הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי עם כל הפרשנויות העמוקות האלה כדי להיכנס לראש של השני מה הוא התכוון להגיד אבל מצד שני אני חייבת להירגע כי אם אני לא יבין אני לא ירגע וגם שאני חושבת שהבנתי אני לא יודעת אם באמת הבנתי ומעדיפה לשכוח מזה ואני מרגישה שאני נעלבת ויורד לי הערך העצמי ואני נשברת מזה מהר, וקשה לי להתמודד כאילו כבר מה קרה. לוקחת קשה ומידי אישי אפילו כל אחד גם אם הוא לא קרוב, ולא מצליחה להירגע למרות כל מה שאני אומרת לעצמי ומנסה להבין למה התכוונה ולדון לכף זכות ולראות את הטוב.
וזה קורה לי הרבה פעמים כמו עיוותי מחשבה כי אני מאוד רגישה ולפעמים מרגישה שאני לוקחת אנשים רציני מידי כי לפעמים אנשים אומרים משפטים שנשמע שהם רציניים אליהם והם אומרים שהם צחקו, וקשה לי לדעת מה באמת קורה כי בכל צחוק יש טיפת אמת ואני יודעת מתי צוחקים, ובכל זאת יש אי הבנות סביב כל הנושא הזה. נגיד יש לי דוגמא על סיטואציה שקרתה לי עם שכנה שלי שהיא יותר קטנה ממני ועשתה רשיון נהיגה אחריי, ולקחתי אותה טרמפ, וקצת הפריע לי שהיא מלמדת אותי כאילו איך לנהוג כי לא ביקשתי ממנה עזרה ,כמו: היית צריכה להיכנס ככה, או בנסיעה לרוורס יש עוד קצת לנסוע אחורה ואמרתי לה שאני לא מעדיפה להסתכן ,וגם בחניה לאחור נגיד היא אמרה לי מעולה, זה היה מעולה באמת אבל הרגשתי שהייתי צריכה קצת להיצמד לימין מאשר לשמאל ותיקנתי באותו רגע בלי שום בעיה ואני יודעת שאני נוהגת טוב תמיד וגם באותו זמן נהגתי ממש יפה, ואז היא שאלה אותי כמה זמן יש לך רשיון אמרתי לה 4 שנים אז היא אמרה: אה, אז את אמורה לנהוג טוב, ולא הבנתי מזה אומר שנהגתי טוב או לא? והמשפט הזה הכי הפריע לי . ולא רציתי לשאול אותה למה היא התכוונה כי אני לא רוצה להרגיל את עצמי שיתנו לי אישורים אני יודעת שאני בסדר, ואז אמרתי לה כן אבל אני לא כל כך הרבה נוסעת מידי פעם אני צריכה עוד להשתפשף בכביש, ואז הרגשתי לא טוב אם זה שהיא זרקה לי משפט ולא באמת הבנתי מה היא התכוונה להגיד ובכל זאת זה מפריע לי ההערות האלה למרות שכל הזמן אומרים שאם זה נכון אז נעלבים ואם זה לא נכון אז לא, אז אני הפוך מתי שזה לא נכון אני נעלבת כי אני מאוד אמתית וקשה לי עם זה שלא רואים באמת את מה שאני עושה וסתם אומרים משפטים. וגם הרגשתי לא טוב עם זה שאמרתי לה כן אני לא הרבה נוסעת עם הרכב כאילו הורדתי בערך של עצמי וכמו אישרתי את דבריה, או שאולי לא , כי היא אולי היא לא התכוונה לזה שאני לא נוהגת טוב בכלל. אני יודעת שאין לי באמת את השליטה על המשפטים של אנשים אבל אני יכולה לבחור שלא להיפגע אבל בכל זאת קשה לי ואני מרגישה שאני חושבת על זה ונכנסת לזה יותר ויותר למרות שאני יודעת שאולי זה לא נכון. ובטח שכנראה היא לא התכוונה לפגוע בי. אני לא יודעת…
ואני לא יכולה לקחת את החיים בצורה כזו כל הזמן שמישהו יגיד מה שהוא רוצה ולהישבר כאילו נחרב עלי עולמי.
