תשובה:

שלום וברכה שואל יקר! תודה ששאלת בשלומי זה נחמד ונעים ומראה על טובך.

ראשית, הרשה לי להביע התפעלות מהכנות והישרות בה אתה מבטא את תמיהתך, כלי זה הוא מפתח לעבודת השם מתוך חיבור אמיתי וזה דבר נפלא. ולפני שאפתח בתשובה לשאלותיך אני רוצה לומר לך שאני מזדהה איתך, השאלה הזו הציקה לי רבות בעבר והיא אכן שאלה מעולה שכל עובד השם שאל אותה לפחות פעם אחת בימים הנוראים. ולכן הארכתי לך בתשובה ניסיתי לגעת ולהעמיק מתוך שאלתך בתוך נקודות אלו ועדיין יש מה להרחיב בהם.

א.שאלת מה העניין לשוב בתשובה וביום כיפור הרי אני באותו מצב? גישה זו מובנת מאד והשם שלה הוא ייאוש. על היצר הרע נאמר “מלך זקן וכסיל” כסיל אני מבין (אולי, כי שלי חכם מאד) אך מהי הזקנה? הזקנה היא בדיוק העניין הזה של הייאוש והחידלון התחושה שאני לא טוב ואין בי טוב ואני מקסימום לא מתדרדר ואין לי איפה להתקדם. בדיוק את התחושה הזו מנסה היצר הרע למכור לנו בכל חטא ועבירה שנגמר הכל ואין יותר תקווה. כבר עברתי את זה ואין סיכוי לשינוי. הרווח הכי גדול של היצר הרע הוא ההבנה השקרית שהוא שותל בך שאתה יותר לא תהיה מחובר לא תנסה להתקדם.

אספר לך משל ששמעתי, על אדם שרצה לעשות דיאטה ולשם כך הוא כמובן שינה את כל התפריט שלו והחל לאכול ירקות ירוקים כל היום. ואז לאחר שבוע הוא רואה על השולחן במטבח צלחת בורקסים לוהטים שיצאו הרגע מהתנור, אומר לו היצר “קח, זה טעים” והוא כמובן עונה לו בתקיפות “רק לפני שבוע התחלתי דיאטה אני לא הולך לאכול את זה. נקודה” והיצר מנסה שוב “נו, אולי בכל אופן?” אבל היהודי שלנו עקשן “לא יעזור לך, אני יודע מה אני רוצה וזה דיאטה” עונה לו היצר “אתה יודע מה, קח שומשום אחד. מה כבר יכול לקרות? רק יהיה לך טיפה נוסטלגיה לאיך בורקס מרגיש”. מפה לשם נעלם הבורקס, לא ממש ברור לאיפה אבל הפירורים על הפה מסבירים שככל הנראה הוא נאכל כבר ואיתו כל שאר הבורקסים שהיו בצלחת.

ואז פתאום מגיע רב צדיק עם זקן יפה ואומר לו “אין לך צורה אתה, איזה בן אדם רופס אתה, עזוב אותך מלנסות! כל הקונספט על זה של דיאטה הוא לא בשבילך. לך כבר עכשיו תרחיב את הדלתות בבית שתוכל לעבור בהם” לנו הוא נראה במבט ראשון כמו רב מכובד אבל זהו היצר הרע הגדול ביותר כיוון שפה במילים אלו הוא מנצח. שהרי אם השמנמן שלנו היה מתעלם מהקול הזה ואכן פעם בשבוע הוא היה אוכל צלחת בורקסים אך בשאר השבוע שומר ואוכל ירוקים ברור לנו שהוא היה מתקדם ומרזה לפי רצונו. ובנמשל הברור הניצחון המתוק ביותר של היצר הרע הוא שתפסיק לנסות להתחבר, שתפסיק להאמין שאתה מסוגל. והמחיר של לסחוב את הזקנה והייאוש שלנו מהעבר מכל ההתנסויות שלנו הוא אפיסת כוחות והרמת דגל לבן.

החלק הזה של היאוש וההלקאה העצמית הוא המונע הגדול לצמיחה והתקדמות מעוד כיוון. ההלקאה והאכילה העצמית מאפשרות לנו לומר לעצמנו “תשמע, אם נהנית לפחות עכשיו תסבול” וככה התחושות מתאזנות ההנאה מהחטא וההלקאה אחר כך. ההרגשה הרעה שנוצרת מהחטא מתועלת למקום של התבוססות ולא התקדמות. כיוון שזה לא מוביל לשום שינוי, הכאב מכובה במים מלוחים. ושני החלקים האלו של הייאוש קרו גם לך, כפי שאתה תיארת. שהרי אם היית חוטא חלילה ביום כיפור מחמת רגשות ומחשבות אלו זה היה הניצחון הכי גדול של היצר! “הנה גם ביום כזה שהחיבור כל כך נגיש וקרוב הוא מרים דגל לבן” וכך את תחושתיך הטהורות של רצון להתקדמות צמיחה וחיבור אמיתי הוא מנצל לטעון נגדך ולנתק אותך מהקב”ה.

ב. לפני שנאמר מה זה כן תשובה לפי קטנותי נאמר מהי עבודת היצר כל השנה, בקצרה. לפעמים התחושה היא שכל עבירה שאני לא מצליח להתמודד או מצווה שאני דוחה מלקיים היא כישלון שנרשם לדיראון עולם על שמי והעבודה היא לא לחטוא ולעשות כל הזמן מצוות. תחושה זו היא כמובן נכונה חלקית כיוון שזו צריכה להיות השאיפה שלנו והכיוון אליו אנו רוצים להתקדם כיעד סופי. אך כעת העבודה היא שונה והיא צריכה להיות ב”להשאר על הדרך”, הכוונה היא לנסות לדאוג שתמיד יהיה חיבור רגשי ומעשי עם הקב”ה. בכל מצב ובכל שלב בין אם עכשיו זה זמן של ירידה ובין אם זמן של עליה הכיוון הוא להיות קשור ובדרך אל היעד של חיים מחוברים. ולכן מה שמנתק אותנו גם אם הוא לבוש באיצטלא של חיפוש קירבה הוא אינו רצוי.

כל המצוות המעשיות מטרתם לחבר אותנו לקב”ה על ידי עוד נקודה של קשר, בתפילין תפילה תורה וכו’ וכן להימנע מדברים שמרחיקים אותנו ממנו. דבר זה מופיע בילקוט שמעוני שמביא בשם ר’ סימאי, משל לאבן גבוהה שעומדת על פרשת דרכים ואנשים נכשלים באבן, ואמר המלך סתתוה קצת קצת עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם. וכך אמר הקב”ה לישראל יצר הרע הוא מכשול גדול, אלא סתתוהו קצת קצת ולבסוף אני מעבירו מן העולם. ע”כ. המטרה שלנו היא לנקות את פרשת הדרכים אך לא לסיים ולנצח בצורה שבה לא יהיה אבן ולא נחטא כלל כיוון שהרי אין צדיק שלא חוטא אבל גם אחרי שהוא נופל הוא נקרא צדיק וזה כיוון ש”שבע יפול צדיק, וקם” הקימה היא זו שמורה על צדיקותו של הצדיק למרות הנפילה ולא אי הנפילה כפי שהיינו מצפים. ובעניין הקימה מנפילה נראה עוד בהמשך בחלק המעשי.

ג. אז מהי תשובה? בכל אופן מה אנו כן מנסים לעשות בימים אלו ובכלל? יש לנו לעיתים חשיבת המשך על עבודת היצר, בה תשובה זה האם אני יכול ברגע זה להפסיק את כל העברות שלי ולהגביר את המצוות?! והרשה לי לחדש לך ידידי זוהי תפיסה חלקית ולא מדויקת. מצוות תשובה יש בה בהחלט עניין של הפיכת כל האדם למשהו אחר אם זה מול עבירה ספציפית או מהלך כולל שהרי היא מצווה מהתורה וכפי שידוע לך הרמב”ם ועוד ראשונים סידרו את סדר המצווה בה לאדם יש מערכת של תשובה שמלמדת אותו איך לעשות את זה. זהו תהליך ארוך ומורכב שניתן ואנו מצווים לעשותו. אך ישנה את התשובה שהופכת אדם לצדיק ברגע אחד של התבוננות, כפי המובא בקידושין על המקדש בתנאי שהוא צדיק למרות היותו רשע כיון שיתכן שעשה תשובה. הכוונה היא להתעוררות של הלב לחזור אל המקום הקדוש והפנימי אל המקום הבוער לעשות טוב, לחזור למקום עמוק יותר מעבר למעשים והחטאים.

