כבר המון שנים אני תקועה בשאלת השאלות על השקפה ואף פעם לא באמת קבלתי תשובה מספקת… אולי אתם תהיו השליחים הנכונים.
מאד קשה לי עם העובדה הזאת שישנם כ"כ המון דרכים לעבוד את הקב"ה, זה מרגיש לי שעצם העובדה הזאת שניתן לנו הבחירה הזאת של 70 פנים לתורה רק מרחיקה אותנו (את כל עמ"י) וגורמת לנו לריחוק ופירוד מה שנוגד את המטרה שלנו בחיים!
אני מבינה שיש יצרים שונים לבני אדם והסתכלויות אחרות על העולם… אבל חייב להיות שיש פה דרך שגויה!  האם הקב"ה שמח בכל הדרכים ולא משנה בדיוק איך מתלבשים או מה מקיימים? אין מצב שכולנו בדרך הנכונה! ואם נמשיך כך איך תגיע הגאולה
התשובה שאני כל הזמן מקבלת זה יש הלכה ואותה כולם מחוייבים לקיים בלי יוצא מן הכלל, וזה הנקודה המשותפת של כולנו. אבל גם בזה ישנם המוןןןן דעות ובכלל לא ברור מה כן ומה לא- איך זה הגיוני? אם יש לנו הלכה מהקב"ה איך ניתן לרבנים סמכות לשנות את זה ולאנשים לאמר "כל אחד עם הרב שלו…" הרי אם כולנו עובדים מלך אחד כנראה יהיה לנו את אותם דעות או לפחות קווים משותפים?!  זה מה שההגיון הבריא אומר.. ואם זה לא ככה איך באמת יודעים למי להאמין ולפי מה ללכת. וכשסוף סוף יודעים (איךשהו) איך ההסתכלות אמורה להישאר חיובית על שאר ההשקפות ומה קורה אם המעשים של האנשים נוגדים את ההלכה האם זה נחשב בעוון העם (אני מדברת בכללי על צניעות אבל לא בעיקר- כי זה נושא שמאד קשה לי איתו… ויותר קשה לי לראות את עצמי מתאמצת ואחרות  עושות מה באלהם איך הם מקבלות את הלגיטימציה?)