עוד תשובות שנכתבו על ידי: אלי

אני נער בן 15 וחצי לומד בישיבה קטנה, אני גם נחשב אחד הצדיקים של הישיבה שלומד תורה כל היום. הבעיה שלי התחילה כבר לפני הרבה זמן, שהיתי בכיתה ז היה לנו אינטרנט עם הגנה נמוכה ואני הרבה פעמים נכנסתי לאתרים לא צנועים בכונה, אז עוד לא היתי 'צדיק'.
ככה זה המשיך עד שהיתי כבר מכור לזה אגב שכחתי להגיד בבית שלי מקפידים על צניעות אבל חפיף. באזור סוף כיתה ח' ההורים שלי קלטו את זה שאני נכנס לאתרים לא צנועים והעלו את הרמה של ההגנה באינטרנט. ואז הלכתי לישיבה קטנה ושם ברוך ה' אני עולה מעלה בתורה ובעבודת ה'. חוץ מדבר אחד שגיליתי שיש לנו סמרטפון בבית שאף אחד לא משתמש בו ושההורים שלי שמו אותו במקום שמור מאז בערך כל פעם שאני חוזר מהישיבה אני לוקח את הסמרטפון וניכנס לאתרים לא צנועים ומוציא ז"ל. אולי זה נשמע מכאן שאני עושה את זה בכונה אבל ממש לא. אני כאילו אני בן אדם חצוי לשנים אחד צדיק בישיבה ואחד בן אדם רשע בבית. ניסיתי לעשות לעצמי כל מיני שיטות איך לעזוב את זה וזה לא עובד בכל פעם שאני מגיע הביתה אני נכנס לסמרטפון ונכשל בלי שאף אחד יודע וכולם חושבים שאני צדיק, וההורים שלי סומכים עלי. היה תקופה שלא נגעתי בסמרטפון אבל יש עוד בעיה שההורים שלי קוראים עיתונים לא צועים וכל פעם שאני רואה את העיתונים האלה אני נמשך אליהם. מה אני אמור לעשות במצב שלי? אני לא מתכון לדבר על זה עם ההורים שלי, איך אני אמור לרמוז להם לא להכניס עיתונים וסמרטפונים הביתה? או שהבעיה בי? בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות.
אני לא יודע אם האתר הזה נועד לבעיות כמו שלי אבל זה המקום היחיד שראיתי שאני יכול לבקש עזרה ממישהו.
בתודה מראש

האם אני בנ"א נורמלי עם יצרים בריאים שצריך לעבוד ע"ע יותר ביראת שמים וכדומה
או שאני ברמה שצריך ללכת לרופא ולקחת כדורם להרגעת היצרים שלי

יש לי בעיה קשה באמונה. לצערי אני לא מאמין. ועולמי חרב עליי. מעולם לא שאלתי שאלות תמיד הייתי אדם שעשה מה שמצפים ממנו ובטח שזה לא מקובל בגילי לעשות אבל זה קרה והכול בגלל הילד שלי שפקח את עניי למה אני צריך להאמין ולא. לדעת את השם . אולי הכול.לא נכון. אני מתפלל אל השם. אבל הוא לא עונה לי. ולא מדבר איתי. האים הוא לא יכול לשלוח לי sms קטן ? חצי ממצוות התורה לא רלוונטיות. להיום. ונראות לי פרימיטיביות, גם אמונת חכמים נגמרה לי רואה בהם בני אדם כמוני כמוך ולא רואה כבר שאי אפשר לחלוק עלהם ,לא נראה לי שחשוב ללמוד תורה אלא בעיקר לעשות חסד ואת זה למדתי מהילד שלי , אן לי חשק לקיים מצוות למרות שאני ממשיך בגלל אישתי וילדיי. אני בדיכאון ועם לב שבור. ניטלה ממני השמחה. אודה לכם. אם תעזרו לי.

אני בן 30 נשוי לאישה מדהימה במידותיה ,עדינת נפש בעלת נתינה עצומה, ענווה ,פשטות מדהימה מצד אחד ומורכבות אינטלגנטית מצד שני,באמת שלא יכולתי לבקש יותר ב"ה!הנקודה שסביבה בעצם השאלה מתחילה היא שהיא אישה מאוד מאוד יפה ממש יוצאת דופן. שהכרנו אחד את השנייה אפשר לומר שהיה ביננו חיבור בלתי רגיל וכשהחלטנו להתחתן ישבנו ודיברנו על נושא הצניעות שלה (שבתקופה הזאת היא הייתה במצב די גרוע בנקודה הנ"ל)והיא אמרה שאין לה שום בעיה לקחת על עצמה סיגנון אחר של ביגוד ,וב"ה התחתנו.

קשה לי מאוד בנפש עם המראה החיצוני של אשתי. זה תמצית הקושי.
אני חוזר לבית מהעבודה ומתבאס מהמראה של אשתי. אנו יושבים לדבר ואני משתדל לא להביט בה כדי שלא ייצבט לי הלב. בכל מקרה נצבט לי הלב על התסכול, חוסר הסבלנות וקוצר הרוח שאני מפגין כלפיה בעקבות זה.
המצב הזה מעלה אצלי הרבה את המחשבה כמה גדולים דברי חז"ל שהנושא אישה חייב לראותה שמא תהיה מגונה בעיניו ולא יוכל לקיים בה ואהבת לרעך כמוך. אוי כמה קשה לי לקיים באשתי ואהבת לרעך כמוך.
בטח אתה שואל אז למה לא קיימתי בעצמי את דברי חז"ל אלו?

כבר מגיל ההתבגרות הבנתי שיש לי ניסיונות גדולים בשמירת העניים. היו חודשים טובים עם קבלות והצלחות והיו חודשים שפחות , וכן בזמן הישיבה גדולה היו ימים כאלו והיו ימים כאלו. התחתנתי , ועדיין כל הנושא של מראה , יופי , ונשים מעניין אותי , כל אשה שעוברת לידי ברחוב אני יסתכל עליה ( אולי זה נורמאלי וכולם עושים זאת , אך אני כותב את המציאות שלי) אני אוהב את אישתי מאוד ויש לנו זוגיות מצויינת היא נראת טוב ומטפחת את עצמה,( בשנה הראשונה היה לנו קשיים כי היא יותר צדיקה ואני פחות והיו מריבות על לבוש וכו' אך למדנו לכבד , להעריך , וב"ה כבר 8 שנים זוגיות מעולה .) אך כל זה לא מונע ממשיך להסתכל על נשים אחרות.