מהו המקום הזה של האמת? יש מקום בנשמתך בפנים עמוק, מקום שאין יד איש מגעת אליו מלבדך. וגם אתה אם תרצה להוציא ולהסביר במילים את המקום הזה לא תוכל, מקום שיוצא רק בצעקה או בכי. המקום הזה הוא מקום טהור וילדי, מקום של שורש נשמתך וחלק אלוה ממעל שבך שעל שימוש במקום זה נאמר “שערי דמעות לא ננעלו”, כיון שהוא ישיר אל המקום העמוק המדובר. מקום זה הוא גם חלק מהיותך מין נפרד ונוסף מעל כל בני האדם בבריאה, בהיותך “יהודי”. תואר זה של קדושה שמורה על מי שאתה ושאין איך להסירו על ידי שום מעשה שבעולם, הקדושה הזו היא אמיתית ואינה ניתנת לשינוי על ידי שום מעשה שבבחירתך. היא אמנם לא כל מי שאתה ומה שנדרש ממך, אך היא הליבה שלך ושל כל יהודי. ולכך זה עבירה היא “חטא” שנובע מהחטאה של המטרה אך לא ממחיקת הקדושה הבסיסית של כל יהודי. לפעמים בצוק העיתים ההרגלים והחטאים אנו שוכחים אותה ומתעלמים מקיומה, כמו שראינו לגבי הייאוש שבא לנצל את החטאים שלנו בשביל להתיש ולשכנע אותנו שאנו איננו יכולים להיות מחוברים למקום זה של אמת.

ואם תשאל, איך זה הגיוני הלא כבר המון פעמים חזרתי וחטאתי אז מה העניין של התשובה? אתה בהחלט צודק זוהי תפיסה הגיונית שמונעת מתוך מקום של הבנה שאם אפשר לעשות תשובה זה נגד הכללים, וכך מובא בירושלמי (מכות פב) המפורסם: “שאלו לחכמה: חוטא, מהו עונשו? אמרה להם: “חטאים תרדף רעה”. שאלו לנבואה: חוטא, מהו עונשו? אמרה להם: “הנפש החוטאת היא תמות”. שאלו לקב”ה: חוטא – מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו; היינו דכתיב: “על כן יורה חטאים בדרך” – יורה לחטאים דרך לעשות תשובה”. הרי שההגיון והוא החכמה סותרת את הרעיון של תשובה, גם התורה שעל פיה אנו חיים סותרת רעיון זה שרק בשוגג או על עברות ספציפיות מועיל קרבן אשם, גם הנבואה שהיא גבוה מעל גבוה סותרת את הרעיון הזה. רק הקב”ה יכול היה להמציא המצאה כזו מחוץ לטבע של להתחבר מחדש למקום הפנימי העמוק שלנו ולהתלהט שוב במחויבות שלנו להיות מחוברים אליו ועל הדרך הזו. ושחיבור זה יהיה משמעותי על עברות ונפילות שעשינו ולהוליד אותנו מחדש אל העתיד. זהו אינו שקר אלא התבוננות מחודשת על מה שחשוב, כשהמטרה היא להרגיש שכעת חשוב לי הקשר עם בורא עולם זו האמת שלי שבה אני אוחז. וזו האמת האמיתית על מי שאתה, אתה לא העברות שלך! אתה יקר מתוק ויהודי קדוש שרוצה לעשות את רצונו יתברך. אנו מנסים בעבודה זו להאיר את הרצון המקורי העמוק והאמיתי ביותר שלנו.

תשובה זו היא התנערות מהזקנה והייאוש, היא מעוררת אותנו בימים מסוגלים אלו של אלול ראש השנה ויום כיפור, לחתור פנימה אל עצמנו מתחת לכל עטיפות המעשים ש”יישנו” והזקינו אותנו ושם למצוא חיבור. וזה הנאמר שבריאת התשובה קדמה לעולם, כיון שבחוקי העולם וההיגיון היא לא עומדת. היה צריך לברוא אותה בבריאה מיוחדת מלפני הבריאה לחתור חתירה מחוץ לעולם. זהו גם ענינו של השופר כפי שמובא ברמב”ם (תשובה ג’ ד’): “אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל…”. ערעור התפיסה שהשינה שנוצרה במהלך השנה והאמונה שמה שהיה הוא שיהיה ואין לנו את הבחירה להשתנות היא חלק מרכזי בתשובה, להאמין שעדיין אפשר לבחור ולא להיות ישן. סוף אותה הלכה מורה לנו גם הוא על דבר מוזר והוא ההקפדה והחומרא בעשרת ימי תשובה: “ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה”כ יתר מכל השנה” כיוון שעכשיו אנו מאירים בנשמתינו את נקודת האמת. ולמרות שבכל השנה אנחנו לא מקפידים על פת פלתר שמופיעה בשו”ע או בשאר ההתקרבויות שמביא הרמב”ם וזה נראה “משחק”. עדיין בימים אלו אנחנו במהלך של להאיר את נקודת הרצון העמוקה והלא מדוברת של חלק אלוה ממעל שבנו, להיות מחוברים אל הקדושה והטוב, להיות חדשים, להיות בריאה חדשה שנוצרת בראש השנה בה העבר לא מחייב אותנו להמשיך באותה הדרך.

ד. אז מה “למעיישה”? איך לוקחים את הרעיונות היפים הללו והופכים אותם למשהו שנוכל לצעוד איתו? שרגשות אלו גם יהוו גחלת של חיבור ודרך במשך השנה אבל גם ייתן מענה לתחושה שבה אנו מתקדמים, מסתתים את האבן ולא עומדים לידה?

לפני שנגע במה אפשר לעשות, הצהרת בשאלתך שמצבך הרוחני הוא שלא התקדמת ולא נסוגת. אני משער מתוך טוהר מכתבך והרצון הכנה שלך להיות מחובר לקדושה ולעבודת ה’ שהתקדמת רבות בשנה זו רק שעיניך נשואות אל החלקים שבהם לא התקדמת ומתוך כך אתה אינך מעריך את ההתקדמות שלך. לעיתים מתוך רצוננו האמיתי להתקדם אנחנו מפעילים בעוצמה את חוש הביקורת העצמית שלנו שהוא כמו כיסוי העניים של הסוס שממקד אותנו במטרה אך מסתיר ממנו את כל מה שעברנו. למצוא נקודות הטובות שוודאי יש בך אולי לא יהיה לך קל, אך אני מציע לך לקחת דף ועט ולרשום מה הדברים הטובים שעשית השנה קטנים כגדולים, כיון שלהעלים עין מהטוב שבך זה חוטא לאמת וליושר והינך נדרש להסתכל על הדברים כמו שהם ולא להעלים עין מהטוב שבך. אמנם “אין אדם משים עצמו רשע” נאמר בעניין של נאמנות אך ניתן להשאיל אותה לענייננו, כי שהאמת היא שיש באמתחתך מצוות ומעשים טובים לרוב ואני בטוח בזה מבלי להכירך. וזה הדבר הראשון.

לאחר מכן העבודה הנגזרת ממה שהעלנו עד כה הנקודה הראשונה היא בחירה, אחרי הריענון והחיבור שימים אלו של קירבה נותנים לנו אנו צריכים לבחון את עצמנו איפה בדיוק אנו עומדים איפה אנחנו ממוקמים באזור הבחירה שלנו. לשני הכיוונים, גם כלפי אזורים שכבר כבשת או שנולדת לתוכם וגם כלפי מעלה כאשר אתה קופץ לדרגות גבוהות ממצבך האמיתי מתוך תחושת גדלות כביכול אני עכשיו נמצא במדרגה שאינה שייכת אלי אלא היא בהמשך הדרך נפילות באזורים אלו מייצרות ייאוש רב. למצוא את אזור הבחירה דורש כנות פנימית וגם התבוננות רצינית ואחראית על מצבך הרוחני כלים שניכר שיש לך מהם, אין ספק שזה לא עבודה קלילה והתבוננות זו מצריכה מאמץ שיקלול וחשיבה אך היא בהחלט אפשרית. אין הכוונה שמדובר בדווקא על מצווה אחת או מידה אחת אלא על אזור שנמצא בדיוק בגבול בין מה שאני יכול למה שאני לא יכול. עם מה שאתה לא יכול, אסור לך להתעסק עכשיו למרות שזה דברים שנעשים שלא כראוי כרגע אתה בדרך לשנות אותם אך עדיין אינך שם, עבודה כזו לא מייצרת את הייאוש הרגיל וגם מאפשרת לך להתבונן על עצמך כאדם חדש ולא ישן ערני ולא ישנוני חי ולא מיובש.

נקודה שניה היא להמשיך בדרך, אם אתה עובר עבירה או לא מקיים מצווה הדבר החשוב ביותר הוא להמשיך להיות מחובר לא להרפות ולשחרר את האחיזה שלך בקשר עם בורא עולם. אתה רוצה להתקרב אליו וזו מטרתך, לא להאמין בשום שלב בשנה חנוכה או פורים, שזהו, אתה כבר אבוד. ימים מאירים אלו של חגי תשרי מלמדים אותך שיש לך תמיד חיבור אמיתי שאתה צועד בדרך להרחיב אותו עוד ועוד. וזה מה שראינו על “שבע יפול צדיק וקם” שהקימה שוב ושוב והיאחזות בדרך היא זו שמובילה אותו להיות צדיק. ולכן אינך נכנע ומתייאש, זה אמנם לא קל לחזור שוב ושוב ולהמשיך בעשייה הטובה שלך וזה עבודתו של היצר לשכנע אותך הפוך אך האור של ימים אלו יכול ויעזור לך להחזיק בעמדה מאפשרת זו, להיות עושה טוב כל הזמן גם אם אתה לא הצלחת בכל החזיתות או בסור מרע כמו שהיית רוצה.

נקודה שלשית היא להתפלל על זה, אין דבר יותר נפלא מלומר לקב”ה אני רוצה את הקרבה שלך אני רוצה למצוא טעם במצוות חיים בדרך אלייך! כמו שכתוב על התפילה של ר’ אלסנדרי שהיה אומר לאחר התפילה תפילה נוספת משלו “רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם” (ברכות יז). בתפילות אלו אתה מכניס את הקב”ה לצידך במאבק להיות מחובר אליו וזה עצמו יוצר חיבור מתוק מדבש. בהבנה שהקב”ה הוא לא נגדך אלא החיים שבך והטוב שבך לבקש ממנו כוחות לסתת את האבן זה מתבקש וחיובי.

אוסיף נקודה אחרונה בה הדרך הזו הרבה יותר מועילה וקלה עם רב, למצוא רב נגיש מבין ומאיר שידע לעזור לך למצוא את האזור בחירה שלך. ייתכן שהחיפוש אחרי אדם לתת בו אמון שכזה יהיה מורכב אך הוא בהחלט אפשרי. לפני כמה שנים ליוויתי זוג חוזרים בתשובה, באחד מהימים הנוראים היא סיפרה לי בהתרגשות על זה שהיא קיבלה על עצמה להוריד את הטבעות לפני נטילת ידיים. ברור מעל לכל ספק שמעשה זה שלה הוא אדיר ורצוי לפני הקב”ה במאוד מאוד מתוך טהרת ליבה, אך במצבה הרוחני ובמיקום הבחירה שלה זה היה רחוק מאד חומרא זו שיש לה צדדי התר. לפעמים גם אנחנו כך בוחרים לנו מלחמות והתמודדויות שלא ממש מקדמות אותנו בדרך ולא נמצאות במקום הנכון לנו. ובשביל זה בדיוק יש רב שמורה איפה הכיוון ולאן ללכת מה חשוב יותר או פחות. חלקים רבים ועיקריים מתשובה הזו גם אני למדתי ממורי ורבי בעבודת השם.

לסיום אני רוצה לשוב ולחזק אותך, אתה כבר ברגשותיך החזקות אל הימים הללו ויום כיפור בפרט מתחיל לצעוד שוב במסלול. חשוב לך לא לשקר חשוב לך להיות מחובר ולכן אני בטוח שתצליח, כיוון שאלו כלים נפלאים לרתום אותם לעבודת השם שלך. ייתכן שהיצר הרע יתחכם לך אך אתה בדרך הנכונה למצוא לך דרך משלך. מקווה שמכתב זה יועיל לך וימים אלו יהיו רצויים לפניך ותשמח בהם וגם יום כיפור שמסוגל לעבודת התשובה ביותר. וכמובן שיותר מאשמח לשוחח איתך באם תרצה ולהרחיב בנושאים אלו שהם ארוכים מהנכתב או אם הינך רוצה הבהרות או שאלות.

חיילך לאורייתא ולמצוות התשובה!

אבא מחכה לך!

מאמין בך, צביקה buterman1@gmail.com