שואלת יקרה וממתינה.
קראתי בכאב גדול את כאב בדידותך. שמעתי מבין השורות את צער ההמתנה ואת החוויה המדממת שבה הרכבת מתקדמת אצל כולם ואת נותרת מאחור.
במילים קצרות ופשוטות השכלת להעביר את התחושה הכל כך לא פשוטה שבוקעת מעמקי החדר שבו את לבד.
הרב סולוויציק זצ"ל סח את כאבך במילים חכמות שמבקשות להבדיל בין שתי מערכות – מערכת הנגזר משמיים ומערכת הבחירה. ואלו הן מילותיו: "האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט, כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי, והחורג מן האוטומטיות אל הפעילות היצרנית".
אין לנו כל בחירה או יכולת להשפיע על הכיוון בו תנשב הרוח על ספינת חיינו- קומה, משפחה ,עושר או חולי- כל אלו רוחות שנגזרו מן שמיא. זהו הגורל ובתוכו- אנחנו כאוביקטים ,כחפצים שאין להם יכולת לנוע ,להשפיע, לחשוב או ליזום משהו אחר.
אולם ישנו שטח גדול, משמעותי ופנימי מאוד שבתוכו הופך האוביקט חסר הישע לסוביקט- לאיש יחידאי ולבדי, בעל תודעה מפותחת של חרות ,של אומץ, של דעת ושל אחריות. במקום הפנימי הזה,בליבו של האדם, בהכרעה שלו להתפתח מתוך הקושי ןלהתגדל מבין שיתי הנסיון –הוא אומר לרוח:" אינני שולט בך כלל , האם תסערי או תנוחי. האם תכי גלים על ספינתי או תחליקי בעבורי את הים כראי. אבל אני יכול גם יכול לכוון את המפרשים- וזאת אעשה. אני אחתור בעוז אל היעד, אולי אגיע אל האי ואולי לא , אבל הזרועות שלי יתחזקו ויאמצו שריר כשאמתח את הבד המתנפנף מעל לתורן. זהו הייעוד. ההחלטה הברורה של האדם לקחת את חומרי הגלם של חייו (דלים או עשירים, כהים או בהירים, שופעים או מצומצמים ) וללוש מהם מעדן מלכים.
ימי הרווקות הם קשים ואיומים ויכולים לייצר תחושה של המתנה ארוכה שמולה החיים הפשוטים עצמם מתגמדים, הכל מאבד מחינו ומחשיבותו, שכן עוד לא הגעתי ל"דבר האמיתי." עוד לא נתקדשתי לאישה ולא שרו לי אשת חיל.
אולם, לא כך,
אשה יכולה למצוא עצמה אומללה מאוד גם עם בעל וילדים , או מסופקת ומייצרת גם כשאין עימה בחדרה אהוב ליבה.
זה לא תמיד קל ,זה אפילו מפרך ומתיש, אולם אפשרי.
במה את טובה? מה מעניין אותך סתם כך בחייך? האם את עובדת? באלו שטחים את תורמת לעולם?
כל אלו הם שאלות שהיה כדאי מאוד שתתני את דעתך עליהם ברצינות ותנסי להתפתח כרגע,משם ודרכם.
ועכשיו, ברשותך לעוד משהו. אינני מכירה את הסטורית השידוכים שלך ואת אישיותך. ומדוע נתקעו הדברים עד הנה. ברור שהכל בגזרת עליון, אולם פעמים רבות מספור ,ישנם תקיעויות שונות הגורמות לבחורים ובחורות כאחד להעצר בתחנה ולהתעכב בדרך למציאת הזיווג.
לעיתים אלו תחושות רגשיות עמוקות, חרדות או חששות. המנעויות שאיננו שמים לב אליהם או תפישות חיים שהשתרשו בנו ומקשים עלינו לנוע קדימה.
כשם שאין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים, כך אין הרווקה מצליחה לדעת את אשר תוקע אותה, למרות שהיא יכולה להיות בעלת מודעות מפותחת ומנת משכל מרשימה.
לצורך כך חייבים אשת מקצוע טובה שיכולה להתבונן מבחוץ ולעזור לך להבין אפוא את תקועה. זהו חלק מן הבחירה בייעוד- להשכיל להתבונן פנימה ולהבין איך עולמי הפנימי סוגר בעדי מלהתחתן.
אינני מאשימה אותך חלילה וחס וגם לא אומרת לך , כמו כל הדודות הפולניות( או המרוקאיות…) להתפשר… אני מכוונת לחויה פנימית עמוקה הרבה יותר שלא ניתן לדעת אותה עד שלא חווים מקרוב ומתוך חדר הטיפולים.
לכי לבדוק, יקירתי , כיצד את יכולה להקל מעל עצמך בימי ההמתנה המפרכים וגם כדי לדעת את עצמך טוב יותר על מנת שתהיי מוכנה לדעת את נפשו של מי שיקדשך לאישה.
נשמח להמליץ לך על נשות מקצוע שיעזרו לך במסע הסוער שאת נתונה בו.
היי ברוכה מאוד ויסורו בקרוב ממש חבלי בדידותך ועצבונך
וישמע לך במהרה קול ששון וקול שמחה.
אתי
