The Butterfly Button
אני בדיכאון מזה שהמשפחה שלי לא מתאימה למה שאני מחפש בשידוכים

שאלה מקטגוריה:

אמא שלי לא מבינה אותי

הרקע שלי פחות או יותר:
אני מחו״ל נולדתי במקום אחד, עברנו למקום אחר , גדלתי כאן, הלכתי לארץ ללמוד בישיבה גדולה, ולא מזמן חזרתי כדי להתחיל שידוכים.
אני בן 22.
בחברה שלי אני מרכזי, חברה קצת תלותית אבל אין ברירה, זה מה יש. לפחות נהנה.
המשפחה שלי משפחה גדולה מאד יחסי למקום בו אני גר, משהו שאני לא כ״כ אוהב, גם מצד שזה קצת מוזר, וגם כי לא נוח לי. כאילו אין לי מקום פרטי בבית (בגיל שלי… אין לי כח לילדים, ולאחים ואחיות, וכמובן ל…. הורים).
משפחה שלי חרדים מאז ומתמיד. מה שבקהילה כאן לא כ״כ, הקהילה כאן יותר מסורתיים (וגם על זה רציתי לדבר).
האישיות שלי.. שמח, מאד רגוע (אולי מדי), עקשן, עצלן, נוח, ועוד….

העניין הוא כזה:
מאחר שההורים שלי מגיעים ממקום אחר, ההשקפה היא קצת שונה.
בעבר זה לא כ״כ היה נפק״מ כי פשוט חייתי את החיים שלי, ולמרות שהם הפריעו לי (ועדיין מפריעים), לא התייחסתי, וזה כמובן עיצבן אותם, אבל גם זה לא היה איכפת לי….
אבל היום שהתחלתי שידוכים, אני מחפש משהו אחד, והם מחפשים משהו אחר. אני מתכוון בדרגה רוחנית…

יכול להיות שאליבא דאמת הם צודקים, אבל אני בחור צעיר, שחוץ מלעלות ברוחניות בא לי גם להנות בחיים.. ואני מתחתן בתור בחור צעיר.. אני לא בן 30 עכשיו..

ופה מתחילה כל הבעיה
אני מרגיש שאין לי עתיד, כי הם לא יבינו ולא יוותרו (יש לציין שכבר דיברנו ע״ז מלא פעמים, בנחת, בניסיון להבין אחד את השני.).
זה א.
ב. מאחר שהמשפחה שלי היא כזאת גם אם יוותרו, איזו בחורה שהיא כמוני תרצה להכנס למשפחה כזו? ובצדק. שהרי אם היה לי את האופציה גם אני לא הייתי נכנס למשפחה שלי… או כזו…
וגם אם נניח שתרצה, למעשה לא יקבלו אותה כ״כ יפה אצלי. (אבל זה לא כ״כ איכפת לי).

ולחפש משהו יותר ״חרדי״ לא בא בחשבון מצידי.

עכשיו… זה לא שהרגע התחלתי שידוכים וזה תיאוריות שלי למיניהם… לא ולא. כבר נפגשתי והפגישה הייתה מעולה אבל הבחורה פחדה מהמשפחה וחזרה בה. (וזה לא היה תירוץ, היה לי מקורות טובים ואמינים).

כן חשוב לציין שאני מחפש משהו די ספציפי. וקשה לי לרדת מזה. ולהיות כנה… קצת סובל מלחץ חברתי.. אבל עדיין עומד בשלי. (כמו שציינתי, עקשן.)

ובאמת יכול להיות שבהמשך אני אתפשר להרבה דברים… ובסוף אני אמצא מישהי שאם מגיעה עכשיו לא רוצה אותה. אבל אני אקח אותה בלית ברירה.
אבל זה מה שהכי מדאיג אותי. שיהיו לי חיים שאני לא רוצה. אני ארצה אבל עוד פעם… בלית ברירה.. ואני אהיה מרוצה.. אבל… יפה.. בלית ברירה.

חוץ מזה, אני לא יודע מה יהיה ממני. מצד אחד לא רוצה לשבת ללמוד כל היום בכולל, אבל לא כי יש לי משהו נגד, בכלל לא, אדרבה הלוואי והייתי יכול/רוצה, דווקא יש לי מעמד טוב בלימוד, נחשב ״הלמדן״ של החבורה. אלא שפשוט אני אישיות שאוהבת להתבטל הרבה.. ולא רואהאת עצמי לומד בכולל ברצינות, ובשביל להיות שם ולא להיות רציני, אני חושב שלא שווה… חוץ מזה לא כ״כ ברור לי מה התכלס… אבל זה לא באמת משנה.

אז מה אני אעשה… אני אלך לעבוד. מצויין. אבל כאן נכנסת המשפחה שלי.. אני אהיה המוזר שהלך לעבוד, וה״פושטק״, ואני מאמין שהינך כבר יודע… כמובן… שלא איכפת לי. אבל סוג של מרגיש שלא יהיה לי נוח. עכ״פ לא יהיה חלק…

אז למסקנה מה נשאר לי?
שאין לי עתיד חלק במקרה הטוב…. הלוואי שאמצא את הזיווג שלי בקרוב… אבל מי יודע…

בקיצור יש לי רגשות לכל הרוחות, יש ימים שאני בדיכאון ובא לי להתאבד (אפילו כתבתי את המכתב שאני אשאיר.. חחחח..), ויש ימים של יאוש, שאני חושב יאללה מה יהיה, החיים הם כאלו ונהנה איך שהם… בינתיים אני לא עושה כלום, כשטוב לי הרוח מוליך אותי, וכשלא טוב….

למעשה אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי.
תודה.

נ.ב. איך שראיתי באתר כל התשובות מתחילות אותו דבר… ״אני מבין שאתה במצב כזה וכזה״… ״וזה מאד עצוב״… וכו׳ וכו׳ וכו׳…
אשמח אם נדלג על החלק הזה, ונלך ישר לנקודה.
לא צריך עידוד, והבנה… צריך עצות. (אני לא יודע באיזה טון כבודו קורא את זה, אבל לא בכוונתי לכעס ח״ו. כאילו אחרי שכתבתי ראיתי שאפשר לקרוא את זה וזה ישמע לא יפה, וא״כ… סליחה.. מתנצל.)

תשובה:

שואל יקר!

ככל שצוללים אל תוככי המכתב שלך ניתן לראות כמה הייאוש נוכח בו, בהתחלה זה מרגיש ככה במים רדודים אבל לאט לאט אתה כבר משחרר ונכנס לעמוקים… אמנם אתה עדיין מחפש פה ושם דברים שעוד לא ניסית (בין השאר, מנסה דרך אקשיבה), אבל ציינת שכבר כתבת את המכתב שתשאיר אחרי ההתאבדות שלך… זה מתואר על ידך באירוניה (חחחח), כאילו אתה רק עומד כצופה מן הצד…

הסיווג שלך לעולם הוא בצבעי שחור לבן, בקיצוניות, אתה מצפה שיהיה לך עתיד חלק לגמרי, אתה רוצה חיים של לכתחילה, לא בדיעבד, לא סוג ג’… אם לא, אינך מוצא טעם בחיים… זהו מבט בסגנון של “הכל או לא כלום”, מעין חשיבה דיכוטומית שרק מעצימה את הדיכאון.

זה נוגע בעיקר בהקשר של השידוך, אתה מספר לעצמך ולי, אין לי סיכוי לקבל שידוך כלבבי, זה איקס וזה איקס… מי תרצה אותי, מי תרצה משפחה כזו… אין לי תמונת עתיד, ואני לא איש פשרות (עקשן), אמנם יש אנשים שמתפשרים אבל אני רוצה את “החיים הטובים”.

בנוסף, אין הרבה תיאורים של ‘כאב’ בשאלה שלך… אתה לוקח מרחק מן העולם, מנסה להצטמצם ופחות להרגיש, זה אכן אחד הדברים שאדם עושה בדיכאון, מנסה להקהות את הרגש…

כך לדוגמא, אם אני ישן הרבה יותר, אז אני לא מרגיש את מה שמצער או מתסכל אותי… אם אני פוגש פחות אנשים, אז יש לי פחות ריגושים… אם אני מתעניין פחות, אז אני אומר לעצמי שוב ושוב שפשוט לא אכפת לי או לא משנה לי…

כל פעם שאדם אומר “לא אכפת לי”… ועוד פעם “לא אכפת לי”… הוא למעשה מסמן עוד איקס ועוד איקס על כל מיני אופציות או חיבורים שיכולים היו אולי להיות לעזר ולהביא איזשהו כיוון אפשרי לפתרון, כך הוא הולך עוד צעד ומדרדר .

