עוד תשובות שנכתבו על ידי: אלי

לדחות חתונה בעקבות מריבה?

אני מאורסת וכבר קבענו תאריך לחתונה.
הארוס שלי רוצה לדחות עכשיו את החתונה מכיוון שהיה בינינו ריב. אני הרמתי את קולי ופתאום זה לא מצא חן בעיניו אז הוא רוצה עוד לבחון את הקשר בינינו.
הוא הציע לי נישואין לאחר חודשיים של היכרות.
נכנסנו לויכוחים. כעת לא מדברים.
מה עליי לעשות? לדחות או לא? יש עניין של איסור הלכתי בדחיית חתונה?

לקריאת התשובה >

נפלתי…וכעת אמונתי השתנתה

הייתי מתמיד גדול מאוד ולמדתי בצורה מעוררת התפעלות אבל תמיד סבלתי מחנק בנושא הזה שכה מרבים לדכא בישיבות ולא נותנים מענה. בישיבה תמיד נתנו הרגשה של לא נורמלי כשתיארתי את הרגשתי. הייתי מסתובב בלילות מדוכא מאוד בחיפוש אחרי עיתונים בפחי זבל והרגשתי שהחיים שלי בזבל. עם השנים רכשתי מחשב ואינטרנט. ושוטטתי בהנאה גלויה באתרים בעיתיים מאד והרגשתי שסוף סוף הגעתי למנוחה ולנחלה. כמובן שלאט לאט ובהדרגה עזבתי את הלימוד. מצאתי עבודה ושקעתי בה, הפסקתי להתפלל אבל אני שומר שבת מניח תפילין ומרגיש כמו חרדי לכל דבר. אבל לאחרונה אני מרגיש משהו שלא היה לי אף פעם. התחלתי לחשוב בצורה אפיקורסית שאני מזועזע מעצמי. אני מדבר נגד השם. ויש לי השגות על המצוות שנתן לנו. ואני מרגיש שהוא עשה לי עוול שהוא הביא אותי לעולם ומחליט לי גם מה לעשות בחדרי חדרים אני מרגיש שהוא בעצם הכל יכול ואני סך הכל בורג קטן. ואני נלחם בכח יותר חזק ממני שהוא גם יעניש אותי על זה. אבל אני כועס וזה גורם לי לדבר מעצבים כי אני מרגיש שמה שהוא עושה לא צודק. והוא בכלל לא מתחשב בסבל שלנו. מאוד מרגיז אותי שלא נותנים לי חופש פעולה ואני בכלל עצלן שלא אוהב לעשות כלום ואני מרגיש שאני לא בסדר שאני לא מתאמץ כמו שנדרש ממני וכל הזמן משדרים לי שאני רשע ורשע. פעם שחילוני היה אומר לי אני לא גונב ולא רוצח זה היה מצחיק אותי שהוא מרגיש שיצא ידי חובה. אבל היום אני מזדהה עם זה כי אני טוב לאנשים לא מזיק לאף אחד ובסך הכל אוהב לענג את עצמי ורוצה חופש פעולה בלי שישגעו אותי. בקיצור אני מרגיש שאני לא מבין מה הולך פה ואין לי חשק לעשות בשביל הבורא שום דבר כי הוא לא מתחשב ברצונות שלי. וכל הסיפורים שהוא אוהב אותי רק מעצבן אותי כי זה ההיפך הגמור ממה שהאיומים שלו משדרים. עונשים וסבל ומכות וכולי. בקיצור אני רוצה להיות צדיק אבל מצוות נסבלות ולא מציקות ומטרידות. מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך. מצפה לתשובתכם, זה יעזור לי​

לקריאת התשובה >

מהי דרך ישרה שיבור לו….

החינוך אצלנו בבית מאוד ברור, יש את מי ששיך לתורה, ויש את מי שלא, יש זלזול מוחלט בכל מי שאינו מתאים לקריטריונים שאבא שלי קבע, ככה הוא גם מחנך את תלמידיו. אני רואה את עצמי בעתיד ממשיך לעסוק בתורה, אני נהנה מזה ונראה לי שאמצא מקום למצות את כישורי.
לפני שבוע בשבת ישב לידנו בבית הכנסת אדם מהשכונה שבדרך כלל מתפלל מוקדם יותר כנראה בנץ אבל באותה שבת הגיע למניין שבו אנו מתפללים. התפילה שלו המסה את לבבי, זה היה ביקור בעולם אחר, משהו קסום וכל כך כל כך קדוש, התחינה הייתה תחינה, ההודאה הודאה והנשמת שלו…. כמה דמעות שהוא שפך בדממה לתוך טליתו ואני נבוך ובוכה אתו.
הבעיה היא שהאיש הזה נראה כל השבוע ממש מודרני, לובש חולצות צבעוניות, , הוא משתמש בטלפון חכם וזה כל כך לא התחבר לי, התחלתי להסתכל עליו יותר וראיתי איש ששקוע בעבוד השם, הילדים שלו כל כך מחונכים, כל כך אוהבים ללמוד וזה מבלי שהוא מכריח אותם לשבת לידו בתפילה, ופתאום אבא שלי היה נראה לי כל כך אפור, העבודת השם שלו נראית לי פתאום כל כך יבשושית… אני לא חושב שבגלל האיש הזה אז אני צריך לחשוב על כל המודרנים שהם יראי שמים יותר מאבי, אני יודע שהם לא, יודע שהם לא שקועים בתורה ועבודת ה' אבל זה ערער לי את הבהירות שהייתה לי מקודם, אני רוצה להיות ליד האיש הזה וללמוד ממנו איך לעבוד את השם יותר ממה שאני רוצה לעשות את זה אצל אחד מרבותי או סבי ודודי שמורים תורה והנהגה להמון. נראה לי שהוא יוכל להדריך אותי הרבה יותר טוב ונכון וזה גורם לי לייסורי נפש מרובים. אנמי מרגיש שזה לא נכון (בטח לא מעוניין שאבא שלי בכלל ידע על כך).
איך אני יכול להחזיר לחיי את השלווה? איך אני יכול להיות גם כמו האיש הזה?

לקריאת התשובה >

אפשר לתקן אמון שנפגם?

לפני תקופה היה לי ולאשתי משבר חמור בשלום הבית שנוגע לנאמנות זוגית.

אני די איבדתי את האימון בה.

בגלל הילדים שלנו חשוב לי כן לעבוד על הקשר ולגרום לזה להצליח, אשתי היא אחת שצריכה המון תשומת לב ורגישות אך לי קשה להעניק לה אותם בגלל מה שעברנו.

האם יש סיכוי לתקן אמון שנפגם?

לקריאת התשובה >

תמיד לשמוע לרב??

השאלה שלי היא לאיזה כיוון לפנות בזמן מבחן? האם לעשות מה שרב שהוא בן אדם רציונלי לחלוטין כמוני אומר לי לעשות כי לטענתו זה בשם ה'? או לעשות את מה שאני מרגיש מבפנים לעשות וללכת עם האמת האישית שלי? האם זה חטא ללכת אחרי האמת שלי ועם כן אז למה? זה לא הגיוני שאני צריך להאמין לבן אדם רציונלי שהאמת שלו שונה משלי. אין רב שה' מדבר מתוכו ולכן אין סיבה שאני אאמין לכל אחד!

לקריאת התשובה >

אני רוצה להאמין בעצמי ולא מצליח!

יש דבר אחד מרכזי אצלי שהוא המפתח לכל הקשיים והוא – המשמעת העצמית או במילים אחרות אמון בעצמי. זה מתבטא בין היתר בתקופה די ארוכה שאינני מניח תפילין ושלא לדבר על תפילות. ואם היה מדובר רק בשב ואל תעשה עוד הייתי רגוע. אבל גם בדברים שאני נדחף לעשותם על בסיס מניע רגשי גרידא.
איך אני גורם לעצמי להאמין בי ? או לשכנע את עצמי ?
חשוב להדגיש שזו לא נעשה מצד אידיאולוגי או כעס ח"ו.
אני יודע שזה חשוב אבל בפועל זה לא קורה. האם קיים דרך לגרום לי להילחם בעצלות הרוחנית הזו ?

לקריאת התשובה >

קושי גדול בשמירת הברית

אסור לומר את מה שאני חושב, אבל אני חושב שזה לא הוגן לברוא אדם עם כאלה תאוות ותשוקות חזקות שכמעט ואין
מי שמצליח להתגבר עליהן לגמרי, ולומר לו שאסור לו לעשות את זה. איפה דרכיה דרכי נועם?

לקריאת התשובה >

מנסה להבין את קיום האלוקים

טענה אמונית מקובלת טוענת שלוגית חייב להיות אלוהים בגלל שהעולם כל כך מורכב שקשה להאמין שנוצר יש מאין. לכן ברור שיש מי שברא אותו.
אבל אם נלך על בסיס אותו הגיון הרי שגם אותו גורם נברא על ידי מישהו. שהרי הוא כל כל חכם ומושלם שלא יכול להיות שנוצר יש מאין.
ואמנם, תשובה מקובלת מנסה לענות שאנחנו לא יכולים להבין בתפסיתינו את האלוהות לכן ההנחה דלעיל שגויה. אבל זאת התחמקות. משום שגם אם אני לא מבין את האלוהות הרי שהיא קיימת (יש) והרי שמישהו היה צריך לברוא אותה. גם אם היא עליונה עלי.
וטענה שאומרת שהוא היה הווה ויהיה לא סותרת את הבעיה שהרי עדיין היה להווצר איכשהו. ואם נאמר שתמיד היה הרי זה סותר את ההגיון והלוגיקה. והרי טענתו של קאנט שלא ניתן להוכיח את קיום האל או את אי קיומו הוכחה. ולא נסיונו של הנשר הגדול.
אז מה איך פותרים את הפלונטר?

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן