The Butterfly Button
התפילה שלי רצויה?

שאלה מקטגוריה:

שלום אתר אקשיבה היקר!
שאלה לי בנושא תפילה
יש לי קושי רציני בתפילה. במיוחד בזמני קושי, ששם עיקר הקושי שלי.
תפילה מתוך הודיה ושמחה זה המצב הלגיטימי. תפילה כזאתי רצויה ומקובלת
ואפילו יש אומרים מורידה שפע נוסף.

אז מה הקושי?
אני מרגישה אשמה בזמני קושי. אשמה נוראית. אשמה שאני לא שמחה
אשמה שאני בוכה
אשמה אשמה
ושבשום מצב אני לא מקובלת

הבנתי שלא טוב לבכות הרבה (מתוך הרצאות של רבנים ששמעתי)
ושאם בוכים להפנות את הבכי, לצער השכינה על חבר שמתמודד עם אותו קושי
ואני מרגישה מתוך כך.. שאין לי מקום לי… לכאב שלי להתמודדות
והכי כואב, שריבון העולמים לא איתי.. כי כי.. מי יודע אם תפילה כזאת רצויה. אולי היא בכלל מזיקה

הייתי רוצה להתפלל בפשטות
להתפלל, ולהרגיש שיש מישהו שומע. ושאכפת לו, כן גם ממני

במקום זה אני תמיד נופלת לתהומות של ספקות ושאלות
תהומות של אשמה
של בדידות
מבלי רצון לפתוח את הפה ולהתפלל שוב

אני מתחננת בפניכם לתשובה ודאית ויציבה
חקרתי כבר ושמעתי
אני זקוקה לאי של בטחון יציב.
תשובה שתניח את דעתו של הלב. בבקשה

תודה לכם. היו ברוכים

תשובה:

שואלת יקרה מאוד, שבוע טוב ומבורך.

מרגש היה לקרוא שאלה כזו, תשוקה כזו לקירבת ה’ ורצון כה טהור לקשר פתוח ועמוק אתו. התפעלתי במיוחד מקריאת המילים: “הכי כואב שריבון העולמים לא איתי”.

מה באמת צריכה להיות הגישה לתפילה? האם איננו אמורים לבכות בה? האם איננו אמורים לשפוך את הלב לפני ה’, לספר לו שקשה לנו, לשתף אותו במה שעובר עלינו? האם באמת הוא לא רוצה שנצטער על עצמנו ומקסימום לבכות רק על צער השכינה?

אני חושב שאת התשובה המוסמכת ביותר ניתן לשמוע מדוד המלך.

הוא היה זה שכתב לעם ישראל ספר תפילות לדורי דורות. ספר שהתקבל באהבה ובצימאון אדיר, ספר שכולו השתפכות הנפש ותהומות של תשוקה וצימאון לקדוש ברוך הואץ

הבה נקרא את המילים שלו, כיצד הוא פונה לקב”ה:

“אשפוך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי, באורח זו אהלך טמנו פח לי.

הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי.

זעקתי אליך ה’, אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים.

הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאוד”.

דוד המלך עומד לפני בוראו בתפילה. הוא לא מנסה להציג מצג שוא כאילו הכל טוב לו, הוא לא משתדל לנזוף בעצמו על כך שקשה לו, להיפך. הוא פורק את רגשותיו בצורה הגלויה והמשוחררת ביותר. הוא אומר לקב”ה: ‘קשה לי. אף אחד לא עוזר לי, אני לא יכול להמשיך יותר. רק אתה יכול לעזור. תעזור לי אבא!’. כך הוא פונה אל ה’.

פרק זה הוא רק דוגמה. קראי את ספר התהילים ותווכחי שחלקים גדולים בו נאמרו מתוך קושי כביר, מתוך חושך ומרירות. ודוד המלך לא מסתיר את רגשותיו. הוא בא לשיחה עם ה’ כשכולו גלוי ופתוח.

זה עתה קראנו בראש השנה את תפילתה המרגשת של חנה. התיאור בנביא כל כך מוחשי ומרטיט, נוגע בנימי הלב. חנה נשאה תפילה להפקד בזרע של קיימא, תפילתה נענתה, ומאז ועד עתה היא מהוה דוגמה לדורות כיצד צריך להתפלל. הלכות רבות בהלכות תפילה נקבעו על ידי התבוננות בצורת התפילה של חנה: תפילה בלחש, כוונת הלב, ועוד.

וכיצד חנה עצמה מגדירה את תפילתה? “ואשפוך את נפשי לפני ה'”. תפילה היא שפיכת הלב. זה המקום שבו מותר לך ואתה צריך להיות גלוי, לגמרי, להיות מה שאתה. להניח את ליבך לפני ה’, ללא מחיצות וסייגים. הוא לא רוצה שנהיה שחקנים, וגם אין שום טעם בזה. הוא הרי מכיר אותנו יותר טוב מכולם. הוא אוהב אותנו כמו שאנחנו.

תפילה לא אמורה להיות רק בזמני שמחה והארה. אנחנו בני אדם ועולמנו מורכב מחוויות רבות. לפעמים טוב לנו ולפעמים רע לנו. הקב”ה נמצא אותנו בכל הסיטואציות של החיים. במקובלים מופיע שיש הבדל בין התפילות, וכל תפילה באה לתקן עולם אחר. תפילת ערבית מהותה היא תפילה של בכי ושפיכת הלב על כל הקשיים שחוינו היום, ואילו תפילת הבוקר, שחרית, היא תפילה של אור ושמחה. הלב עדיין נקי אחרי לילה של שינה, ואז השיחה נעשית מותך תחושת שמחה פנימית.