זו מעין ראיית מנהרה מצומצמת כאשר הקצה שלה שחור, וכל העולם היפה שבחוץ נראה חסר ממשות ורלוונטיות… כמובן, שבדרך למעמקי המנהרה הזו, אתה פוסל כל מיני תחנות שאפשר היה אולי להתעכב בהם ולראות מה יש בהם, אבל אתה שם עליהם איקס.

לשם המחשה, עניין השיח שלך עם ההורים, אתה אומר: עשיתי ניסיונות כמה וכמה פעמים ומכל הכיוונים, מיציתי, זה לא קידם בשום דבר, אין משם שום תוחלת, אתה שם על זה איקס, שלא אעז ח”ו לחשוב שניתן להזמין אותך כרגע לאיזה מפגש עם ההורים… ובוא נראה איך אנחנו מגשרים פה או מאירים את הנושא מזווית אחרת, וכן הלאה… לטענתך, ניסית את כל הדברים, והכל איקס אחד גדול!

באופן כללי, ניתן לראות משאלתך בעיקר מה לא… למשל, לא להיות חרדי כמו המשפחה שלך, אתה לא מרחיב על מה כן…

כאשר אדם מתאבד הוא בעצם מגיע לאיזשהו קצה שהוא אומר: נגמרו לי כל האופציות, ואני הולך אל הפתרון שעוד נשאר לי, אמנם הוא פתרון קצה, אבל זה מה שנשאר…

למרות שאתה נותן לעצמך מעין הנחיה כזו ששום דבר לא יהיה אכפת לך, בפרט סביב הדברים שאתה במתח עם עצמך עד כמה להתרגש מהם, כדוגמת לחץ חברתי / ההורים והמשפחה וכן הלאה… אני בספק עד כמה אתה מצליח, מן הסתם אם כל זה באמת לא היה אכפת לך כנראה שהשאלה שלך לא הייתה באה לעולם, לכל הפחות לא באופן הזה.

יתכן שכחלק מצמצום המרחב החוויתי החיובי שלך, ניתן להסביר את הדרישה שלך בסיום השאלה, שלא אתנהג איתך כמקובל ב’אקשיבה’…

אתה בעצם מבקש, אל תלטף / תנחם / תרגיע אותי, אין לי כח לכל הדיבורים הרגשיים הללו… אני לא מחפש כרגע להבין את עצמי טוב יותר, אני מחפש משהו רציני שירים אותי, תהיה עניני, אם יש לך איזה חבל הצלה לזרוק אלי לתוך הבור, ואני אכן בתוך הבור… אז אני אשמח לדעת, אבל זה צריך להיות חבל גם גדול וגם חזק ורציני, לא סתם דיבורים… ואם אין לך, אז בבקשה…

*

למרות שבנקודה שאתה נמצא בה כרגע אתה רואה לנכון לצמצם מאד את האפשרויות מה לכתוב לך ואיך לכתוב…

בסופו של דבר, יש לך נושא חם – ‘זוגיות’. אתה שם את הפוקוס על עניין השידוך… דרכו אתה רואה את התקווה והייאוש, וכרגע אתה רואה את הייאוש בלבד…

אתה אומר, כל העתיד שלי זה השידוך, אני רוצה וצריך שידוך מאד מאד מסוים, זו חייבת להיות בחורה מהסוג שלי ולא מהסוג של ההורים שלי… גם אם אני אמצא והיא תסכים להתחתן איתי, היא תוך זמן קצר תהיה אומללה כי המשפחה שלי לא יקבלו אותה, ואם היא תהיה אומללה – אז גם אני אהיה אומלל…

העצה שאני מבקש להציע לך, היא ללכת לשיחות ליווי מקצועיות, אבל חשוב שתבין קודם את מטרתם של השיחות הללו עבורך, ומה אתה יכול להשיג בהם.

אתה הרי לא תהיה מוכן ללכת לדיבורים בעלמא… בעצם אתה עלול להגיד, יעבדו עלי בעיניים כל הפסיכולוגים האלה… אני אדבר, והם יסובבו לי את הברגים לאט לאט במוח, בסוף אני אצא אדם אחר… ואתה הרי רוצה להיות מה שאתה, אתה יכול לומר: מה חטאתי ומה פשעתי במה שאני… אני לא רוצה לשנות את האישיות שלי או להחליף את נקודת המבט שלי…

לכן חשוב שתבין כי לשיחות אלו צריך להיות יעד ברור, והוא ללוות אותך בתוך תהליך פגישות השידוכים שלך, להצביע על זוויות ראיה חדשות לגבי השאלה ‘איך בונים זוגיות’… איך מתגברים על המכשולים כדוגמת הפחד של הבחורה מהמשפחה שלך, כלשונך.

כי לפי איך שאתה מבין כרגע את הדרך לזוגיות מאושרת, אתה אומר: אחת דיני להיכשל וליפול! וזו למען האמת, אקסיומה שפשוט איננה נכונה!

בשידוך שמורכב משלוש פגישות… הזוגיות נבנית לרוב בעיקר על בסיס התאמה בין המשפחות, ההורים יושבים עם ההורים, אמנם יוצאים ידי חובת מה שהגמ’ אומרת ‘לא ישא אדם אשה עד שיראנה’… אבל בעצם אתה לא ממש מכיר אותה והיא אותך, ואז כאשר מתוך הבירורים עולה שאצלך יש אי אילו בעיות במשפחה ואצלה אין בעיות… מכאן הדרך קצרה לשאלה המייאשת: “מי תרצה אותי”? כי כשיוודע לה או שכבר נודע לה, הכל מתרסק ואתה יחד איתה…

אבל דווקא בגלל שאתה לא רוצה בדיוק את ההתנהלות החרדית הקלאסית, בפרט בהקשר של שידוכים, עליך לשקול לתת מקום לסגנון התנהלות קצת אחר… אבל אתה נדרש להדרכה וליווי מקצועית איך לעבוד על פיו.

בטיפול תוכל לצייר לעצמך תמונת עולם מציאותית הרבה יותר, לגבי איך זוגיות נבנית… תלמד שזוגיות נבנית דווקא דרך ההתמודדות המשותפת, חוויות משותפות הם שבונות קשר!

מסתובבים המוני אנשים שיש להם סיפור חיים משלהם, סיפור לא פחות דרמטי משלך, הם אנשים נהדרים – כמוך, הם מחפשים שידוך טוב – כמוך, אבל יש להם קשיים… לא פיקס תואמים אחד לאחד לקשיים שלך, אבל עדיין… הם מתמודדים איתם… והם שוקלים המון הקשיים הללו, וכשמסתכלים… הם לא מבינים מאיפה יכולה לבוא הישועה… כי כל אחד יש לו סיפור אחר, לך יש אבא כזה, לההיא יש אמא כזאת, מה אנחנו יודעים..

לא מדובר כאן על אפשרות של אחד למאה או איזה משהו נדיר, לפחות 50 או 70 אחוז מהאנשים יש להם סיפורים, בשקט בשקט, אבל יש להם סיפורים – ועוד איך…

כמעט ניתן לומר שזה סיפור בפני עצמו, אם אתה אדם שאין לו שום סיפור… כמה אנשים באמת אין להם סיפורים, אני לא מכיר אנשים ללא סיפורים… –

העולם בנוי על רצף, יש אנשים שגדלו בעולם יותר חלק… לא לכולם יש סיפור על אותו משקל, אבל יש רבים רבים שיש להם מצוקה ששוקלת כמו המצוקה שלך, אמנם יש לה הרכב חומרים אחרים, אולי משקל סגולי אחר, אבל כשאתה שם את הכל בסופו של דבר על המשקל, זה דומה למה שהצג במשקל שלך מראה.

מחכות המון בנות שיקבלו אותן עם הקשיים שלהן, והן כמוך מבחינת המשקל של הכאב והצער והדאגה והקושי, ואתה גם מחכה שיקבלו אותך עם הקשיים שלך, אבל אתה אומר מי תרצה…ועוד איך יש מישהי שרוצה… יש המון שרוצות… כי גם הן זקוקות… ההזדקקות ההדדית הזו, בונה קשר יציב מאד מאד, יותר מאילו לא היו את הקשיים הללו.

בסופו של דבר אתה תזכה בס”ד לברור לך מבניהם את האחת שלך, המיוחדת והמתאימה עבורך.

מפגש אמיתי עם בת זוג אמור לכלול חווית שיחה משותפת ואותנטית ככל האפשר, חוויה שנסחפים לתוכה עד כדי שיוצא הבן אדם שבך… ולא רק החלון ראווה… לא רק לעמוד אחד מול השניה ולעשות פוזות ולנסות להרשים.

ניתן לומר על דרך המטפאורה, כי זוגיות נבנית רק כשאתה עובר מחלון הראווה אל תוך החנות פנימה…

למרות שכולם באים במיטב המחלצות בדייט הראשון ומנסים להרשים, אבל לאט לאט כשזה הולך בכיוון נכון ובריא, אז מקלפים את הקליפות ופותחים את הלב ומספרים על דברים שלא רואים בחלון ראווה, דברים שנמצאים עמוק בתוך החנות, אולי רק מתחת למדפים מאחורה…

זהו תהליך שנעשה באופן הדדי, אתה מספר, היא מספרת… אתה לא תספר את הדבר הבא אם היא לא תשיב לך על זה שאתה סיפרת, ומה היא תשיב לך-את הסיפור חיים שלה…!

לכן אדרבה, מציע לך לקבל ליווי והדרכה בה תלמד איך להתחיל לדבר על האתגרים שעמם התמודדת כבר בשלב מוקדם בתהליך הפגישות, עליך לשתף את הסיפור שלך מתוך מבט חיובי על עצמך, תוך שיתוף הגורמים והרקע… איך למדת להתמודד אתם, את הישגיך למרות הניסיונות שחווית… באופן הדרגתי, בלי ליצור איזשהו הלם, אלא בצורה חלקה וזורמת, הכל בהקשר חיובי.

אתה גם יכול לשאול את המשודכת האם אפשר לשאול מהם חלק מהאתגרים שעמם היא התמודדה בחייה. אל דאגה, גם לה יש על פי רוב נושא להתמודד איתו, וגם היא מפחדת שאולי אף אחד לא ירצה אותה בגלל זה…

דיאלוג זה מעמיק את הקשר, הוא משווה בין שניכם, שניכם בני אנוש לא מושלמים, הגאים במאמץ שלהם לצמוח אל מול פני קשיים ואתגרים.

הצירוף הזה שאתה מביא קושי שנראה כבלתי ניתן לפתרון והיא מביאה… זה שאתה מקבל את המציאות שלה והיא מקבלת את המציאות שלך באופן הדדי – מתוך זה אתם מתרוממים ביחד! דווקא מתוך הבאת הקשיים באופן הדדי – אתה מתיר את הקשיים הללו! – “איש את רעהו יעזורו”…

זהו בדיוק משמעות הביטחון שכולם מחפשים בזוגיות… השאיפה לגלות שהסיפור שלי הוא סיפור שיכול להתקבל כמות שהוא… אבל גם אצלך יש סיפור כזה ואצלה יש סיפור אחר… אבל על אותו כמות ועוצמה של משקל, ואז יש לנו מתכון פנטסטי לבנייה משותפת… אתה תיבנה ממנה והיא תיבנה ממך, ואתם תעזרו אחד לשנייה להתמודד ולבנות את עולמכם שלכם, וזאת גם אם אבא שלך לא מרוצה, וגם אם אמא שלה לא מרוצה, אבל אתם מאד מאד מרוצים אחד מהשניה…

כרגע, אתה לא רואה ציור כזה, אבל זה ציור כל כך מציאותי…

אני מאמין שמתוך המעמקים, מתוך המצב החשוך בבור בהחלט אפשר לעלות, ואנשים עולים… ועוד נכונו לאנשים כמוך ימים טובים של שגשוג ושמחת חיים וכו’, ואני אומר את זה למרות שברור לי כי כרגע קשה לך ממש לראות את זה.

אגב, בחלק השני של שאלתך, אתה כותב: “אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי” – אתה מחפש מה מתאים לך… זה בהחלט נושא חשוב שראוי להאריך בו, אבל הרושם שלי שאתה לא פנוי כרגע באמת להתעסק איתו, גם אם יבוא אליך מישהו ויציע לך איזשהו תחום עיסוק או תחום לימודים חדש, שהוא בול עליך, הולם את הכישורים שלך, תפור למידותיך, אם אני קולט אותך נכון – אתה לא שם…

אבל אני מניח שאם תעשה תהליך של בירור ותקבל ליווי מתאים לגבי בניית זוגיות ראויה, תוכל גם לברר לעצמך ולהתבונן על הדרך מה אתה רוצה בדיוק לעשות עם החיים שלך…

בברכת “עוד ישמע… קול חתן וקול כלה”

חיים עוזר ה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. קראתי את הבעיה ומאד התחברתי לתשובה שסיפקתם לבחור. זה נראה שתפיסות העולם של הבחור מאד מצומצמות וחסרות הכוונה והדרכה, כנראה מצב זה נוצר בהשפעת המשפחה והסביבה. בחור יקר אל תיפול ברוחך, לך בעצת ישרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

למה אנחנו לא עושים שירות לאומי?
יש לי ענין שמאוד מאוד קשה לי איתו כבר הרבה זמן, ועדיין לא קיבלתי תשובה שתספק אותי, אני בת 19.5 בלימודי ה ו בסמינר, ואני לא מבינה, למה אנחנו החרדים/ דתיים לא עושים שירות לאומי? אני מבינה את המורכבות שיש בצבא וזה ברור ומובן, אבל מה הבעיה עם שירות לאומי?...
הציבור שלנו צריך להתגייס?
תודה על האתר המחכים! אני בחור ישיבה ויש שאלה שמעסיקה כנראה הרבה בזמן האחרון. בנושא הגיוס ונשיאה בנטל. אני חושב שהתשובה שאנחנו בעיקר נותנים לצד השני שהיא, לימוד תורה לא פחות חשוב משירות צבאי יהיה אשר יהיה, כי יש עולם רוחני וגם בו צריך לפעול, ולכן צריך את שני הצדדים...
לאיזה זרם להשתייך?
קודם כל רציתי לומר תודה רבה על האפשרות שאתם נותנים להביע את הרגשות והשאלות דרך האתר עם מענה מקצועי ואדיב! וניגש לשאלה אנחנו משפחה עם חמשה ילדים שלא שייכת לשום מגזר לא למגזר החרדי ולא לדתי אנחנו שומרים תורה ומצוות וכשאן השאלה : לא פעם ולא פעמיים הילדים שלי שואלים...
הבחור הזה באמת בעייתי?
יצאתי עם בחור חכם ועמוק מאוד במשך תקופה (בערך 10 פגישות כולל שיחות טלפון רבות והתכתבויות ארוכות) במהלך הפגישות הבחור העלה נושא בעייתי מאוד שבו הציג את עצמו כחוקר דתי, שבו בגישה שלו לדת היא קצת שונה מהרגיל והוא אפילו עושה דברים משונים בתהליך הזה. לא נבהלתי משום אמרה או...
מרגישה שאני יותר חזקה ממנו מבחינה רוחנית
היי אני בת 22 יוצאת עם בחור בגיל 26 בחור ממש טוב חמוד מעניין חכם יש כמה דברים שמפריעים לי בפגישה הראשונה הוא אמר הרבה דברים שהיתי בשוק והיה לי ממש מוזר תחביבים ומשפטים מוזרים שהוא אמר אבל גם הרמה הרוחנית מפריע לי מאד הוא עובד רוב היום ולומד תואר...
האם יתאים לי בחור שמתנדב במד"א?
אני בחורה בת 21 בשידוכים, ואני מקבלת הרבה הצעות על בחורים שמתנדבים במד”א, אני עצמי בלימודי סיעוד (אחיות) ובגלל זה יש הרבה אנשים שמורידים על זה בשידוכים ואני מבינה אותם לחלוטין, אבל כשמגיעה הצעה של בחור שבמד”א זה מסריח לי, אני ישר חושבת מה יש לבחור רווק לחפש במד”א במיוחד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן