שואלת יקרה מאוד
יקרה ממש, לו יכולתי היתי שמחה לבוא (לאן? אין לי מושג מאיזה אזור את בארץ…) אולי להזמין אותך אלי (באמת!- את מוזמנת) פשוט לשבת לידך בתקופה הכ”כ לא פשוטה שאת עוברת, להיות ביחד, לשמוע, לשתוק, להרגיש….
הייתי רוצה לראות את הבחורה הקסומה הזו שלמרות הקושי מרגישה אמונה איתנה, מצליחה להתחזק ברוחניות- אתן שומעים, שם? יש כאן בחורת איכות (רק לחטוף ולקחת:)
לא סיפרת הרבה , אבל סיפרת מספיק בשביל לחוש שיש כאן כאב גדול ועצום.
אינני יודעת האם את הגדולה בבית- שעיקר האחריות רובצת על כתפיה
ואולי הקטנה- שנשארה לבד עם עול שרק בני זקונים מכירים (ועם חכמת החיים הכרוכה בו)
היכן אבא בתוך הסיפור?
מה שאני כן שומעת בין שורותיך את ה”לבד.”
אני קוראת שוב ושוב וחשה בבדידות, החברות שנישאו והקשר הקרוב שאבד במידה מסוימת
אין מישהו שמקשיב… אין בפני מי לפרוק… אין מי ששומע…
והינה החוויה הקשה הזו מתכתבת לפתע עם המערכת שלך ושל הקב”ה- אין מי ששומע….
הינה התפילה שלי לא נענית, אנשים מסביבי מתפללים ולא נענים, ואפילו יש שאני רואה שלמרות התפילות המצב רק מחמיר. מישהו בכלל שומע אותי שם?
בואי ננסה לתת לשאלה הזו להדהד
מישהו מקשיב לי? מישהו שומע?
קראי אותה בקול, צעקי אותה מקירות הלב, תני לך להתמסר אליה, לחוות אותה חזק.
אף אחד לא מקשיב לי! אף אחד לא שומע אותי!
האם המשפט הזה מעלה משהו בזכרונך? מה את רואה? מה את שומעת? מה את מרגישה?
קחי לך נייר ועפרון והתחילי לכתוב, לפרוק…
בלי חשיבה, בלי ביקורת, בלי אסור ומותר, ראוי או נכון- תני למילים לרוץ, לדבר, לספר, להרגיש.
אני מזמינה אותך לעשות את זה לא בבת אחת אלא לאט לאט יום ועוד יום ועוד יום.
החוויה הקשה שאיש לא שומע היא חלק ממך, היא חוויה שכנראה הולכת איתך הרבה זמן
והיכולת להיות איתה ולהקשיב לה- היא גם היכולת לרפא אותה.
בואי נמשיך שלב נוסף
“לא שומעים אותי” למה? מה עומד מאחורי החויה הזו?
חוסר הערכה/אני לא חשובה מספיק/ לא ראויה/ לא מיוחדת/ מאכזבת- בחרי את התשובה שמדויקת עבורך (אולי לא ידעתי אפילו להציג אותה בפנייך)
ועכשיו הינה הגיעה לפתחך הזדמנות פז לערער על הקביעה הזו
מבלי להכיר אותך, אני יכולה לומר לך באחריות מלאה: את חשובה! ראויה! מיוחדת! מצליחה!
מנין לי?
תשמעי טוב, מכך שהקב”ה בחר לברוא אותך בדווקא בדיוק כמו שאת עם כל המכלול שלך.
ואין אצלו יצור או מציאות פגומה (הרי יצור פגום’ מציאות פגומה שייך רק אצל יוצר שיש גבול ליכולת שלו והקב”ה הוא בעל הכוחות כולם)
אין אצלו בריאה שאין לה ערך (רק בנ”א מסוגלים להתעסק בדברים חסרי ערך הוא מקור כל הערכים כולם)
שאין לה מיוחדות (כי הבריאה שלו היא אין סופית ואין צייר כאלוקינו שבורא יצירות שונות ומגוונות כל אחת עם היחודיות שלה)
שאין לה הצלחות (כי מרוץ המכשולים שלנו הוא ענק ויש לה אין ספור הזדמנויות וההצלחה שלנו לא נמדדת בהשוואה לאף אחד אלא רק לעצמנו)
ועוד דבר, בשדה נסיונות כמו שלך מעמידים תמיד רק את הטובים ביותר, את נבחרת לאתגר שלא כולם היו מסוגלים לעמוד בו (ואני יודעת שאת יכולה לומר לעצמך: אני מוותרת. אבל הוא יתברך לא מוכן לוותר על החלק שלך, הוא רוצה בך! הוא יודע באמת עד כמה את מיוחדת)
רק עבודת החיים שלנו היא לראות ולהרגיש עד כמה שיותר את החשיבות הזו, המיוחדות הזו השלמות הזו!
קחי לך שוב דף ועט (הפעם לא עפרון) ורשמי לעצמך מי את?
מה מאפיין אותך, מה מיוחד בך, מה את אוהבת, מה משמח אותך, אלו תובנות את רחשת בחייך, אלו התמודדויות את עברת, במה השתנית…
ככה שוב לא בבת אחת, כתבי ו…. הקשיבי לעצמך- את ראויה למלוא ההקשבה.
וכשאנחנו מאמינים שאנחנו ראויים לה, אנחנו מאמינים שהקב”ה מקשיב לנו- והוא באמת באמת מקשיב! (שוב באחריות מלאה!)
וכמה מילים על תפילה…
כשכתבת שלפעמים את מתפללת תפילה טובה- קינאתי בך, כי תפילה טובה זהו משהו יקר. אנחנו מתפללים המון, אבל תפילות טובות ממש הן בודדות. תפילה היא אחת העבודות הקשות שיש בה כל כך הרבה תנודות ודוקא לכן אנחנו צריכות לייקר כל קמצוץ של כוונה טובה- ואין כמו הכוונה הנפלאה שכתבת עליה- “אין לי אף אחד אחר לבכות לו” זוהי כוונה שכולה קירבה והלוואי על כל בנות (ובני) ישראל לחוש בה. רק הרשי לעצמך לבכות לו גם על התחושה הזו- שאיש לא שומע… גם על הערעור הזה שמא אתה ריבונו של עולם לא שומע לי…- זו תהיה תפילה שלמה ממש עם גילוי לב של אמת פנימית החולקת עם בורא עולם את ה כ ל- ואין כמוה מבריאה ומקרבת.
כתבת גם שאת יודעת את הטיעונים השכליים שלאבא מותר להגיד לו ותפקיד הרע בעולם וכו’
אבל אני רוצה לספר דוקא על הטוב של ה”לא”. אשתף אותך במעשה אמנם קטן ושולי מול הקשיים שאת חווה אבל מי כמוך יודע שגם הדברים הקטנים ואפילו הקטנטנים משמעותיים גם בזמנים הקשים (כדוגמת יוסף הנמכר ע”י אחיו והקב”ה בתוך הזוועה הזו דואג שלא יריח ריח רע של נפט אלא של בשמים. כן זוהי כעין נשיקה ממרום המלווה את הנער ולוחשת לו: “אתך אני”. ועומדת כאילו מן הצד אבל משגיחה על תכנית חיים מופלאה שסופה יצירת ממלכת כהנים וגוי קדוש) אתמול בבוקר מצאתי את עצמי עסוקה בחוויה משפחתית כאובה מאוד, בצהרים הייתי צריכה לצאת מחוץ לעיר. אני עומדת בתחנה ומתברר לי כי אוטובוס אחד דילג על משמרתו- אין לי אלא לחכות לאוטובוס הבא (תדירות של שעה שעה וחצי) אני בסיכון לאחר לפגישה מאוד משמעותית. עומדת וממתינה מנסה להתמודד עם מחשבה “לא מספיק להיום…” והינה סוף סוף מגיע האוטובוס, הנהג חולף על התחנה ומסמן לי באצבע- לא! אין מקום, אני לא מעלה אפילו לא בעמידה! אני אובדת עצות, אין לי סיכוי להגיע לפגישה. שוב עולה התחושה “לא מספיק להיום” אבל אז חולפות להן רק כמה דקות ולידי נעצר אוטובוס עם שני נוסעים בלבד, אני עולה, לא מבינה מאיפה צנחה לי הסעה פרטית כמעט, מתיישבת וממלמלת “תודה נהג שלא העלת אותי לאוטובוס העמוס שלך, תודה שאמרת לי: לא”
אמרה לי פעם בחורה מתוקה יש שלוש תשובות שהקב”ה עונה לנו: או- לא עכשיו אולי בפעם אחרת, או- זה לא טוב לך. או- אני מכין לך משהו יותר טוב…
לרב פינקוס ישנו מאמר נפלא על תפילה “מאמין בחי עולמים וזורע” הוא כותב שם על בנק ההשקעות הגדול בעולם המנוהל ע”י יועץ השקעות מהימן וחכם ביותר הלא הוא בורא עולם שם נאגרות כל התפילות שלנו בלי יוצאת מהכלל (מניבות תשואה צמודה למדד) ושמורות לנו להשקעות הכי הכי כדאיות שרק יועץ השקעות כמוהו יודע לנבא על הצלחתן… (מוזמנת לקרוא בספרו על הימים הנוראים- שווה)
נכון, אלו תשובות לשכל, אלו תשובות שבאמת דורשות הרבה עבודה פנימית, עמוקה ואנחנו סך הכל ילדים שרוצים כאן ועכשיו! לא רוצים להמתין, לא רוצים לסבול, רוצים לקבל בלי סוף המון המון טוב. ולכן נמשיך לנדנד…
נבקש על הכל גם על הדברים הגדולים אבל גם על הדברים הקטנטנים (אולי נחוש קצת נשיקות מרפא)
נבכה על הקושי אבל גם נתחנן על האפשרות לגדול מתוכו, להתחשל, להתבגר ולבנות אמונה גדולה מקרבת ומחברת.
יקרה מאוד, מצטרפת לתפילות שלך שתזכי לראות הרבה הרבה ישועות בקרוב
מאחלת לך לשמוע את הקול הקורא משמים ואומר:
“השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה”
מוזמנת באמת לפנות, לכתוב, לדבר.
יעל
iaelfed@gmail.com>