עוד תשובות שנכתבו על ידי: אבי

נהיה לי חשק לעשן

שלום, זה דבר שבמשך תקופה ארוכה מטריד, כל חיי ההתייחסות לנושא עישון היה מחוץ לתחום. התרחקתי ממעשנים ומעישון ככל הניתן ריח העישון מטריד אותי באופן יוצא מין הכלל, וזה גם נובע מההשקפה שלי כלומר מהדעה השלילית שיש לי על עישון.

לקריאת התשובה >

מה יהיה הסוף עם הסיוט הזה?

אני בן אדם שצריך המון שליטה בחיים שלי,בבית, בעבודה במשפחה, התקופה הזו מביאה אותי לחוסר אונים של ממש, מבחינת הילדים שבבית, הפרנסה שבסימן שאלה, הזוגיות שאין לה ממש מקום, אני מרגיש שאני צריך איזה קצה חוט, אלומת אור בקצה המנהרה החשוכה הזו, מישהו פה יכול לתת לי אותה??

לקריאת התשובה >

אני תמיד לבד, אין לי חברים ואני בוכה לפחות פעם אחת ביום. מה עושים???

אני פשוט בתוך "בור" שאין דרך לצאת ממנו, כבר שנה וחצי לפחות שאני מרגיש שחסרה לי אהבה/יחס ולא דווקא מבת זוג, אני גם מתכוון לחברים, יש לי רק חבר אחד שאני אוהב אותו מלא! והוא היחיד שנשאר לי אבל זה לגמרי לא מספיק לי כי אני רואה אותו פעם בכמה שבועות בד"כ, הייתה לי אופציה לא להתגייס לצבא מטעמי דת אבל התעקשתי להתגייס מהרבה סיבות, אבל הסיבה העיקרית (!) שמבינהן הייתה חברים! למעשה גם עכשיו אני מוצא את עצמי בלי חברים .המצב הנפשי השתנה לרעה באופן חמור! ואפילו פניתי מזמן לפסיכולוגית דרך העיריה כדי שתשחרר אותי קצת אבל היא לא הצליחה לזהות את הבעיה (גם בגלל שאני לא אחד שנפתח בקלות) והפנתה אותי למישהו שעוזר לי במערכת הצבאית, זה חשוב אבל זה משהו אחר, הוא מייעץ לי דברים לחיים ולצבא אבל לא מטפל בי נפשית, אני חושב שכבר ניסיתי את כל הדרכים שיש כדי להשיג קצת אהבה ויחס חם אפילו התחלתי לדבר עם בנות בכל מיני משחקים שיש בהם אופציה להתכתב ואם אני עשיתי דבר כזה זה אומר שהגעתי למצב ממש נואש, גם מדי פעם אני שולח עוד כמה הודעות נואשות לבנות ברשתות החברתיות בשביל להשיג קצת אהבה, אני לא הטיפוס, אני בוגר מאוד ואני לא זול עד כדי לשלוח הודעות נואשות לבנות, אבל אין לי מה לעשות אני מנסה לנחם את עצמי בזה שאני שולח הודעה שאולי איזו מישהיא תענה לי ואז אוכל לדבר איתה, אני מנסה להתגבר על כל העניין הזה ולשכוח מזה אבל זה תופס אותי בכל רגע ותבינו שאני ככה כבר שנה וחצי+, בקיצור אני נואש רצח לקצת יחס חם וכל הזמן עולות לי מחשבות אובדניות ואני לא רוצה את זה, אני רוצה לחיות בכיף שיהיו לי חברים לצחוק איתם, לצאת איתם בחמישי אחרי הבסיס, לעשות קצת שטויות, להנות, אני מתנהל כרגע כמו בן אדם בן 45 מבחינת הבגרות, אני בוגר מטבעי, אבל יש זמן להיות בוגר ויש זמן לצחוק ולהיות יותר משוחרר ולי אין עם מי לצחוק ולדבר אז יוצא שאני כל הזמן רציני וזה מקשה עלי! אין לי כח כבר, אני מגיע למצבים שאני נהיה חלש בגוף, פיזית, אין לי כח לרדת מדרגות ולעלות לפעמים בגלל המצב הנפשי. זהו.
אשמח אם תתנו לי איזו עצה למרות שאני כבר בסוג של גישה שלילית שכלום לא יעזור כי באמת באמת באמת שניסיתי הכל אבל הכל. מקווה שהייתי מובן כי אני בעצמי לא ממש יודע איך להגיד את כל מה שאני מרגיש. תודה רבה!

לקריאת התשובה >

צורך עצום לקשר בגיל צעיר

אני משתגע,אני ממש מרגיש צורך עצום לקשר עם בת,זה יצר חזק,אני מוכר לחברה בתור אחד עם גבולות מסוימים,וזה לא נעים ככה לחיות בין שני עולמות,תעזרו לי,אני יודע שאני לא אוכל לפתור את זה,בסך הכל זה יצר טוב אבל בגיל הזה הוא ממש מקשה לפתח חיים עם אישיות,עלה לי מחשבות על איך לשמור על קשר עם אישתי,איך לשמור על עבודה שאני רוצה לעסוק בה כל החיים,איך מגיעים למצב ששומרים על משהו בקביעות,זה בגלל אפשרי בדור שלנו שכל מה שאנחנו רוצים אנחנו משיגים בשנייה,זה נשמע לי מטורף חשוב פעם הבעייה העיקרית שלי היא הרצון לקשר קרוב עם נערה בגיל שלי,אם יש לכם איך לעזור לי בעניין אשמח לשמוע,מממש דחוףף

לקריאת התשובה >

יש בעיה בסרטים שאני כ"כ נהנה מהם?

הצורך לראות סרטים תקוע אצלי מילדות אני מת רק על האקשן והרגש הדימיון והמתח אני לומד בהתמדה עוד מישיבה קטנה עם ביקורת עצמית מעוררת התפעלות בקרב חברי ומשפחתי אני לא מוותר לעצמי ונלחם מעולם לא העלתי בדעתי אפילו לפגום בברית אבל שמירת העניים היה חלק יותר קשה ואני אוהב אתגרים הייתי קובע לי כל מוצאי שבת לימוד 30 דקות וזה עזר שנה וחצי מאז שהתחתנתי האש והכח נחלשו אצלי ושוב ושוב ושוב ראיתי בייצר אדיר כאילו להשלים כל מה שהחסרתי מעצמי היום יש לי אייפון כשר למהדרין שגיליתי בו פירצה לראות סרטים כאות נפשי אנני מרגיש רע עם עצמי זה פשות מרגיע אותי אני מגביל את עצמי לזמנים וימים מוגדרים שבהם אני צופה ויחד עם זאת מתפלל להשם שיוציא לי את הדחף המתמתם .רוצה להרגיש לא צריך את זה בכלל בקשתי גם מאישתי שתתפלל על זה. אני אוהב את השם מאד .שמח .ומעורה חזק בבית.מלא אהבה לאשתי ולילדים .אבל קשה לי ההתערבות שלה בקטע הזה מספיק לי הביקורת העצמית שיש לי מה אתם מציעים חשוב לי לציין אם אני יודע בודאות שזה מה שנכון אני זורק את הפלאפון לים היום אבל מרגיש לי שזה ל

לקריאת התשובה >

בוכה על הריחוק של חברי מהקב"ה

אני רוצה שתבין/י שאני לא בא ממקום של התנשאות ובגלל זה אני גם לא רוצה שזה יפורסם באתר שלא יגידו לי שאני איזה צדיק
אז ככה… אני בעל תשובה כברכמה שנים, התחלתי להתחזק בסביבות גיל 18 לקראת הגיוס וברוך השם הרמת אמונה שלי ממש מוחשית אני מרגיש את השם ביומיום, מאידך רוב ככל הסביבה שאני אוהב נשארה חילונים. וזה הקשה עליי מאוד בצה"ל זה העציב אותי כי התחברתי לחברים שלי וידעתי כמה הם בחורים טובים, אבל ידעתי שיש להם את הניתוק הזה עם היהדות וזה ממש העציב אותי לא פעם ניסיתי לדבר איתם על זה וכמה פעמים באמת הצלחתי לגרום לכמה אנשים לשנות אפילו במעט את הדעה. אבל עדיין זה פשוט ממש כואב לי שרק אני זוכה במתנה הגדולה הזאת של האמונה והם לא… כואב לי לראות שיש כל כך הרבה חילונים ובילבול היום בכל מקום לא רק אצל החילונים. לאחרונה התופעה הזאת של בכי בלתי נשלט בלילה/בתפילות כשאני מתפלל ביחיד מציפה אותי ואני לא יכול לשלוט בזה פתאום אני בוכה כמו תינוק, למרות שאני יודע שבסוף עתידין עם ישראל לעשות תשובה אז רציתי לשאול אם זה בא מהיצר הרע עם טריקים משונים כדי שיגרום לי לחשוב שאני צדיק כביכול? להתעלם מזה? לנסות להדחיק את זה?
אשמח שתגיב/י עם כמה שפחות מחמאות

לקריאת התשובה >

תלות בחבר – איך מתנתקים רגשית?

היה לי בעבר תלות רגשית בחבר מהכיתה, במשך שנה פחות או יותר. לאחר מכן אחר יעוץ עם רבנים ניתקתי איתו קשר ולא דיברתי איתו מכל וכל כבר כמעט שנה. דא עקא שבישיבה אני רואה אותו כמה פעמים ביום, ואני כל הזמן בטוח שהוא רוצה לחדש איתי את הקשר ואני מרגיש שאע"פ שאנחנו לא מדברים שהקשר בינינו לא נפרד. איך מתנתקים רגשית? איך אני מוציא אותו מהחיים שלי, שאני לא אחשוב עליו בין אם אני רואה אותו ובין אם לא? תודה רבה.

לקריאת התשובה >

נמצא בפרשת דרכים בחיי

החלטתי לחזור בתשובה שבוע-שבועיים לפני הגיוס ובמהלך הצבא התחזקתי וברוך השם היום אני משתדל לשמור את כל המצוות וללמד כמה שיותר תורה, בצבא היו לי כמה פעמים שנפלתי.. וגם היו לי חברים חילונים אז היה קצת קשה להמשיך להתחזק והרגשתי צבוע עם השם כי עשיתי קצת שטיות
אבל שמרתי על עצמי מדברים בעיתיים ממש. עכ"פ עכשיו אני כבר חודש וחצי אחרי השחרור ושבת האחרונה הייתי בישיבת "אור החיים" בירושלים וקיבלתי כמות עצומה של אור ושל אמת ללב. החברים בישיבה ניסו לשכנע אותי להישאר, (אני ממש רוצה ללמד בישיבה) וזה חלום בשבילי שנראה שלא יתגשם… כי זה פשוט קשה לי מדיי לעשות את הצעד הזה להתנתק מהמשפחה הן מהסיבה שאני קשור אליהם וגם מהסיבה שהם ממש ממש מתנגדים לרעיון (רק ללכת לשבת לישיבה) היית הכרזת מלחמה וכשחזרתי פרצה עוד מלחמת עולם.. שגרמה לי להמון עוגמת נפש (כשחזרתי הבייתה ניסיתי לחשוב איך לספר להורים שלי שאני רוצה ללכת יום יומיים לישיבה שזה כמו חופשה בישבילי אבל עוד לא הספקתי לומר מילה וכבר ההורים שלי פתחו עליי "אש כבדה" בלילה הבנתי שכנראה החלום הזה לא עומד להתגשם לפחות לא בקרוב… כי ממש שבוע הבא אני מתחיל לימודים ועוד בתל אביב… אני ידעתי ויודע שברגע שאצא מהישיבה הבייתה ואמשיך את החיים את מפספס את משמעות החיים שלי וזה היה לי כל כך ברור במוצ"ש בלילה האמת הייתה לי מול העיניים והעובדה שלא היו לא כוחות לממש אותה קרעה לי את הלב כמו ששום דבר אחר לא עשה לי את זה לפני כן.. בכיתי חצי לילה כמו תינוק כי ידעתי שאני מפספס את החיים שלי את הצאנס לעשות את רצון השם,וידעתי שהשם רואה אותי הרגשתי כמו כישלון שאכזבתי אותו.. רציתי לא להיות קיים באותו רגע אני כותב את זה עכשיו עם דמעות בעיניים.. זה באמת הרגיש לי כמו גן עדן ואני מודע לזה שכל העולם שבחוץ הכל הבל הבלים… אבל היה קשה לי לעשות את הצעד הזה.. ועכשיו בכלל עבר המומנטום.. עקב כך היתדרדרתי רוחנית ואתמול הייתי קרוב לנפילה כי הייתה לי תחושה של "מפה לא תצליח לעלות הלאה בקדושה זה ההזדמנות ופיספסת אותה מכאן זה רק תהום" וכאשר אבדנו אבדנו..
ואכן שבוע הבא אני מתחיל לימודים במקום הכי חילוני בארץ. ואני מרגיש דיכאון וריקנות אני צריך משהו שייתן לי את הבוסט להמשיך הלאה עם החיים ולא להיכנס לדיכאונות עכשיו כי אני יודע שזה הכי גרוע
חשוב לציין שלפני שהחלטתי ללכת ללמוד שם בדקתי לפחות 10 מקומות אחרים ושום דבר לא הניב פרי.. רק ללכת לשם זה האופציה היחידה
אני לא יודע ממש מה השאלה שלי.. הרגיש לי שאני חייב לספר את זה למישהו את העול הזה… האם השם יסלח לי? אני בעצמי לא סולח לעצמי..
אני מכניס את עצמי לסטרא אחרא ועוזב מקור מים חיים..

לקריאת התשובה >

האם יש טעם לחיות בסבל וכאב?

גדלתי בנסיבות לא פשוטות ומגיל צערי ביותר הבטחתי לעצמי שהעשה הכל כדי להביא את עצמי אחר בחיי באדם בוגר
הורי לא האמינו בברוך עולם (ועדין אינם מאמנים) ואני בחרתי הופך מתוך אמונה ותקווה שכך אוכל לשנות את הנסיבות חיי
לצערי להמרות כל נסיניותי לאחר מאמצים רבים כל מה שעבדתי ולמדתי עברו נלקח ממני ניסתי שוב ושוב לשקם את חיי אך בכל פעם שאני שמחה אפילו במידה מזערית קורה עוד משהו רע ולמרות גילי הצעירי (30 וקצת) אין לי שום דרך לשנות את המצב ואמת שניסתי הכל , זאת שאלתי האם יש טעם בחיים של סבל , כאב, בדידות , כשלון וצער? נאם יכול להיות שהורי צדקו ואין משמעות לשום דבר בעולם הזה ?(טיעון אשר הצדיק את התנהגות הלא פשוטה שלהם) האם יש אנשים שהם מיותרים בעולם ?

לקריאת התשובה >

לחוץ מהמחשבות שעולות בי

אני בתקופה מאוד לחוצה בקטע הלימודי ואני מרגיש שאבא שלי מאוד לוחץ עלי ולא מעריך או נותן מילה טובה על זה שאני לומד ומשתדל רק שופט וקורא לי בשמות גנאי
ואני ממש מתוסכל בגללו עכשיו בתקופה האחרונה יש לי מחשבה לא רצויה שאני לא יודע מאיפה היא צצה במחשבה אני רואה את אבא שלי גוסס או עומד למות ואני לא מתערב להציל אותו במחשבה אני נהנה מזה או שמחשבה הקומפולסיבית אני הורג אותו מה לעזעזל לא בסדר איתי
זה אומר שאני שונא אותו??? זה אומר שאני אדם רע? שלא מסוגל לאהוב?? המחשבה צצה לי כול הזמן ואני לא יודע מה לעשות אני חושב שאני אדם רע בגלל זה ושאני לא אוהב את אבא שלי??? מה קורה פה לי?????? בבקשה אני מבקש מכם שלא תשפטו אותי רק שתענו לי ותגידו לי מה קורה פה והאם אני בן אדם רע????

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן