עוד תשובות שנכתבו על ידי: ורדית

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

אין לי שום רצון להמשיך איתו חיי סבל ומרירות,אני רוצה לעזוב אותו כמה שיותר מהר,כי הוא עשה לי פגיעות נפשיות רבות,ובמיוחד לברוח מאימא שלו,הילדים חווים כל הזמן מריבות וכנגד הוא תמיד מנסה להגיד לי שאני לא בסדר ולא מקבל שום דבר ממני וכל מה שאני אומרת הוא אומר דיעה נגדית ומטיף לי מוסר כמה שאני לא בסדר.אני רוצה מהר לעזוב אותו,אך באיזה שהיא פינה בלב אני מפחדת גם ממנו,מה עושים?

באופן כללי אני גבר שעושה הכל בבית, שוטף רצפה, מכבס ואפילו מכין אוכל, קם בלילות בשביל הבנות,, וכל זה בשמחה ובאהבה.
ואשתי היא בדיוק ההפך ממני, כל דבר שהיא עושה אתה מרגיש כאילו היא עושה טובה, תמיד מנסה להתחמק ממטלות הבית וכך יוצא שברגע שאני נכנס מהעבודה היא נשכבת על הספה וגולשת בסלולרי וכל מטלות הבית מוטלות עלי.
*על הדברים האלה עד היום סתמתי את הפה ואמרתי שעל זה אני לא מפרק את הבית.
בתקופה האחרונה, אשתי התחילה לקלל אותי ואפילו הרימה עלי ידיים כמה פעמים רק כי לא עשיתי את מה שהיא רוצה באותו רגע, באופן כללי הצורת דיבור שלה אלי מאוד מזלזלת .
היא כל היום הולכת לבזבז את הכסף שלנו ללא הבחנה כך שכל ההוצאות האלה גורמות לנו להיתקע באותו מקום ולא להתקדם ואף לצבור חובות.
בהתחלה הייתי מעיר ומבקש שתפסיק עם ההתנהגות הזו וזה לא עזר, עכשיו אני פשוט יושב ושותק ולא יודע מה לעשות????
נוסיף לזה שהיא לא מסכימה שנלך לבקר את ההורים שלי כך יוצא שבנותי לא מכירות כמעט את סבא וסבתא שלהן!!
באופן כללי אני כבר לא סובל אותה ומרגיש מחנק בגרון לידה אני רק מפחד שהיא לא תכעס או תלך לבזבז עוד כסף.
מצד אחד בא לי לקום וללכת ולבנות חיים טובים יותר מצד שני אני לא מסוגל לעשות את זה בגלל הילדות שלי שאני דואג להן ולא רוצ

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

אני חרדית ופגשתי בחור דתי לאומי.
דיברנו ויש בינינו קשר טוב
אפילו חשבנו על חתונה
אבל פתאום חשבתי לעצמי האם הקשר באמת מתאים מאחר ויש בינינו שוני בנושא האמונה.
שנינו מאמינים בקב"ה ורוצים להתקדם מבחינה רוחנית אבל בכל זאת יש הבדל בין הגישה של הדתיים הלאומים הציונים לבין החרדים. הוא אמר שהוא יתחשב וברור שכל אחד צריך לעשות ויתורים. אבל האם אלו ויתורים לחיוב?
האם אתם חושבים שקשר מסוג זה יכול להצליח? האם להפסיק אותו? תודה רבה

אני בחורה רווקה מעל 30. מנהלת אורח חיים חרדי, שמרני ומסגרתי (גם כי העבודה מחייבת וגם כי אני צריכה אומץ לשנות). מורה כבר הרבה שנים בסמינרים ובבית יעקב.
גדלתי כבת בכורה בבית חרדי להורים חוזרים בתשובה שאורח החיים שלהם מאד סגור ושמרני (ואפילו קצת חונק ולא מאפשר…)
בשנים האחרונות, בעקבות מס' אירועים משמעותיים שקרו לי וחשיבה משמעותית מאד שעשיתי ועושה עדיין כל הזמן, אני מבינה שאורח החיים החרדי הסגור מאד אינו מתאים לי ואינו מאפשר לי להיות מה שאני יכולה ובטח לא מגשים לי את הייעוד שלי כעובדת ה' וכיהודיה.
עברתי איזשהו שינוי מאד רציני ותהליך ארוך עם עצמי (מחשבתית ורגשית, לא בפועל- מבחוץ לא קרה שום שינוי משמעותי)
וכעת אני עומדת בפרשת דרכים מאד מורכבת:
מצד אחד אני רוצה לפרוץ ולהיות הרבה יותר אני, הרבה יותר להגשים את עצמי להשתמש בכוחות שיש לי בלי לחשוב על 'מה יגידו' ובלי לחיות בגלל החברה, האנשים, המסגרת החרדית שאין מאחוריה דבר משמעותי.
(אני רואה הרבה תלמידות שלי, שעוברות תהליך של עצמאות מחשבתית ופורצות להן דרך בלי לפחד מאיש ולפעמים מקנאה בהן בהחלט…)
ומצד שני בהחלט חושבת איפה הגבול. כלומר, אני מבינה מאד שלא כל מה ש'אסור' או 'לא בסדר' בחברה החרדית הוא לא באמת לא בסדר ואסור אלא אלו מין קודים שהחרדים 'המציאו' כדי לשמור על התוכן שאין… (סליחה שאני צינית, אבל זה מאד ממרמר אותי ומתסכל לגלות שגדלתי בחברה ריקה מתוכן רוחני שמשתמשת באלוקים כדי למלא את כל צרכיה ושכולם מדקלמים ומעתיקים את אותה מנטרה בלי לעצור ולחשוב בכלל ובלי שאף אחד הוא באמת הוא אלא כולם מפחדים מכולם ואין מאחורי כל זה אף אחד באמת..) אבל באמת שואלת את עצמי מי באמת יכול להכתיב איפה הגבול של אסור ומותר, שהרי לא הכל כתוב במפורש בתורה (וגם את זה תלוי איך מפרשים- כי היום כולם באים בשם התורה על ישר ועל הפוך..)
וגם אם שואלים רבנים, הרי כבר די ברור שהרב יגיד לי אסור, הן משום שמעמדו ותפקידו מחייבים אותו להשקפה מסוימת, גם אם בתוכו הוא מתנגד לה ומסכים איתי והן משום שאם אומר בשמו שרב פלוני התיר דבר מסוים הרי שחושש לשמו….
(אני אולי מציירת מציאות שחורה אבל א"א לומר שאין בה מן האמת ומן ההגיון, והלוואי ולא צדקתי….)
אז איך באמת אפשר לדעת מהי השקפת התורה הנכונה ומהו באמת רצונו של הבורא יתברך?