עוד תשובות שנכתבו על ידי: ורדית

מי אני? מה אני? ומה אני עושה פה בעולם?

יש לי שאלות קיומיות שמעסיקות אותי הרבה:
למה נברא העולם? בשביל מי ובשביל איזה מטרה? בשביל מה הקב"ה צריך את כל המליארדים שיש פה ואת העולם בכלל?
מבחינה לוגית ברור ומתיישב לי כל מה שמדברים תמיד- על כך שיש מטרה לעולם,שהקב"ה ברא אותו למטרה מסוימת שאין לנו השגה בה, ותפקידנו הוא לקיים מצוות ולצבור את המקסימום לאחרי המאה עשרים שלנו,ועם כאלה תשובות גם אם הם לא מרגיעות אותי ב100% עוד אני יכולה להתמודד.

השאלות שלא נותנות לי מנוחה ואני לא מוצאת ולא חושבת שיש להן תשובה הן:
מי אני? מה אני? ומה אני עושה פה בעולם?
תמיד אומרים שלכל אחד יש תפקיד,אבל איך אני יכולה לדעת מהו?
כולנו נמצאים פה כמה עשרות רבות שנים,80-90-100 שנה,
פשוט גדלים,מתחנכים,מתחתנים,יולדים ומגדלים ילדים,עובדים ו..בסוף כמו כולם, אחרי 120 שנה מתים.
מתנהלת פה מערכת אדירה וחכמה שכולנו שותפים בה,חלק מגלגלי השיניים שמניעים אותה..אנחנו רצים במסלול שהעולם מכתיב לנו נראה לי בכלל בלי לחשוב ולשאול את השאלות האלו…
או שאולי כך נכון ופשוט צריך להדחיק אותן ולהמשיך במרוץ כי זאת המציאות?

לקריאת התשובה >

נקרעת בנישואין ונרתעת מאד מלהתגרש

מאז שהכרנו הרגשתי שהוא לא אהב אותי ממש אולי חיבב והתחתן איתי מסיבות לא ברורות, אולי לחץ חברתי. הבנתי את זה במעומעם בהתחלה אבל לאחרונה זה התבהר לי.
מצד שני בחור טוב, נאמן ישר, עובד בצורה מסודרת על פניו כולם אוהבים ומחבבים אותו. איש נוח
לעומת זאת אני בנאדם קשה, לא מסתדרת עם כולם, עקשנית, לוחמנית…
אבל אנחנו לא מסתדרים. מתחילת הקשר לא מסתדרים,הוא אדם קשה עושה איתי מלחמות קשות, לא מדבר איתי..וככה יכולים לחלוף חודשים שלמים מבלי שנדבר.
הלכנו לייעוץ עזר אכן ברגע שהפסקנו חזרו הבעיות.
לגישתי הכל נובע מכך שלא באמת רוצה את הקשר.
אני רוצה להתגרש…מרגישה שעומדת להתפוצץ..אני לא מסוגלת יותר. החיים איתו זה סיוט. פשוט סיוט של מלחמות בלתי פוסקות.
הוא מבחינתו שהמצב יישאר ככה הוא הולך עובד, נמצא עם הילדים, לא אכפת לו שזה ככה. אני לא מסוגלת לא מסוגלת.
מצד שני אני גם לא מצליחה לעשות את הצעד הזה ולהתגרש.
אני ממש נרתעת. וזה קורע אותי הידיעה הברורה שהחיים איתו זה מוות, עונש בל יתואר ומצד שני לא מסוגלת לעשות זאת.גם הילדים אני פוחדת מה יהיה עליהם רואה איך ילדים להורים גרושים מתדרדרים ומתקלקלים…פוחדת מזה ויודעת שכל החיים אם יקרה לילדים משהו אני לא אסלח לעצמי.אבל לא מסוגלת לחיות איתו. רוצה להפרד, אבל הוא לא מוכן לזוז אפילו ללכת לא עושה את זה. מה לעשות????

לקריאת התשובה >

האם כל החיים אצטרך את האישור של אבא שלי?

ני לומדת באולפנה. עם השנים המשפחה שלי התחרדה והיום ברוך השם כולם על דרך המלך. עברתי גם אני לסמינר חרדי, אבל לא מצאתי את עצמי, אז חזרתי לאולפנה. אבא שלי לא היה מרוצה מהתהליך, (אמא שלי מקבלת את זה..) אבל אני הייתי שלמה איתו מאוד. עד היום יש לנו המון ריבים וחוסר הסכמות על זה.. כל המידע הזה, מוביל אותי לדילמה הכי קשה שהיתה לי עד עכשיו, שירות לאומי או כיבוד הורים??
התקבלתי ברוך השם לשירות בעיר הקודש מתוך 100 בנות, אני ועוד 6. השירות עצמו כולל הדרכת יהדות ברחבי הרובע, עבודת קודש, שליחות של ממש! כמעט סגרתי שירות, כבר הודעתי לאחראים שאני הולכת לשרת שם. אבל זה לא סופי. כשהייתי שם, הרגשתי שזה המקום. לפעמים הנשמה יודעת להרגיש שטוב לה. שהיא בבית. השירות עצמו הוא בלב ליבה של העיר, בכותל המערבי, וברחבי הרובע. כל כך שמחתי שמצאתי את השירות הזה, אני אוהבת מאוד להדריך, במיוחד בכל מה שקשור ליהדות, ובעיר הקודש, בכלל! אני לא רואה שום דבר רע בזה. אין שם בנים ואין שם מגע עם כל דבר שיכול "לקלקל" אותי.
חשוב לי לציין, שהייתי אמורה לשרת בתפקיד חשוב במשרד הביטחון, שיכול לשמש כמקצוע מבטיח בעתיד. אבל וויתרתי עליו כי היתה שם פריצות מוחלטת, זה לא מתאים לי. זה לא שאני רוצה לפרוץ גבולות ולהתפרע. אני בסך הכל רוצה להרגיש שעשיתי משהו חשוב בעם ישראל, שנתתי מהזמן שלי, מהיכולת שלי ומהלב שלי, למען עם ישראל. והמקום הזה בהחלט עונה על הדרישות האלה. החלטתי שאם לא אתקבל לשם לא אעשה שירות. כי רק שם הרגשתי שאוכל למצות את עצמי. העיניין הוא שאבא שלי מתנגד לזה בכל תוקף. לא סיפרתי לו שהתקבלתי, ולא סיפרתי לו בכלל על הרצון לשרת. השכל הישר אומר לי, איפה כל מה שאבא שלך חינך אותך? שאת צריכה להיות בסמינר, להתחתן וככה באמת לשרת את העם? המחשבות האלה מורידות לי את כל הרצון שיש בי לפרוח ולתת מעצמי סוף סוף. איפה עוד אוכל לתת מעצמי, למען העם ולמען המורשת היהודית הזאת? מתי בחיי

לקריאת התשובה >

בית של תורה – האם לוותר על החלום?

כל חיי אני שואפת ורוצה לזכות ל"בית של תורה",עם בעל ת"ח שלומד כל היום.
כמישהי שכבר הרבה זמן "בחוץ",אני מרגישה וחושבת שהשאיפה הזאת היא אמיתית ולא מושפעת ממוסכמות חברתיות.

אני רוצה בחור שלומד באמת,מתוך בחירה ואמונה בצדקת הדרך הזאת,ולא מישהו שעושה את זה בשביל השם הטוב. מישהו שיעשה את זה מתוך אהבה אמיתית ורצון לגדול בתורה ולהשקיע בלימוד.
שמתי לב לאחרונה שעם הגיל כמות הבחורים מהסגנון הזה מתמעטת..והצעות רבות של בחורים שבחרו ללמוד מקצוע ולצאת לעבוד מגיעות.

אני מתלבטת רבות ותוהה עד כמה עלי להתעקש ולחכות לקבל את מה שאני רוצה ושואפת.
זה הגיוני בכלל? או שאני צריכה לוותר על משהו שאני חולמת ומתפללת בשבילו כ"כ הרבה?
זה שהקב"ה החליט שלא אתחתן עד עכשיו זאת סיבה לוותר? סיבה לרדת מחלום (טוב לכאורה) שיש לי?
לא שואלת את עצמי למה אחרים קבלו ואני לא. ברור לי שכל אחד מקבל במדויק מה שמגיע לו..
למרות הכאב על כך שאני צריכה להתחבט בכאלה סוגיות בזמן שחברותי קבלו בלי להתאמץ ובלי למצמץ על מגש של כסף …

אני באמת מנסה להבין מהו הדבר הנכון לעשות?
לא רוצה לטמון את הראש בחול. אבל גם לא רוצה לעשות החלטה שאצטער עליה ולהרגיש "מתפשרת"..

לקריאת התשובה >

למה כל כך נמנעים מגירושין?

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

לקריאת התשובה >

סובלת מאד בנישואין

אין לי שום רצון להמשיך איתו חיי סבל ומרירות,אני רוצה לעזוב אותו כמה שיותר מהר,כי הוא עשה לי פגיעות נפשיות רבות,ובמיוחד לברוח מאימא שלו,הילדים חווים כל הזמן מריבות וכנגד הוא תמיד מנסה להגיד לי שאני לא בסדר ולא מקבל שום דבר ממני וכל מה שאני אומרת הוא אומר דיעה נגדית ומטיף לי מוסר כמה שאני לא בסדר.אני רוצה מהר לעזוב אותו,אך באיזה שהיא פינה בלב אני מפחדת גם ממנו,מה עושים?

לקריאת התשובה >

האם להתגרש??? האם יש סיכוי לשינוי???

באופן כללי אני גבר שעושה הכל בבית, שוטף רצפה, מכבס ואפילו מכין אוכל, קם בלילות בשביל הבנות,, וכל זה בשמחה ובאהבה.
ואשתי היא בדיוק ההפך ממני, כל דבר שהיא עושה אתה מרגיש כאילו היא עושה טובה, תמיד מנסה להתחמק ממטלות הבית וכך יוצא שברגע שאני נכנס מהעבודה היא נשכבת על הספה וגולשת בסלולרי וכל מטלות הבית מוטלות עלי.
*על הדברים האלה עד היום סתמתי את הפה ואמרתי שעל זה אני לא מפרק את הבית.
בתקופה האחרונה, אשתי התחילה לקלל אותי ואפילו הרימה עלי ידיים כמה פעמים רק כי לא עשיתי את מה שהיא רוצה באותו רגע, באופן כללי הצורת דיבור שלה אלי מאוד מזלזלת .
היא כל היום הולכת לבזבז את הכסף שלנו ללא הבחנה כך שכל ההוצאות האלה גורמות לנו להיתקע באותו מקום ולא להתקדם ואף לצבור חובות.
בהתחלה הייתי מעיר ומבקש שתפסיק עם ההתנהגות הזו וזה לא עזר, עכשיו אני פשוט יושב ושותק ולא יודע מה לעשות????
נוסיף לזה שהיא לא מסכימה שנלך לבקר את ההורים שלי כך יוצא שבנותי לא מכירות כמעט את סבא וסבתא שלהן!!
באופן כללי אני כבר לא סובל אותה ומרגיש מחנק בגרון לידה אני רק מפחד שהיא לא תכעס או תלך לבזבז עוד כסף.
מצד אחד בא לי לקום וללכת ולבנות חיים טובים יותר מצד שני אני לא מסוגל לעשות את זה בגלל הילדות שלי שאני דואג להן ולא רוצ

לקריאת התשובה >

הקיבעון בחברה החרדית והיחס לבעלי תשובה

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

לקריאת התשובה >

האם אפשר להתחתן עם מישהו שדעותיו מבחינת אמונה שונות משלי?

אני חרדית ופגשתי בחור דתי לאומי.
דיברנו ויש בינינו קשר טוב
אפילו חשבנו על חתונה
אבל פתאום חשבתי לעצמי האם הקשר באמת מתאים מאחר ויש בינינו שוני בנושא האמונה.
שנינו מאמינים בקב"ה ורוצים להתקדם מבחינה רוחנית אבל בכל זאת יש הבדל בין הגישה של הדתיים הלאומים הציונים לבין החרדים. הוא אמר שהוא יתחשב וברור שכל אחד צריך לעשות ויתורים. אבל האם אלו ויתורים לחיוב?
האם אתם חושבים שקשר מסוג זה יכול להצליח? האם להפסיק אותו? תודה רבה

לקריאת התשובה >

חישוב מסלול מחדש – האם להקשיב לליבי?

אני בחורה רווקה מעל 30. מנהלת אורח חיים חרדי, שמרני ומסגרתי (גם כי העבודה מחייבת וגם כי אני צריכה אומץ לשנות). מורה כבר הרבה שנים בסמינרים ובבית יעקב.
גדלתי כבת בכורה בבית חרדי להורים חוזרים בתשובה שאורח החיים שלהם מאד סגור ושמרני (ואפילו קצת חונק ולא מאפשר…)
בשנים האחרונות, בעקבות מס' אירועים משמעותיים שקרו לי וחשיבה משמעותית מאד שעשיתי ועושה עדיין כל הזמן, אני מבינה שאורח החיים החרדי הסגור מאד אינו מתאים לי ואינו מאפשר לי להיות מה שאני יכולה ובטח לא מגשים לי את הייעוד שלי כעובדת ה' וכיהודיה.
עברתי איזשהו שינוי מאד רציני ותהליך ארוך עם עצמי (מחשבתית ורגשית, לא בפועל- מבחוץ לא קרה שום שינוי משמעותי)
וכעת אני עומדת בפרשת דרכים מאד מורכבת:
מצד אחד אני רוצה לפרוץ ולהיות הרבה יותר אני, הרבה יותר להגשים את עצמי להשתמש בכוחות שיש לי בלי לחשוב על 'מה יגידו' ובלי לחיות בגלל החברה, האנשים, המסגרת החרדית שאין מאחוריה דבר משמעותי.
(אני רואה הרבה תלמידות שלי, שעוברות תהליך של עצמאות מחשבתית ופורצות להן דרך בלי לפחד מאיש ולפעמים מקנאה בהן בהחלט…)
ומצד שני בהחלט חושבת איפה הגבול. כלומר, אני מבינה מאד שלא כל מה ש'אסור' או 'לא בסדר' בחברה החרדית הוא לא באמת לא בסדר ואסור אלא אלו מין קודים שהחרדים 'המציאו' כדי לשמור על התוכן שאין… (סליחה שאני צינית, אבל זה מאד ממרמר אותי ומתסכל לגלות שגדלתי בחברה ריקה מתוכן רוחני שמשתמשת באלוקים כדי למלא את כל צרכיה ושכולם מדקלמים ומעתיקים את אותה מנטרה בלי לעצור ולחשוב בכלל ובלי שאף אחד הוא באמת הוא אלא כולם מפחדים מכולם ואין מאחורי כל זה אף אחד באמת..) אבל באמת שואלת את עצמי מי באמת יכול להכתיב איפה הגבול של אסור ומותר, שהרי לא הכל כתוב במפורש בתורה (וגם את זה תלוי איך מפרשים- כי היום כולם באים בשם התורה על ישר ועל הפוך..)
וגם אם שואלים רבנים, הרי כבר די ברור שהרב יגיד לי אסור, הן משום שמעמדו ותפקידו מחייבים אותו להשקפה מסוימת, גם אם בתוכו הוא מתנגד לה ומסכים איתי והן משום שאם אומר בשמו שרב פלוני התיר דבר מסוים הרי שחושש לשמו….
(אני אולי מציירת מציאות שחורה אבל א"א לומר שאין בה מן האמת ומן ההגיון, והלוואי ולא צדקתי….)
אז איך באמת אפשר לדעת מהי השקפת התורה הנכונה ומהו באמת רצונו של הבורא יתברך?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן