עוד תשובות שנכתבו על ידי: נחמי

פחדים והתקפי חרדה

אני אישה נשואה ב"ה עם ילדים ונכדים. בעל שחלה במחלה לפני כארבע וחצי שנים היום נקי ב"ה אך מאד רזה ואני עליתי על זה כשמתי לב כי הוא לא אוכל טוב וירד במשקל
לפני כחצי שנה עברתי ניתוח מורכב שהייתי מאושפזת כחודש פלוס לפני הניתוח.ושם קיבלתי כל יום כדור קלונקס עד הניתוח ואז זה הופסק שבוע אחרי הניתוח שוחררתי לביתי ב"ה. אך שמה חלה נפילה חוסר במצב רוח חוסר בתיאבון הרבה בכי… אציין כי לפני הרבה שנים הייתי בחרדות כל כאב בחזה חשבתי שאני מקבלת חלילה התקף לב.טופלתי בבריאות הנפש בשיחות ותרופות לפני כשבע וחצי שנים חוויתי התקף חרדה קשה אבל משם עליתי ויצאתי מזה ב"ה שבע שנים הייתי ללא תרופות וללא שיחות חייתי כאחד האדם בריאה שמחה ומתפקדת גם כשבעלי חלה הייתי מאה אחוז..ועכשיו מאז הניתוח אני לא במיטבי בלשון המעטה… ומאז הסגר מצבי החמיר כל כאב או תחושה לא טובה ישר המחשבות עולות וישר אני חושבת שחלילה יש איזושהי מחלה וזה מתבטא בתחושות לא טובות כאבי בטן חור מצב רוח לפעמים קושי בנשימה אני עוזרת לעצמי ברסקיו ופעם ביום בריווטריל שקיבלתי בעבר אך מודעת לזה שזה לא הפיתרון… בנוסף לזה יש פחד ממה שעומד לקרות עם כל הדיבור על ימות המשיח ומה שעתיד לקרותת אמנם אני אישה מאמינה מאד אך חרדה גם לילדי ונכדי איך הם יתמודדו. דואגת וחוששת מאד ול

לקריאת התשובה >

התלבטות אם ללכת לטיפול

אני עוברת כבר 3 שנים תקופה לא פשוטה בחיים. זה התחיל בחרדה והתקפי חרדה והמשיך בעוד דברים. תחושת חנק בבית, מחשבות אובדניות, רצון אובדני, פגיעה עצמית, הרעבה עצמית, גרימה מכוונת של הקאות ובעיקר הרבה הרבה כאב.
עברתי טיפולים, מרובם ברחתי ואת האחרון גמרתי לפני 3 חודשים. הייתי צריכה לסיים מסיבות טכניות, אבל גם פחות או יותר הרגשתי שסיימתי.
ועכשיו אני מתלבטת מה לעשות עם עצמי. מתלבטת עם הבעיות שנשארו מצריכות טיפול או שאני יכולה להתגבר עליהן בכוחות עצמי. אני חושבת שבגלל שהורגלתי לטיפול אז אני פחות עובדת עם עצמי, למרות שהגיוני שאנשים אחרים בעולם מתמודדים גם אם בעיות כאלה, ללא טיפול.
בזמן האחרון קלטתי שאני לא יודעת להעריך את עצמי. אני מאוד מודעת לעצמי, יכולה לפרט מלא דברים שאני מוכשרת בהם אבל להגיד מילה טובה לעצמי בלי שיגיע אבל אח"כ אני לא מסוגלת. אני יחמיא לעצמי על משהו ולא אסכים עם המחמאה שניה לאחר מכן.
אני יודעת שזה לא טוב ואני רוצה לשאול איך משנים את זה? בנושא הזה אני חושבת שאני יכולה לעבוד עם עצמי.
אבל בנושאים אחרים אני לא יודעת..
למשל בכל הסיפור של האוכל. כיום אני כבר אוכלת שתי ארוחות ביום ולפעמים אפילו יותר, אני לא מקיאה, לא צמה יותר מ20 שעות. המצב שלי הרבה יותר טוב. הבעיה היא לא המעשים שלי אלא המחשבות. כשאני אוכלת אני חושבת על כמות הקלוריות שהכנסתי לגוף שלי עכשיו, כשאני מסתכלת במראה אני רואה רק שומן למרות שהBMY שלי נמוך והמשקל שלי הוא קילו יותר מתת משקל עבור הגובה שלי. ואני באמת רזה. אני מפחדת להישקל, רוצה לחזור למה שהייתי, וכל פעם אחרי שאני אוכלת אני עם נקיפות מצפון שנשברתי ולא שלטתי בעצמי.
ולמרות כל המחשבות והרצונות אני מבינה שזה לא טוב. אני לפעמים נלחמת עם עצמי לאכול ונלחמת לא להקיא ולפעמים קצת צמה והתוצאה של זה מאוד עצובה,
ועוד משהו קטן, המחשבות האובדניות עדיין קופצות לי מידי פעם. וגם בנושא הזה אני שואלת איזה עבודה אני יכולה לעשות עם עצמי..
אני רוצה להתחתן, אבל מבינה שאני צריכה לעש

לקריאת התשובה >
זוגיות בצל הקורונה

ילד שמנשק מידי הרבה

יש לנו ילד נפלא, בכור, בן 13. ילד חביב וטוב אבל הוא יותר מידי מנשק… מנשק את אמו, את אביו, את אחיותיו, את סבתו, את דודיו ואם לא היינו מונעים ממנו אז גם את בנות הדודות שלו. למרות שהוא אינטליגנט
הוא מאד תמים ונאיבי. ניסינו לדבר איתו. אפילו הפחדנו אותו (אמרנו לו שהיו בחורים שפתחו להם תיק במשטרה כי הם נישקו בחורים צעירים מהם) אבל זה לא שינה כלום הוא לא הבין מה הבעיה בזה כי מבחינתו זה כלי להביע את האהבה העצומה שיפעפעת בו. אני ובעלי לפעמים נותנים זה לזה נשיקה קלה על הלחי מול הילדים (למרות היותנו חרדים קלאסיים) ולפעמים שולחים לילדים נשיקות באוויר, אבל הילד לקח את זה מאה נצעדים קדימה, זה מוגזם וזה די מטריד. ברור לי שזה בגלל שיש לו הרבה אהבה לתת לעולם אבל הדרך חייבת תיקון. אחרת הוא יגיע לישיבה קטנה ויתחיל חלילה לעשות דברים לא לעניין מתוך תמימות ואהבת האדם שבו…. הוא גם עלול ליפול קורבן לבחורים מבוגרים (אבל מזה אני פחות חוששת כי הסברנו לו הרבה והוא נבון).
אני שמחה שיש בלבו אהבה כה רבה אבל חייבת עזרה איך לגרום לו להיות קצת יותר…. נורמלי בקטע הזה.
(בשאר הקטעים הוא מאד נורמלי ברוך השם אבל פה מתנהג כמו בן 5 ולא כמו בן 13).
נשמח לעצה ותושייה.

לקריאת התשובה >

רווקות ורצון בחיים

אני מרגישה מרוקנת ושאני תקועה בהתפתחות שלי בשנות חיים שלי ושאני לא מתקדמת, אני חושבת על תחילת לימודים חדשים ועל שינוי קיצוני בחיים שלי לא טוב לי עם עצמי אני רוצה להתקדם בחיים.
אני בתקופת שידוכים אך כל פעם מוצאת סיבה לסיים קשרים, מרגישה שאין לי רצון ושאין לי שיכות ומהות בחיים וזה מאוד כואב לי ובנוסף אני מרגישה שאין לי אמון וביטחון בעצמי להיות עצמאית ולהגשים את עצמי.
יודעת שיש בי הרבה כוחות אך אני לא עושה כלום הרבה מאוד בזבוז זמן וחוסר אחריות ופיזור מלווים את חיי..
אני בחורה רגישה, ורוצה קשר טוב ובריא וזוגיות ומשפחה ושאני יצליח להיות עצמאית בלי עזרה מהורי אך יש משהו שתקוע חזק חזק ואין לי רצון מהותי ופנימי שלי אלא משהו חברתי על סמך החברה שלי..
אשמח לדעת איך לגרום שיהיה לי רצון …שייכות..מהות…איך להיות אחראית עצמאית ומסודרת על הרצונות שלי ושלא יתחלפו כל הזמן.

לקריאת התשובה >

קשה לי אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות

אני כבר הרבה זמן מרגישה שאין מטרה לחיים שלי
שאני סתם חיה בעולם הזה
אני מרגישה שאני לבד פשוט , לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי אני מרגישה כל כך לבד .
אין לי כבר כוח לכלום ,אני פשוט רוצה למות .
אני רוצה ללכת לישון ופשוט לא לקום.
אבל להגיד את האמת אין לי תאומץ להתאבד כי זה דורש יותר מדי כוח ואין לי אותו פשוט.
ל״חברות״ שלי בכלל לא אכפת ממני הן בקושי מתייחסות אליי וכשאני עצובה או משהו הן לא עושות כלום וממשיכות בחייהן וזה מעצבן כי כשהן עצובות או בוכות או משהו אני כל כך מנסה לעזור ומייעצת ובאה ומדברת איתן .
אני פשוט מרגישה שאני צבועה אליהן כי אין לי מה לעשות אחרת בכלל לא יהיה לי עם מי להיות
להורים שלי אכפת ממני אבל הם לא שמים לב שאני חוזרת עצובה או כועסת הם לא עושים כלום ואין לי מה להגיד להם כי אין להם מה לעשות עם זה הם לא יכולים לעזור לי
וגם הלימודים מוסיפים עם כל הלחץ והדברים זה קשה אני באה לבית ספר וצריכה להתמודד גם עם החברות ולא להתייחס לזה שאף אחת לא באמת רוצה להיות איתי וגם עם הצעקות של המורים כשאני צריכה להקשיב וללמוד ..
אני פשוט כל הזמן מנסה לקום ולא להתייאש ואני פשוט כבר לא יכולה יותר אין לי כבר כוח לקום ופשוט שום דבר לא מצליח לא משנה מה אני עושה ו פשוט נמאס לי לחיות בעולם הזה ואני באמת מנסה להיות שמחה וצוחקת ועם כולם באמת !
אני מתפללת לאלוקים כבר כל כך הרבה זמן שאני יהיה שמחה ויהיה מסופקת ממה שיש לי כי הלב שלי כבר מפורק אני פשוט מרגישה בפנים ריקנות כאילו למה למה יצרת אותי?
אין לי כוח להרגיש ככה ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כי זה הרגשה בלב שלי .
יש לי כמה פרקים שהרב נתן לי והוא אמר לי לקרוא אותם פשוט , הוא לא אמר לכמה זמן או משהו הוא פשוט אמר שזה יעזור לי
וזה פשוט לא עוזר כמה שאני מתפללת ומנסה שהאמונה שלי לא תרד ושאני יהיה שמחה היא תמיד יורדת ואני בכלל לא שמחה כל הפעמים שאני צוחקת זה בכוח ואני באמת לא רוצה שהאמונה שלי באלוקים תרד כי זה נורא חשוב לי כבר משהייתי ילדה קטנה
אני גם שומעת שירים שקשורים לדברים כאלה כמו של ישי ריבו ונתן גושן״ נחכה לך״ או כמו ״שמש״ של חנן בן ארי כי אני באמת נקשרת לשיר ולמילים שלו . אני באמת עושה הכל ואני מבקשת כל כך הרבה זמן עזרה שהוא יעזור לעבור את הדבר הזה ושיהפוך אותי להיות שמחה .

לקריאת התשובה >

אין לי כוח כבר לכלום

פשוט אני מרגישה שהבטריה שלי גמורה ריקה
אני מסתכלת על העולם ולא מבינה מה, לכולם יש כוח לקום בבוקר?
למה רק לי הכל מרגיש עול אין לי כוח לקום , אין לי כוח לאכול,
אין לי כוח להיות בסמינר, אין לי כוח להיות עם חברות, אן לי כוח ללכת למצוא עבודה, אין לי כוח לחשוב על דברים כפים לחופש, פשוט בא לי רק דבר אחד,
והוא להיכנס למיטה ולישון איזה שנה לפחות

לקריאת התשובה >

אפשר לצאת ממעגל האלימות?

אני גדלתי בבית עם אלימות פיזית ומילולית הייתי בפנימיה שנים רבות
בעלי גם בא מבית קשה, ואחרי החתונה נחשפתי לעוצמת הקושי. אלימות, פגיעות, השפלות, עלבונות, יחס נוראי בין האחים,
הוא מנסה לצאת מזה, להיות שונה, אבל זה לא פשוט בכלל.
בעלי ואני משתדלים כמה שאנחנו יכולים להיות בזוגיות טובה רוצים להקים בית אחר, בית טוב, לתת לילדינו את מה שלא היה לנו. אבל אני דואגת מאד, האם נצליח? הרי ראינו משהו אחר לגמרי מי אמר שלא נשחזר את דפוס העניות והאלימות?

לקריאת התשובה >

רוצה להתחתן אבל חוששת מילדים

אני בחורה בת 23 בתקופת שידוכים, שנמצאת בקונפליקט. מצד אחד כבר מאד מאד רוצה וכמהה לפגוש את הבחור המיועד לי משמיים ב"ה ולהקים לה' בית נאמן איתו. ומצד שני, אני לא רוצה להיות "כלואה" ולהתמסד… אלא יש בי דחף ורצון להיות ציפור חופשייה. העניין שמציק לי זה שאני לא יכולה לראות את עצמי עכשיו בהריון ואמא לתינוקים.. אני יודעת שחתונה זה אומר מייד להיות אמא זה ברכה ב"ה אבל אני לא מסוגלת כעת.. מרגישה לא רוצה את זה עכשיו ואפילו טיפה נרתעת… (וב"ה אני גדלתי וטופלתי אצל אמא אוהבת וחמה מאד אז זאת לא הבעיה..) אני בטוחה שזה בגלל הצ'אטים הפרוצים באינטרנט שהייתי משוחחת כמה שנים לצערי.. .
האם עלי להמשיך לצאת ולהפגש עם בחורים למרות שאין רצוני כעת להיות אמא? (לעומת זאת – לזוגיות אני כן בשלה ומחכה ב"ה להקים את ביתי הפרטי.) או לחכות שהעניין יפתר?

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן