שלום לך
כמה כאב טמון במכתבך, כמה אכזבה, כמה קושי וכמה אהבה פגועה. את כל כך רוצה להחזיר אמון, כל כך רוצה שהחיים יחזרו למסלולם, כל כך מתוסכלת מהבגידה הקשה הזו, משבירת האוצר הזה של אמונה בלתי תלויה הקיימת בין בני זוג.
ואת כל כך צודקת. רצונך בבית יציב, ללא חששות, ללא חשדות, בסוג של מקום בטוח, בן זוג בטוח, וכרגע כל זה התנפץ מול עיניך. וזה מאכזב, וזה מכעיס, וזה מתסכל, וזה בעיקר כואב מאוד.
שבירת אמון ובגידה בין בני זוג היא משבר גדול, היא רעידת אדמה המזעזעת את כל יסודות הבית, זעזוע כזה שדורש לאחר מכן, אם מעוניינים בכך, לבנות ולשפץ הרבה מהיסודות של הבית מחדש.
לבנות יסודות הוא תהליך לא פשוט, ודורש מומחיות ומקצועיות ויסודיות. תהליך כזה אינו יכול להעשות על ידי מכתב אחד או שנים, אלא בטיפול זוגי עמוק ופתוח עם מטפל מקצועי, ועל כן זוהי המלצתי הראשונה. מצאו לכם מטפל זוגי מקצועי (אם תרצי, תכתבי לי את אזור מגוריך והציבור אליו את משתייכת, ואשלח לך המלצות) וגשו לבנות בעזרתו מחדש את יסודות הבית.
מתוך מכתבך אני מבין שכבר הכרעת בשתי שאלות יסוד לאחר מקרה כזה:
א. שאת מעוניינת לשקם את נישואיך, ולא להתגרש.
ב. שאת מעוניינת לבנות את האמון עם בעלך מחדש, ולהגיע איתו למקום טוב וחיובי.
אם את שלמה עם שתי ההחלטות הללו ונחושה לבצע אותם, אכתוב לך שני דברים העולים בדעתי שיתנו לך, אני מקווה, כלים לשם כך:
א. כנות – אמון נבנה על ידי כנות. ההבנה בין שני אנשים שישנו ביטחון שכל אחד יאמר לרעהו את אשר על ליבו הנוגע למערת יחסים זו, היא בסיסית ביצירת אמון מחודש. הרמב"ם כותב שאדם שבמידה מסויימת נוטה לצד אחד, על מנת לתקן הוא צריך ללכת לכיוון ההפוך, לעודף מהמידה ההפוכה, ואז הוא ימצא את עצמו באמצע.
אם הכנות בבית נפגעה, חשוב שכל הבית (את וכמובן בעלך) יעבור לאוירה של כנות. הכל על השולחן, רגשות, מעשים, תחושות קשיים. בצורה קיצונית, ללא כל מסננת.
איני מכיר אתכם ואת הצורה שבה אתם משוחחים בניכם, אך יתכן שכדאי שתשבי עם בעלך ותבהירי לו שיש צורך בשנה הקרובה בתיקון משמעותי, שלא יהיה פשוט, ונדרשת כאן כנות מקסימלית מצידו, ללא חשבון. וכך גם מצידך. כך לאט לאט (תהליך ארוך!) תחושי יותר בטוחה שאין הסתרות ואין שקרים. ועל אף שלעיתים הכנות תפגע בך (לא כל הזמן אנחנו חושבים ועושים דברים חיוביים….), אבל עדיין תרגישי שיש כנות בבית.
ב. אמון – נכון, אמון מוביל לאמון. ילד שסומכים עליו מרגיש זאת ומפתח תחושה של אחריות על מעשיו. במהלך החיים הזוגיים אין בעצם דרך "לעקוב" במאה אחוז אחר בין הזוג, ולכן נדרש, כמו אצל ילד, החלטה על אמון. חד צדדית.
נכון, בניגוד לילד אתם לאחר שבר קשה, אך אם החלטת שאת מעוניינת לבנות את הקשר ולתחזק אותו, נדרשת גם החלטה, שלך, פשוט לתת אמון.
כתבת שקשה לך באופן כללי להאמין בבני אדם, ובייחוד בבעלך. והמציאות בעצם לכאורה "הוכיחה" שאת צודקת, הנה בעלך בגד בך, יש סיבה לא להאמין.
אבל בלי להצדיק את המעשה האיום שבעלך עשה, ובלי לקחת ממנו את האחריות למעשיו, לעיתים יחס מוביל מציאות שמגשימה את עצמה. לעיתים אדם שלא נותנים בו אמון – יוכיח שאכן הוא אינו ראוי לאמון. הוא יחוש מראש כשקרן ממילא שלא מאמינים לו, וכך יחיה, ויהפך לשקרן.
אני יודע, אך אני רק מעלה את האופציה אולי חוסר האמון בבעלך מוליד במידה מסויימת את ההתנהגות הלא אמינה שלו, דבר שיכול להשתנות אם תחליטי, במודע! "אני מאמינה"!
שני הדברים שכתבתי מניחים שאכן את רוצה בשיקום בנישואין, ומאמינה ברמה זו או אחרת שבעלך כשל באופן חד פעמי, ושהוא מעוניין שלא לחזור יותר. כך התרשמתי ממכתבך שאת חושבת. אך במידה שאין זה כך, במידה שהשבר ביניכם עמוק הרבה יותר, כאך תצטרכי לשבת עם יועצת ולברר לעצמך לאן מועדות פניך, לשלום או לפרדה, לפני שאת מחליטה כיצד לפעול.
המקום שבו את נמצאת הוא אתגר קשה מאוד, ובניית יסודות בניין שהתפרקו ונפגעו אינו פשוט, אך אם שניכם מעוניינים ואוהבים זה את זה, אם שניכם רוצים בהמשך קיום התא המשפחתי למענכם ולמען ילדכם, צאו לעבודה הקשה ויתכן שעוד תצאו מחוזקים יותר, מבינים יותר ונאמנים יותר.
אשמח לדעת אם דברי סייעו לך, ואת כמובן מוזמנה לפנות שוב בכל עת,
בהערכה רבה
מיכאל
[email protected]
