עוד תשובות שנכתבו על ידי: חיים עוזר

בעלי לא מוכן לסלוח לבן שלנו

מזה כחצי שנה בני הבכור שהינו בגיל 24, לומד בישיבת גדולה, ואביו אינם מדברים בכלל.
אציין שכבר הייתה תקופה שלא דיברו כשנה.
אישי היקר לוקח כל עניין/ התחצפות/ התנהגות שאינה תואמת לראייתו באופן קשה ולאחר שכועס, הוא נסגר ולא ניתן לשוחח איתו בעניין.
לפני כשנה היתה לבעלי ובני תקרית בשולחן שבת בעלי התחיל לצעוק עליו מילים קשות ויצא מכליו ומאז לא מדבר עם בני.
כשחזרנו הביתה בני נכנס לחדר אביו וביקש סליחה על התנהגותו שאכן הייתה פסולה. אך אישי סילק אותו מהחדר בטענה שלא ניתן כל הזמן לטעות ואז לבקש סליחה ולחזור לסדר היום.
לפני יוהכ וראש השנה ממש ביקשתי מאישי שיפתור את העניין בניהם אבל לצערי הרב לא קרה ואני שוב המומה שאפשרי שבן ואבא לא ידברו כלכך הרבה זמן.
לא יודעת מה לעשות ולאן לפנות בנושא רגיש כלכך

לקריאת התשובה >

אשתי לא מוכנה לקבל ולכבד שאני לא חרדי

ני אברך שנחשב ת"ח ומוערך ואפי' עם "שטעלע" כלשהי. בקיצור "מסודר" כפי שזה נראה.
בעשור האחרון עברתי תהליך דתי-פנימי רציני ובשנים האחרונות התייצבתי בעמדה של "דתי". כלומר אני לא מאמין בחרדיות (יודע שיש לחרדיות מעלות אבל חולק עליה מכול וכול), ובעיקרון אני בגישה של מודרנ-אורתודוכס של שילוב תורה וחיים וכו'.
המשמעות של זה היא מבחינה הגותית – הרב סולובייציק הרב ליכטנשטיין הרב יונתן זקס ועוד הם רבותי. מבחינה מעשית אין לזה השלכות רציניות כי לא מפריע לי להמשיך להתלבש כחרדי ולהמשיך אורח חיים חרדי באופן כללי.
התחלתי ללמוד מהצד לימודים אקדמאים שחשובים לי וזה בהחלט עושה לי טוב, אבל זה כרגע לא הבעיה.
מבחינת חינוך ילדים אני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לאשתי, והילדים ממשיכים להתחנך במוסדות חרדיים (הטובים ביותר) כרגיל. גם זה לא הבעיה.
מה שקשה לי וממש מייאש אותי, זה שאשתי חרדית לגמרי מבית מאוד חרדי ומאמינה בחרדיות מאוד, והיא מסתכלת עלי כאדם פסול/משובש/סוג ד' שצריך להיזהר מהשקפותיו הפסולות. כמו שחרדי ממוצע מסתכל על דת"ל ממוצע ומטה.
אודה בכנות שגם אני הסתכלתי כך בעבר על מי שהיה בעמדה הדתית שלי, ולכן אני גם מבין אותה.
הבעיה שזו אשתי, וזה הורס לנו את הזוגיות. הייתה תקופה שהייתי קיצוני נגד חרדים וכו', ואח"כ התמתנתי בהרבה, וגם הבנתי שזה מזיק לזוגיות שלנו, אבל מצידה כלום לא השתנה. היא דבוקה לגמרי בכך שלא להיות חרדי זה פשוט לא אופציה.
אני לא מבקש ממנה להשתנות בכלום, ואני מבין ש"המשנה ידו על התחתונה", אבל אני לא יכול לסבול את זה שאני אדם פסול בעיניה.
מצד שני, האם יש לי דרך לשנות את ההשקפה שלה? אני לא ראה דר

לקריאת התשובה >

אני אוהב ללמוד תורה, אבל מה יהיה עם הפרנסה בעתיד?

אני כיום אברך, לא הרבה מידי שנים אחרי החתונה, אני אוהב את הלימוד ומחובר אליו בכל מאודי. אני נהנה ללמוד ולעסוק בנושאים שונים בכל התחומים התורניים שיש. הבעיה שלי היא שאני חושב על העתיד: ב"ה המשפחה עם הזמן הולכת ומתרחבת, וכיום יש לי שני ילדים ובע"ה יהיו עוד. יש צורך לכלכל ולפרנס בית, יש צורך גם לחתן ילדים. בימינו, בחברה שלנו, האשה היא מפרנסת עיקרית של הבית (לפחות בבתים שבהם האידיאל שהבעל ישב ויעסוק בתורה). אבל זה ברור מאליו שאי אפשר להסתמך על האשה בלבד – זה לא אפשרי. אולי אפשר להסתדר באופן כזה למשך מספר שנים אבל לא בטווח הרחוק, ודאי לא כאשר רוצים לחתן ילדים.
וכאן אני נמצא בצומת דרכים, לפחות איך שאני רואה כרגע את המצב:
אפשרות אחת היא להתחיל להתמקצע ולעבוד – אפשרות שאני לא רואה כ"כ שהיא ריאלית מכמה סיבות: נאמר ומצאתי תחום שארצה לעבוד – גם אם אמצא עבודה נורמלית, ההכנסה הרגילה היא לא כ"כ גבוהה כיום. אפילו אם הייתי עושה תואר ראשון ושני, במקצועות רבים ההכנסה היא לא בהכרח כה גבוהה… אבל בעיה יסודית יותר היא שקשה לי ונראה כבלתי אפשרי לעזוב את עולם התורה במובן של לא ללמוד יום שלם. אני אוהב ללמוד ועסק התורה ועבודת ה' היא הערך העליון בחיי והחשוב ביותר והתחביב הגדול ביותר שלי, כך שגם אם ארצה לעבוד קשה לי להתחבר לתחום שהוא אינו כולל בתוכו לימוד והוראה וכדו' (ולכן אפילו מקצועות תורניים כמו שחיטה וסופר סת"ם לא נראים לי ריאליים, בפרט שהכנסה שכזאת נמוכה).
אפשרות אחרת היא אכן להישאר בעולם התורה כרגיל אבל לחפש משרות תורניות. וכאן בעיה אחרת – יש תפוסה עצומה בכל התחום הזה של משרות תורניות. נאמר ואלמד תחומי הלכה ואוציא הסמכה לרבנות – האם יש משרות של רבנויות פנויות? נראה שלא, ובפרט למי שמתגורר בערים חרדיות. אם כך לימודי רבנות נראה שאין בהם ממש. האם לשאוף לתחומים של עולם הישיבות? גם כאן – כולי האי ואולי… נראה שאין כמעט כיום מקום פנוי וגם אם נמצא הקופצים על המשרות הללו הן בכמויות עצומות (אני מכיר, לדוגמה, ישיבה שפרסמה שדרוש בעבורה משגיח ועשרות אנשים אם לא יותר ממאה הציעו את עצמם). אפילו תחום כמו טוען רבני נראה שהוא נדיר בביקוש שלו ולכן אי אפשר להסתמך על כך. כנ"ל הרצאות בתחומי מחשבה וכדו'. בקיצור, המשרות הללו הן משרות שברובן תפוסות, האפשרות למצוא אותן הן נדירות, וחלקן הן משרות שבפועל גם אם נוציא תעודות והסמכה בעבורן לא בהכרח שהעבודה הפעילה בשטח תהיה קבועה ואם בכלל – משרות כמו טוען רבני, כמו רבנות וכדו'.
הדילמה הזאת היא מטרידה אותי מהסיבה הפשוטה שהתחום שבו אני רוצה להתכוונן אליו משפיע על הלימוד שלי כבר היום. לדוגמה: אם אתכוונן ללימודים עיוניים בגמרא, אשקיע את רוב השעות שלי לכך כיום ואעשה זאת בצורה הטובה ביותר כדי להיות ראוי לתחום שכזה. וכן שאר התחומים. אני אמנם לומד מצויין אבל מצד שני מ

לקריאת התשובה >

מצוות עושות לי לחץ

שלום וברכה אני נכנסת הרבה פעמים ללחצץ וocd במצוות ועבודת ה' שמעתי שיש כזה מושג של יצר הרע בדיוק מהסוג הזה של להלחיץ ולהיות ocd במצוות כדי שאחכ יהיה לי טראומה ממצות ומעבודת ה' ושאמנע לפעם הבאה ושאתייאש מעצמי וכו

לקריאת התשובה >
יראת שמים

אין לי כוח ללמוד כבר

אני בחור בישיבה קטנה. אני נחשב בחור עם ראש טוב אבל כבר הרבה זמן שאני מרגיש שאין לי כח ללמוד אני לומד מהבוקר עד הלילה עם הפסקות קצרות ואין לי כוח אבל מצד שני אני לא רוצה לעבור לישיבה פתוחה יותר מכל מיני סיבות והעיקרית זה בגלל הורים שבטח לא יסכימו כי יגידו שאני צריך קצת להתאמץ ועוד כל מיני סיבות ולכן זה לא אופציה. אז מרוב שאני לומד בלי כח ובלי רצון גם אני מתחיל לחשוב הרהורי עבירה ומראות אסורים..

לקריאת התשובה >

פער בין הרמה השכלית להתנהגות של בננו

יש לנו בן בכתה ח', שהוא מאד ילדותי, מאד אוהב את הבית ואת ההורים, מאד אוהב שיושבים ילדו ומספרים לו סיפור כשהולך לישון, ממש לא אוהב לימודים ותפילה, אפי' בימים נוראים בקושי התפלל בבית, [ולעתים באמצע שאני לומד אתו ונהיה לו קשה, הוא נשכב על הרצפה ומשמיע קולות תינוקיים, שאעזבנו לנפשו…]

מצדנו הכל בסדר כי הוא ילד, ואפי' קצת תינוק, ואמנם מבחינה שכלית הוא מאד מוכשר, קורא המון ספרים וזוכר בצורה מיוחדת, אבל הרבי שלו בחיידר טוען שבחיידר הוא מאופק ומופנם ולעתים מגיב באופן לא פורפורציונלי, לא יוצא בהפסקות לשחק בחוץ עם חברים אלא קורא בכיתה שזה מעורר שיש משהו בתוכו שמעיק עליו וצריך לפתור מה זה, ולכן ממליץ לפנות לגרפולוג, אולם אנו כהורים רואים שבבית מאד טוב לו, אוהב ללכת לשחק עם כל מיני חברים, ולכן אנו סבורים שפשוט בגלל שהוא ילדותי ואילו הרב ברמה יחסית גבוהה – , אז זה ענין של חוסר התאמה, ולכן בחיידר הוא לא מרגיש שנמצא במקום הטבעי שלו
ולכן מתנהג לא כ"כ טבעי, וכאילו כופים עליו קצת להיות כמין רובוט, –
אומרים בשם המחנך הרב מאיר שליט"א מבני ברק [לרפו"ש], שכשיש פעם בין הבגרות הרגשית לבגרות השכלית, לא טוב לדחוף בכח כי אז מונצח הפער, אלא לתת לו להיות ילד, "עד יגדל שלה בני", ויסגור בעצמו באופן טבעי את הפער אשמח לשמוע חוות דעתכם!

לקריאת התשובה >

איבוד טעם בחיים

ממש לא יודע מה לעשות. עצבני על כך שאני עצבני. לפני שנים הייתי קם מוקדם והולך רחוק למנין שבת בבוקר מבחירה אישית ומתוך שמחה וסיפוק שהצלחתי. למרות שהיו לי מקומות הרבה יותר קרובים והרבה יותר מאוחרים. היום כשיש לי דרך של חצי מהזמן אני אוכל את עצמי למה צריך ללכת כל כך רחוק ואולי אני כבר יתפלל בבית ביחידות. למרות שבפועל אני כן הולך אבל איפה הסיפוק? לאן הוא נעלם?

נקודה נוספת שרציתי לעורר גם בקשר לתפילה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לרצות אותי. יש מנין הכי טוב אבל הבעל קורא….

יש מנין גם כן אפילו יותר טוב… וגם הבעל קורא. אבל הנוסח…

אם רק היו מתפללים במנין ההוא בנוסח הזה… אם רק הבעל קורא ההוא היה מתפלל בביכנ"ס השני…

שנים עברו הייתי מסיים את התפילה במקום הטוב שהבעל קורא לא הכי הכי ולאחר מכן הייתי הולך למנין אחר לשמוע את הקריאה. ולמרות שרבנים פסקו לי שאין צורך הלכתי בכך חשתי צורך נפשי. להרגיש שיצאתי ידי חובה הכי טוב שיש כיום זה לא קורה.

לקריאת התשובה >

למה אבא שלי לא אוהב אותי

אני כבר המון זמן שואל את עצמי למה דווקא אותי הוא שונא, הוא קשוח ולא נחמד לאנשים הקרובים את אמא שלי הוא מעריץ מאוד הוא כל ארוחה שאני מכין אוכל הוא אומר "קודם מגישים לאמא,אמא הכי חשובה" אני הכי לא מצליח להבין איך אמא שלי אוהבת אותו. אני בכיתה ה הייתי אצל סוג של רופאה והיא שאלה אותי מלא שאלות והיא שאלה אותי מה קורה עם אמא שלי ישר התחלתי ולבכות ופה אמא שלי ידעה שאין בניינו קשר. בכיתה ה' כתבתי לו ברכה ליום הולדת שכתבי בא "שאני הייתי בטוח שהוא לא אוהב אותי אבל טעיתי" הוא קרא את הברכה וחיבק אותי זה היה החיבוק הראשון והאחרון שאני זוכר ממנו. אני ניסיתי לעשות הכול אבל אני מרגיש שכל דבר שאני עושה הוא כועס עליי. לא משנה מה הוא עצבני. אני מפחד לשתף את אמא שלי עוד פעם בכמה שהוא פוגע בי אבל אני מפחד שהיא תיפרד ממנו ואז יהיה לה רע כי אני רוצה שהיה לאמא שלי טוב. אני כבר אמרתי לכולם שעם הייתי יכול הייתי עוזב את הבית . אני תמיד מנסה להגיד לעצמי שיש לי דודות שאוהבות אותי ואמא ואחים וסבתות ובני דודים ודודים שאוהבים אותי, אז למה אני כל כך מתייחס ונעלב רק ממנו?!
אשמח עם תוכלי לעזור לי כי אני לא יודע למי לפנות

לקריאת התשובה >

הבן שלנו גונב מאיתנו!

שלום וברכה ותודה על המקום הנפלא הזה. אנחנו זוג הורים ל7 ילדים. עובדים קשה ומתפרנסים על מנת לכלכל את ילדנו בטוב. משתדלים מאד לספק להם אוכל בשפע, בגדים וצרכים נוספים כפי יכולתנו. אנחנו נותנים להם גם דברים שלעצמנו אנחנו לא

לקריאת התשובה >

אני בתהליך של עירעור האמונה

אני כבר תקופה ארוכה בתהליך של ערעור האמונה שהייתה לי.
כל יום נוספות אצלי שאלות למערכת המוחית..
אני ממש נבוך ולא יודע מה לעשות
האם להשלים אם זה שבאמת הכל שקר, או אולי לנסות לקוות שאולי בכל זאת יש תקווה למצוא אמת באמונה?
קשה לי מאוד, כי אני נשוי לאשה צדיקה, שאני אוהב אותה מאוד.
יש לי ילדים בחיידרים, בנות בבתי ספר, צנועות וחסודות
ואני מרגיש במעין סתירה פנימית שאין לי איך ליישב אותה.
מה עושים?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן