מאד קשה לי להתפלל

אשריך שאת יכולה להעיד על עצמך שהיה לך קשר עם בוראך

ומייחלת לך חידוש הקשר וריענונו

אבל הדרך לא קלה

שבוע שלם מצאתי את עצמי מתעמתת ומתאמתת מול השאלה שלך. מתבוננת בתפילתי שלי ומבכה על הלחלוחית שנעדרת ממנה פעמים רבות. תפילה היא אחד הדברים שעומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלים בהם. מי לא מוצא עצמו לא פעם לאחר תפילה שואל את עצמו- האם אכן תפילה היתה כאן עבודה שבלב? או שמא…??? ובכוחות מחודשים מבטיח הוא לעצמו שבפעם הבאה יחווה תפילה משמעותית יותר- מנסה מצליח/ נכשל וחוזר חלילה.

תפילה מהותה התקשרות והתחברות ויחד עם זאת אכן חובה היא גם לגבי נשים (בהמשך אנסה לפרט מה כוללת החובה לנשים) שני המושגים הללו הם בעצם אמביוולנטים שהרי התקשרות והתחברות הולכת עם רצון פנימי ואילו חובה מגיעה כצו חיצוני.

כפי שאני קוראת מבין שורותיך מנוע התפילה שלך החל מימי בית הספר ועד עצם היום הזה בא מכוח החובה.  וממילא חסר הוא לחלוחית של אהבה ורצון לחיבור. (יתכן שהוא מלווה אף במטען רגשי שלילי של מורה נוזפת: "עוד לא התחלת להתפלל?" "מדוע את מדברת?" או גרוע מכך נועצת בך עיניים מבקרות: "כבר סימת?"…)

כנה את, ומיטיבה לתאר את התחושה האיומה של חוסר הסבלנות התוקף אותך מול החיוב הכפוי הזה שבמהותו צריך להתלוות לו רגש פנימי. משהו שם חורק ואת מרגישה שאפילו לבקש לא ראוי.

וכאן אולי יש מקום להעמיד את הבקשה בפורפורציה הראויה לה בענין התפילה. יש אשר רואים את הבקשה בתפילה כחזות הכל. אבל הנה התפילה כוללת שבח והודיה ולא רק בתור תודה בבקשה כעין התנהגות הוגנת מול מי שקבלנו ממנו. תפילה נקראה שיח ולשיח יש מימדים שונים: תקשורת, התקרבות, אמון, חיבור אל האחר וחיבור אל האני שלי. בקשה היא מימד קטן בתוך השיח.

אז מה עושים

1. לאור הדברים האלה הייתי מציעה לך לנסות לגשת לתפילה מתוך מטרה אחרת לא רק חובה, לא רק בקשה אלא נסיון להעמיק את הקשר בינך לבין אבא שבשמים, ניצול של שיח פנימי עם עצמך, זמן להתייחדות ולהקשבה לקול האמיתי שלנו, זמן של כיבוי אורות והנמכת הוואליום- קול דממה דקה. לבצע כעין מסגור מחדש למושג ישן מה כותרת תיתני לו? הבאתי כמה רעיונות אבל הטוב ביותר שתהיה זו כותרת משלך. ברגע שהתפילה תלבש כותרת שמדברת אליך תוכלי לראות אותה כאמצעי להגשמת מטרה. ובכך תתלווה אליה אנרגיה אישית שלך.
2. התפילה הכתובה השגורה על שפתותינו מהווה אף היא לא פעם סיבה לחוסר החיות שאנו מרגישים. אז איך מחיים דברים שבשגרה? נוסכים בהם חידוש, או מתבלים אותם בטעם אישי. במה דברים אמורים? רעיון חדש בעניין תפילה, או בהסבר משפט מסוים בתפילה יכול ליצור רעננות. זהו יכול להיות רעיון שהשקענו בו בחיפוש ובלימוד פירוש מילות התפילה או לחילופין התבוננות אישית המולידה רעיון חדשני אישי. (לא מזמן יצא לי להתבונן במילים "שים שלום טובה וברכה"- מילים שנאמרות אי שם כמעט בסיום התפילה ולפתע ששתי על ההזדמנות: 'שלום' איזו בקשה יקרה המקפלת בתוכה כ"כ הרבה. האם כל חיינו אינם שאיפה לשלום בינינו לבין עצמינו שלמות פנימית ועמוקה. רצון לשלום בתוך בני משפחתנו מתוך הרמוניה מושלמת, שלום בחברה בה אנו חיים במעגל הקרוב אלינו ובמעגל הגדול של כל ישראל חברים. אודה ולא אבוש ההבנה הכ"כ פשוטה הזו היתה עבורי אוצר מחודש, כיום יש לי פינה חמה בסיומה של תפילה, פינה אישית של שים שלום)
3. תפילה בהיותה קשר עם בורא עולם חווה עליות ומורדות ומהווה לא פעם מראה לחיינו הרוחניים. לעיתים עוברים אנחנו תקופה עם הרבה ניתוק לחיי רוח וממילא כשאנו פוגשים עצמינו מול הסידור אנו חשים ניכור. תוספת ועושר עולם רוחני של הגות ומחשבה, של עשית הטוב ועבודה עצמית מאפשרת לנו תפילה עם יותר רגש ואפילו מועט. אני מזמינה אותך לנסות לבדוק האם תוכלי להוסיף קמצוץ נוסף של רוח ומשמעות בתוך חיי החולין ותמצאי עצמך נשכרת בכפליים.

כפי שכתבת כדי לצאת ידי חובת תפילה בחרת בתפילת מנחה, וכמו שהבנתי מדבריך הקושי העיקרי שלך הוא עם תפילת שמ"ע. אין זה אתר הלכתי ואינני רוצה להביא הכרעה הלכתית אך בהחלט יתכן ואם תצליחי להבהיר את תחושותיך למורה הוראה יורה לך כי לתקופה מסוימת תוכלי לצאת ידי חובה בתפילה שתכלול שבח בקשה והודיה ותלקח מתוך ברכות השחר. אולי עצם הבחירה האישית שלך בקטעים המדברים אליך תאפשר לך חיבור עמוק וחי למילים.

תפילה קצרה שנאמרת מתוכנו פנימה מתוך השקעה ואהבה עדיפה על זו הארוכה שנאמרת מתוך ניכור וקוצר רוח. תפילה קצרה ויקרה עשויה לעורר ברבות הימים רצון וחשק לתוספת תפילה.

איתך בתפילה…

יעל

[email protected]