עוד תשובות שנכתבו על ידי: אלי

אני סוחב את עצמי יום יום לכוילל

לאורך השנים היה לי קשה ביותר עד בלתי אפשרי להתרכז באמת בלימוד, בעיקר בלימוד לבד. ז"א שכשישבתי ללמוד לבדי פשוט קרעתי את עצמי, וגם זה לא החזיק יותר מדי זמן. התחלתי לבהות ולחלום על כל נושא אחר מלבד הגמרא. וכך עוד שורה ועוד עשר חלומות וכו'. באופן כללי כמעט ולא למדתי לבד. עם חברותא היה תמיד יותר טוב ויותר הצלחתי בזה, אבל גם בזה חסר את המרכיב העצמי של החיפוש העצמי והחתירה לבירור הסוגיא וכו'.
אבל בעוד שבעבר היה לי דחף עצום ללמוד וכל הזמן ניסיתי וקרעתי את עצמי וישבתי שעות בכוח ובלי תוצאות כמעט, בשנים האחרונות הוא הלך ונחלש, עד שכיום פשוט אין לי כח ללמוד.
אני מרגיש גם שאין לי חשק בכלל ללמוד, ואני נקרע בין השאיפה המהותית והעקרונית שלי להשקיע וללמוד בצורה מסודרת, ולהיות ת"ח אמיתי הלן בעומקה של הלכה, בכל הכחות והחושים ובעומק העיון, לחדור לעומקה של סוגיה, ולהקיף אותה כמו שצריך. לרכוש עוד מסכת ועוד מסכת עד לדעת את הש"ס כולו. ואפשר להוסיף על זה גם שליטה בתורה שבכתב ובמכמניה, וכו'. ואני לא חושב שזה לא רצון אמיתי, או שזה נובע מהחברה וכדו', הבירור שאני מנסה לעשות עם עצמי העלה שזה רצון כנה ועמוק וחזק, אבל באמת הוא סופג מכות מצד המציאות המאכזבת ומצד החשק והרצון המעשי או מה שזה לא יהיה, שלא אוחז שם. בפועל הרצון שלי לא שם, ממש לא שם. (עכשיו אני אתאר את זה ממקום אחר וזה נשמע ממש סותר). אין לי שום חשק ושום רצון לשבת מול הגמרא. אפשר לומר שאין לי טעם בלימוד (אבל אין כן נהנה מהלימוד בעיקר מהבנות חדשות), מבחינתי יכול לעבור יום שלם בלי לפתוח ספר, ויכול להיות לי אפילו סיפוק אם אני אעשה משהו מועיל (בשונה מאם אני אשב ואחלום מול הספר). אני ממש מתבייש אבל אני מודה שאני שנחשב אברך מוערך ולמדן ואפילו יודע קצת, לא ממש מחובר (או ממש לא) ללימוד. ולא שיש לי משהו אחר לעשות, אין לי שום תוכן אחר בעל ערך שמתמודד על המשימה לתת לי סיפוק בחיים. (למעט עיסוק בהבנות בנפש ובמוזיקה, אבל זה לא משהו שאני רואה כתכלית).
אני סוחב את עצמי יום יום לכולל (בזמן כמובן, יען כי בבין הזמנים איני לומד כמעט), בלי טיפת חשק, אתבטא בחריפות ואומר שאני מרגיש שאני לא באמת שם. אני לא מביא את עצמי לכולל. סתם דופק סדר כי אני מוכרח, ומנסה ללהטט בין המילים של החברותא ובין שלל המחשבות והחלומות שמעסיקים את מוחי. אני לא שם. אם זה היה תלוי בי הייתי עוזב את הכולל, אבל אני יודע שזה לא נכון (אני יודע שאני מדבר בשני קולות). אני לא רוצה לעזוב, אבל מצד שני אין לי כח לסחוב. בכל מקרה זה לא תכלס. הבזבוז זועק לשמיים ומשווע לעזרה. זה לא שייך שאני אעביר ככה את שנותי.
האם אני צריך להסיק מזה שזו לא תכליתי ללון באהלה של תורה. שמה שהשם דורש ממני זה לא להדבק אליו באמצעות התוה"ק? א, לא נראה לי ואני לא מרגיש כך משום מה. ב, אין לי חשק גם לשום דבר אחר, לאף עשייה אחרת.

לקריאת התשובה >

האם לשתף את אשתי שאני מחלל שבת?

