אני אוזן קשבת לכולם, תמיד אני זאתי שבאים לשפוך את לבם עלי, אני מכילה אותם ומייעצת להם.(גם לגדולים ממני).
אני מרגישה שאני מלאה גם כי אני סוחבת איתי את רגשות סובבי (עם כל סיפור כואב וקושי שיש לשני אני מזדהה ומרגישה אותו על בשרי) וגם אני בנאדם וגם לי יש כאב וגם עלי עוברים זמנים של משבר ואני מתמודדת איתם ל ב ד ,
אין אף אחד שהייתי רוצה לשפוך לו את ליבי, לא כי אני לא רוצה, פשוט אין!! לא קיים אצלי משהו כזה!! אני ממש בודקת ומחפשת איזה חברה משהי שאני סומכת אבל את אף אחד אני לא רוצה, פשוט אני רואה את חברותי בתור חברות לכיופים אבל לא לשיחה רצינית, עמוקה. הם שטחיות ממני, ואני זאת שנותנת להם תמיד. זה לא מסתדר לי שזה יהיה ההפך.
וחוץ מזה שאני מכילה את אמא שלי בכל מה שעובר עליה, (עבודה, ריבים עם אבא שלי) ואני מרגישה שזה מדי בשבילי.
אני פשוט חייבת לשחרר הכל החוצה,
גם לאחרונה עבר עלי משהו קשה שאף אחד לא יודע עליו ואני לבד שורדת את זה,
ולאחרונה התחיל לי לקות בדיבור, זאת אומרת אני לא מצליחה לדבר ברור, לסיים משפט כמו שצריך, רוב הפעמים אני צריכה לחזור שוב על המשפט כי פשוט לא הבינו מה אמרתי, אף אחד לא פתח מולי את הנושא לגבי הדיבור למרות שזה מאוד ניכר לעין. אני חוששת מאוד, ואני חושבת שבגלל שאני שומרת הכל ולא מוציאה זה בא לידי ביטוי בדיבור.
זה הוריד לי מאוד את הביטחון, אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך מול אנשים, אני מעדיפה פחות לדבר, נהייתי בחורה מופנמת ושקטה עם כל מה שאני עוברת בתוך תוכי, זה כיבה אותי.
אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ואני חייבת טיפול, שפשוט יקשיבו לכל מה שאני עוברת ויעזרו לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו.
כשאני עם חברות אני מאוד בולטת ומאוד אוהבים אותי, אני נותנת את כל כולי למען האחר בלב הכי שלם.
טוב לי כשטוב לי האחר,
שמחה הכי בעולם לעזור ולתת לייעץ לעזור, זה הכיף שלי, זה מה שמחייה אותי, זה הסיפוק הכי גדול שיש.
אני אתן את מה שיש לי לאחר גם אם לא ישאר בשבילי.
איך אני יכולה להתקדם בחיים. אני רוצה תמיד לתת אבל אני לא יכולה להרגיש בודדה. פשוט ב ו ד ד ה.
