שואלת יקרה,
לפני הכל, אני מלא הערכה לחוסן שלך אל מול הסביבה המעורבת בדעות שונות, וליכולת שלך להסביר את הדברים בנועם מבלי להטיף לאחרות.
אם אני מבין נכון את תיאור חברתך, "היא לא מחפשת תשובות מדעיות", כלומר היא לא מבקשת חקירה שכלית בנושא. אלא יותר לחוש את זה, ולהרגיש את קיומו.
ברמה הפשוטה, את האלוקים ניתן לחוש בכמה מישורים:
המישור הראשון הוא תחושת הנוכחות של "משהו עליון", הנוכח בחיינו. יש לעיתים שקורים לנו ארועים או תהליכים שאנחנו מתפעלים כיצד הדברים תואמו טוב כל כך. יש שקוראים לזה "מזל", יש שרואים בכך טוב ש"נפל עליהם", אך התחושה הזו שהם זכו ל"יחס מלמעלה" היא תחושה שניתן לפתח. זוהי סוג של התבוננות פנימית במה שאנחנו קוראים "השגחה פרטית", במשהו עליון שמכוון אותנו בדרכנו המופלאה בחיים, ותומך או מעניש אותנו בעת הצורך.
המישור השני הוא המבט ההסטורי על קיומו של עם ישראל, לא כאיזה מדען החוקר כיצד קרה כך וכך ומה התהליכים שהובילו למצב זה או אחר במהלך ההסטוריה, אלא במבט כללי כיצד עם מיוחד שורד לו במשך אלפי שנים, כשבמקביל אימפריות נעלמות וקמות ושוב נעלמות, ונושא את הבשורה של המוסר האנושי שהולכת ומתפשטת בכל העולם. אין לכך אח ורע בתולדות האנושות, והעמקה בנושא זה פשוט מחדירה לעצמות (לפחות בחוויה אישית שלי…) תחושת התפעלות וקשר עם הבורא.
המישור השלישי הוא ההתבוננות ביופי הבריאה, במורכבותה, בגדלותה, ובהוד וההדר האינסופיים שלה. פעם קיבלתי מפה של נישיונאל גאוגרפיק שמצד אחד שלה היה מפה של היקום, כאשר נקודה קטנה מתוכו היא גלקסיית שביל החלב, שמערכת השמש היא נקודה קטנה במערך זה, וכדור הארץ הוא מהקטנים שבמערכת זו, ובתוך כדור הארץ האדם אינו אפילו נקודה. ומצד שני של אותה המפה הופיע ניתוח החלקיקים הזעירים ביותר הידועים כיום. היחס בין הגדלים הוא בלתי נתפס, ואתה עומד המום מול העוצמה הזו של גודל וקוטן וחש מולם עמדה של יראה, ואהבה ליוצר אלו, לכח הענק שמאחד את כולם תחת בריאתו.
כלל המישורים הללו נותנים את התחושה שאנחנו לא לבד, שיש כח עליון, גדול מאיתנו שנמצא כאן, בורא, מנהיג, יוצר, ומשגיח.
את התחושה הזו כמובן ניתן לחזק עם טענות לוגיות על יוצר ונוצר וכדומה, אך בסוף זוהי תחושה דתית חזקה הטבועה בכל בן אנוש, תחושת הקטנות אל מול ה"מה שמעבר לעולם המוכר"…
פעמים רבות אנשים בצרה פתאום חשים את האלוקים וזועקים אליו. התחושה של חוסר האונים, שהנני בידיו לגמרי, נטול יכולת, היא תחושה שמקרבת אל האלוקים. אך לא צריך להגיע לכך חס ושלום.
גם בעיתות הצלחה, התפעלות, שמחה, ניתן פשוט לחוש את האב הרחום, השפע העליון שגרם לכך שאהיה שמח, ולומר לו בדמעות של הכרת הטוב: תודה!
אני בטוח שככל שתחושותיך יהיו עמוקות יותר, ומלאות יותר בעתות אלו, וככל שתנסי בענווה ובנועם להסביר לחברתך את תחושותיך, הכנות הזו תסחוף גם אותה, וגם היא תגלה לעצמה, בדרכה שלה, את החיבור הזה לא-ל עליון.
אשמח לדעת אם תשובתי סייעה לך ואת מוזמנת לפנות בשמחה שוב
בברכה וסליחה על העיכוב בתשובה
מיכאל
[email protected]
