עוד תשובות שנכתבו על ידי: אלי

גיבוש זהות חרדית סותר ערכים אחרים?

אני מרגיש שהרבה ממה שאני יכול לעשות וממה שמגדיר אותי לא ממומש ובתנאי הישיבה זה בלתי אפשרי, הן טכנית והן מבחינה השקפתית (של הצוות והבחורים). אני מדבר על עיסוק באומנות, ספרות, מדע. זה גורם לתחושת חיסרון פנימי קבועה ולתסכול. כמו כן, קשה לי מאוד עם העובדה שבמסורת היהודית הדברים הללו (שהחינוך שקיבלתי רואה בהם ערכים גבוהים) חסרי חשיבות ולעתים אף מוצגים בלעג כבזבוז זמן וכהחלפת הנצחי בגשמי המוגבל, למרות שאני מקבל מהדברים הללו (אני מדבר ביחוד על ספרות ואמנות) עונג רוחני רב. בשל הבידוד המחשבתי שבו אני נמצא קשה לי להתמודד מול שאלות רבות באמונה, (ואני מכיר את רוב החומר שנכתב בנושא בשנים האחרונות) דבר שמעמיק עוד יותר את הצורך בזהות. שוחחתי בזהירות על הנושא מספר פעמים עם אבי והתאכזבתי מכך שדמותו מוארת אצלי עכשיו, משהתבגרתי, באור שונה. אני מרגיש שהוא עצמו לא יודע למצוא את הנוסחה והוא נע ונד בלא ידיעה ברורה ומה שמחזיק אותו הוא ההארה של התשובה שהוא חווה, ואני, שלא חוויתי הארה פתאומית כזו, חושש שלא אוכל לתפקד בשני המישורים, למרות ששניהם מגדירים אותי כרגע. (ולא התייחסתי לנושא השידוכים שמתחיל להתקרב לאט לאט. אין לי מושג איך אצא עם בלגן כזה לאן שהו)

לקריאת התשובה >

יש לי אשה בעייתית!

התחתנתי לפני שנה. ומאז החתונה יש רק מריבות.
בהתחלה לי היה חלק גדול מהם, אך ב"ה עכשיו אני עובד על עצמי ועל מידותיי ולעניות דעתי חל שיפור עצום בהתנהגותי. מה שלצד השני לא קרה…
במבט לאחור אני יכול להגיד שרוב המריבות על:
א'. שלאשתי קשה להתנתק מהוריה. בצורה קיצונית ממש. היא מאד קשורה למשפחה שלה, אבל את המשפחה שלי לעומת זאת היא לא סובלת.
ב'.היא עקשנית מאד, מה שהיא מחליטה זה מה שיקרה, היא מחליטה לי אפילו בענינים שקשורים רק אלי כמו העבודה שלי וכו.
זה מתסכל מאוד!!! לא יודע מה לעשות!!! כולי תפילה לבורא שיעזור לנו ולכל עמ"י בע"ה.
יש המון מריבות, אין כמעט הכרת הטוב מצידה. אין השתדלות והקרבה כמעט בשבילי. מה עוד אני יכול לעשות?

לקריאת התשובה >

רוצה תקשורת טובה בזוגיות

אנחנו נשואים 10 שנים, אני מרגישה שהמריבות הקטנות שהיו במהלך השנים התעצמו לאחרונה אנחנו לא ממש מצליחים לצאת מהריבים האלו בשלום ויש כעס גדול ברוגזים,וסטריאוטיפים שנוצרים לנו אחד על השניה, היא תמיד כזו והוא תמיד כזה, יש רגעים טובים, ובעבר אף היו רבים כאלו. אנחנו כן אוהבים ורוצים להישאר יחד, אבל רוצים גם חיים טובים ולא מריבות ואי הבנות.

אני בטבעי ישירה ולא מטייחת, יש סיכוי שהתכונה הזו בעוכרי בזוגיות שלי.

אני רוצה שנצליח לתקן, שנוכל לדבר וגם לא להסכים לפעמים אחד עם השני אבל בדרכי נועם ושלום, יש לכם עצות לתת לי איך לעשות את זה?

לקריאת התשובה >

אותה רמה רוחנית-תנאי הכרחי לקשר?

לפני כחצי שנה 'התחלתי' עם בחורה חרדית שנראית ממש בסגנון שלי, כמובן שלא עשיתי זאת כאחד הערסים ברחוב אלא בצורה מתורבתת ונאותה והיא הסכימה לצאת איתי, יצאנו יחד כמה חודשים. במהלך ההכרות שלנו הכרתי בחורה נפלאה ומיוחדת ובחורה שכבר יודעת מה היא רוצה מעצמה עד לפרטי פרטים בכל הנושאים שקשורים לזוגיות והקמת בית תורנו, מבחינה דתית היא היית יותר דתית ממני ואני תמיד אמרתי שאני מעוניין כמובן להתחזק יותר וללכת לדף היומי כל יום (בזמנו הייתי הולך כמעט כל יום) ולכן היא הסכימה להמשיך לצאת איתי. ככה יצאנו כשלושה חודשים עד שפתאום נפל לי האסימון שכל הזוגיות שלנו בנויה על זה שאני זה שצריך להתקדם, על זה שאני זה שצריך לשאוף יותר כי היא כבר ממילא יותר דתית ממני. התחלתי להרגיש 'מאויים' ממנה בנושא הזה. לטעמי זוגיות בנויה על זה ששני הצדדים בונים ביחד את העתיד שלהם בכל המובנים ולא שאחד צריך לשאוף לכיוון השני. (קצת חרה לי הנושא הזה שקל לנשים לבקש מבעליהם לקום לתפילה כל יום וללמוד אפילו שעה אחת כשאפילו הן לא חייבות בזה…). פתאום חשבתי לעצמי מה יקרה אם אחרי החתונה לא אקום איזה יום אחד או שבוע, או שלא ארצה ללכת לדף היומי, אז היא תחשוב ששיקרתי לה בכל הנושא הזה…, כמובן שדיברנו על זה המון והיא אמרה שהיא לא יכולה לדרוש ממני את הנושאים האלו וכו וכו, אבל אני מצידי יודע כמה זה חשוב לה ואפילו שהיא לא תגיד כלום אדע שהיא לא מרוצה מזה… בסופו של דבר נפרדנו בעיקר בגלל הנושא הזה. שאלתי היא האם החשיבה שלי נכונה? האם באמת אני צריך לרגיש מאויים ממנה? האמנם ניתן לבנות זוגיות כאשר בני הזוג אינו באותו קו התחלתי?

לקריאת התשובה >

פגישה מתקדמת עם ספקות

אני חש קרוב מאד למנטליות האשכנזית,

כעת אני בשידוכים כבר כמה שנים ומרגיש שיש משהו שתוקע אותי , אני מרגיש שאני פחות מתחבר למראה של הבחורות הספרדיות ולא ממש מאמין שיש סיכוי שאמצא בעדה שלי מישהי לטעמי.

הרבה פעמים אני מרגיש שמבחינת שאר הנתונים הכל טוב והשיחות זורמות טוב בפגישה, אבל מבחינת המראה של הבחורה עד שאני לא מרגיש שזה בטעם שלי קשה לי להמשיך ולהעמיק את הקשר.

מה אני אמור לעשות? לסגור עם מישהי שנראית לא כ"כ יפה בעיני? או להתעקש על זה? אולי בכלל יש לי פחד מלהתחייב ואני מחפש תירוצים?​

לקריאת התשובה >

מאוכזב מהרגש שלי לאשתי

לפני מספר חודשים התחתנתי.
הבחורה איתה התחתנתי היא טובה ומתאימה, בעלת תכונות טובות ונוחה. גם חששות מסוימות שהיו לי לפני החתונה התבררו כבלתי נכונות. כמובן שהיא אינה מושלמת, אבל באופן כללי בחורה ראויה לחיות עמה.
אבל דבר אחד טורד ואינו מניח לי. כשנפגשתי איתה הבחנתי שהמראה שלה נחמד בעיני, וחשתי התנוצצות של משיכה קלה, שהלכה ומעט גברה לאחר הסגירה, אבל לא הבשילה לכדי משיכה חזקה מספיקה. היא הייתה ממוצעת. אלא שלפי 'הספר' ומה ששמעתי מרבנים והבנתי, כך הוא הנורמה, וציפיתי – בהתאם לדבריהם – שאחרי החתונה עם הקשר הפיזי המשיכה תגבר ותהפוך ואשתי תהפוך למושא התשוקה שלי.
אלא שלא כך אירע,אני חש פספוס ואכזבה עמוקה.
בעברי כן חויתי תופעה של התאהבות כל כך ציפיתי כל חיי להגיע לקשר אהבה שכזה, שנפשי כלה אליהם (נפשית) וגם רצון לקרבה גבוהה – ולשניהם לא זכיתי.
הדבר כואב לי מאוד מאוד, ומכביד וחש אני כי עשיתי את פספוס חיי…
מה אפשר לעשות בנידון? האם יש אפשרות 'לטפל' בכך? האם זה אמור להשתנות עם הזמן?

לקריאת התשובה >

כמעט נופל- תצילו אותי!

כמה וכמה פעמים כמעט נפלתי עמוק לתוך הענין, בקשירת קשר בשלל גווניו, אבל נעצרתי, לפעמים מצד עצמי [הן ע"י איזו התגברות הן ע"י פחד מהסביבה מחשש תפיסה הן ע"י דחיה שאם כבר אז לא עם חרדית שעל-ידי-כך תקלקל, וכל כיוצא בזה], והרבה פעמים בחסד הא-ל ששיבש את תוכניותי בשעת השי"ן. מרגיש חסר עמוד-שדרה, מה שהרגשתי שכובד הנסיון שלי, היינו מה ש"עוצר ותוקע אותי", זה בגלל הרגשת החוסר אצל אשתי, אדגיש שאני לא מדומיין ואני יודע שאין אדם מושלם וכל אחד צריך להסתדר עם האשה בחירת-ליבו אשר זיכו לו משמיא, ומאידך רעייתי היקרה היא כלילת מעלות מיוחדות, מכל מקום מפריע לי כמה דברים במראה החיצוני שלה, ולכן כמה שאני מנסה להדחיק את הענין, בסוף זה צץ ורועם, ואני מרגיש שאני כל הזמן "סוחב". כך שבאופן הכללי אף שכולם רואים אותו כאחד שמתעלה וכובש פסגות בהרבה תחומים, ולא כן עמדי, אלא אני מרגיש שאני עם הזמן מאבד הרבה ממה שרכשתי במשך החיים, וגם בפנימיות של שאר חלקי העבודה, כלימוד-תורה, עבודה מוסרית, התעלות בתפילה, פיתוח לב-טוב, וכיוצא בזה. ולכן כל פעם עומד מולי הרעיון, שאולי כדאי ליפול נפילה מתוכננת ומשם אצליח לעלות, אלך ואמצא מישהיא מסויימת "בלא להשתולל", ואקבע לעצמי זמן וכדו', בוא אבוא על סיפוקי, ואז אחר כך אוכל לומר לעצמי "הנה זהו, עשיתי מה שרצית – עכשיו אתה צריך להתחיל להתעלות מעלה מעלה". וכמובן שאז באים כל ההתחבטויות, עצת היצר… לך תידע לאן תיפול… אם יתפסו אותך הלך על כל עתידיך ועתיד משפחתך וכו'. וכמובן לכל דבר יש תשובה בצידו… וכך אני סוחב מיום ליום אובד עצות. אבהיר, שאין זה איזה "רעיונות בראש", אלא יש לי תקופות שאני לא מצליח לשלוט בעצמי, ולאחרונה כמעט איבדתי את החשק להתמודד. אך בזה צריך לעשות חילוקים. כי הנסיונות שלי זה או לנסות לתפוס איזו מישהי ולקשר איתה קשר מיני, או אפילו בהסתכליות בעלמא, לדוגמא קורה לי ימים רצופים שאני הולך ברחוב ובשאר מקומות ומנסה להציץ . וכמעט כל איזו הזדמנות של הסתכלות לא מתפספסת ממני, ובזה כלול גם כל מיני הסתכלויות שבנויות על חשבון לפרטי פרטיו, . וברור לי שבמצב רגיל הייתי אמור ליפול איכשהו למעמקי תהום ולזרועות תמנון האינטרנט, אלא שהקב"ה ריחם עלי ובתחילה היה לי אפשרות רק להודעות במחשב ובדיוק בשלב שהתקדמתי לרשת כללית במחשב, , אחרי כל הזמן האחרון שהייתי במצב של מלחמות אדירות, ושכעת אני תשוש ועייף. כל זה כתבתי לפני זמן על מנת לשלוח למישהו שיעזור לי. במשך הזמן הזה התודעתי לתכנית שמור-עיניך אבל עדיין הבעיה שלי ממש לא נפתרה, אשמח לשמוע אם לכם יש איזה פתרון

לקריאת התשובה >

נפלתי ושיקרתי לאישתי

בהיותי בחור הייתה לי בעיה של נפילה בסרטים בעיתיים. כאילו ממש הרבה. סיפרתי על זה לאשתי לפני החתונה, היא הבינה שזה יצר ושאני מאוד מצטער על זה וכו׳.

בתחילת הנישואין הצלחתי להחזיק מעמד ולא לחזור לזה, מידי פעם אשתי שאלה אותי האם אני עדיין מצליח ובגלל שרציתי לענות לה בכנות זה עזר לי לשמור על עצמי ולא ליפול. אם כי אני מודה שהיו פעמים שלא התגברתי על עצמי. אבל בהם אשתי בדיוק לא שאלה אותי וזה לא היו נפילות קשות כמו עכשיו.

אבל שבוע שעבר זה קרה לי שוב. הייתי כל כך בשוק שזה קרה. פשוט לא הייתי מסוגל להאמין שזה קרה שוב. אני אוכל את עצמי מחרטה. והנה אתמול אשתי שואלת אותי אם חזרתי לזה. הייתי כל כך בהלם מהשאלה, ולא הייתי מוכן להודות עדיין. לא הייתי מוכן להתמודד עם ההשלכות. עם המבט הפגוע שלה. עם ההאשמות. עם תחושת הכישלון. עם הריבים שיבואו. אז פשוט שיקרתי. אמרתי לה שלא ומה פתאום היא חושבת על זה בכלל. אבל אני לא רגוע מאז. אני שונא את עצמי. שונא את עצמי על זה שזה קרה, ועוד יותר על זה ששיקרתי. השקר רק העצים את הבעיה עוד יותר. , ואני מרגיש כל כך טמא, כל כך מרושע. ובוגד. אני יודע שאני חייב לספר לה, אחרת בחיים לא אצליח להוריד את זה מהלב. אבל אני לא מסוגל. אני לא יודע מה לעשות. וככל שהזמן יעבור זה יעצים את זה. תעזרו לי!

לקריאת התשובה >

למה לא מדברים על זה?

אני בת בית יעקב. קשה לי להבין מדוע הציבור החרדי מתאפיין בסגירות וצימצום. יש נושאים שפשוט מוחקים אותם. אם ניקח לדוגמה את הנושא של יחסים בין איש לאשה ישנם נערים ונערות בני 20+ שאין להם מושג שדבר כזה קיים. האם זהו דרך התורה? הרי התורה מדברת על כל נושא בעולם אז מהיכן מנהג זה הגיעה?
למה בשיעורי תורה בבית הספר פשוט מדלגים על נושאים אלו?

לקריאת התשובה >

קשר בין המינים בגיל הנעורים

לאחרונה נודע לי שלאחותי בת 15 בחורת סמינר יש חבר נכון שהבית מאד פתוח אך חבר זאת חציית גבול מסוים בלתי ניראה ואמא שלי חוזרת בתשובה ולא ממש יודעת איך להתנהג במצב כזה היא שאלה אותי מה לדעתי היא צריכה לעשות בעניין אז רציתי לשאול ולקבל תשובה מה צריך לעשות איך צריך להתנהג מה צריך לומר

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן