עוד תשובות שנכתבו על ידי: נועם

השפעות של הטיפול פסיכולוגי על הזוגיות והרוחניות שלי

שלום וברכה. בחסדי השם אני הולכת לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית קלינית. ממש חיכיתי לזה. לא אומרת לאף אחד סביבי חוץ מבעלי כמובן כי מתביישת… היו לנו כמה פגישות, היה ממש טוב. אני רוצה לשאול לגבי הקשרים שלי עם בעלי ועם

לקריאת התשובה >

לא אכפת לי מה קורה סביבי

אני נשואה ויש לי ילדה מהממת אנחנו דיי חיים על הקצה אבל לא רע לנו יש שפע מסוים שרודף אותנו אפילו אם אין עושר גדול. הבעיה היא שאיפשהוא הלכתי לאיבוד בתוך כל זה אני בת 21 התחתנתי בת 19 הבת

לקריאת התשובה >

יש לי חרדות ממוות

היי, היו לי חרדות ממוות שלי ושל היקרים לי בחצי שנה האחרונה והתחלתי להתגבר על זה מאוד. זה התבטא בקוצר נשימה, כאבי ראש, פחד מטורף ותחושה של התקף לב. אני שמחה לומר שהצלחתי להתגבר, לפחות מרוב התחושות של החרדה וכבר

לקריאת התשובה >

החיים שלי טובים אבל אני סובלת

אני סובלת. החיים שלי טובים אבל אני סובלת, אני עושה תואר במשפטים וזה מפריע לי לחיות, תקוע כמו עצם בגרון. אין לי מושג אם זה יעזור לי בחיים ואם לא זה ממש מבאס אותי אבל אני לא מצליחה למצוא את

לקריאת התשובה >
עודף זמן בזמן הקורונה

למה להמשיך להילחם אם גם ככה בסוף אני אפול שוב ושוב?

בשנים האחרונות שמתי לב שאני מרבה להסתיר הכל מההורים שלי ולפנות לאנשים אחרים ולפתח כלפיהם תלות, שנה שעברה עברתי 4 מסגרות בשנה, בחלק מהמסגרות העיפו אותי, ובחלק מהמסגרות אמרו לי, שזה פשוט עניין של התאמה. כשהגעתי לבית ספר שאני לומדת

לקריאת התשובה >

אני רוצה לדעת למה לחיות

אני רוצה לדעת למה לחיות. אני לא מפסיקה כרגע את החיים כי אני מפחדת מאלוקים.ושאני חושבת שוב,גם איך שאני חיה את החיים אני צריכה לפחד מאלוקים..
ז'א ממילא אני לא מחוברת, לא מסוגלת להיות מחוברת, אז מה הענין??
אני לא איזה בחורה צעירה מבולבלת..
אני מרגישה שהחיים כבר גדולים וסוגרים עלי.ובאמת שניסיתי..
נמאס לי מהתמודדיות שלי..
אני לא חושבת שכדורים ירגיעו לי את כל הפחדים,החרדות והיאוש שלי.אני ראלית לחלוטין ולא מוצאת פתרון..
אני נמצאת בתהליך טיפולי והכול חונק עלי.
יודעת ומבינה כיום( בעקבות התהליך) שיש לי הרבה דפוסים מעוותים בגלל כל מיני דברים שעברתי בחיי.
אבל המודעות הזאת לא עוזרת לי..
אני כל הזמן בורחת במודע או בתת מודע לדפוסים מחשבתיים והתנהגותיים לא נכונים.
אני מוצפת, רע לי , והנפש שלי כל הזמן בורחת למקומות חדשים..(חרדות/ocd/ דיכאון ועוד..)אני במצב דרוך מה השלב הבא..
נמאס לי!!
לא מסוגלת להכיל את עצמי.לא מצליחהלשחרר את ההפרעת האכילה שיש לי..מרגישה מושפלת כ'כ..
אז כתבתי בלי יותר מידי לחשוב..
אני רק רוצה באמת לדעת למה בתור אדם מאמין( ואני מאמינה-לכן זה יותר מסובך..)אני צריכה להמשיך לחיות?
ואל תענו לי בכל מיני משלים וחיזוקים באמונה..
אני מרגישה מושפלת שזה מה שאני שווה בעיני אלוקים,חתיכת הפרעת אכילה..
לא יודעת אם אני מובנת בכלל..
מחפשת איזה תקווה..

לקריאת התשובה >

הוא רוצה ילדים ואני רוצה פחות

אני רציתי להתחתן רק בשביל זוגיות ואהבה. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו בבואי לנישואין. ואילו בעלי קודם כל חשב על המשכיות-משפחה-ילדים ועם זה הוא בא לנישואים. כשאני התפללתי בתור כלה שהאהבה בינינו תפרח ותהיה עמוקה -הוא התפלל שאכנס להריון במהרה.

לקריאת התשובה >
אמא שלי לא מבינה אותי

לא מצליחה לאהוב את אמא

שלום לכם קשה לי מאוד לאהוב את אמא שלי אני מנסה כל הזמן לראות אותה בטוב, להתחבר אליה, להבין אותה, ולא הולך לי אני מרגישה כביכול שהיא לא מקבלת אותי אלא אוהבת אותי רק כשאני באופן מסוים אולי לכן אני

לקריאת התשובה >

לא שלמה בנישואיי-האם להישאר בהם?

אם להיות כנה, התחתנתי שלא מסיבות שכולן נכונות, הייתי כבר בת 35 ורציתי להתחתן, אפילו רעיון של משפחה לא היה לי בראש, רציתי להיות נשואה. בעלי, היה גרוש ללא ילדים, ובסך הכל בחור טוב, שהרגשתי שיאהב אותי וחשתי שיש פוטנציאל לממש את הנישואין וקשר הזוגיות שכל כך רציתי. לא הייתי שלמה, הרגשתי שיש משהו שלא שלם בהחלטה זו אבל החלטתי לקפוץ למים. אחרי החתונה, הדברים לא התפתחו כפי שרציתי, הרגשתי שממש אין ברכה בביתנו, בעלי נקלע לקשיים בעסק ולקח את כל כספי החתונה כדי שחשבון הבנק שלו לא יקפוץ ובכלל לא היה יציב מבחינת התנהלות כלכלית. יחד עם הרקע שלי שבית הורי פשט רגל ולאחר מכן גירושי הוריי, ולא משנה כבר ביקשתי והתחננתי ממנו שישנה את התנהלותו, כבר איבדתי סבלנות שבעלי ישנה דרכיו. דעכתי, שמנתי, איבדתי כל חשק לכלום ושום דבר, רבים מלא. אנחנו מנהלים משק בית משותף, מנסים מידי פעם טיפול זוגי אבל אין עדיין התקדמות של ממש. אני מייחלת לזוגיות בריאה וטובה, מלאת שמחה ותשוקה וברכה בביתנו אבל אני לא מצליחה להגיע לשם עם בעלי. ומצד שני, אני לא מצליחה לקבל ולהבין ולהרים מהלך של לקום ולהתגרש, אין לי תלות כלכלית בו. אנחנו כבר למודי טיפולים זוגיים וטיפולים פרטניים וסוג של מיואשים, הרבה פעמים אני מרגישה שאנחנו פשוט לא מתאימים ולכן לא מוצאים את הרצון ל"התאבד" על הקשר שלנו, אני גם חושבת שזו ההרגשה שלו והוא עכשיו נשאר בקשר שלנו כי יש לו התעסקויות רבות עם ענייני פרנסה ולא בא לו להתעסק בפרידה וגירושין. הוא גם אמר שהוא מסכים שאבחן את האופציות שלי ומבלי לפרק את הבית שלנו. גם כשאני חושבת על לעוף על הקשר שלנו, אני חושבת על להתקרב אליו אני מרגישה רתיעה של ממש, פחד, פחד להיפגע, לצאת פרייארית, כאילו שברור לי שאני אפגע ממנו וכל הנורות האדומות הבהבו לפני כן ואני התעלמתי מהן. ונמאס לי כבר, החיים נועדו לחיות אותם בתשוקה ושמחה ואני כבויה. אני מבקשת הכוונה, איני יודעת אם הכוונה להתחזק כדי שיהיה בי האומץ כדי לקבל החלטה להתגרש או משו אחר אבל אני רוצה להתחיל לחיות ולהיות דוגמא שמחה וטובה לבני. אנא עזרתכם

לקריאת התשובה >

התלבטות על חיידר לילדים

אני נמצאת בקושי גדול מול שאלה שאנחנו בתור זוג לא מצליחים להתגבר עליה ויש גם כאב גדול, אסביר… בעלי מאוד רוצה יציבות לילדים ולדעתו להתחנך בדרך החסידית זה הדבר הנכון למטרה זו והוא רוצה חיידר חסידי הוא בחר חיידר לא סגור מאוד אבל חסידי, זוהי דעתו והוא לא כל כך מוכן לקבל משהו אחר נראה שהצורך הזה ביציבות זה משהו שהוא לא יכול לחשוב אחרת בגללו זה כמו לקחת לו את הקרקע, אני משהו אחר לגמרי אני מאוד פתוחה לדיון ושינוי לגבי רמת דתיות אורח חיים דתי ששומר על מצוות אמיתיות בלי חומרות ובלגנים מתקבל אצלי טוב על הלב בלי שהשכנים ומנהל החיידר יבדוק אם איזה אורך חצאית ואם אני נוהגת חס ושלום וחלילה זה בעיני דבר מגעיל וחונק, טובה לי סביבה משוחררת כיפית נהנית וגם כן שמורה לא שאני מאמינה אדוקה כל כך אבל כן חושבת ששמירת מצוות היא טובה למשפחה ולבריאות במיוחד כי הגעתי ממקום כזה ושינוי של לעבור לאטאיסטית או לפחות לא שומרת מצוות היא לא תהיה טובה לנפש, זהו הילדים כרגע בחיידר חסידי, רע לי עם זה מאוד מה גם שאני רואה שם אנשים שנקראים אצל החרדים חסידים מודרנים מה שנראה מוזר מאוד כאילו אתה לא רציני לא חילוני לצערך כך זה נראה אבל כן עושה כמעט הכל זה נראה שאין ערך לא בדקו והחליטו אלא חיים עם מה שזרם נולדנו ככה ואנחנו מחפשים איך להנות בלי לצאת מהמגזר, אני שונאת את ההצגה הזו מקבלים כל אחד להיות מלמד רק כי הוא יודע לדקלם שיש גיהנום ושהשם יעניש את הילדים בקיצור אומללות בעיני, אפשר לסכם את זה שאין שם בעיני מקום לדרך לחיפוש לעמיות בתוך כל הדבר הזה של הדיקלומים.
בעלי לא מבין אותי כי הוא לא התחנך על זה ולא הרגיש את הדרך החסידית וגם כי הוא פחות אמפטי אלי עד כדי כך שהוא ישנה בשבילי או בשביל הזוגיות שלנו דברים, לא איכפת לו כל כך הוא חושב שתמיד אקבל אותו אולי הוא מנצל את זה באמת אין לי כל כך אפשרות לעזוב אותו כי אין מי שיתמוך ואני גם מפחדת… אולי יהיה לכם פתרון לאיך ליצור שיח נכון על הגברים או איך אקבל איזשהו חוזק לדרוש שלפחות יהיה משהו באמצע אם יש דבר כזה… אוסיף שלדעתי הילדים יכולים להנזק אולי לא דוקא מהדרך הזו אלא מזה שאמא שלהם כל כך חוששת ומרגישה שאין לה צד בנושא ושלא מתחשבים בה ושהם התחנכו בדרך שלא נראית לי, לא טוב לי לחשוב שהם יגדלו ויגיעו למסקנה שבעלי הצדיק וזה מה שהוא מרגיש ואני עוד איזו אחת שנמאס לה, מה שתאמת לא לגמרי נכון אני פשוט נחיתית קצת וחוששת מתגובות וגם לא עושה דברים בלי חיבור אני פשוט כנה מאוד אוהבת חופש וחיים טובים ולא אוהבת אחד בפה וחד בלב
(תמיד בסוף שיח מתיש הוא מוציא את הנשק שלהוציא פת

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן