שלום לך בחורה בת 22 וחצי?

עוד שקראתי את השורה הראשונה שלך מבלי לעבור הלאה, חייכתי לעצמי, חייכתי כי זה אולי הלחץ הכי מובן והגיוני ומצוי שיש. לחץ נמצא איפה שיש חשיבה והתבוננות והבנה של מחירים והשלכות ולחץ קיים אצל כל אדם בוגר שעומד בפני החלטות גורליות בחייו. לכן יש אמירה כזו שבשביל להתחתן צריך לעצום עין אחת, כי בשביל לבצע החלטה גורלית לפעמים נדרשת מידה של ”ריחוף” , התעלמות מגל המחשבות המסובכות, נדרש מין דחיפת אומץ כזאת פשוט לעשות את הצעד, יהיה מה שיהיה… אם כן בואי ננסה לבחון ממה מורכב הפחד, החשש והלחץ. לא בטוח שאצליח לזהות ולהבין את כל המכלול השלם שבליבך, אבל מבטיחה לנסות.

ראשית – יש כאן חשש מהלא נודע, כפי שאמרנו, הליכה אל משהו בלתי מוכר, נתפס אצלנו כאיבוד שליטה, ואנחנו, בני האדם, לא חובבים זאת כידוע…

שנית – פחד ממחויבות., אינני רוצה להישמע כמו הדודות הזקנות המצקצקות בלשונן על ”הדור הזה”, אבל החשש ממחויבות אכן מאפיין משמעותי בדורנו. פחד משיעמום, משגרה, מאחריות, יש איזו תחושה באוויר של דחיפות ”להספיק הכל” או ”כמה שיותר ”. כל דבר שדורש השקעה, ויתור, תהליך ארוך – טווח . גם אם בחברה החרדית אנו מנסים להדוף את הקולות הבעייתים האלו בסוף זה חודר גם אלינו ומעצב את השקפת עולמנו. הרי נישואים זה תמיד ויתור, תמיד השלמה עם תכונות או מאפיינים שלא יהיו, גם מי שמתחתנת מהאהבה וההתאמה הכי גדולים, בסוף ביומיום לאורך זמן, עליה להסתגל למציאות לא מושלמת, מציאות שבה שני שצדדים נדרשים לעבוד , לפעמים לא מעט כדי לגשר וליצור הרמוניה ושלום. אך היום מילים כמו ”עבודה” ”מאמץ ”הקרבה”, נשמעות ממש כמו מילים אסורות להגייה. אבל זו האמת. לא משנה כמה מערכת יחסים מלאת אורות, זיקוקים, חיבור ואהבת אמת, בסוף בשביל לקחת את האורות האלה ולהכניס אותם אל תוך כלי שלא יתפוצצו , נדרשת עבודה ומאמץ. הבעיה בעולם המערבי, שאנו חלק ממנו בעל כרחנו, שהוא מעוניין להישאר רק בשלב האורות והזיקוקים, וברגע שמתחילה שגרה אמיתית, נוצר שעמום, יובש ופעמים רבות גם פרידה בעקבות כך. אז מה? הזיקוקים הם שקר? אשליה? אולי. אבל אין ספק שהם ”תנופה” מעולה לתחילת קשר שגם ככה מאופיין בהרבה פחדים וחששות, הוא מעין יין מתוק ששותים ממנו כדי לא לשים לב לאתגרים, ואז שכבר נוצר קשר ראשוני איתן, השפעתו פגה ואפשר להתחיל את המסע האמיתי. האמת היא שלא חייבים את האורות, או התחושות המאד חזקות ומציפות. ולא רק, פעמים שהם מגיעים דווקא אחר כך, אחרי היכרות מעמיקה והתמודדות משותפת. אין בדבר כללים.

מה שאני תכל’ס באה לומר, שככל שמישהי מבינה יותר לעומק את המשמעות של מערכת זוגית מחייבת , כך כאבי הלב והאכזבה שלה יקטנו. חברותייך הצעירות שחלקן חשבו שהעיקר זה שמלה וצומי, עלולות תקופה אחר החתונה להתרסק אל גלי המציאות המאתגרת ללא שום הכנה. האמיני לי שזה לא פשוט בלשון המעטה!!

לגבי החופש- את צודקת, ומעולה שאת יודעת לזהות ולהבחין בכך. בבניית בית ומשפחה יש אובדן מסוים של חופש וחירות, הן כרעיה והן, אחר כך בהמשך, כאמא. החיים הופכים מסודרים ויציבים, ואיתם באים מסגרת של תפקידים ומחויבויות שיכולים להיתפס כמאיימים על החופש שלך כאדם פרטי.

הדרך להתמודד עם זה, היא קודם כל תיאום ציפיות ביני לבין עצמי! את נשמעת לי בחורה בוגרת ומודעת. שבי עם עצמך ברגע של שקט ופניות רגשית, מומלץ עם דף ועט. רשמי לעצמך מדוע את חשה צורך להתחתן (או שמא לא..?) האם הדבר נוסע מרצון פנימי/לחץ חברתי/משפחתי/בדידות וכו’, ההבנה מה מנהל אותנו ומדוע אנחנו רוצים דברים מאפשרת לנו לראות דברים בצורה ברורה ובהירה יותר. נסי לשאול את עצמך את השאלה הזו בכנות, בלי לפחד או להתחמק, גם אם התשובה לא תמצא חן בעינייך, חשוב מאד שתדעי איפה את עומדת, ידיעה היא התרופה לפחד הרבה פעמים.

הכי אידיאלי לרצות להתחתן מתוך רצון וצורך בקשר קרוב ואוהב, קשר שבו שנינו צומחים, מתפתחים ומביאים את כל היופי של נשמתנו ואישיותנו לידי ביטוי. כאשר הרצון מגיע משם אזי גם הבחירה נעשית ממקום נכון ומודע יותר. בחורה שרוצה להתחתן כי כך ”כולם עושים”, או כי ”ההורים לוחצים”, יכולה לקבל החלטות שגויות מחיפזון ולחץ.

השאלה הנוספת שלך , והחכמה מאד הייתה –”כיצד אדע שזהו האחד”? הרי אנו נפגשים ב”תנאי מעבדה” סטירליים, כמה שעות בכל פעם, אני לא רואה אותו במצבי לחץ, כעס וכו’, שנינו לבושים, רגועים , מטופטפים ..מה אני כבר יכולה ללמוד מזה?

אז התשובה היא מה את מצפה לראות… כי אם את מצפה לראות איך זה לחיות אותו חיים שלמים ומלאים, אז באמת שאין סיכוי, ואני רוצה לומר לך מחקר שנערך באמריקה מראה כי למעלה מ90% !! מהזוגות שחיו יחד לפני החתונה, מדווחים כי הם הופתעו מאד מבן הזוג ביום שאחריה. וזה מעניין, כי מדובר על זוג שלא רק שלא נפגשו כמה פגישות, אלא ממש ניהלו חיים משותפים מספר שנים! איך יכול להיות שלא הכירו זה את זה לפני ולפנים? אני לא לגמרי יודעת, אבל כנראה שחיים אמיתיים של מחויבות, משפחה וכד’, אי אפשר לצפות /להבחין מראש. בחיי נישואים אנחנו מתאחדים ונעשים כאחד ממש! אנחנו עוברים לפתע הכל יחד כיחידה אחת, והחיים כידוע מזמנים אתגרים רבים ומגוונים.. אז מה כן אפשר לראות ? אפשר לראות פוטנציאל! וזה עלי ידי שני דברים מרכזיים:

1. בירורים! הבירור אצל קרובים וחברים חשוב מאד, ניתן ללמוד מכך מה הכי בולט בבן אדם, מה חוזר על עצמו, ממה נמנעים לדבר, מה דבר ראשון כולם מדגישים… אני מאמינה מאד בבירור איכותי ומגוון… אל תסתפקי רק באנשים שהבחור נותן, בררי אצל מגוון רב של אנשים המכירים אותו מתקופות שונות , ממצבים וזוויות שונות. רק להדגיש שכדאי ורצוי להימנע מבירור יתר, בסוך באמת הכל בגדר השתדלות , ואי אפשר להתיימר לדעת עד הסוף הכל.

2. בפגישות עצמם כדאי להתמקד בעיקר בתחושת הכימיה והזרימה. חשוב שהשיחה תהיה זורמת , נעימה, שלשני הצדדים יש בה מקום וחלק, חשוב לראות בשעת ויכוח או דיון האם הצד השני נותן מקום ומקשיב או רק משמיע את דעתו. חשוב שיהיה מעניין! שתרגישי לפחות רוב הזמן שהשיחה פורה ומעניינת אותך, ואין פערים משמעותיים של עומק או תחומי עניין. הרי גם בחברות, אפשר לראות כבר בשיחות הראשונות האם הבחורה מולי מעניינת אותי, רוצה להמשיך לשוחח איתה וכו’, זהו פרמטר שניתן לבחור גם במספר מועט של פגישות. חשוב שהמראה של הבחור יהיה נעים לך לעין, שתרגישי חיבור מסוים , אם את חשה תחושות של אי נוחות / דחייה/ סלידה, לא כדאי להמשיך… סמכי על האינטואיציות הפנימיות שלך, הקשיבי לעצמך. אם בחור מעורר בך סימני שאלה מהותיים או נורות אזהרה, אם הוא שתלטן מדי, קולני מדי, אם הנוכחות שלו תופסת את כל החלל בלי להשאיר לך מקום, אם הוא לא רגיש לסביבה, לא מזהה שאת מאותת שאת עייפה/רוצה לסיים, אם הוא ציני/ מזלזל בדעותייך, בטוח מדי בעצמו בלי להטות אוזן, אל תמשיכי! חש דברים שלא משתנים, לא משנה מה הוא יאמר לך. השתדלי להישאר מפוקסת ולהפעיל שיקול דעת, גם כאשר מדובר בפגישות מתקדמות. בשלב כלשהוא, שאת מרגישה נינוחה לידו, מרגישה שהשיחה רוב הזמן קולחת, נעימה לך, מכבדת אותך, אפשר ”לכבות” את הפחדים והחששות ולהתקדם לעבר החלטה. ההחלטה צריכה להיות מאוזנת : מצד אחד – בשלבים הראשוניים לא להתפשר על דברים מהותיים מאד, לעשות בירורים איכותיים וכו’, מצד שני – בשלב שלקראת ההחלטה, לנטרל את הביקורת הפנימית, את השאיפה לשלמות ולבחור שיהיה ”וי” ל כל הרשימה שלי. לקראת ההחלטה ולאחריה -רשימות וציפיות הן הרסניות ! הן לא מאפשרות לנו לשחרר ולהתמסר ומעיקים על הקשר ההולך ונרקם.

3. יש המון מה לכתוב על אופן בחירת בן זוג וכו’, אבל קצרה היריעה, אם תרגישי שיש לך נקודות מסוימות שברצונך לדייק ולהבין יותר, כתבי לי שוב בשמחה רבה. ניסיתי, כנראה ללא הצלחה? לכסות את רוב הסוגייה הרחבה הזו.

4. לסיום – אל תייסרי את עצמך ”למה היא כן ואני לא”, לכל אחת יש את הזמן המדויק והנכון לה, אני יודעת שזה לפעמים כבר קלישאה מרגישה ולעוסה אבל היא נכונה. לנישואים בגיל מעט יותר בוגר ובשל יש יתרונות עצומים בהמשך!! חבקי את זמן ההמתנה הזה המאפשר לך להיות מדויקת יותר עם עצמך, בוגרת ומחוברת פנימה.

אני מאחלת לך באמת המון המון הצלחה וליווי משמיים בכל צעד ושעל.

גמר חתימה טובה!

נועה