עוד תשובות שנכתבו על ידי: שפרה

רוצה את בעלי יותר גברי ומוביל רוחנית

למדתי בסמינר מוכר, והייתי בת מצוינת בסמינר. הורי חוזרים בתשובה, ותמיד חייתי מתוך ניסיון לבירור אמיתי של האמת בכל דבר. כבחורה הייתי הולכת להתפלל בבית כנסת בשבתות שלוש תפילות, בשבת בצהריים קראתי ספרי מחשבה ומוסר, וכל הזמן השתדלתי לחשוב על עבודת ה', ואיך הכי נכון שאעבוד אותו.
יצאתי לשידוכים. ההורים שלי מאוד תומכים ומסורים, אך כבעלי תשובה, לא יכלו לקבל את האקסיומה שכדי לקבל בחור בן תורה צריך לתת דירה, או סכום נמוך יותר (300.000) ואמרו שיתנו את כל מה שיש להם, אך לא מעבר לכך. מסיבה זו היה לי ברור שהשידוך שלי מן הסתם לא יהיה מטובי הישיבות המוכרות, אך זה גם לא הפריע לי, כי תמיד ידעתי שאני מחפשת את התוכן של הבחור ולא את הנתונים החיצוניים שלו. להפך, חיפשתי בחור שלמד בישיבה תיכונית ועבר לישיבה גדולה טובה ל"חיזוק". קיבלתי שדר מתמיד מההורים שלי שקשה להאמין שאקבל בחור מישיבה מוכרת, אבל ההורים שלי הסתכלו על כל מערכת הסחר בשידוכים בגועל, כך שלא ראו בכך הפסד גדול. אני הייתי בחורה תמימה וחשבתי שאכן העטיפה החיצונית לא אומרת דבר, ואפילו לא חשבתי לשאול בפגישות מה הבחור חושב לעשות אחרי החתונה, שהרי מה שחשוב זה הכוונה, הרצון ועבודת ה' בכל מצב, ופחות רלוונטי אם הבחור לומד או עובד. העיקר שיהיה עובד ה' אמיתי.
נפגשתי עם בחורים שונים, ובסוף מצאתי את הבחור שהפך לבעלי. כבר בפגישה הראשונה הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. נפגשנו חמש פגישות בלבד, ובשישית סגרנו . בעלי מגיע גם הוא ממשפחה של חוזרים בתשובה, מאותה מנטליות וקהילה דומה להורים שלי. הוא למד בישיבה לא סטנדרטית, אבל נחשב לבחור רציני מאוד, ואף הציעו לו לעשות "חיזוק" בישיבת מצוינת, אבל הוא לא רצה. לא היה לי מושג האם הוא רוצה ללמוד או לעבוד אחרי החתונה, והרגשתי גם שאין זה ראוי לשאול שאלה כזו, העיקר שהוא מכוון לשם שמים.
התחתנו. לאחר החתונה הבנתי שזה ממש, אבל ממש לא מה שחשבתי או חיפשתי. אשתדל לקצר. בעלי אדם טוב, מאוד טוב. הוא אוהב אותי מאוד, דואג לי ומשתדל לעזור לי כפי יכולתו. אך האופי שלו שונה לגמרי משלי, והשוני הזה מתבטא בכל המישורים. הן במישור הזוגי, הן במישור של עבודת ה', והן בהתנהלות החיים. חשבנו שבהתחלה הוא ינסה ללמוד תורה, ואחר כך יראה מה הוא מעדיף. בפועל, במשך שנה בעלי היה בבית, בילה את רוב הזמן בשינה או בקריאת ספרים (לא דתיים אך גם לא בעייתיים מבחינה הלכתית) כשהוא שוכב על המיטה. אני, שמעולם לא ראיתי דבר דומה לזה בבית הורי, הייתי מופתעת ומבוהלת מאוד, וגם חסרת אונים. אציין שבבית הוריו של בעלי זה בדיוק המצב, והמשפחה שהייתה נראית חיצונית דומה כל כך למשפחתו של בעלי – רחוקה מהם מנטלית כרחוק מזרח ממערב. כמובן שאם בעלי שכב במיטה רוב היום, הוא גם לא ממש לקח אחריות על ניהול החיים השוטף, ובגלל שכל הזמן ניסיתי להיות איתו, ולא רציתי בשום פנים ואופן לחיות את חיי לבד, גם אני לא עשיתי צעד בנושא הזה. בשנה הראשונה היינו יוצאים הרבה מהבית, אך כל זה קרה מזמן אחר הצהריים, בו הייתי חוזרת מהעבודה, ואז בעלי היה מתעורר. בילינו הרבה, אבל זה לא עזר לי להפחית את תחושות הלחץ, החרדה וחוסר האונים.
זמן קצר מאוד לאחר החתונה נכנסתי להריון, וזה היה הדבר שמנע ממני לחשוב על חרטה מהצעד שעשיתי. סבלתי מאוד בזמן הזה, למרות שבעלי התנהג אלי בסדר גמור, אבל בגלל כל הנ"ל הרגשתי שאין לי פרטנר.
לאחר שנה וחצי יצרתי קשר עם מדריכת הכלות שלי לשעבר, והיא עזרה לי לשבור את המצב ולצאת ממנו. היה זה זמן מאוד לא פשוט מבחינה זוגית, אבל עברנו את זה והכל מאחורינו.
הכל מאחורינו, אבל אני עדיין לא שוכחת את זה לבעלי.
בעלי ניסה ללמוד לבד בבית הכנסת, וזה החזיק לחצי שנה

לקריאת התשובה >

רגשות עזים לחברה

הדבר המוזר שקרה הוא, ואין לי מושג איך להתייחס אליו, הוא שלפני בערך שנה התחילה לעבוד במשרד שאני עובדת בו עובדת חדשה. היא עובדת במקביל אלי, נקשרנו ונהיינו חברות טובות. אני טיפוס חברותי כך שהכל התחיל רגיל. בחדשים האחרונים אני מרגישה שאיכשהו התאהבתי בה. אני חושבת עליה מלא, מחשבות מכל מיני סוגים…. לא מה שרגיל לחשוב על חברות. בטח לא כשאני נשואה ועדיין מאוד אוהבת את בעלי
איך מתייחסים לדבר כזה?
היה לי את זה פעם או פעמיים כבחורה, היו לי חברות שהקשר בינינו היה קרוב מדי, אבל מאז שהתחתנתי זה לא קרה, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
מאוד נבוכה, מאוד מתביישת ברגשות האלה, והייתי רוצה לדעת מה לעשות.
לנתק את הקשר? חבל לי כי מאוד כיף לי איתה. הטעם שלנו דומה בהרבה דברים, יש לנו שפה משותפת מעולה וזרימה מאוד טובה. למדתי הרבה על עצמי בזכותה.
להמשיך ולנסות לעצור את עצמי?
עכשיו בקורונה כשאנחנו בבית בחל"ת ולא מגיעות למשרד זה עוד יותר מציק, כי כל היום שלי מסתובב על השאלה אם היא התקשרה/כתבה משהו או לא.
זה משגע אותי, כי עם בעלי והילדים אין לי בעיה להיות בבית עוד שנה, ממש טוב לנו בבית. סוף סוף אני אמא שיש לה זמן לבשל, לעשות עם הילדים יצירות, ולהשקיע כמו שאני אוהבת. והמצבי רוח שלי משתנים בגלל הדבר הזה!!! זה נורא!
אני מאוד ישמח אם תרחיבו לי קצת על הנושא הזה. אם זה קורה לעוד נש

לקריאת התשובה >

איך להתמודד עם הכאב שבעלי גרם לי

אנחנו נשואים כמעט שלוש שנים חרדים עם ילד בתקופה האחרונה מאז הלידה אפשר לומר לפני כמעט שנתיים אני הרגשתי שבעלי מתרחק ממני פחות משתף בדברים של רגשות וכו ולא נראה מאושר אציין שאחרי הלידה עליתי כמה קילוגרמים שממש לא החמיאו … לפני כמה ימים כשהלכנו לישון אני נשארתי ערה והוא קיבל הודעת מייל פתחתי מתוך סקרנות וראיתי שזה אתר היכריות ושיש לו פרופילים בעוד כמה אתרים והוא העלה תמונות גם לא ידעתי מה לעשות הערתי אותו והתעמתתי איתו וכל פעם הוא שינה גירסא ובסוף טען שזה מתוך רגע של שטות וחוסר מחשבה יום למחורת גיליתי עוד תמונות ושהוא ניסה לכתוב לימישהיא הוא בכה ואמר לי שרק אותי הוא אוהב ושהוא למד עכשיו שיעור לחיים אני לא יודעת איך להתמודד עם זה הכאב הוא כל כך גדול ועוצמתי אני לא מצליחה לנשום לחשוב הוא ביקש שנתחיל מחדש כאילו התחתנו היום לא יודעת מה לעשות

לקריאת התשובה >

שאלות מהותיות, שוני בין הדורות, זוגיות

היי, מגיל מאוד קטן מתעסקת בלי סוף בשאלות מהותיות שמהדהדות בפנים וגורמות לי לבטל חשיבות כמעט מכל דבר: חתירה לרכוש גשמי, עשייה שדורשת השקעה מעבר לאזור הנוחות וכו'. תמיד השאלה שמרחפת- היא אם בסוף מתים, אז למה בכלל? ואז נופלת

לקריאת התשובה >

איך לא להיפגע מבעלי?

העניין הכואב בחיי הוא הזוגיות שלי. בעלי הוא אדם דעתן מאוד ואפילו שתלטן, אוהב להתווכח וחייב שדעתו תתקבל. אני נפגעת ממנו לעיתים קרובות מאוד. ומצב זה התחיל מיד לאחר הנישואים ונמשך לאורך כל השנים. הפגיעות שלו הן בעניין המראה שלי, קמטים שהתחילו, קילוגרמים שנוספו בעקבות לידות ועוד ופגיעות רבות על אופן הדיבור שלי, הדעות שלי, בקשות וכישרונות שאין לי. כמו: אין לי סבלנות לשמוע אותך, את לא מבינה כלום, את בן אדם שטחי, היא לא מבינה שום דבר, עזבי אותה, היא לא נורמלית( דברים שאמר לאחרים עליי…)
בתחילת הנישואים סלחתי בקלות וניסיתי להמשיך הלאה, ברבות השנים וככל שהזמן עובר ואני נפגעת יותר, אני מתקשה יותר ויותר לסלוח. הפגיעה והעלבון נשארים לאורך זמן רב ואני מתקשה לחזור למצב רגיל. בזמן האחרון, התחילו להתפתח אצלי רגשות של סלידה ממנו, רתיעה, שמחה כשהוא יוצא מהבית ועצב ודכדוך כשהוא מגיע הביתה, רצון להתרחק ממנו ולא להיות בקרבתו. אני משתדלת מאוד להסתיר את זה ולהמשיך להתנהג בסדר, למרות שזה שואב ממני כוחות נפש אדירים.
לאורך השנים ניסיתי להבין מהם הדברים הגורמים לו להתפרץ, לצעוק ליד הילדים ולהעליב גם מול אנשים אחרים ואני מנסה להימנע מאותם דברים שמרגיזים אותו, אבל בעיקר חשה כישלון ואכזבה עמוקה, כי הפגיעות, הצעקות וההעלבות נמשכות….
ניסיתי שיטות שונות כדי להתמודד עם המצב כמו: להיות אסרטיבית מולו ולבקש שלא ידבר אליי ככה, לחייך, להראות שאני נפגעת ולהסביר את עצמי. שום שיטה לא עבדה והפגיעות נמשכות בממוצע של פעם או פעמיים בשבוע. השיטה שאני נוקטת בה עכשיו היא שתיקה. אני פשוט שותקת ואחר כך נכנסת לחדר, מתפללת לה' ובוכה. השיטה הזאת גם לא עובדת, אבל אין לי כוחות לעשות משהו אקטיבי יותר, איבדתי אמון….
לאורך כל השנים, הוא מעולם לא ביקש סליחה. לא הכיר בעובדה שנפגעתי ולא ניסה לשנות את התנהגותו.
אני מרגישה בדידות גדולה מאוד ושואלת האם זה מה שרצה הקב"ה בנישואים?!
קשה לי מאוד להיות כל כך לבד, ללא חבר, ללא משענת ותמיכה. אני לא מספרת את הדברים לאף אחד, רק ה' יודע.
השאלה שלי היא, איך אני יכולה לגרום לעצמי לא להיפגע? לא לשים לב לאמירות האלימות שלו ולהמשיך הלאה? בעצם איך לפתח חוסר רגישות? זה חשוב לי מאוד למען הבריאות הנפשית שלי.

לקריאת התשובה >

אני מפחדת מהקורונה!!!!

אני מפחדת!!! מפחדת נורא!! קשה לי אפילו להגות את המילה מרוב פחד. מהקורונה.אני מפחדת חלילה שאני או מישהו מקרובי ידבק. אני מפחדת נורא אם אפילו נצטרך להכנס לבידוד.לא יכולה לדמיין את עצמי לא רואה את בעלי וילדיי לשבועיים. יש לי תינוקת קטנה שצריכה אותי, ואני אותה. והיא עוד יונקת וקשורה אלי מאד.קשה לי נורא אפילו להביע את התחושות שלי. סוג של פחד אפילו להגות במילים את החשש. אפילו לכתוב את הדברים מתיש אותי נורא.אני יודעת שעוזר להתפלל ולהאמין. וגם לעשות נשימות והרפיה…אבל משום מה זה לא עוזר לי!אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מדמיינת סיטואציות לא נעימות ואני מתמלאת חרדה. מה אני יכולה לעשות??? איך אני יכולה לעזור לעצמי??? קשה לי נורא ואני ממש פוחדת!!
תודה מראש על עזרתכם!!

לקריאת התשובה >

ההורים שלי לא בררנים בבירורים בשידוכים

אני בת בכורה וההורים שלי פעם ראשונה במצב הזה של שידוכים לבת ,
ההורים שלי אנשים שאני ממש אוהבת ומעריכה ומאז ומתמיד ידעתי שהם מעריכים אותי מאוד אוחזים ממני ואוהבים אותי רק בתקופה הזאת של השידוכים הכול השתנה, משהו בעיתי לגמרי ואני לא מצליחה להבין מה הבעיה מקווה שאני יצליח להסביר.
מוצאים לי הרבה סגנונות של בחורים – מכל הסוגים ממש אולי כי עוד לא קלטו את הסגנון שלנו או שאנשים סתם תוקעים שמות, ההורים שלי מבררים על בחור ואולי צריך לצין שאמא שלי יותר מנהלת את ההצעות ומבקשת מאבא שלי לברר, אבא שלי אדם מאוד טוב שקשה לו לראות רע באחרים ורוב האינפורמציה שהוא מביא זה דברים כללים כי גם קשה לו לחפור לאחרים וגם הוא שומע רק דברים טובים ובחיים הוא לא חזר לי אם אינפורמציה של למשל – הבחור הזה לא משהו ב….., הקטע של הלימוד פחות נראה לי, הסגנון פחות מתאים לך.. וכולי , ההרגשה שלי שהם מתלהבים על כלום כי הרי מחמיאים על כולם רק צריך לקלוט את האינפורמציה הנכונה, בברור אני יודעת על בחורים פחות טובים שהציעו לי וההורים שלי ממש ממש לא ממהרים להוריד כלום, ההרגשה שלי שהם בכלל לא חותרים לבחור הכי טוב שיכול להיות ( אני מודעת לזה שאני לא יקבל מושלם אבל אני רוצה להרגיש שההורים שלי מחפשים בשבילי את הטוב ביותר) מה שקורה זה שלמשל אני מגיעה אם אינפורמציה מבעלים של חברות שממש לא נשמע שמדובר בבחור טוב / מתאים וההורים שלי מתעצבנים עלי למה אני פוסלת את כולם או למשל אח שלי (קרוב בגיל) שמגיעה אם אינפורמציה מחברים שלו שמכירים את המדובר שהם מחויבים לאח שלי כמו שאומרים וזה אינפורמציה הרבה יותר אותנטית, ההורים שלי מתחילים לומר לא בטוח שזה נכון השאלה איך החבר ההוא תופס אותו אולי זה רק הנקודת מבט שלו וכולי, בקיצור בוחרים להתמקד באינפורמציה החיובית מה שמוביל אותי למקום שאני ממש לא מאמינה בברור של ההורים שלי וזה מוציע אותי מהדעת – כי אני רוצה לסמוך על ההורים שלי בלב שלם ואני פשוט לא מצליחה. היתה לנו שיחה וניסיתי להגדיר להם שמה שאני חושבת שצריך לצאת מתוך נקודת הנחה שלא כל מי שמציעים מתאים אלא בוא נראה אינפורמציה שתשמע לנו ולא לחשוב שמציעים לנו רק את גדולי הדור ולדון לכף זכות מה שאומרים עליהם . אבל באמת ההרים שלי חושבים שאני פוסלת בלי בסיס ונעולה על עצמי מה שאני מרגישה שפרוש לא נכון!!
אני יודעת שאני לא יקבל מושלם , אני יודעת שאני יתפשר , ואני מרגישה שאני פתוחה ומקבלת המון אבל אני רוצה ללכת בלב רגוע לפגישות בידיעה שאת שלב הברורים עברתי בהצלחה מה שלא קורה, אני מגיעה לפגישה ואני באה ממקום הרבה יותר בוחן בקטעים רוחניים כמו מידות, לימוד , השקפות במקום לבוא ולבדוק יותר חיבור ודעות משותפות.
המצב נהיה ממש גרוע אני מחפשת לברוח מהבית בכל זמן אפשרי או לישון כי קשה לי לראות את הבקורות של ההורים שלי, ואני מרגישה שאני קורסת כי גם ככה (כמה שאני צעירה וסימתי סמינר שנה שעברה) רב החברות שלי התחתנו ויש לי ולהם לחץ מסוים כבר וגם יש לי אח ואחות שברגע שאני יתארס הם יצאו לשידוכים.
לפני שבוע בערך החלטתי שאני פסיקה להביע דעות בכלל ובמקרה הכי גרוע אני ילך להפגש אבל אתמול אמא שלי אמרה לי שהציעו מישהו והם בררו קצת ואמרו עליו שהוא "צדיק" (אני מחפשת בחור צדיק ואכותי אבל את מבינה שהתכוונו מעבר..) ואח"כ עוד מישהו אמר שיש לו זקן (מה שממש לו מקובל בסגנון שלנו לבחור)אז אמרתי כי באמת אני לא רוצה שהם סתם יבררו ויעבדו קשה שלא נשמע הסגנון שלנו, ואז אמא שלי ממש כעסה לא אמרה לי אלא לאבא שלי אבל שמעתי
היא אמרה שנמאס לה שאני סתם קוטלת ואין לה כח לשמוע לי שידוכים כי תמיד אני יפסול ויהיו לי דעות… וממש כעסה.

לקריאת התשובה >

לא מצליחה להתפלל

התחתנתי בגיל מבוגר יחסית.
ויש לי קושי: קשה לי להתפלל.
זה התחיל אחרי שסיימתי את הלימודים והתפילה העלתה בי קושי כי זה הזכיר לי את בית הספר שזה היה חלק מהלוז וחובה. אחר כך קרה לי משבר עם אבי לפני כמה שנים
ונגרם לי כעס כל כך גדול על אלוקים שלא יכלתי לפתוח סידור.
לפני שנה התחתנתי, בגיל 24 ומאז החיים נהיו טובים אבל עדיין אני לא מצליחה להתפלל:(
ניסיתי שבוע רק ברכות השחר וזה לא הצליח
ואני ממש מיואשת
מה אראה לילדים שלי?

לקריאת התשובה >

רציתי בית מלא בילדים

אני בעלת תשובה, התחתנתי לפני כ17 ובחסדי השם, זכינו ל2 בנות מקסימות, יש לנו הרבה נחת מהם. עברתי אח"כ כמה הפלות רצופות ואף ניסינו טיפולים שלא הצליחו.
אני רוצה בית עם המון ילדים אבל הגיל וההפלות שלא ברור מה סיבתן. חושבת על אימוץ אבל נראה שכבר מאוחר מבחינת הגיל, חושבת על אומנה אבל הבעיה היא שיכולים להחזיר את הילדים להורים ….
משתדלת להיות שמחה במה שיש אבל לא קל לי, מרגישה סיפוק אדיר בלגדל את הילדות, שזה תפקידי האמיתי (למרות שעובדת במשרה מלאה בעבודה משמעותית)
מה לעשות???

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן