שלום חבר יקר,

קראתי את שאלתך וראיתי בה חיפוש של אמת. רצון כנה ל”אמונה אמתית”, לאמונה שאינה בבחינת מצוות אנשים מלומדה.

אנסה לשתף אותך במה שעלה בי בעקבות השאלות הרבות שהעלית ובדרך בה אני רואה את הדברים ואני תקווה שהדברים יפתחו בפניך דרך חדשה להבין את נושא האמונה ותיתן לך מענה לשאלותיך.

אפתח בכך שאני מסכים עמך ש”אמונה” שמושתתת על סיפורי גן ואמירות סתמיות, רחוקה מלהיקרא אמונה. אני נתקל לא מעט באנשים טובים המקפידים על קלה כבחמורה שמעולם לא עסקו ב”אמונה”, באותו אימון שבלעדיו אין האדם נכנס בגדר אדם המאמין.

בתפיסה הרווחת ניתן לראות כאלה שסבורים שהסיבה להאמין היא מכיוון שזו אחת המצוות או שהיא המחזקת את התפיסה הדתית. בעוד שבאמת האמונה היא הבסיס למצוות כולן ולדרך הדתית בכלל.

בשפה המשומשת נעשה עוול נורא למילה אמונה. כשאני אומר על משהו שאני לא יודע שאני “רק מאמין”, זה מכיוון שהפרשנות העכשווית ל”אמונה” היא סוג של השערה פלוס לפעמים משאלת לב. או במילים אחרות, ידיעה לא שלימה. בעוד שבאמת אמונה אינה סוג של ידיעה ואינה מבוססת על הוכחות. אמונה היא משהו שונה בתכלית, משהו הרבה יותר עמוק.

אצטט מדבריו הנפלאים של החזון איש בתחילת “אמונה ובטחון”: מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם…

גם כשמדברים על “אמונה פשוטה” הכוונה אינה לשינון של מילים וסיסמאות. מדובר בתחושה פנימית שמגיעה מהבסיס הכי פנימי ונקי בנו ו”יודע” שיש בורא לעולם. שלא ייתכן שהעולם חסר תכלית ומשמעות. שלא ייתכן שאין באמת הבדל בין טוב לרע. זו היא ידיעה פנימית חזקה אפילו יותר מידיעה שנקנית על סמך הוכחה.

חשוב גם לדעת שהאמונה הבסיסית שבה מחויב כל בן אנוש על פי התורה היא האמונה בהיותו של בורא ושליט לעולם ובכך שמעשי בני האדם הם משמעותיים עבורו. על פי התורה, אדם שאינו יהודי שיאמין בכל אמונה או דת שתמלא את האמונה בא-ל אחד ויחיד, הוא שלם בתפיסת האמונה שלו.

אבל כאן אתה שואל שאלה נוספת, גם אם אני מאמין בהוויה האלוקית, אולי אותן הדתות הרבות הקיימות בעולם הן האמת גם עבורי. האם די בכך שאתה מרגיש טוב עם היהדות בכדי שלא תבדוק אפשרויות נוספות? האם ייתכן שאילו נולדת במקום אחר האמונה שלך הייתה כל כך שונה? אם כן, מי אמר שזו אמת?

ראיתי פעם בספר העיקרים [לר”י אלבו] שמעמיד את השאלה שלך כפרדוקס. מכיוון שאמונה היא מצב של וודאות פנימית, לא ייתכן שאצטרך לבדוק אותה, עצם הניסיון לבדוק את אמונתי מול אמונה שונה היא מעשה של חוסר אמונה [כי אמונה היא למעלה מספק]. ואם כך איך ייתכן ששני בני אדם יאמינו באמונות שונות לחלוטין ולכל אחד נאמר שאין צורך לבדוק את אמיתות אמונתו.

אני לא רוצה לעבור לשיח פילוסופי, אענה בצורה בה אני מבין את הדברים.

חלק מההבנה שישנו בורא שאחראי לכל מה שקורה פה, היא ההבנה שגם אני ואיפה שנולדתי הם חלק מהתכנית האלוקית. אדם אינו ניטראלי ואובייקטיבי, אדם שאוהב את הוריו לא צריך לשאול את עצמו, הרי אם הייתי נולד להורים אחרים, הייתי אוהב אותם יותר, אז אולי אני טועה. כמובן שבאותה מידה כלפי ילדיו ואפילו כלפי בת זוגו. אמונה היא חיבור ומכיוון שזה החיבור שלי, אין זה נכון לבדוק ממקום של השוואה לחיבורים אחרים. השאלה מה הייתי חושב אם הייתי נולד במקום אחר אינה רלוונטית, מכיוון שאילו הייתי נולד במקום אחר, לא הייתי אני.

זה נכון לא רק לגבי אהבות. ברור שאם הייתי נולד בשבט פרימיטיבי, הרבה מהתפיסות התרבותיות והמוסריות שלי היו שונים. האם זה אומר שאולי אני סתם טועה? כשברור לי לדוגמה שקניבליזם הוא רע או שיש ערך לחירות אישית ולשוויון, זה לא יהיה נכון לערער את תפיסות העולם המוצקות שלי רק מכיוון שאילו נולדתי בזמן אחר או במקום אחר, הייתי חושב אחרת.

אני לא חושב שספרים שמדברים על אמונה באו להוכיח לי את אמונתי, כפי שאלבומי תמונות הילדים שבביתי לא נועדו להוכיח לי שהילדים שלי יפים וחמודים. כשיש לי אמונה אני שמח בה וגם אוהב לחזק אותה ולהשתעשע בה. כשאני רואה את נפלאות הבורא, את חסדיו שעשה עמנו, את הדרכים בה הוא מתגלה אלינו וכו’ אני מתענג ומחזק את אהבתי אליו כשם שכשאני רואה את פני ילדיי באלבום, אני מתמלא בעונג ומחזק את אהבתי אליהם.

מסיבה זו אפשר להבין מדוע על פי היהדות אין שום עניין לשכנע אדם שאינו יהודי להאמין בדת היהודית, אלו לא ה”ילדים” שלו. כמובן שעצם האמונה בא-ל אחד היא אכן אובייקטיבית ומיועדת לכל הנבראים.

מקווה מאוד שהדברים יתיישבו על לבך המחפש ויהוו פתח להמשך החיפוש והדיוק.

מנחם ס.

<mns10300@hotmail.com