עוד תשובות שנכתבו על ידי: אסתי ש.

אחותי לא עוזרת בבית והכל נופל עלי

אני בין הגדולים במשפחה, ומסביבי יש בנים- ככה שיוצא שאני עוזרת המון.
יש לי אחות גדולה בת 22, היא מתוקה וטובה, אנחנו די מסתדרות, רק יש לי כמה דברים שממש קשה לי אתה:
דבר ראשון- פער הגילאים בינינו אמנם של כמה שנים טובות וארוכות, אך מכיוון שאני בוגרת למדי, הפער האישי, כלומר, האינטלקטואלי, השכלי, הנפשי והרגשי- פחות או יותר אותו דבר.
זאת אומרת שאני מרגישה ממש קרובה אליה בגיל, ולא שהיא אחות גדולה ומעלי. הבעיה נמצאת בזה שהיא לא מרגישה זאת ככה. ממילא יוצא שאני יכולה להגיד לה משהו, לדבר, לספר, לבקר ולהעיר, והיא לא תתייחס, או שתתייחס אלי כאל ילדה קטנה ולא מבינה.
דבר נוסף שקשור בזה ומאד מאד מפריע לי-
כמו שכתבתי אני עוזרת המון, גם כי אני בין הגדולים וגם כי יש סביבי בנים, שכמובן לא עוזרים יותר מדי. אנחנו בעצם שתי בנות גדולות בבית.
הבעיה הגדולה מתחילה פה.
אחותי גרה בבית, אוכלת בו, שוהה בו, נמצאת בו, חיה בו.
אבל לא נוקפת כמעט אצבע בתחזוקו.
לפעמים אני מרגישה שהיא חושבת שהיא חיה בבית מלון ללא תשלום, יש לה חדר שחדרנית (אני) עובדת לסדר ולנקות, יש לה ארוחות טעימות ומסודרות שבני הבית עמלו להכין, יש מי שיסדר אחריה את הכלים שהשאירה על השולחן וידיח אותם וכולי.
ומתוקף היותי הגדולה בבית אני זו עושה בעצם את רוב העבודות שאמורות אוטומטית להתחלק בינינו.
עכשיו, אני אקשר את שתי הבעיות יחד:
בגלל שאני בעצם קרובה אליה בגיל (כך בכל אופן אני חשה), אני מרשה לע

לקריאת התשובה >
לא מסתדרת עם אחותי

לא מסתדרת עם אחותי שאיתי בחדר

יש לי אחות שהיא גדולה ממני. אני בת 17 ואחותי בת 19.
מאז ומתמיד אני והיא לא הסתדרנו והמצב בינינו כיום לא טוב בכלל.
אני ניסיתי הכול ,לדבר איתה אבל זה לא עוזר היא בשלה. וכל פעם שאני באה לדבר איתה ואומרת לה די, בואי נדבר, אני כ"כ רוצה שיהיה בינינו קשר טוב, היא צועקת בורחת מזה ומשקרת בלי סוף . אנחנו שונות מאוד באישיות בדעות שלנו מאוד אך עדיין ניסיתי לפחות שלמרות זאת נסתדר אני והיא ויהיה לנו טוב.
היא כל הזמן מבקרת אותי ,שופטת אותי ומתערבת לי בחיים ולא יורדת לי מהגב. כל דבר שלי כל נשימה יש לה מה להגיד, להעיר לבקר לשפוט אותי ,אני תמיד נמצאת תחת בדיקה ממנה . תמיד תחת מבחן , היא מנסה לחנך אותי ולשנות אותי כל הזמן וגם כשלא יש בינינו תמיד מעין מתח מסוים .זה מצב קשה מאוד שמייסר אותי כל הזמן ובמקום להרגיש שיש לי אחות ותמיכה ושנאהב אחת את השנייה ונהיה חברות אני מוצאת את עצמי מתייסרת ושואלת את ה', למה לא נתן לי אחות שמתאימה לי אחרת.
מה עלי לעשות? האם להשלים עם המצב פשוט מאוד ולהפסיק להתפלל שזה ישתנה , מה אני יכולה לעשות

לקריאת התשובה >

רוצה להתחזק בעניין האינטרנט לפני ימות המשיח

לאחרונה התחלתי לפחד מאד מימות המשיח וממה שהולך לקרות ומי יחיה ומי חלילה לא והחלטתי להתחזק גם בנושא של האינטרנט ובתור אחת שמכורה לסרטים סדרות יוטיוב וכולי זה היה לי ממש קשה וברוך השם הצלחתי אבל מה שהכי קשה לי זה הווצאפ והמייל כי אלה דברים שאני מתקשרת עם חברות והעולם וגם רק הרגע התנתקתי מכל מה שקשור לדברים אחרים באינטרנט השאלה שלי זה האם כל מה שעשיתי לא מספיק ואם מייל ווצאפ זה כזה נורא שאני גם צריכה להתנתק מהם אני מתלבטת מאד אשמח לתשובה שתעזור לי.

לקריאת התשובה >

אחותי מספרת לי את הסודות שלה

שלום! אנחנו שתי בנות אנחנו להורים מיוחדים, באמת! אך לא מספיק רגישים ומבינים. אחותי הצעירה ממני מספרת לי דברים שעשתה/ חוותה שללא ספק על הורי לדעת מהם, משום האחריות החינוכית, ומפני עוד סיבות.. אך היא משביעה אותי ממש שלא אספר

לקריאת התשובה >

קשה לי עם כל הנושא של בורא עולם

קשה לי עם כל הנושא של בורא עולם
אינני מצליחה לעשות מצוות, להתפלל לעלות ברוחניות מתוך שמחה מתוך אפשרות של בחירה, וכתוצאה מאוד רע לי.
בכל הזדמנות ראשונה שיש לי אני עושה את ההיפך למשל אני לא אוהבת לחכות שש שעות בין בשר לחלב כשההורים שלי או מישהו מהמשפחה רואה אותי אז לידם אני לא יאכל חלבי אחרי בשר שלא במרחק של שש שעות אבל אם אני לבד או שאני אצל דודים, אני יאכל ולא יקפיד על כך.
אני לא מבינה בכלל מה זו המשמעות בת של מלך כולם מדברים על בת מלך את בת של בורא עולם אז מה אני לא מבינה את זה
מאוד קשה לי להתפלל, לעשות מצוות, אני מרגישה שאין לי אהבה כלל מבורא עולם וכמובן שגם אני לא אוהבת אותו….
אני לא יודעת מה לעשות…
אני מרגישה שאת הכל אני עושה באילוץ.
אבקש עזרה.
תודה רבה

לקריאת התשובה >
פגועה מחמותי

חמותי יותר מדי נוכחת בחיים שלנו

אני נשואה שנה ואנחנו גרים ליד חמותי. בעלי הוא בן יחיד ואמא שלו היא אם חד הורית שגרה באותו בניין של אמא שלה , חמותי מאוד מגוננת על בעלי ועליי ואוהבת אותנו ממש. אבל אני באה ממשפחה גדולה וקצת קשה לי עם זה שכל יום היא מתקשרת לבעלי כמה פעמים ביום בשביל לשאול אותו איפה הוא, ואיך הוא מרגיש ואיך אני מרגישה. והיא גם מתקשרת אליו גם כשהוא בבית איתי והוא אומר לה שהוא לא יכול לדבר עכשיו כי הוא איתי והיא אומרת לו "רק שנייה יש לי עוד משהו קטן להגיד"… והיא ממשיכה לדבר עוד כמה דקות ולשאול אותו שאלות כמו אם הוא זכר לנעול את הדלת והאם הוא לא שכח להכין כלום למחר. והוא חייב לענות לה כי סבתא שלו חולה ואם ח"ו יקרה משהו אז הוא יוכל לעזור. הבעיה שהיא מתקשרת תמיד רק בגלל שהיא דואגת לו. והיא מדברת המון והיא חוזרת על אותם דברים שהיא אמרה כבר. וקשה לי עם זה. ואמא שלי אמרה לי שאין מה לעשות עם זה ואני צריכה להתמודד עם זה כי זה מה יש. וחמותי היא אישה מאוד נחמדה, רק אין לי כוח עכשיו אליה שהיא באה אלינו לרגע ל5 דקות ונשארת הרבה זמן. בעלי מבין אותי אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות כי אנחנו לא רוצים לפגוע בה כי באמת אנחנו היחידים שחשובים לה בחיים. אבל אני גם מפחדת שהיא תתחיל להתקשר אליי כל יום אחרי שאני אלד ותשאל מה שלומי ואם אני שותה את כל המיצים הטבעיים שהיא ממליצה עליהם (היא מאוד בריאה בקטע קיצוני שהיא אפילו לא שמה תמיד מלח ושמן באורז ובאוכל) וקשה לי את זה כי אני אוהבת אוכל מתובל.
סליחה שאני כתבתי הרבה כל כך. אבל אני לא יודעת מה לעשות וגם איך לכתוב את זה.
תודה!!

לקריאת התשובה >

אמא שלי אומרת שאני לא ראויה להתחתן

אמרתי להוריי לפני כמה חודשים שאני מוכנה להתחתן ורוצה בכך והם אמרו בסדר ושהם יתחילו את התהליך. מאז לא קרה שום דבר, אני מדי פעם מזכירה להם ואז הם מתעוררים ועושים ולאחרונה זה כבר נהיה יותר רציני.
הבעיה היא שאמא שלי מרבה להגיד לי שאני לא מוכנה להתחתן וההרגשה הכללית היא של חוסר אמון.
אם היא מתרגזת עליי היא אומרת בערך כך: את רוצה להתחתן אבל את לא מסוגלת לעשות הרבה דברים, אז איך את תתחתני? "את לא ראויה להתחתן".
אני כמובן שומעת ונפגעת. אני לא מגיבה לה כי אני יודעת שזה לא ייצור טוב ואני אומרת לעצמי בראש שזה לא נכון וכל אחד ראוי להתחתן.
אבל חוסר האמון שלה בי מערער אותי. אני אישית כן מרגישה מוכנה אבל כשאמא שלך אומרת לך דברים כאלה זה גורם לבלבול. אולי עמוק בפנים היא לא רוצה שאני אעזוב את הבית, אולי החששות שהיא משליכה עליי הם בעצם שלה ואולי היא בכלל צודקת.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם ואם יש לכם עצות בנושא.

לקריאת התשובה >

מצפה למחוות רומנטיות מבעלי

בעלי איש יקר מאד!! אני באמת אוהבת אותו אבל הוא לא עושה שום מחוות רומנטיות. אתמול היה לנו יום נישואין וציפיתי שהוא לפחות יכתוב מכתב. יעשה משו. חזרתי מהעבודה וכל הדרך הביתה היתה לי תקוה שהוא יעשה משו. אבל לא היה שם כלום. וזו לא הפעם הראשונה. והעניין היותר מעצבן הוא שתמיד כשאני מעירה לו על זה. ואני משתדלת באמת לעשות את זה בצורה חמודה ולא מתלוננת או מאשימה הוא מתרגז .
מה עושים?? לא לומר לו כלום? אז הוא לא יבין שאני בצער מזה. שזה באמת באמת חשוב לי.
הוא תמיד אומר מה?? את רוצה שאני אהיה עם הארץ? למדתי בצהרים. לא יכולתי לארגן הפתעה. אוי באמת. זו תשובה מאד מרגיזה. אני עושה הכל כדי שיהיה לך אפשרות ללמוד בנחת בלי הסחות דעת. אתה לומד שלוש סדרים ברוך השם. אז מה הבעיה להקדיש איזה חצי שעה לכל היותר למען הקשר בינינו . כבר קרוב לעשר פעמים בשנה האחרונה אמרתי לו את זה בעדינות אבל הוא לא עושה כלום. אולי פשוט לרדת ממנו. להפסיק לקוות. ולהבין שדי, זה הבנ"א הוא לא מסוגל לעשות מחוות רומנטיות וזהו.
מה העיצה שלך בשבילי?

לקריאת התשובה >

לוקחת קשה מדי משפטים שנאמרים לי

הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי עם כל הפרשנויות העמוקות האלה כדי להיכנס לראש של השני מה הוא התכוון להגיד אבל מצד שני אני חייבת להירגע כי אם אני לא יבין אני לא ירגע וגם שאני חושבת שהבנתי אני לא יודעת אם באמת הבנתי ומעדיפה לשכוח מזה ואני מרגישה שאני נעלבת ויורד לי הערך העצמי ואני נשברת מזה מהר, וקשה לי להתמודד כאילו כבר מה קרה. לוקחת קשה ומידי אישי אפילו כל אחד גם אם הוא לא קרוב, ולא מצליחה להירגע למרות כל מה שאני אומרת לעצמי ומנסה להבין למה התכוונה ולדון לכף זכות ולראות את הטוב.
וזה קורה לי הרבה פעמים כמו עיוותי מחשבה כי אני מאוד רגישה ולפעמים מרגישה שאני לוקחת אנשים רציני מידי כי לפעמים אנשים אומרים משפטים שנשמע שהם רציניים אליהם והם אומרים שהם צחקו, וקשה לי לדעת מה באמת קורה כי בכל צחוק יש טיפת אמת ואני יודעת מתי צוחקים, ובכל זאת יש אי הבנות סביב כל הנושא הזה. נגיד יש לי דוגמא על סיטואציה שקרתה לי עם שכנה שלי שהיא יותר קטנה ממני ועשתה רשיון נהיגה אחריי, ולקחתי אותה טרמפ, וקצת הפריע לי שהיא מלמדת אותי כאילו איך לנהוג כי לא ביקשתי ממנה עזרה ,כמו: היית צריכה להיכנס ככה, או בנסיעה לרוורס יש עוד קצת לנסוע אחורה ואמרתי לה שאני לא מעדיפה להסתכן ,וגם בחניה לאחור נגיד היא אמרה לי מעולה, זה היה מעולה באמת אבל הרגשתי שהייתי צריכה קצת להיצמד לימין מאשר לשמאל ותיקנתי באותו רגע בלי שום בעיה ואני יודעת שאני נוהגת טוב תמיד וגם באותו זמן נהגתי ממש יפה, ואז היא שאלה אותי כמה זמן יש לך רשיון אמרתי לה 4 שנים אז היא אמרה: אה, אז את אמורה לנהוג טוב, ולא הבנתי מזה אומר שנהגתי טוב או לא? והמשפט הזה הכי הפריע לי . ולא רציתי לשאול אותה למה היא התכוונה כי אני לא רוצה להרגיל את עצמי שיתנו לי אישורים אני יודעת שאני בסדר, ואז אמרתי לה כן אבל אני לא כל כך הרבה נוסעת מידי פעם אני צריכה עוד להשתפשף בכביש, ואז הרגשתי לא טוב אם זה שהיא זרקה לי משפט ולא באמת הבנתי מה היא התכוונה להגיד ובכל זאת זה מפריע לי ההערות האלה למרות שכל הזמן אומרים שאם זה נכון אז נעלבים ואם זה לא נכון אז לא, אז אני הפוך מתי שזה לא נכון אני נעלבת כי אני מאוד אמתית וקשה לי עם זה שלא רואים באמת את מה שאני עושה וסתם אומרים משפטים. וגם הרגשתי לא טוב עם זה שאמרתי לה כן אני לא הרבה נוסעת עם הרכב כאילו הורדתי בערך של עצמי וכמו אישרתי את דבריה, או שאולי לא , כי היא אולי היא לא התכוונה לזה שאני לא נוהגת טוב בכלל. אני יודעת שאין לי באמת את השליטה על המשפטים של אנשים אבל אני יכולה לבחור שלא להיפגע אבל בכל זאת קשה לי ואני מרגישה שאני חושבת על זה ונכנסת לזה יותר ויותר למרות שאני יודעת שאולי זה לא נכון. ובטח שכנראה היא לא התכוונה לפגוע בי. אני לא יודעת…
ואני לא יכולה לקחת את החיים בצורה כזו כל הזמן שמישהו יגיד מה שהוא רוצה ולהישבר כאילו נחרב עלי עולמי.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן