שלום
אני בת 27, נשואה מזה שנתיים וכעת בהריון.
אז ככה אני לא יודעת מאיפה להתחיל אני חושבת שעד לפני שנתיים לא באמת הכרתי את עצמי עד שהגעתי לשלב(גם עכשיו אני לא לגמרי מכירה את עצמי!!פשוט מודעת יותר..) שאני מבינה שיש הרבה דברים בי שצריך לתקן כמו למשל העובדה שאני לא יודעת לעשות הפרדה בין עיקר לטפל, העובדה שאני לא יודעת לעשות הפרדה בין הרגשות שלי שבאות מתוך חוויות שחויתי במהלך חיי עד כה והשאירו אותי מצולקת לבין המציאות המתרחשת בפועל. הבעיה הגדולה מגיעה כשבלי להשים לב אני מביאה את הסערה של הבחוץ לתוך ביתי פנימה ומחוללת סערה גם בתוך הבית- אני מדברת שלא בנועם לבעלי ממש בקוצר רוח ובחוצפה,צועקת ולפעמים מתוך העייפות הנפשית של המשא הכבד שאני נושאת איתי מבחוץ אני גם לא מצליחה לבשל,לנקות את הבית וכ”ו וזה מתסכל את בעלי.
זו בעיה ראשונה ואשמח לעצה בנושא כיון שאנחנו הולכים אטוטו להביא ילד לעולם ואני רוצה לחנך את הילד הזה בצורה הנכונה והטובה ביותר.
הבעיה השניה היא שבמהלך הזמן הזה שהמצב הנפשי שלי ירוד והשמחה שלי הרוגע שלי תלויים באנשים חיצוניים,כלומר גם אם טוב לי זה כי המסביב שלי אמר לי דברים טובים או התייחס אליי טוב אך אם המסביב לא סימפטי זה מכניס אותי לפחדים מחשבות צורך לרצות את המסביב הזה,אני פשוט לא אני ואז כאן מגיע הקשר שלי מול הקב”ה בזמן שאני בתקופה כזו אני כל הזמן מקללת את ה’ במחשבה גם בלי שאני רוצה.
זה מתסכל אותי אני רוצה בקרבת ה’ מאוד אבל לא מבינה מה קורה לי,אני חושבת שאני לא באמת לגמריי לגמריי הולכת עם הקב”ה באמונה שלימה..
בבקשה עזרה בעניין הזה!! שוב אני רוצה להקים בית של תורה של דרך הישר אנחנו בחודש שישי מאוד חשוב לי להיות מוכנה!!