אני בא מבית חרדי ומנהל כלפי חוץ חיים באורח חיים חרדי. אני נשוי ואב לשתי בנות. היחסים עם אשתי ידעו שיפוצים. אך היום אנו יציבים. מנסים ליהנות ככל שניתן. אני ביני לבוראי.. כבר למעלה משנה שאני מחלל שבת בסתר. כמו

לקריאת התשובה >

התמודדות נוראית עם היצר

שלום רב אני בחור ישיבה קרוב לגיל 20 לומד בשיעור ג בישיבה גדולה מובחרת איכותית ונחשבת, אחראי מאד, חושב ומעמיק בכל תחומי החיים אוהב את הקב"ה ולעיתים אף חווה חוויות מפורשות של קרבת ה' נחשב בישיבה לבחור מצוין שומר סדרים

לקריאת התשובה >

אני צדיק בישיבה ו"רשע" בבית

אני נער בן 15 וחצי לומד בישיבה קטנה, אני גם נחשב אחד הצדיקים של הישיבה שלומד תורה כל היום. הבעיה שלי התחילה כבר לפני הרבה זמן, שהיתי בכיתה ז היה לנו אינטרנט עם הגנה נמוכה ואני הרבה פעמים נכנסתי לאתרים לא צנועים בכונה, אז עוד לא היתי 'צדיק'.
ככה זה המשיך עד שהיתי כבר מכור לזה אגב שכחתי להגיד בבית שלי מקפידים על צניעות אבל חפיף. באזור סוף כיתה ח' ההורים שלי קלטו את זה שאני נכנס לאתרים לא צנועים והעלו את הרמה של ההגנה באינטרנט. ואז הלכתי לישיבה קטנה ושם ברוך ה' אני עולה מעלה בתורה ובעבודת ה'. חוץ מדבר אחד שגיליתי שיש לנו סמרטפון בבית שאף אחד לא משתמש בו ושההורים שלי שמו אותו במקום שמור מאז בערך כל פעם שאני חוזר מהישיבה אני לוקח את הסמרטפון וניכנס לאתרים לא צנועים ומוציא ז"ל. אולי זה נשמע מכאן שאני עושה את זה בכונה אבל ממש לא. אני כאילו אני בן אדם חצוי לשנים אחד צדיק בישיבה ואחד בן אדם רשע בבית. ניסיתי לעשות לעצמי כל מיני שיטות איך לעזוב את זה וזה לא עובד בכל פעם שאני מגיע הביתה אני נכנס לסמרטפון ונכשל בלי שאף אחד יודע וכולם חושבים שאני צדיק, וההורים שלי סומכים עלי. היה תקופה שלא נגעתי בסמרטפון אבל יש עוד בעיה שההורים שלי קוראים עיתונים לא צועים וכל פעם שאני רואה את העיתונים האלה אני נמשך אליהם. מה אני אמור לעשות במצב שלי? אני לא מתכון לדבר על זה עם ההורים שלי, איך אני אמור לרמוז להם לא להכניס עיתונים וסמרטפונים הביתה? או שהבעיה בי? בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות.
אני לא יודע אם האתר הזה נועד לבעיות כמו שלי אבל זה המקום היחיד שראיתי שאני יכול לבקש עזרה ממישהו.
בתודה מראש

לקריאת התשובה >

עולמי חרב עלי ואמונתי התערערה

יש לי בעיה קשה באמונה. לצערי אני לא מאמין. ועולמי חרב עליי. מעולם לא שאלתי שאלות תמיד הייתי אדם שעשה מה שמצפים ממנו ובטח שזה לא מקובל בגילי לעשות אבל זה קרה והכול בגלל הילד שלי שפקח את עניי למה אני צריך להאמין ולא. לדעת את השם . אולי הכול.לא נכון. אני מתפלל אל השם. אבל הוא לא עונה לי. ולא מדבר איתי. האים הוא לא יכול לשלוח לי sms קטן ? חצי ממצוות התורה לא רלוונטיות. להיום. ונראות לי פרימיטיביות, גם אמונת חכמים נגמרה לי רואה בהם בני אדם כמוני כמוך ולא רואה כבר שאי אפשר לחלוק עלהם ,לא נראה לי שחשוב ללמוד תורה אלא בעיקר לעשות חסד ואת זה למדתי מהילד שלי , אן לי חשק לקיים מצוות למרות שאני ממשיך בגלל אישתי וילדיי. אני בדיכאון ועם לב שבור. ניטלה ממני השמחה. אודה לכם. אם תעזרו לי.

לקריאת התשובה >

איך לגרום לאשתי להתלבש יותר צנוע?

אני בן 30 נשוי לאישה מדהימה במידותיה ,עדינת נפש בעלת נתינה עצומה, ענווה ,פשטות מדהימה מצד אחד ומורכבות אינטלגנטית מצד שני,באמת שלא יכולתי לבקש יותר ב"ה!הנקודה שסביבה בעצם השאלה מתחילה היא שהיא אישה מאוד מאוד יפה ממש יוצאת דופן. שהכרנו אחד את השנייה אפשר לומר שהיה ביננו חיבור בלתי רגיל וכשהחלטנו להתחתן ישבנו ודיברנו על נושא הצניעות שלה (שבתקופה הזאת היא הייתה במצב די גרוע בנקודה הנ"ל)והיא אמרה שאין לה שום בעיה לקחת על עצמה סיגנון אחר של ביגוד ,וב"ה התחתנו.

לקריאת התשובה >

קשה לי עם המראה של אשתי

קשה לי מאוד בנפש עם המראה החיצוני של אשתי. זה תמצית הקושי.
אני חוזר לבית מהעבודה ומתבאס מהמראה של אשתי. אנו יושבים לדבר ואני משתדל לא להביט בה כדי שלא ייצבט לי הלב. בכל מקרה נצבט לי הלב על התסכול, חוסר הסבלנות וקוצר הרוח שאני מפגין כלפיה בעקבות זה.
המצב הזה מעלה אצלי הרבה את המחשבה כמה גדולים דברי חז"ל שהנושא אישה חייב לראותה שמא תהיה מגונה בעיניו ולא יוכל לקיים בה ואהבת לרעך כמוך. אוי כמה קשה לי לקיים באשתי ואהבת לרעך כמוך.
בטח אתה שואל אז למה לא קיימתי בעצמי את דברי חז"ל אלו?

לקריאת התשובה >

נפילות באינטרנט-יש איך לצאת מזה?

כבר מגיל ההתבגרות הבנתי שיש לי ניסיונות גדולים בשמירת העניים. היו חודשים טובים עם קבלות והצלחות והיו חודשים שפחות , וכן בזמן הישיבה גדולה היו ימים כאלו והיו ימים כאלו. התחתנתי , ועדיין כל הנושא של מראה , יופי , ונשים מעניין אותי , כל אשה שעוברת לידי ברחוב אני יסתכל עליה ( אולי זה נורמאלי וכולם עושים זאת , אך אני כותב את המציאות שלי) אני אוהב את אישתי מאוד ויש לנו זוגיות מצויינת היא נראת טוב ומטפחת את עצמה,( בשנה הראשונה היה לנו קשיים כי היא יותר צדיקה ואני פחות והיו מריבות על לבוש וכו' אך למדנו לכבד , להעריך , וב"ה כבר 8 שנים זוגיות מעולה .) אך כל זה לא מונע ממשיך להסתכל על נשים אחרות.

לקריאת התשובה >

למה הזוגיות שלנו בירידה?

בשנתיים -שלוש האחרונות חל מפנה לרעה בזוגיות שלנו. מאהבה גדולה שהייתה בינינו המצב התהפך. אישתי קרירה מאוד אליי וטוענת שהסיבה נעוצה בשלל גורמים וביניהים המעבר לעיר אחרת וחוסר קרבה לאימה, בדידות (אשתי לא עובדת כבר כמה שנים) וחוסר חברה, עיכוב התפתחותי של בנינו הקטנים (תאומים בני שנתיים) ויכוחים ומריבות. אך הסיבה העיקרית לטענתה היא הקרבה להוריי והעובדה שאני בן יחיד.

היא טוענת שהורי מתערבים ושיש להם יציאות לא במקום, שאבי טיפש ושזה גורם לה דחיה ממני כי אני מזכיר לה בחיצוניות את אבי. הצעתי לה הרבה פעמים שנלך לייעוץ זוגי, אך היא מסרבת (טוענת שאין לה כוח לחפירות). הצעתי לה גם הרבה פעמים שנחזור לגור ליד הוריה אך היא מסרבת בטענה שהמצב כעת מורכב מאוד ואין אפשרות בעתיד הקרוב לחזור. אני מיואש ואובד עצות כיצד ניתן לתקן את המצב?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן