עוד תשובות שנכתבו על ידי: אלי

בירור של נקודות ב"מחשבת ישראל"

אני כותב לכם את המכתב הזה כדי להעלות כמה נקודות מחשבתיות שמטרידות אותי מאוד בחודשים האחרונים. קשה לי מאוד למצוא להם תשובות בעצמי, ולדבר איתם על אנשים נראה לי מרתיע מאוד…
אשמח מאוד אם תעזרו לי.

כבר הרבה מאוד זמן שחשבתי שיש לי תפיסה טובה של בסיס היהדות, מה לעשות, למה אני עושה את זה וכו', ולאחרונה נראה כאילו התפיסה שבניתי מתמוטטת סביב עצמה ולא עוזרת לי להבין מה לעשות.

לקריאת התשובה >

אתם הסיכוי האחרון לאמונה שלי!

אני חרדי, תלמיד חכם, הבקי היטב בתנ"ך על מפרשיו, ש"ס ופוסקים, וספרות המחשבה היהודית. מסיבות שאין המקום לפורטם וגם אינם משנות כלום, נחשפתי לתכנים שונים של שאלות על היהדות, ובעקבות כך חקרתי את הנושא. תמיד קיימתי את התורה והמצוות בשלמות כי הם האמת, והייתי חייב לוודא שאין אמת אחרת. האמת היא הדבר היחיד שמעניין אותי. חרשתי על ספרים רבים ותכנים לאין ספור, של ביקורת המקרא, מדע, ועוד ועוד, יחד עם ספרי אמונה ותשובות משלנו. אט אט התמוטטה תמונת העולם המושלמת שהיתה לי על אמונתנו, וגיליתי שכמעט אף אחד מיסודותיה אינו נכון. לא בריאת העולם, לא מתן תורה, לא המסורת, לא הנבואה, ולא התורה. הכל מלא סתירות כרימון, ועומד על כרעי התרנגולת. למען האמת, התרנגולת יותר יציבה. לא שיניתי את אורח חיי, מכיון שאין בכך טעם. יש לנו משפחה וטוב לי בחברה החרדית. אלא שאינני מאמין בכלום. התכתבתי בענין עם מחזירי בתשובה רבים, ולא קיבלתי תשובות מספקות. האמת חשובה לי, אינני מסתפק בתירוצים שיכולים "לישב את האמונה בדוחק". אשתי – שממאנת להשלים עם רוע הגזירה שבעלה אינו מאמין בכלום – שמעה על ארגונכם, ובקשה ממני ליצור קשר. ובזאת אני פונה אליכם. אם יש בידכם יישוב של אמת לקושיות הרבות – ואני מניח שאתם יודעים את חלקם, ארצה ללמוד מה שאינני יודע. בברכה ובחיפוש האמת

לקריאת התשובה >

מתלבט לגבי הרחבת המשפחה

אני נשוי יותר משלש שנים, יש לנו ילד אחד בן שנתיים. יש לי הרבה בעיות בכללי ובזוגיות שלנו, אני מטפל בזה אני בקשר עם כמה אנשים חכמים, ולאט לאט אנחנו מנסים לפתור ולסדר את הכל על צד הטוב ביותר בעזרת השם.

אבל אני לא רוצה עכשיו להביא עוד ילדים עד שהכל יסתדר לגמרי. אני מרגיש לא מוכן לזה עכשיו. וגם אני חושש אולי לבסוף אצטרך להתגרש, אז לא רוצה להביא ילדים עכשיו עד שאראה מה הכיוון הזוגיות שלנו. אז התחלנו להשתמש באמצעי מניעת הריון לבנתיים. אבל הבעייה היא שאשתי מאוד רוצה כבר ליכנס עכשיו. היא התחנכה שתפקיד הכי חשוב של האישה היא להביא ילדים לעולם. גם היא מאוד אוהבת בייבי קטן, רוצה כבר להוליד עוד אחד… לפחות פעמיים בשבוע היא זורקת מילה על זה, ואומרת כמה היא מתגעגעת ורוצה כבר להוליד עוד ילד… היא יודעת שמשהו עובר עלי ואני לא רוצה להביא עכשיו עוד ילדים, אבל כנראה שהיא לא מבחינה כמה זה חמור וקשה, וכמה אני קרוב להחלטה של גירושין, אז היא רוצה כבר עכשיו להוליד עוד ילדים… אז מה אני אעשה? אני לא רוצה להגיד לה במפורש כמה חמור המצב שלי וכמה אני קרוב להחלטה של גירושין, כי זה רק יגרום רע ויכביד את מצב השלום בית שלנו…

לקריאת התשובה >

רוצה לשכוח מה שראיתי

לפני כתריסר ימים נתקלתי במהלך סידור ארונות הבית של אימי ז"ל בספר לא מוכר. אני לא הכרתי את התועבה אבל לא חשדתי שלאימי היו כאלה שיקוצים בביתה אז עלעלתי בספר מתוך סקרנות כיוון שהשם היה לא ברור במטרה להבין אם עלי לשמור אותו או לא. לאחר מספר עמודים נתקלתי בתיאורים של טומאה שלא האמנתי שאדם יכל לכתוב. מיותר להגיד שמיד זרקתי מידי את הספר הטמא ועזבתי את הבית. לאחר בקשת עצה מהרב שלי הוא הפנה אותי לאתר זה בתקווה וכאן אמצא את העצה שאותה אני מחפש. אני לא מסוגל להוציא את הטומאה הזו ממחשבותי. אני צריך עזרה כבוד הרב. אני צריך עזרה בלשכוח את הדברים אשר ראיתי אשר כבר חודש אני מנסה לשכוח. בבקשה עזרה! תודה, יעקוב.

לקריאת התשובה >

קושי גדול עם אשתי

לא התחתנתי מרצון להתחתן אלא על מנת לחיות בהיתר ולא באיסור ומבחינתי היה להישאר כחברים ללא מחויבות הקשר המעיק של חיי נישואין וכל הכרוך בהם, וזה גובה ממני מחיר שאני לא יודע להתמודד איתו, אני בחור מאוד מאוד שאפתן אולי אפילו יותר מידי אבל זה מה שמוביל אותי ומושך אותי אני עובד במשרה שהיא עשר רמות מעל ההכשרה שלי והמוטבציה שלי לא יודעת גבול היומיום שלי הוא מאוד אינטנסיבי ואני מנוהל ברמות הדקה לדקה עברתי משברים אישיים ואני מאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז קשה מאוד מגיל אפס ולמרות זאת לא אובחנתי עד לפני ממש מספר חודשים וזה לאחר שהופנתי מפסיכאטר מטומטם למשנהו, [ככה שאף אחד לא באמת עזר עד שהתחלתי לנסות לטפל בעצמי לבד] שרדתי את כל ההיתבגרות תחת ADHD לא מאובחנת ומי שמכיר יודע, הדרך שלי להתמודד היתה להעמיס על עצמי עוד ועוד דברים ככה שכל שניה אני עושה משהו
אני לא יאריך בנושא הזה אבל מי שמכיר יודע מה זה אומר בסופו של דבר זה נפש מעניינת אבל מצולקת
למדתי ליצור חוויות הצלחה ולהרים את עצמי,בכנות, לא מעט בזכות אישתי. אה מה מה שהיא לא זזה בחיים שלה, וזה כואב לי כי כמה שאני מנסה לעודד ולדחוף קדימה היא לא עושה שום דבר, שאני רואה את הפוטנציאל שלה וקורע אותי שהיא לא משתמשת בו אבל אני יודע שאי אפשר להוזיז אדם בכח אלא אם כן הוא מוזיז את עצמו אבל זו מלכודת דבש כי זה מפיל גם אותי כשאני מתאכזב או נכנס למוד של הסתגרות וריכוז או כשאני עצבני על משהו אין את הקלילות של גבר להשתחרר לחייך ולהמשיך כל דבר נתקע ואני אדם סבבה לגמרי בלי היתפרצויות זעם או פגיעה מילולית באמת שאני משתדל ליהיות בטופ ויש לי דוגמא טובה מההורים שלי שאני משתוקק לזוגיות כמו שלהם אבל לא מצליח כי שום דבר לא זורם איתה כל דבר זה נתקע וכל משהו שלא נראה לה בהיתנהגות שלי גורם לה לכעס והיא נפגעת[!!!] כאילו דברים מכוונים נגדה ואני יתן דוגמא לצורך הפורפוציה . אם אני ינהג ברכב בצורה שהיא עלולה להיבהל [וזה דבר טבעי שגבר נוהג שונה מאשה] זה יכול להיתפתח לרמה שהיא לא תרצה לדבר איתי והיא תבכה כל הלילה וגם כשאני יבוא ויתנצל וחיבק וירגיע פתאום כל דבר שהוא לא פיקס בקשר יצוץ למריבה,

לקריאת התשובה >

חטאתי! מה עושים עכשיו?

חבר שנמצא בתהליכי גיור הזמין המבורגר והזמין אותי להצטרף. בזמן ההזמנה ביקשתי ממנו לשאול עבורי האם המסעדה כשרה. הוא אמר שהוא מכיר את המסעדה ושהיא כשרה, אז הזמנו.

כשהגיע ההמבורגר, התחלתי לאכול. מתוך סקרנות, רפרפתי על הפלאייר שהיה מצורף למשלוח, ופתאום שמתי לב שלא מופיע בו הסימון "כשר".

התקשרתי למסעדה כדי לשאול אותם האם יש להם תעודת כשרות. המוכר ענה לי שהם בתהליכים להוצאת תעודה ושכל המוצרים כשרים. שאלתי אם הם פתוחים בשבת והוא השיב שלא.

ואכלתי. הייתי כל כך רעב, ופשוט אכלתי. בלי להשאיר פירור. והלב שלי נקרע, אני מרגיש גועל נוראי. אני רוצה להקיא מהמחשבה שאולי אכלתי לא כשר. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. חבר שלי, שבתהליכי גיור, אמר לי שחבר משותף שלנו, גם שומר מצוות, מזמין משם. וזה הספיק לי.

האם יש דרך כלשהי להתיר בדיעבד את מה שעשיתי? מלבד החזרה בתשובה שאני זקוק לעשות כיוון שודאי לא נהגתי כשורה, אני אמצא נחמה אינסופית אם תאמרו לי שיש צדדים להקל ולדון לכף זכות, אפילו אם הם ממש לא לכתחילה. בבקשה תגאלו אותי מהתחושה הנוראה הזו. העיניים לא מתייבשות.

לקריאת התשובה >

האם זה נכון להתגרש?

אני בן 35, לומד ועובד. אשתי בת 33, עובדת.
יש לנו ארבעה ילדים מגיל 11 ומטה.

מתחילת הנישואין היו לנו בעיות של ״עולמות שונים מדי״ והיינו
צריכים הרבה עבודה. ניסינו ללכת לייעוץ .
נפגשנו כמה פגישות ועוד כמה שיחות טלפון ולבסוף הגענו למסקנה
שזה לא מועיל ופנינו ליעוץ אחר שקצת יותר עזר ושם היינו תקופה
ארוכה יחסית, אבל עדיין לא ממש עזר. אני הרגשתי בכל התהליך
שאני עושה מאמץ גדול ואשתי לא (על אף שטענה שכן והיום אני
מבין שזה אולי גם נובע מחוסר יכולת שלה) ולכן כבר התייאשתי
בשלב מסויים. לאחר מריבה גדולה החלטתי לעשות שינוי דרסטי
והתחלתי לתת ולתת בלי שום (טוב לא ממש, אבל יחסית) רצון לקבל.

לקריאת התשובה >

מבולבל מהעולמות החדשים שגיליתי

אני גדלתי בחו"ל בקהילה חסידית סגורה ושמרנית. כל השנים בילדות ובבחרות, עסקתי בעיקר בתורה ועבודת השם, עם חברים חסידים כמוני, סגור בתוך הקהילה שלנו, פרוש ומובדל מעולם המודרני שבחוץ… כמעט שלא הכרתי אנשים מחוץ לקהילה שלי, הייתי מסתובב כל היום רק עם בני הקהילה, הכל היה שם בתוך הקהילה, וכמעט לא יצאתי משם… כל היום ראיתי רק את אורח חיים הזה, וממש לא הבחנתי שיש אנשים שלא חיים כמוני בדרך חסידית השמרנית והקיצונית… פשוט כי כמעט לא יצאתי מקהילה שלי, החדר הישיבה וחברים הכל היה שם בקהילה, המשפחה והרבנים הכל היה שם, ופשוט לא הבחנתי שיש עוד הרבה אורחות חיים, לא שמרנים וקיצונית כמוני… כמובן שידעתי שלא כל היהודים הם חסידים, לא חשבתי שכל היהודים מדברים יידיש כמוני, אבל מה שאני מנסה להסביר הוא שפשוט לא הכרתי אורח חיים אחרת, גדלתי רק בין חסידים קיצונים, זה מה שראיתי כל היום, ורק על זה חשבתי.

אבל בגיל 19 התחתנתי ועליתי לארץ. התגוררתי בירושלים עיר הקודש. ופתאום נתגלה לי עולם חדש… הפתעה עצומה ונוראה… התחלתי לראות כל סוגי אנשים, כל מיני אורחות חיים שונים, חרדיים מודרניים ודתיים לאומיים וכו'… יצרתי קשר עם השכנים שלי, מצאתי לי חברים חדשים, ופשוט נתגלה לי עולם חדש שלא ראיתי עד עכשיו… 20 שנים הייתי גר סגור בקהילה השמרנית שלי, ועכשיו נפתחו העינים שלי וראיתי משפחות יותר מודרנית, שאורח חיים שלהם הוא כל כך שונה ומודרני מהדרך השמרנית בה גדלתי…

מה אגיד לכם, זה ממש משגע לי את השכל. אין לי מנוחה מזה. זו הפתעה עצומה שאני לא יכול להסתדר איתה.

ואסביר את הבעייה: הבעייה שלי אינה שכל, רק רגש. זאת אומרת אני לא מבולבל בכלל בענייני השקפה ואמונה וכו'. אני יודע בדיוק מה קורה פה. בקהילה שלי למדו אותנו באר היטב מה בדיוק התורה רוצה, מהו רצון השם, מהו דאורייתא, ומהו רק חומרא ומנהג טוב. למרות שהייתי כל כך שמרני וקיצוני, עדיין הבחנתי בדיוק סדר הדברים, מה זאת אומרת לחיות כל כך קיצוני וסגור כמוני, איזה דברים הם חיוב מעיקר הדין, ומה הוא רק הוספה וחומרא של קהילה השמרנית שלי. ברוך השם אני לא מבולבל בכלל. למרות שלא הכרתי את אורח חיים המודרני, עדיין ידעתי שיש כל הסוגים וכל המינים בכלל ישראל, ושאורח חיים השמרני שלנו הוא רק הוספות להתקרב יותר לאלוקים וכו' וכו'. אז עכשיו כשאני מוצא פתאום את עולם המודרני, אין לי בעייה בהשקפה וכו' להבין מה קורה פה, אני לא מבולבל בכלל! אני מבין את הכל נכון מאוד, והאמונה שלי והשקפה שלי הן חזקות מאוד מאוד, וממש אין לי שום בעייה בזה!

רק יש בעיה עצומה מצד הרגש. פשוט תאוות ורצונות רגשיים. בגלל שאני מתחיל פתאום לראות את עולם המודרני, אני חושב מזה כל היום, ואני נמשך מאוד לאורח חיים הזה. מתחיל בי חשק ורצון עצום להיות בעולם זה, עולם החדש והיפה שרק עכשיו מצאתי. הכל שם נראה כל כך יופי וטוב. לא שמרני וקיצוני כמו הדרך שלי, רק חיים טובים כיף כיף כיף… וזה ממש משגע אותי מאוד, אני נמשך נורא לעולם המודרני, חושב מזה תמיד, וכל כך רוצה לעבור לשם…

אני יושב פה מבולבל לגמרי. התאוות, הרצונות, הרגשיים, ממש לא נותנים לי מנוחה (אין לי שום בעייה להודות ולהכיר שאני פשוט בעל תאווה, ושיש לי יצר הרע גדול… כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו… אני לא מנסה להסתיר את זה…). אני סגור עם אשתי

לקריאת התשובה >

חן האשה על בעלה-איפה זה אצלי?

אני נשוי כשנה וחצי וכבר אחרי שהתארסתי לא הייתי מרוצה מהמראה החיצוני של ארוסתי -אישתי,בהתחלה זה ממש שיגע אותי והפריע לי וגם כל פעם שראיתי אישה יפה לטעמי(בד"כ נשואה) הייתי מתפוצץ ומתבאס לגמרי כרגע פחות או יותר השלמתי עם המראה שלה אבל בכו"ז כל פעם שאני רואה אישה יפה זה ממש מפריע לי ומוריד לי את כל המצב רוח יש לציין שלפני החתונה כמעט ולא היה לי עניין להסתכל על נשים נשואות אם תוכלו לעזור לי לאבחן את שורש הבעיה תודה רבה

לקריאת התשובה >

נישואיי – לאן?

אני נשוי עשר שנים. קשה לומר שראינו הרבה אושר בנישואין שלנו. מיד לאחר החתונה גיליתי שאשתי קשורה למשפחתה בעבותות עזים של קשר, והמשפחה שלה היא דומיננטית ושתלטנית מאד. הצירוף הזה יצר המון קשיים בזוגיות שלנו,הם החליטו לנו בדברים משמעותיים ומתערבים בחיינו ללא הרף. מלבד זאת האופי של אשתי שונה ממה שחשבתי , לא מעניין לשוחח איתה וגם מבחינה רוחנית היא הרבה יותר חזקה ממני כך שאנחנו פחות מתאימים כבר.

אנחנו כבר נשואים קרוב לעשר שנים. למעורבות של המשפחה התרגלתי, בכל זאת זה גם נחמד ששומרים לי על הילדים מידי פעם… אשתי לא נהייתה אשת שיחה יותר מעניינת, אבל טיפה יותר פתוחה. עדיין המון מריבות, כולל בהתנהלות כלכלית, כל אחד מאיתנו רואה את הדברים בצורה אחרת. זה המצב. אני כל בוקר שואל את עצמי מחדש האם נהגתי נכון כשנשארתי איתה?. האם יכלתי ליהנות יותר עם אשה אחרת? אני טיפוס מאוד נוח ומאמין בגלל זה שכן. בגלל המצב עברתי תקופת דיכאון לא קלה שכעת אני מתאושש ממנה במאמץ,

מה אתם מייעצים לי לעשות כיום? תודה רבה רבה

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן