אני ב”ה נשואה ואם ומאושרת, ויש לי קושי גדול שמטריד אותי כשאני חושבת על מכרים/ מכרות גרושים/ אלמנים שנמצאים ב’סיבוב שני’.
אני זוכה לחוות מעט מהאושר העצום והרגש הנפלא שבחיי הנישואין, ויותר מכך את הביטחון שקבלתי את הבעל הכי הכי בעולם, ואני מודה לה’ על הזכות. אני מאמינה שעוד נשים צעירות בגילי זוכות להרגשה זו או דומה. ומכאן, כשאני חושבת על נשים צעירות של”ע התאלמנו ומחפשים עבורן שידוך, או אף על מבוגרים שעדיין צעירים מספיק בשביל להנשא בשנית, קשה לי מאוד לחשוב על המציאות הזו.
נראה לי בלתי אפשרי לאשה שכ”כ אהבה את בעלה, לקבל במקומו מישהו אחר. חוץ מהמחשבה שמדובר בברית העמוקה והקרובה ביותר, ואיך אפשר להפר אותה ולהפוך לאשתו של אדם אחר, יותר מכך קשה המחשבה:
מה יהיה בעולם הבא? שמעתי פעם שבעוה”ב אין שיתוף ופגישות בין אנשים, אבל לבני זוג יש מקום משותף. אם כן, עם מי תשב האשה שהתאלמנה ונשאה בשנית? עם בעלה הראשון או השני?
ומה יהיה בתחיית המתים?
איך תרגיש הנפטרת המנוחה שתקום לתחיה ותראה את בעלה נשוי לאשה זרה עם ילדים שאינם שלה?
זו לא טרגדיה? בטח רק מהמחשבה ע”כ תרצה לחזור לקבר…
לפעמים אני מחפשת שידוכים לאנשים המחפשים זיווג שני, אבל בתוך תוכי חושבת שעדיף לחיות באלמנות (ח”ו) ולא לאבד את בן הזוג לנצח, ולא להקרע בין השנים.
מצד שני, אני יודעת שבד”כ דרך התורה היא לחיות עם בעל/ אשה, אפילו אחרי שכבר התחתנו בעבר וילדו ילדים, וגם במציאות רואים שלאנשים יש יותר שמחה וחיוניות כשהם נשואים, אפילו אלמנים בזווג שני.
אשמח להבין ולדעת מה וכיצד ההשקפה הנכונה בעניין ואיך מיישבים את הקושיות המטרידות הללו, בתפילה שזה לא יהיה נוגע קרוב אלינו לעולם.