבריות" יותר, לנהל מו"מ, למכור, לנהל וכדו', ובמקביל גורם לי להיות פחות צנועה, כי אני נמצאת בסביבה גברית יחסית. אני לא רוצה להרהר אחר החזו"א ח"ו אך אינני מצליחה ליישב את הסתירה הזו בפועל בחיי.
בהערה לשאלה זו- מצאתי את הפסוק בשירת דבורה "מנשים באהל תבורך" כלומר שיעל שחיסלה את סיסרא, תבורך יותר מהנשים שמצטנעות באוהל, זו בדיוק הסתירה שעליה אני מדברת, לעשות מעשה גברי ולהשאר נשית?
ג. אני מבקשת בכל לשון של בקשה תשובה עניינית ולא "רגשית", שמתבססת על מקורות יהודיים מקובלים בתקופתנו.

לקריאת התשובה >

כל העול עלי

אני ובעלי נשואים 7 שנים ולנו 2 ילדים מתוקים. אנחנו אנשים קרייריסטים ועסוקים הרבה בעבודה. עם זאת, אני משתדלת בקביעות לחזור לבית בזמן, לאסוף את הילדים מהמסגרות וכמובן לתפעל בית כמו שצריך. בעלי חוזר מדי יום בשעות מאוחרות יותר. בזמן האחרון גברה התופעה שבעלי מרבה לצאת עם חברים (בעיקר רווקים) עד שתיים ושלוש ויותר לפנות בוקר. התדירות יכולה להיות פעמיים בשבוע לחזור בשעות הללו מלבד השעות המאוחרות בהן חוזר מהעבודה (כמעט 9) שאני כבר עייפה… וכך מתנהלים חיינו ללא תקשורת הדדית ומעמסה שבעיקר "נופלת" עלי.
כאשר שוחחתי עמו על כך הוא כעס מאוד ואמר שאני לא מאפשרת לו ואני מגבילה. ניסיתי להסביר שאין לי בעיה בכך שיצא אבל שיחזור בשעות הגיוניות. כמו כן חשוב לי לציין שכמעט כל אחיו מתנהגים כך (הרווקים והנשואים), נראה שזב מן דפוס התנהגות שמגיע מבית. בהמשך לשיחתי עמו אמרתי שהוא בעל לאישה וילדים מקסימים, חשוב שהוא יהיה בבית ויקדיש את זמנו לנו.
אשמח לדעת כיצד לפעול מכיוון שיש בינינו הרבה ויכוחים סביב הנושא וזה מצער אותי מאוד!

לקריאת התשובה >

השפלות מצד הבעל

אנו נשואים מזה כ4 שנים עם תינוקת בת שנה ועוד אחד בדרך בע"ה.

בעלי נוהג בכל התפרצות של וויכוח להשפיל אותי עד עפר הוא משתמש במילים מאוד פוגעניות:

לקריאת התשובה >

נראית חרדית אבל הלב שלי ריק

אני נראית ונחשבת חרדית כשבלב אין לי כלום.
כל דבר שקשור לרוחניות ואפילו המילה הזו בעצמה מעצבנת אותי.
אני לא מתפללת, לא מברכת ולא משקיעה טיפה מאמץ להשתפר…והאמת שזה לא כל כך מפריע לי. אפילו בכלל לא.
ההשקפה שלי שונה. אני מאמינה. אבל הערכים שלי שונים . העדריות והצורך להיות תמיד במסגרת מפריעים לי. אני מתנהגת מבחינה רוחנית בצורה שטחית ממש. אני מרגישה כעס על כל מה שקשור בקשר וחיבור רוחני. אני לא יודעת למה. אולי זה בגלל עומס רוחני בסמינר אולי זה כי התוכן הלימודי היה בשבילי דל מדי. אבל קיים בי כעס וקיימת גם דחייה גדולה. לא כל כך יודעת למה.
אני ממש לא מסוגלת להקשיב להרצאות, דברי השקפה , לקרוא כל דבר שקשור לדת ואפילו דברי תורה בשולחן שבת מכבידים עלי. הימים הנוראים עברו עלי השנה באדישות גדולה. אם היה לי נעים אפילו לא הייתי מתפללת…
אני רוצה להתחתן. אבל מרגישה שלא מתאים לי בחור ישיבה. חשבתי שדתי לאומי זה הפתרון אבל אני כל כך מבולבלת שאני לא יודעת מה לעשות ואיך ממשיכים הלאה.
בשלב הראשון איך אני מרגיעה את הדחייה הזו שאני מרגישה? למה זה כל

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן