עוד תשובות שנכתבו על ידי: נועה

שלום, אני בחורה בת 21 חרדית בוגרת סמינר מעולה, אם תראו אותי ברחוב תהיו בטוחים אני עוד בחורה רגילה, והאמת שאני מתמודדת מאד קשה אני עובדת במשרד חרדי (כאילו שזה עצמו שומר עלי, מסתבר שפחות..) והיה לי איזה קשר אסור

אני בת 19 והתקופה הזאת של הקורונה נתנה לי להתבונן יותר בעצמי ובאמת זה גרם לי להסתכל על דבר חיצוני שתמיד הדחקתי אותו זה היופי החיצוני…
פתאום אני רואה יותר כמה אני לא אוהבת איך שאני נראת וזה כל פעם מוריד אותי מכניס אותי למצב של קנאה והסתכלות על אחרים ובמיוחד לעצב.. במיוחד שכל פעם אומרים לי את זה(או שלא אומרים כלום כדי לא להעליב)
אני יודעת שזה לא העיקר אבל זה כן חלק חשוב שנותן ביטחון..
אני באמת אשמח לעצה איך להתמודד עם זה ולהמשיך לחיות בשמחה וביטחון גם בלי תלות בחיצוניות שלי.
תודהה!!

שלום וברכה, קראתי והחכמתי מתשובתו של אלי שטרן לגבי רוחניות הבעל מול האשה ואני ג"כ צריכה עזרה בנדון אני נשואה 7 שנים לבעל מקסים אוהב תומך חרוץ עדין שמח וגם תלמיד חכם שלומד 3 סדרים בכולל העניין שיוצר אצלי קונפליקט

מה עושים עם לחץ??? אני כל הזמן בלחץ, מרגישה שאני לא מספיק טובה בעבודה, לא מספיק טובה כאמא, לא מספיק טובה כאישה…
אני חושבת שיש לי חרדה חברתית, וקשה לי באינטראקציות עם אנשים, אבל לא יכולה להתחמק מזה – בעבודה, מול הצוות של הילדים, מול בני משפחה.
כל הזמן בלחץ ממה שאני עושה, ו"אוכלת" את עצמי על מילים ומשפטים לא מתאימים שנפלטים לי… מרגישה צורך גדול לרצות. מרגישה שאני טובעת בים של משימות ולא עומדת בהם. למשל, כל מיני ידידות מסכנות שהכרתי איכשהוא מתקשרות אלי המון, מבקשות לבוא לבקר, רוצות לשוחח המון בטלפון – לא מתאים לי!!! זה גומר אותי נפשית, שואב אותי, לוקח לי זמן וכוחות נפש, ואני לא מסוגלת!!! מוצאת את עצמי מסננת אותם בטלפון ומתחמקת בתירוצים שונים, אבל לא נעים לי ומרגישה רעה ואכזרית… אני טיפוס מרצה, וכל הזמן מרגישה שאני לא מספיק. אז מה עושים? אז איך אפשר להוריד קצת לחץ? להיות יותר נינוחה ושמחה עם מה שיש ועם מה שאני כן עושה?
מרגישה שזה לגמרי פוגע לי בבריאות (כי כשאני חולה אף אחד לא מצפה ממני לכלום, אז מוצאת את עצמי כל הזמן חולה… בתת מודע, כן, ואני לא מצליחה להתגבר על זה)
מחכה לתשובה, ותודה רבה מאוד על הנכונות, האכפתיות, המשיבים, והאתר המרתק!!!

אני לא יודעת מה לעשות. אני לפני חתונה ויש לי ספקות כבדים והרגשה של מועקה. שאולי אני עושה טעות אולי זו לא הייתה בחירה נכונה. אחרי הרבה פגישות החלטתי לסגור ברגע מסויים, למרות הפערים בינינו. אבל אחר כך שוב הכל צף ושב להטריד אותי. אין לי ההתרגשות והחדווה והציפייה שאמורה להיות כביכול בתקופה הזו.
הוא בחור עם מידות טובות, מאוד אפילו, וותרן, נוח, עניו, עדין, ירא שמיים, נחמד וחביב לסביבה, נדיב, רגיש, מעשי. מפריע לי שהוא לא חכם יותר. שהוא לא מעמיק, לא מעניין אותו לחשוב מעבר. הוא לא מתעניין בתחומים שמעניינים אותי, מעניין אותו בעיקר דברים פרקטיים ולא דברים קצת יותר מופשטים. ואני אדם מאוד שכלי, חושבת המון. יש לי הרבה כיווני חשיבה בתחומים שונים (אולי גם בגלל זה אני נוטה לחששות ויחסית פסימית) ואני אוהבת לחקור ולחשוב מעבר. אמנם הוא לא טיפש גם, הוא אוהב ללמוד, הוא אוהב משחקי חשיבה, יש לו זיכרון לא רגיל, אבל השיחות איתו פרקטיות ועל חיי היום יום. לא שיחות עומק כמו שאני אוהבת וכמו שחוויתי אצל בחורים אחרים בעבר. ניסיתי להוביל לשם אבל זה לא מעניין אותו. לא מעניין אותו לחשוב יותר מידי. אני מפחדת שהוא ישעמם אותי, שהוא לא יוכל להבין אותי עד הסוף, שלא אמצא בו עניין, שהוא לא יאתגר אותי, שלא אראה בו אדם חכם ולכן לא אעריך אותו. אני מאוד מעריכה שכל וחשיבה. מפחדת שאהיה מאוד מדוכדכת מזה ואתחרט על שהתחתנתי איתו. שזה יהיה חסר לי מידי.
דבר נוסף שמפריע לי אצלו זה שיש לו ביטחון עצמי קצת ירוד, הוא לא אדם דעתן אלא להיפך, אין לו אישיות חזקה.
דבר קטן נוסף שקצת מפריע: בעבר הוא היה שמן מאוד, הוא עשה דיאטה רצינית והוא כבר לא, העניין הוא שאני מפחדת שהוא יחזור להיות שמן, כי הוא סיפר לי שהוא עלה בזמן האחרון, והרבה מהאנשים שיורדים מעלים את זה בחזרה בסופו של דבר. מאוד יפריע לי אם הוא יהיה אדם שמן כמו שהיה, הוא הראה לי תמונות והוא נראה אז פשוט רע בעיניי, מפחדת אם כן שלא אמשך אליו אלא להיפך.
ולמה בכל זאת סגרתי? כי המעלות שלו יותר תפסו אצלי מקום אז. והוא מצא חן בעיני. הפשטות שלו השכל הישר הרצון הטוב התכונות הטובות. הוא היה שקט וסגור יותר בהתחלה לכן גם פחות בלט לי צורת החשיבה שלו ותחומי העניין.
אציין גם שיש עליות ומורדות בהרגשה שלי, לפעמים זה נראה לי לא כזה נורא ודווקא הוא אדם מיוחד ומשלים אותי מבחינות מסוימות, ולפעמים הפחד שאני ממש טועה ושאנחנו לא מתאימים, משתק. אנחנו לא הולכים להיפגש או לדבר עוד עד לחתונה (דתיים מאוד יחסית) וגם ככה ניסיתי ככל האפשר לבדוק איך הוא ועד כמה זה מפריע / יפריע בעתיד, ואין לי תשובה חד משמעית.
בינתיים ההכנות בעיצומן כי תאריך החתונה הולך ומתקרב.
דיברתי גם ההורים שלי והם מאוד תומכים אבל אין להם פיתרון בשבילי. אני מודאגת ואין לי מוצא.

רציתי לשאול שאלה שכבר הרבה זמן מטרידה אותי, קשה לי מאוד בצניעות ואני יודעת בעל פה את כל השיחות על הצניעות של המורות בבית יעקב ויכולה לדקלם אותם מתוך שינה. אבל אף אחת מאותם המורות האלה לא נתנה לי עצות מעשיות. בתכל'ס, אני מגיעה לארון להתלבש ויש לי חצאית קצרה מאוד ומהממת ויושבת יפה ואני יודעת שהיא לא צנועה ואני לא רוצה להכשיל גברים, והאמת שזה לא בשביל למשוך תשומת לב מגברים. אני פשוט אוהבת להיראות טוב ולהיות יפה, זה עושה לי טוב.
רציתי לבקש כמה עצות מעשיות איך להתמודד וגם קצת על השכר שאני יקבל אם אני יתלבש בצניעות, אני חושבת שזה ייתן לי כוח.
תודה רבה מראש!!

ש לי שאלה שמטרידה את מנוחתי כבר שנים רבות, אך בשל הבושה והמבוכה הגדולה לשתף ולהתייעץ בנידון, נמנעתי מלהציף את בעייתי ולהתמודד עימה עם גורם חיצוני.
נחשפתי לאתר המדהים הזה לא מזמן והחלטתי שזה הפורום היחיד שיכול להתאים לי כעת בפניה לעזרה, תודות לאנונימיות ולתשובות המקצועיות הניתנות כאן.
אז אתחיל מהתפתחות הבעיה, פחות או יותר, כדי להבין את הרקע והשתלשלות הדברים עד ליצירת הבעיה כיום. בתחילת גיל ההתבגרות התמודדתי עם דימוי עצמי נמוך מאוד, על רקע בעיות חברתיות ובעיקר בשל המראה החיצוני שלי שהשתנה לרעה (בעקבות שינויי גיל ההתבגרות שקורים להרבה מאיתנו). חשבתי והאמנתי לחלוטין שאני האדם הכי מכוער ביקום! ללא שום הגזמה! זאת התחושה שליוותה אוותי למשך שנתיים לפחות. כעבור מספר שנים השתנתי לטובה במאה שמונים מעלות מבחינת המראה והדימוי העצמי עלה בהתאם. התחלתי לקבל מחמאות בלי סוף על המראה. כמובן שבהתחלה כלל לא הייתי מאמינה ומפנימה את כל המחמאות שהורעפו עלי מכל עבר, היות ועדיין בתפיסתי הפנימית הייתי מכוערת, אך עם הזמן שהמחמאות גברו ונהיו אף גרנדיוזיות התחלתי קצת להאמין ויחד עם זאת לפתח אובססיביות ותלות קשה בקבלת מחמאות מהסביבה עד היום, לצערי הרב (ראוי לציין שכבר מעל עשור אני נמצאת במצב הזה). יותר מכך, אני נשואה כחמש שנים לבעל מדהים, אוהב ומפרגן שחושב ואומר בכל הזדמנות שאני האישה הכי מושלמת והכי יפה בתבל ומחמיא לי בלי סוף! אך זה לא מפחית מההתמכרות לקבלת מחמאות נוספות כל הזמן מאנשים חדשים. אני יודעת שזה נשמע הזוי לחלוטין! מוגזם! תאוותני! ואפילו מעורר בושה ומבוכה! על אף האנונימיות… אך זאת מציאות חיי כעת ואיני יכולה לברוח ממנה! אני ממש סובלת ביני לבין עצמי באופן יומיומי. לא שיתפתי וכנראה שלא אשתף אף אחד בנידון פנים מול פנים, בשל הבושה והמבוכה, כאמור.
לא יודעת איזו עצה ופתרון תוכלו להציע לי, כי אני בעצמי אף פעם לא נתקלתי במקרה מהסוג הזה ולא שמעתי על מכון לגמילה מסוג התמכרות זו…

הבעיה שלי זה שבעלי אומר שהוא הכי רוצה שאני אהיה שמחה. גם כשהוא הלך לטיפול על מנת לעבוד על הלחצים שלו ועל כך שיש לו חוסר יכולת לדחות סיפוקים אמר שהכי חשוב שאני אהיה שמחה. זה נשמע מושלם חוץ מיזה שזה גורם לכך שהרבה פעמים (לא תמיד תלוי מאוד איזה סוג של דברים גורמים לזה) כשיורד לי המצב רוח הוא מתעצבן עלי שירד לי המצב רוח. זה פשוט לא לעניין כי לאישה יש מצבי רוח ואנשים מטבעם לא ממש שמחים. זה גם באיזה שהוא מקום מונע ממני לסמוך עליו ולשתף אותו כי אח"כ אני אצטרך להרגיע אותו…. המצב הזה מאוד לא נעים ואני לא יודעת מה לעשות. הייתי בטיפול אצל משהי ממש טובה והיא אמרה לי שכדאי שהוא יילך שוב לטיפול. אני לא רואה את זה קורה וגם לא חושבת שכל החיים צריך טיפולים. מצד שני אני לא יודעת מה כן. אשמח אם תעזרו לי. החיים שלי ב"ה טובים ומאושרים וכל יום יותר טוב מקודמו 🙂
תודה רבה!