גם זה נכתב בתהילים: “להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות”. בבוקר האדם פנוי לדבר על חסדי ה’, אבל בלילה הוא נתון בחויה אחרת – חויה של אמונה. “אמונה” פירושה האחזות בקשר עם הקב”ה, גם כשקשה לך. זו חוויה מסוג שונה לגמרי.

משמעות המילה “תפילה” היא פילול. פילול הוא לשון דין ודברים. התפילה הינה שיחה עם הקב”ה, שיחה כנה וגלויה. הקב”ה מעוניין שנפנה אליו כמות שאנחנו. כך הוא אוהב אותנו.

בטעות נדמה לנו כאילו לקב”ה איכפת רק מצער השכינה (מושג עמוק ולא ברור לנו כשלעצמו). חז”ל אומרים לנו להיפך. המשנה בסנהדרין פרק ו אומרת: “אמר רבי מאיר, בשעה שאדם מישראל מצטער שכינה מה אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי”. כאשר קשה לנו כביכול הקב”ה מתאונן על כאב בראש וכאב בזרוע מרוב צער שזה גורם לו.

חז”ל אומרים: “כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה”. כאשר אדם מדבר עם הקב”ה ומספר לו בדמעות על הקשיים שלו – הקב”ה מקשיב לו ומאזין לו בלי שום מחיצות ומעצורים. בראש השנה אמרנו לפני הקב”ה: “ארשת שפתינו יערב לפניך, א-ל רם ונישא, מבין ומאזין מביט ומקשיב”. הקב”ה מבין לליבנו, מביט עלינו במבט אוהב ומקשיב לרחשי ליבנו.

אין ספק שאם תחושי גלויה עם הקב”ה ותעמדי לשיחה אתו, לספר לו על עצמך ועל תחושותיך ולבקש את עזרתו – הדבר יגרום לו לנחת רוח שאין כדוגמתה. זו תפילה אמיתית שאין למעלה ממנה.

ימים אלה הם הימים בה”א הידיעה של הזמן להתפלל. אשרייך שזכית שיש לך את הרצון הפנימי העמוק לגשת לשיחה עם הקב”ה. יתן ה’ שתזכי שתתקבלנה כל תפילותייך ותתמלאנה כל משאלותייך לטובה, לחיים טובים מאושרים יחד עם כל ישראל.

גמר חתימה טובה.

יעקב

b0548407520@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

יכול להיות שתפילה תחמיר את המצב?
תודה על האתר המיוחד!! יש לי שאלה שקצת מטרידה אותי בזמן האחרון תמיד כשאני מתחילה להתפלל על נושא מסוים לאחר כמה זמן לא רק שהוא לא מסתדר אלה נהיה יותר גרוע אמרה לי חברה שהתארסה (למתארסים תמיד יש עצות זהב איך להם זה כן הצליח) אמרה לי אותה חברה אני...
הילדים שלי לא רואים אמא שמתפללת וזה כואב לי
תמיד ידעתי שיש לי כח מיוחד בתפילה. בעיקר כשאני מתחברת מבפנים. עם זאת, עם לידת הילדים והגדילה שלהם, אני מרגישה מתרחקת מתפילה מהלב, ממלמלת פה ושם, אבל איבדתי את הקשר העמוק לתפילה. אני מאד רוצה שהילדים שלי יתחברו לתפילה, והם גדלים, ולא רואים אמא שמתפללת ממש, מקסימום בשבת שיש לי...
הקב"ה לא מקבל את התפילות האישיות שלי?
יש לי שאלה שכשאני חושבת עליה או אומרת אותה בקול היא נשמעת לי קצת כפירה… אבל אני פשוט לא מאמינה בתפילות אישיות. אני מקדישה המון זמן מתפילת השמונה עשרה, ופרקי תהילים ומבקשת הרבה בקשות בכל מיני תחומים ובכל מיני נושאים בחיים שלי בין אם ישועה ובין אם הצלחה ואני פשוט...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
שום מעשה טוב לא עשיתי?
אגש לעניין לא לפני שאקדים ואומר שאינני בא חלילה להתריס ולא ממקום של גאווה אני שואל, חלילה וחס. בתפילת יום הכיפורים בוידוי דרבנו ניסים אמרנו “אני יודע בעצמי שאין בי לא תורה ולא מצוות וכו וכו ואני רשע ולא צדיק רע ולא טוב ושום מעשה טוב לא עשיתי” ברגע שאמרתי...
עולות לי שאלות קשות על אמונה בקב"ה
אני אשה חרדית בגילאי ה40. לאחרונה עקב תהליכים שונים אני עוברת תהליך ברור עם עצמי לגבי תפיסתי את השקפתי היהודית. לאחר מחשבה חילקתי זאת לחרדיות, להלכה, ולקב”ה. כל מיני דברים שקיבלתי כמובנים מאליהם ועם סימן קריאה, מתקבלים אצלי עכשיו עם סימן שאלה. כאן בפורמט זה ברצוני לשאול אתכם לגבי 2...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן