The Butterfly Button
רוצה להיות חרדית ובעלי לא

שאלה מקטגוריה:

בס”ד
שלום רב
רציתי לדעת בפשטות ובצורה קצרה
אנו נשואים 6  שנים
כמעט מהרגע הראשון שלנו כנשואים הרגשתי התחברות גדולה לעולם החרדי. התחתנו כדתיים לאומיים. אך כיום אני ממש חולמת על ילדים שהולכים לחדר, לתלמודי תורה, לישיבות, חולמת שבעלי יתחזק וילך גם כלפי חוץ בלבוש חרדי.
חולמת שבנותיי יקבלו חינוך חרדי, ובעלי נשאר בציונות הדתית.
מה עושים- האם זה דבר שבשבילו כדאי לפרק בית ולחפש להקים בית חרדי?
יש לנו 3 ילדים קטנים ומבחינתי זה גרוע שנתגרש. בסיוטים הכי גרועים שלי לא רציתי שילדיי יהיו ילדים להורים גרושים. חלמתי על משפחה מלוכדת, מרובת ילדים, חרדית כמו שפתחתי ואמרתי, דמיינתי שולחן שבת עם זמירות של כל המשפחה הבעל והילדים. כלומר אם אם נחליט לפרק את החבילה וארצה להקים בית חרדי- אני יודעת שגרושה לא נחשבת בעולם החרדי ועוד כזאת שמתחזקת ועם 3 ילדים. וגם כואב לי על ילדיי שיתגלגלו בין משפחות, שיהיו להם אחים מאבא אחר (שזה לכשעצמו תמיד היה נראה לי טמא, לא יהודי, אפילו כשזה נעשה כדת משה וישראל ע”י חופה עם אדם אחר…) .
בעלי כיום כמו שאמרתי נשאר דתי לאומי. הוא קובע עיתים לתורה. הוא רואה את עצמו דתי לאומי תורני ומעוניין לשלוח את הילדים לישיבות בציונות הדתית תורנית. מעין חרד”ל.
כמו כן יש הרבה מריבות גם על נושא הדת והנגזרות שממנו חינוך ילדים אופי הבית וכולי וגם על נושאים נוספים שאינם קשורים ומהותיים כל אחד בפני עצמו. לא פעם ולא פעמיים הועלו איומי גירושין משנינו, פעם הוא פעם אני.
בקיצור אני באמת בתוך תוכי לא רוצה בכלל להתגרש זה הסיוט הכי גדול שלי. החלום שלי שנשאר יחד ונתחזק. או לכל הפחות שנשאר יחד כמו שהיום. אך המצב הוא שכבר גם לו זה מפריע שהתחזקתי והוא מאיים לא פעם בגירושין.
אובדת עצות
בתודה מראש.

תשובה:

זוג צעיר מתוק ויקר,

למרות שהשאלה הופנתה אלי על ידך, אישה יקרה וצדיקה, הרי שלפי מעט הפרטים שנתת לי הייתי רוצה שתשוחחי גם עם בעלך על תוכן תשובתי אליך.

הבעיה שאת חולקת עמנו, מרגשת ומצערת, מרנינת לב ומזילה דמעה כאחד. תשאלי – איך זה יכול להיות?

בת ישראל המבקשת להתקרב ולהתחזק לאביה שבשמים, כל ליבה מייחל לעשות את רצונו יתברך באופן הטוב ביותר, כל שאיפתה להוביל עמה את כל משפחתה במסלול עלייה זה – מה יכול להיות יותר נפלא מזה? וכי ה’ לא רוצה בכך? וכי כל קורבן לא ראוי הוא למען מטרה נעלה זו?

וכאן מתגנבת לה דמעה, של צער ושל כאב, ושל הבנה גדולה לגודל הנסיון הניצב בפניך, על הריחוק שנוצר בינך לבין בעלך אט אט בכרסום איטי אך מתמשך, ושגורם לשניכם להרהר ב’פתרון הפלא’ (לכאורה, רק לכאורה) של גירושין.

כעו”ד בדיני משפחה, שראתה הרבה משפחות מתפרקות לנגד עיניה, וגם סייעה לפירוקן (לא פרקתי, אלא עזרתי למשפחה מפורקת ושבורה לסיים משפטית והלכתית כדי שיוכלו לצאת מחדש לדרך של בניה)

אומר לשניכם חד משמעית: אינכם צריכים להתגרש, ואל נא תהרהרו בכך. לכו בהקדם לטיפול וייעוץ איך להתגבר על הפער ‘הדתי’ שנוצר ביניכם, שהוא הרבה יותר צר מכפי שנראה לכם מנקודת המבט הפנימית שממנה אתם משקיפים על עצמכם.

אך אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, ולכן כדאי שמטפל (או מטפלת) חיצוני – יאפשר לכם להגביה מבט, להתבונן על עצמכם מבחוץ, ויעזור לכם לראות- עד כמה הנסיון שעומד בפניכם- שאיני מקלה בו ראש כלל וכלל- ועדיין, אין בו כדי להצדיק פירוק משפחה.

אני אומרת זאת בבטחון מלא, מכמה סיבות, אותן אשתדל למנות בפניכם, בתקווה ובתפילה שהדברים יתיישבו על ליבכם, וישכנעו אתכם להשקיע את כל כוחותיכם בבניין הבית הצעיר והמבטיח שאותו שאפתם תמיד להקים, ושבטוחני, שעם רצון טוב והשקעה בריאה (ולא חריגה) אכן תובילו את משפחתכם כולה בדרך העולה בית קל.

1. מי זה שצריך להתגרש? גירושין הם מן ה’פח אל הפחת’. מכל בחינה שהיא – כלכלית, חברתית, נפשית, דתית, בכל הפרמטרים הללו המשפחה כולה חווה ירידה. גם בתקופת הגירושין, שהיא עצמה קשה ולא פשוטה, אך גם לאחריה. ולכן- מי זה שצריך להתגרש? רק המקרים החריגים שבהם את עולה מן הפחת אל הפח. ממצב מאד מאד מאד קשה ונורא ואיום, אל מצב פחות קשה. אחד המבחנים לדעת זאת, מתחבא בתוך הסיפור שהנך מספרת: האם כל ‘ההאשמות’ נגד בן הזוג הינם: אני רוצה ממנו יותר- שהוא יהיה יותר דתי, שהוא יותר יעזור, שהוא יותר יושיט יד, שהוא יהיה יותר דומיננטי, שהוא יהיה יותר סבלן, שהוא יהיה יותר קשוב, שהוא יהיה יותר חרדי, וכן להיפך – אני רוצה ממנה, אך יותר – שהיא תהיה יותר בעלבוסטע, שהיא תהיה יותר מודרנית, שהיא תתלבש יותר יפה, שהיא תחנך את הילדים באופן כזה וכזה שיותר מתאים לי או למה שאני חושב כנכון.

זה סיפור אחד שעשוי לספר לעצמו אדם שרוצה להתגרש.

אך יש גם סיפור אחר:

סיפור שמספרת אישה על בעלה, לפיו, היא מצליחה לחיות דווקא כאשר יש לה כמה שפחות ופחות ממנו. כלומר- שכאשר הוא לא בבית, לא נמצא יום-יומים, שלושה ואפילו חודש, דווקא אז היא מצליחה לחיות. דווקא אז היא נושמת. דווקא אז הילדים רגועים ושלווים והבית פתאום מצליח לשיר ולשמוח. זה קורה כאשר חלילה וחס ושלום בן הזוג סוגל מהפרעת אישיות, ממחלת נפש, מאופי אלים ובעייתי- שאז היא רוצה ‘כמה שפחות ממנו’.

זה מקרה קיצוני שבו יש הצדקה להתגרש, ואז הגירושין למקרה כזה הם בגדר עליה מן הפחת אל הפח. כעת עכשיו, כל כך נורא ואיום ובלתי נסבל, אך אחרי הגירושין יהיה בעז”ה פחות נורא. כי אחרי הגירושין היא תצליח לנשום. היא תוכל לחיות. אישה כזו צריכה ואולי לעיתים ובהדרכה נכונה, אפילו מחובתה להתגרש!!!!.

כפי שאת מבינה, המקרה שלך בהחלט לא נופל לקטגוריה השניה והקיצונית הזו. כל עוד את רוצה שבעלך יהיה יותר דתי, או יותר חרדי, או יותר שר זמירות, או יותר מלווה את הילד למוסד החרדי שאת רואה בדמיונך- אם כך, זהו הבעל שעימו את צריכה להמשיך ולחיות, ושווה לעשות כל מאמץ כדי שחייכם המשותפים יהיו נפלאים יחדיו, והאמיני לי שזה אפשרי .

נקודה שניה:

2. פערים דתיים – עילה לגירושין? כאשר בני זוג לא מסתדרים מכל מיני סיבות, הם מבינים לבד שעליהם לעשות מאמץ ולהסתדר. הם מבינים בעצמם שזהו אתגר שבו כל אחד נדרש לוותר לשני ושניהם נדרשים לעבודה מאומצת על הזוגיות כדי שזו תצליח. הבעיה עם פערים דתיים שבו לצד ‘היותר דתי’ יש קושי מיוחד לוותר- כי הוא הרי רוצה יותר מבן זוגו לעשות את רצון ה’, לו יותר אכפת מהחיים הרוחניים של הבית, וממילא- אלוקים לצידו. איך הוא יכול לוותר כביכול ‘בשם אלוקים’? איך אני יכולה להעלים עין מכך שבעלי לא לומד או לא מתפלל? מכך שאין הוא רוצה לשלוח את הילד למוסד הכי מתאים שממנו יש את הסיכוי הכי גבוה שהילד ילך בדרך ה’??? התחושה היא כאילו כל ויתור מצד בן הזוג הדתי – הוא כביכול ויתור שהקב”ה בכבודו ובעצמו לא רוצה שנעשה אותו. אך זוהי תחושה מוטעית.

כי שלום בית – זה ענין דתי!!!!, זו מצווה!!! וזו מצווה שמשליכה ומשפיעה על המון המון מצוות נוספות. בדיוק כפי שאנו אומרים כל יום בברכות השחר: הבאת שלום בין אדם לחברו – ובין איש לאשתו, הם מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

התמורה של זה היא כבר כאן בעולמינו, וזאת מבלי לבזבז משכרינו לעולם הבא.

ולכן- מה שעומד על כף המאזניים איננו מה שנראה לך במבט ראשון. לפי החשבון שאת עשית- המשוואה נראית כך:

להשאר = להיות דתיה פחות ממה שרציתי, להקים בית פחות דתי ממה שרציתי מול :

להתגרש- להפוך לחרדית אני ומשפחתי, להתעלות רוחנית בדרך העולה בית קל.

אך מה שבאמת עומד על כף המאזניים, המשוואה הנכונה היא כזו:

להשאר – לצמוח יחדיו מבחינה רוחנית כל אחד מהמקום שבו הוא נמצא ובסגנונו הוא, לעבוד את ה’ בשמחה כל אחד בדרך שמתאימה לאופי היחודי לו, לתת דוגמא אישית לילדים של אבא ואמא אוהבים מאפשרים ומכילים את השונות אחד של השני, ושניהם עושים זאת לרצון ה’ יתברך, כי הרבה דרכים ישרות לעבוד את ה’ ובלבד שיכוון את ליבו לאביו שבשמים. לתת לילדים דוגמא אישית של יהדות שאין בה רק ‘מצוות שבין אדם למקום’ (תפילה, כיפה שחורה, הקפדה כזו או אחרת) אלא גם ‘מצוות שבין אדם לחברו’- ושל יחס חם ואוהב בין אבא לאמא למרות ההבדלים ביניהם.

אל מול:

להתגרש- לאבד אפשרות לצמיחה רוחנית כפי שהיא יכולה להיות ולהתקיים בתוך מסגרת משפחתית בריאה, להרחיק ילדים מאביהם שהוא דמות ‘רוחנית’ עבורם, לערער עבורם את המקום הנפשי והמשפחתי היציב שמאפשר להפנות את המשאבים לצמיחה רוחנית ולהכניס אותם למערבולת של התמודדות חברתית שבימינו אנו, היא אף מסוכנת עד מאד ויכולה בעצמה להוביל את הילדים למקום פחות דתי חלילה. (איזה מסר יקבלו חלילה הילדים מצעד כזה? איזו יהדות זו שבגללה ובשמה כביכול נגזל מאיתנו בית שמח ויציב ונזרקנו להתמודד עם תהפוכות החיים?).

אלה הם שני הצדדים של המשוואה והשיקולים שעליך לשקול.

האם כעת, לאחר שפרשתי בפניך את יחסי הכוחות האמיתיים בין שתי האפשרויות- האמנם עדיין כל כך ברור לך שדרך הגירושין היא זו שתוביל אותך ואת משפחתך למקום ‘דתי’ יותר? ‘חרדי’ יותר, צדיק יותר וקרוב יותר לרצון ה’?

3. החיים לא מורכבים מ’כותרות’ אלא ממעשים – סיפרת שאת חולמת על ילדים שהולכים לחדר, … שבעלי יתחזק וילך גם כלפי חוץ בלבוש חרדי….שבנותיי יקבלו חינוך חרדי… דמיינתי שולחן שבת עם זמירות של כל המשפחה הבעל והילדים. מצד שני גם ציינת שאת מודעת לכך שגרושה לא נחשבת בעולם החרדי, ושבית מורכב מזוגיות שניה נראה לך טמא…. שימי לב שכל הדברים הטובים והאידיאלים, כמו גם הדברים הלא טובים שציינת, שמהם את שואפת להתרחק הם ‘כותרות’ ומסגרות תאורטיות חסרות משמעות, אך כוללות מתחתם המון המון פרטים ומעשים קטנים המרכיבים את חיינו ואת סדר יומינו.

כותרת ‘סוג ב’- מה זה אומר? בית טמא- מה משמעו? בית חרדי- מה כולל? חנוך חרדי- ???

הגמרא אומרת:

אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה וכו’, ואפילו הכי אי יראת ה’ היא אוצרו אין, אי לא לא (לא ע”א).

שימי לב שכל השאלות שעליהן יתן אדם דין וחשבון לפני קונו אינן ‘כותרות ומסגרות’ – האם היית חרדי? האם השתייכת לזרם הנכון? האם שלחת את ילדיך למסגרת הראויה?

אלו מעשים קונקרטים, פעולות שאדם עושה, יכול לעשות וצריך לעשות בלי שום קשר לציבור שאליו הוא משתייך. האם אתה נוהג ביושר במשא ומתן עם הבריות? האם קיימת מצוות פרו ורבו? האם קבעת עיתים לתורה?

כל הפעולות הללו ניתן לקיים בכל ציבור שלא יהיה, ונשמע מתאורך שאכן בעלך מקיים פעולות אלו בשמחה ואהבה. כל אלו ‘פעולות רוחניות’ ודתיות שצריכות להלקח בחשבון, ומשום מה, הם מתגמדים תחת עטך, נראים פתאום דלים וחסרי משמעות רק משום שהוא לא מקיים אותם תחת ה’כותרת’ הנכונה כביכול, הכותרת שאת חושבת/מקווה (שכן אף אחד לא יכול להבטיח לך שאכן כך יהיה) שמאפשרת לכאורה להתעלות ברוחניות. האם אכן הכותרת הזו, לאחר שתשיגי אותה, תוסיף לביתך רוחניות? או תציב בפניך אתגרים חדשים שיערערו גם את המקום הדתי היציב שאת נמצאת בו היום?

4. מחירה של הגירה חברתית – את מבקשת לעשות שני צעדים משמעותיים. גם להתגרש אך גם להגר חברתית לציבור אחר. אנו חיים בעולם פתוח שבו זהויותיהם של אנשים נעשו מורכבות יותר מכפי שהיו בעבר. גם החרדיות עצמה נעשתה מורכבת מאד בעשרים השנים האחרונות. אם בעבר – כל בעלי התשובה פשטו בגדי הצבעונין, לבשו שחור לבן והפכו לחרדים, הרי שהיום את שומעת יותר ויותר על ידוענים שחוזרים בתשובה, מתחילים לקיים מצוות אך נשארים נטועים בעולם החברתי שלהם. גם חרדים רבים שנפתחים לעולם, יוצאים לעבוד והולכים לאקדמיה, לא ‘מתחלנים ולא חוזרים בשאלה’ אלא מוסיפים אלמנטים מודרנים לחייהם ונשארים נטועים בעולם החברתי שבו הם גדלו. פתאום אתה מגלה שבכל חרדי יש באישיותו גם מרכיב שניתן לכנותו דתי לאומי (משתלב בישראליות, ציוני) וכמוהם יש בעולם הדתי אנשים שחלק באישיותם הוא ‘חרדי’ (הקפדה על חומרות מסויימות בהלכה, הקפדה על צניעות האישה בגוון חרדי).

אנשים מתגוונים, מתעשרים בנקודות המבט שלהם, ומוסיפים בקודש (או בחול) בתוך העולם שבו הם נמצאים, בלי להפוך את עורם ואת כל משפחתם.

מדוע? משום שלהגירה חברתית יש מחירים כבדים. בן אדם נטוע בעולם חברתי מסויים, שם הוא מרגיש בנוח, בשפה, בבדיחות, באלפי נימים דקים של עולמו התרבותי, ולעקור משהוא מבית גידולו, זה כמו לתלוש צמח מהשורש. למה שבעלך יחפוץ בכך? איך הוא יוכל לצמוח רוחנית בערוגה אחרת כאשר הוא נתלש בעל כורחו ממקור חיותו?

ראי בתשובה זו מה עניתי לבחור חרדי שרצה לעקור את אשתו ממשפחתה וחברתה, ולהפוך עמה לדתי לאומי בתשובה ‘אשתי לא מתאימה לי’.

https://akshiva.co.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%9

9-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99/

לפיכך, גם לו לא היית מבקשת להתגרש, אלא רק לטלטל את משפחתך למחוזות אחרים, הייתי מנסה להניע אותך מכך, אם הדבר לא נעשה בשיתוף פעולה ומתוך רצון משותף של שני הצדדים כאחד.

על אחת כמה וכמה, שאיני ממליצה על גירושין לשם מטרה זו, שמחיר כבד מאד מאד בצידה.

בטוחני שיש דרכים רבות להתחזק בתוך המסגרת הדתית לאומית באופן שבעלך לא יצטרך לוותר על השפה שהוא מדבר בה, על הווי החיים שהוא רגיל אליו, ויאלץ להתחיל לחפש את עצמו מא’ במקומות שאין הוא מרגיש שייך אליהם.

(ממליצה לך לקרוא עוד כמה וכמה תשובות באתר שעוסקים בפערים דתיים בין בני זוג).

לאחרונה שוחחתי עם אישה שנשואה בשנית בנישואים טובים ואף הקימה ארגון שיסייע לזוגות בפרק ב’ לצלוח את השלב הזה בקלות על כל אתגריו. שאלתי אותה- כמומחית לנישואים שניים, מה את יכולה להחכים אותנו על נישואין בכלל? ותשובתה החד-משמעית הייתה: תשקיעו את כל האנרגיה שלכם בנישואין הראשונים כדי שיצליחו, כי אם לא תעשו זאת, תצטרכו להשקיע עוד הרבה יותר אנרגיה ומאמץ כדי שהזווג השני יצליח (על כל המורכבות המשפחתית הנלווית אליו) .

אישה ואם יקרה,

הארכתי רבות בכתיבתי (ואיני מורגלת בכך),

מקווה ומתפללת שדברי יתיישבו על ליבך,

ותשקיעי את כל מאמציך בבניית הקן הפרטי שלך,

בלהראות לבעלך בחיוך ואהבה כמה הוא חשוב לך, כמה את מעריכה את תורתו, את דאגתו למשפחה,

את הפרנסה שהוא עמל להביא – שכן כל אלו – הנן חובות דתיות שבעלך מקיים בהידור רב, ואשריך שזכית בכך.

אני כאן לכל שאלה

ורדית

varditro@mail.huji.ac.il

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. ניתנה כאן תשובה יסודית מקיפה ומושקעת לשאלה הנשאלת . יש”כ .
    אבקש להוסיף מנקודת מבט אישית ומניסיון רב בעבודה ציבורית , תורת האלוהים היא אחת
    תנסי למצות את המיטב במקום בו אתם נמצאים ,לא מובטח כי הגירה למגזר החרדי תביא עימה את ההצלחה
    המובטחת, לכאורה אפילו יתכן אכזבה עמוקה .
    לסיכום : בהצלחה לכם 🙂

  2. להיכנס לציבור חרדי. עם עמדה נחותה פעמיים. קודם כל תמיד חוזרים בתשובה יש להם יותר קשיי הסתגלות בחברה החרדית, ולהוסיף לזה המעמד המאוד נמוך מבחינה חברתית שיש למשפחות גרושות בציבור החרדי. לכן צעד זה להתגרש מבעל דתי תורני שהפער הוא יחסית קטן וכנראה שהכעסים והדווקא ירדו יוכלו לגשר על פערים. נשמע כמו התאבדות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

למה אנחנו לא עושים שירות לאומי?
יש לי ענין שמאוד מאוד קשה לי איתו כבר הרבה זמן, ועדיין לא קיבלתי תשובה שתספק אותי, אני בת 19.5 בלימודי ה ו בסמינר, ואני לא מבינה, למה אנחנו החרדים/ דתיים לא עושים שירות לאומי? אני מבינה את המורכבות שיש בצבא וזה ברור ומובן, אבל מה הבעיה עם שירות לאומי?...
הציבור שלנו צריך להתגייס?
תודה על האתר המחכים! אני בחור ישיבה ויש שאלה שמעסיקה כנראה הרבה בזמן האחרון. בנושא הגיוס ונשיאה בנטל. אני חושב שהתשובה שאנחנו בעיקר נותנים לצד השני שהיא, לימוד תורה לא פחות חשוב משירות צבאי יהיה אשר יהיה, כי יש עולם רוחני וגם בו צריך לפעול, ולכן צריך את שני הצדדים...
לאיזה זרם להשתייך?
קודם כל רציתי לומר תודה רבה על האפשרות שאתם נותנים להביע את הרגשות והשאלות דרך האתר עם מענה מקצועי ואדיב! וניגש לשאלה אנחנו משפחה עם חמשה ילדים שלא שייכת לשום מגזר לא למגזר החרדי ולא לדתי אנחנו שומרים תורה ומצוות וכשאן השאלה : לא פעם ולא פעמיים הילדים שלי שואלים...
הרב קוק וההתנגדות אליו אך לא למקביליו
יש לי שאלה שאני מנסה להבין בראי ההיסטוריה. הראיה קוק היה אדם גאון חרדי לאומי מחמיר שהייתה התנגדות אליו במיוחד בקרב העדה. שאלתי הראשונה היא נראה על פניו צביעות שכן הראיה קוק לא היה החרדי הציוני היחיד בדורו. המון היו חרדים ציונים כמו הרב אפשטיין,הרבנים מלצר,אדמורי רוז’ין,הרב כשר,הרב חרלפ,הרב פראנק...
אני יותר צדיק מאשתי
איך אוכל להרגיש קרוב לאשתי כשכל מה שמעניין אותי רחוק ממנה? ואסביר, אני אדם שעבודת הבורא הוא חלק הכי משמעותי בחיים שלי. אני לומד תורה, אני מתפלל, אני מקפיד בהלכה, אכפת לי כל כך להיות יהודי טוב ואשתי…… רחוקה מזה. עושה את המינימום בהלכה ולפעמים גם את זה לא. מתלבשת...
איך אני יכולה לאהוב את היהדות אם אני מרגישה חוטאת כל הזמן?
שלום אירגון אקשיבה ותודה מראש זו שאלה חשובה לי שלא נותנת לי מנח אני מבקשת שרב יענה לי על השאלה ולא רבנית זה מאוד חשוב לי תודה רבה אני בת 38 אמא ל: 8 ילדים בזמן האחרון אולי משבר גיל 40 אני מתחילה להרגיש שאני לא שמחה ביהדות פשוט נמאס...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן