מאת:

התפרסם בתאריך:

28/11/2021

כבר נגמרו לי הכוחות משידוכים

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני בת 26, רווקה עדיין.
עד גיל 23 הפכתי את העולם כדי להתחתן.
נרשמתי אצל מעל 500 שדכנים ושדכניות, חרשתי את הארץ בפגישות, נפגשתי עם עשרות רבות של בחורים בצורה אינטנסיבית ביותר.
ההורים שלי לא ממש בעניין של בירורים אז כך שנאלצתי לברר לעצמי וזה לא היה נשמע טוב, מה גם שאז הייתי הרבה יותר צעירה, בחורה בת 20 שמבררת לעצמה
וכך יצא שהייתי מגיעה לפגישה ושוב תסכול שאני מגלה משהו שהיה יכול למנוע ממני פגישה ונסיעה ארוכה עד לפגישה .

עש לפני שנתיים רציתי מאדדד להתחתן, אבל אז הכול הפסיק. היו לי כמה עניינים רפואיים שהיקשו עלי.
וגם נחשפתי לכמה דברים שעשו לי רע על הלב, ראיתי כמה דברים אצל האחים והאחיות הנשואים שלי והתחלתי להבין שנישואים זה לא רק אושר ושמלת כלה כמו חשיבה ילדתותית של גיל 20אז שוב סליחה על ההקדמה הארוכה אבל כל הדברים שפרטתי (עד לפני שנה לא הבנתי ובדיעבד עכשיו אני מבינה) שזה מה שהוריד לי את החשק להנשא ובכלל לשמוע שידוכים , נחשפתי לזוגות שחיים לא טוב ביחד, לאלימות מילולית' לזלזול, דברים שממש הורידו לי את החשק להתחתן.

כרגע המצב זה שאמא שלי מתקשרת פעם ב לשדכנית והיא מציעה לי מישהו אז היא ישר מבררת (כמו שכתבתי היא לא יודעת איך לברר טוב) ואז היא שואלת אותי את רוצה? ואני מצד אחד לא רוצה להיפגש סתם כי נמאס לי מזה ואני לא חושבת שאם אני יפגש שוב ושוב בלי רקע מתאים יצא מזה משהו ומצד שני אני מפחדת להגיד לאמא שלי שזה לא נראה לי מבחינתה אני צריכה לקפוץ על כל בחור שמציעים לי בגילי המופלג..
אם אני לא רוצה אז היא ישר מתחילה להגיד מה יהיה איתך נראה לי את באמת לא רוצה להתחתן את רוצה להישאר רווקה כמו זאת וזאת מהרחוב וכשתתבגרי עוד קצת יציעו לך כבר בחורים עם מום וכו וכו בכוונה אני מפרטת את המשפטים שתבין/ני את הסגנון, כי כל משפט כזה מכניס אותי לדיכאון וייאוש, אני מרגישה שאני לא יוצלחית , ובהרגשה כאילו אני בת 30 ואני לא אחת שנפגעת בקלות
מצד אחד אני מבינה את הדאגה והצער שלה כאמא שהבת שלה עדיין בבית ולא נישאה ומצד שני כבר כמה פעמים דיברתי איתה שתשתדל לא להגיד לי את הדברים האלה כי זה מייאש אותי וזה גורם לנתק בינינו אבל זה לא עוזר היא שוכחת ושוב..
(
אחרי כל פעם כזו שמציעים משהו וזה לא נראה לי והיא מטיחה בי את הדברים האלה אין לי חשק לכלום אני שעות סתם גולשת באינטרנט בלי תוחלת, במקום לעשות משהו מועיל יותר כמו ללמוד , אין לי מצב רוח לכלום , אנשים מתקשרים אלי ואין לי כוח לענות להם
אני יודעת שזה לא מועיל לי אבל מרגישה כמו בבור שחור ששואב אותי לשם

וגם העניין שאין לי פתאום חשק לפגוש בחורים ובכלל להתחתן איך אפשר לגרום כן לרצות?
אני לא רוצה לפספס את השנים האלה ובניגוד למה שאמא שלי חושבת אני כן רוצה להתחתן רק הרבה דברים מפרידים בין הרצון הזה ובין המימוש שלו במציאות

ועוד נקודה שאני חייבת הסבר, עדיין לא ברור לי איך ומאיפה בחורים מרגישים שהם מלכי העולם, בחור יכול להשפיל בחורה שהוא מבקש תמונה או לפעמים אפילו עוד תמונה ולעומת זאת הוא לא שולח את התמונה שלו, בחור יכול לדרוש שהוא רוצה גם בחורה בהירה וגם יפה וגם בלונדינית וגם רזה וגם שתגור בירושלים וגם שתעבוד בהייטק (וסליחה על הפרוט) אבל למה לבחור הכול מותר?
לדרוש מגיע לי ואילו הבחורה צריכה לכרוע ברך ולהסכים להכל כי זה ביקוש והיצע ויש יותר בחורות מבחורים?
למה בחורים בני 30 ויותר דורשים בחורה עד גיל 24-25 ובחורות בגילאים האלו נאלצות לשמוע על בחורים בני 30 ויותר?
לפעמים אני חושבת לעצמי שמשהו בעולם השידוכים החרדי השתבש לגמרי!!
זה היה צריך להיות הפוך! שבחורים ישמחו שמישהי מסכימה להיפגש איתם ולעזור להם לקיים מצוה, כי בעיקרון מצוות הנישואין היא על האיש והאישה עוזרת לו
אולי זה נכתב מתוך מעט תמימות אבל חשוב לי לשמוע דעה של עוד מישהו על הדבר הזה
זה אולי עוד משהו שגורם לי לדחייה מבחורים, כי כמה שאפשר למצוא בחורה בררנית זה אחת לאלף אם לא יותר בד"כ בחורות רכות ומוכנות להסכים להכול כדי להתחתן
אבל עד כדי מצב כזה שבחור מרשה לעצמו לדרוש הכול ושדכנים עוד מעודדים את זה ומצדיקים את הבחור ואומרים לבחורה שאם היא לא מסכימה אז חבל ומנסים לשכנע אותה לא את הבחור שירד מהדרישות אלא את הבחורה להסכים לדרישות.
מעניין אותי לדעת מה עוד אדם מבחוץ חושב על זה.

שוב סליחה על איך שזה כתוב, נכתב בסערת רגשות ולכן אולי יצא ארוך ולא ככ ברור
תודה רבה למי שקרא עד לכאן

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה מאוד,

אציין שקראתי את כל השאלה שלך, מילה במילה. לא פספסתי אף פסיק או נקודה. היה לי חשוב להקשיב לך, לשמוע אותך. לשמוע אותך מספרת לי את הסיפור שלך. להכיר אותך דרכו, ולנסות להבין מי הבחורה שעומדת מולי.

מי את הבחורה שפורסת בפני את האתגרים שלה בכזו פתיחות וכנות שראויים להערכה? מי את הבחורה שלא נרתעת מלקרוא לאתגרים שלה בשמם המלא? מי את הבחורה שמבקשת להבין, להתקדם, להתפתח? מי את הבחורה שדורשת צדק לעצמה ולסביבה? מי את הבחורה שרוצה ונכונה לשמוע חוות דעת נוספת?

הנכונות שלך לפתוח בפני את סיפור חייך בצורה מפורטת ובהירה, אפשרו לי ללא ספק להבין אותך טוב יותר. להבין שאת רוצה שאקשיב לך, שאבין אותך. שאכיל יחד איתך את הפחד, את סימני השאלה ואת העוולות אליהם נחשפת. שיחד איתך ננסה לסלול את הדרך לסדר החדש. למציאות כזו שתקדם אותך עם ולמרות הקשיים שאיתם את מתמודדת.

אין לי ספק שהכתיבה שלך הייתה מלווה בסערת רגשות ברמה כזו או אחרת. לא קל לבטא בכתב את שאנחנו פעמים פוחדים לספר בשקט בשקט לעצמנו. הרי שקל בהרבה לבחור להתעלם, להדחיק לטייח. אבל לא את. את שהחלטת שעם כל הכאב שכרוך בידיעה, אין מנוס מלעבור דרכו. כי ידיעת הבעיה היא חצי הפתרון.

אז מה אנחנו יודעות עד כה?

את יודעת שלא ניתן לסמוך רק על הורייך שיבררו לגבי בחורים. את גם יודעת שהדבר גורם לך לקדם הצעות לא רלוונטיות, ושהמציאות הזו מתחילה לפגוע במוטיבציה שלך להתחתן. מאידך, את יודעת שאת רוצה קן משפחתי חמים ומתוק משלך.

את יודעת כיום שנישואים הם לא בהכרח ערובה לאושר. שזוגיות כרוכה באתגרים שדורשים עבודה משותפת ומעט סיזיפית. שסיפורים של אלימות פיזית ואלימות מילולית בין בני זוג, הם לא סיפורים הלקוחים מעולם מקביל ואין להם שום לגיטימציה! מאידך, את יודעת שאת רוצה לעצמך זוגיות בריאה, ראויה ומקדמת.

את יודעת שאת לא מוכנה להיכנע לכל סטנדרט או גחמה של בחור או שדכנית. את לא מוכנה להיות מניה הנסחרת במושגים של יופי וכסף. מאידך, את יודעת ששידוך טוב נמדד במונחים של מידות ראויות ויראת שמיים.

מצוידת בתובנות שכאלו שמלמדות על בשלות פנימית, אפשר להמשיך לעבר הפתרון.

כמה נחמד היה לו יכולתי לומר לך שעל הורייך לגלות אחריות כלפי השידוכים שלך, שעל כל בן זוג מוטלת האחריות לקדם את רווחת בת הזוג שלו, שעל כל שדכנית או בחור מוטלת האחריות לדברר בצורה מוסרית יותר את הדרישות שלהם. האם אכן כן? האם זו התשובה שהיית מאחלת לעצמך? האם הטלת האחריות על האחר תסייע לך להתקדם אל עבר המציאות האופטימית שאת מציירת בדמיונך?

בפרשת השבוע (וישב) יהודה, מנהיג השבטים, גולה מאחיו אחרי מכירת יוסף. הוא מרגיש אשמה על כך ששיקר את אביו בהציגו את כותונת יוסף מגואלת בדם. הוא מרגיש שברח מאחריות. מתי יהודה חוזר אל אחיו? אחרי שלקח אחריות על מעשה תמר, ולא התבייש לומר ״צדקה ממני״. רק אז הוא מרגיש כשיר לחזור למשבצת של המנהיג.

כדי לטפח בעצמנו את המנהיג האישי שלנו, אנחנו נדרשים לאחריות. נדרשים לקחת שליטה על חיינו, להיות אחראים לגורלנו. כל עוד תרגישי אחראית לשלומך, הטוב יהיה בהישג ידך. אם חלילה תרגישי שאחרים הם שאחראים לכך, הטוב יהיה בהישג ידם.

את בת 24, בוגרת, פיקחת ומצוידת בניסיון חיים שמאפשר לך להבין ולהכיל מורכבות. ייתכן, שזהו בדיוק הזמן למקם את עצמך במרכז הבמה. לקדם בברכה את היכולת והחירות שלך להחליט איך את רוצה שחייך יראו ומה מוטל עלייך לעשות לשם כך.

הורים שלא מבררים מספיק טוב?

קחי את המושכות לידייך. תשבי ותבררי עם עצמך איזה מידע היית רוצה לדעת על הבחור המוצע. לאחר מכן תוכלי להחליט אם לערוך את הבירור בעצמך (בפעם הראשונה זה ירגיש מוזר, ובפעם העשירית אולי כבר יהיה מובן מאליו), או שאת מאצילה את הסמכות ומבקשת ממשהו אחר בסביבתך הקרובה לברר כמו שאת רוצה.

את חוששת מזוגיות לא מקדמת ואף גרוע מכך?

קחי אחריות על החששות האלו. הם שלך. תביני אותם ותנהלי אותם. אל תאפשרי להם לנהל אותך. תקבלי בהבנה את השבר של החלום המתוק והילדותי שחתונה זה רק שמלה לבנה, פמוטים מבריקים וזר של סחלבים לבנים. תחליטי שאת לוקחת את האחריות להבטיח לעצמך זוגיות כמו שאת רוצה. פעלי מצד אחד למנוע מפגש עם בן זוג לא מקדם, ומצד שני פעלי לקדם זוגיות כפי שאת חולמת.

אני מבינה לחלוטין את החששות שלך. ראית דברים שאת לא רוצה לראות, ושמעת דברים שאת לא רוצה לפגוש אצלך בבית. אל תקלי בזה ראש. יחד עם זאת תתני גם מקום לזוגיות שהיא בריאה ונכונה. את יכולה ללמוד הרבה על הבחור כבר בשלב הפגישות. תבדקי איך הוא פונה אלייך, איך הוא מגיב בכביש כשעוקפים אותו, באיזה אופן הוא פונה למלצר, כיצד הוא מתבטא כלפי הוריו ומחנכיו. אלו יאפשרו לך להרכיב לעצמך תמונה בהירה יותר לגבי הבן זוג שהוא עשוי להיות.

את מתנגדת לשיטת המסחרה בשוק השידוכים?

מותר לך! את לפני הכל צודקת. את רואיה להערכה וליחס בהתאם, על עצם היותך. אם את מוצאת שלא מתאים לך האופן שבו בחורים או שדכנים מתייחסים אלייך, אל תתני לזה לקרות. קחי אחריות וקבעי את הסטנדרטים בעצמך. ככל שתהיי שלמה עם ההחלטה שאת לא מוכנה שיתמחרו אותך בצורה כזו או אחרת, המסר יעבור גם לצד השני.

יש לך הרבה מתנות שניחנת בהן. תהי גאה ובטוחה במי שאת. החליטי להחזיר את השליטה לידייך ודבררי לשדכניות או לבחורים את האופן שבו את רוצה שיתייחסו אלייך.

פוגע בך שמבקשים תמונה? אל תתני. את רוצה לבקש גם תמונה? תבקשי. את צד שווה בעסקה. את גדולה, אחראית ונבונה להציב את התנאים שמתאימים לך.

לסיום, תזכרי שכל דבר טוב מתחיל אצלך. ככל שתיקחי אחריות על חייך, כך יגדלו הסיכויים שלך להשיג טוב לעצמך.

יחד עם זאת אל תשכחי שיש לך אבא בשמיים שהולך איתך יד ביד, ורוצה רק בטובתך. הוא לא טומן לך פחים, אלא שותל לך פרחים בצידי דרכים. תקטפי את הפרחים האלו, ואני מאחלת לך שאיתם תרכיבי את זר החתונה הכי יפה שיש.

בהצלחה,

דבורה.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. מזדהה לגמרי עם השאלה!!
    לצערנו יש בחורים שמרגישים את עצמם
    אבל למען האמת את לא רוצה אותם
    כי הם כאלה גם אחרי החתונה!!
    ותודה על התשובה המחכימה נהנתי מאוד!!!
    אני עצמי בת 35 בשדוכים ומאוד מדוכדכת מהצורה בה הם מתנהלים בחברה שלנו.
    אבל איך אומרים? עם תפילה אפשר להשיג הכל ואני מאמינה בזה לגמרי!!
    בורא עולם יכול לשנות דברים ברגע אחד. ועוד יותר בנושא של שדוך
    זה משהו שמימי ביותר ולא תלוי בנו בכלל!!
    אני מרגישה שחלק מהתפקיד של להיות רווקה זה לעבוד על דימוי עצמי
    לא לתת למצב שלנו וליחס שאנחנו מקבלות מהסביבה וכו' לקבוע על הביטחון עצמי, וזו לחלוטין עבודה, כי יש הרבה סיבות למצב רוח ירוד
    בכל אופן. זה נכון לגמרי, מה שאת יכולה לעשות כדי שדברים יקרו כפי שאת רוצה תעשי אותם. אני גם חושבת שלבקש תמונה זה לא יפה בכלל , אז אני לא נותנת להוציא מקרים יוצאי דופן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן