שואל יקר שלום וברכה.

קודם כל אני רוצה לומר לך שסיפורך הכואב נגע לליבי מאוד, המצב שאתה מתאר הוא מאוד מורכב ורגיש. אני שולח לך קודם כל את כל החיזוק שאני יכול דרך המכתב, ומבין שאין לך כעת את הכתף להישען, ואת הכותל לפרוק, אני מקווה שאוכל בשורות הבאות לנסות להקל ולו במעט את הסבל שלך, ואת הבדידות. אני מוכרח לומר שאני מרגיש מתוך הכתיבה העשירה שלך שיש לך אישיות נדירה, הרבה עומק, הרבה תוכן, ורגשות חזקים. לא אגזים אם אומר שכנראה יש לך נשמה גבוהה, משום שהניסיון אותו אתה עובר כרגע הוא מסוג הדברים שקורים אצל אנשים גדולים באמת.

בנוסף, זה לא מובן מאליו שעם כל המורכבות של התקופה והאתגרים הגדולים שלפניך, אתה מתפקד בצורה מעוררת התפעלות, בעצם העובדה שלקחת על עצמך את עול הבית בכל המובנים, ואתה מתפקד בצורה יוצאת דופן כאבא ואמא, ועושה כל כך הרבה למען המשפחה זה ראוי להערכה רבה.

“שבע יפול צדיק וקם”, במשנתו של הרב הוטנר זצ”ל, המושג של צדיק שנופל היא כורח המציאות, זה לא שהצדיק נופל ובכל אופן הוא קם, אלא זה חלק הכרחי בבניין קומת האדם של צדיק. כך שאתה בהחלט נמצא בחברה טובה, והנפילה שקרתה לך היא חלק מהבניין של מי שאתה, ומי שתהיה. המקום בו היית שרוי בזמן הנפילה ובתקופה הקשה שהייתה לך מבחינה רוחנית היא הייתה משהו שהיית חייב לעבור מעצם זה שהיית שם, וכמו כן המקום שבו אתה נמצא כעת מבחינת המשבר של הזוגיות שלכם, הוא גם כן הכרחי כנראה. כי מהמצב המורכב והכמעט בלתי אפשרי הזה ככל הנראה תהיה צמיחה אדירה ותנופה עצומה בזוגיות בעזרת ה’.

לפי מה שאתה מתאר, הייתה לכם תקופה לא קלה, בניסיון שבו הועמדתם כזוג מול משבר כלכלי לא פשוט בכלל. ברור איפה שנקודת ההתחלה של המשבר נוצרה שם, כי זה הביא אתכם לסיטואציה מורכבת של חוסר היכולת לתפקד מהבחינה הזוגית במובנים הכי בסיסיים, בגלל הבור הכספי שנוצר אצלכם. בהנחה שזה אכן היה הטריגר לחלק מהמשברים שלכם הייתי רוצה שתנסה בתקופה הזו להיאחז בתקווה על ידי חיבור אל תקופת העבר, התקופה שקודם המשבר. בהנחה שאז הזוגיות שלכם הייתה במצב טוב ויציב, ומסתבר שהיו לכם הרבה חוויות חיוביות והרבה זמנים טובים.

ניתן פשוט לשבת ולנסות להתחבר לאותה תקופה, ע”י מחשבות חיוביות על העבר שאולי יובילו לרגשות.[זה נשמע אולי מוזר, אבל אפילו לדוגמא, לדפדף מדי פעם בתמונות של החתונה].לראות מה זה עושה לך אולי זה יוכל להטעין אותך באנרגיות חיוביות.

אני רוצה שוב להדגיש ולומר לך, שאני פשוט מעריך, ומעריץ את העובדה, שאפילו שנכנסת למצב בלתי אפשרי מבחינה פיננסית, לא הרמת ידיים אלא לקחת אחריות, שינסת מותניים, ונלחמת להביא אתכם למצב שתוכל להחזיר חובות. אני מכיר לצערי הרבה אנשים שבמצב כזה פשוט הרימו ידיים, ברחו, והתייאשו, מגיע לך שאפו ענק על מה שעשית.

לגיטימי שחשת באותה תקופה את אותה תחושה מתסכלת. הניסיון הזה שבו הועמדת הוא באמת קשה מנשוא, וממילא הירידה הרוחנית שאותה אתה מתאר בעקבות זה הייתה תוצאה של המצב הקשה שבו היית שרוי.

ברור גם כן, שהסיטואציה שאליה נקלעת, בהיבט הזוגי של הטעות שאתה מתאר, ושאתה משלם עליה כעת מחיר כבד. היא חלק מאפקט הדומינו של קריסה שמובילה לקריסה הבאה.

כמו כן עליך לזכור שלא הייתה פה בחירה מודעת לעשות בכוונה את מה שעשית ושזו טעות. מצד שני תחושותיה של אשתך הן לגיטימיות לאור העובדה שמה שקרה כנראה שבר את האימון.

כעת, אנסה בשורות הבאות להתייחס לשאלותיך.

גירושין הם לא גזירת גורל. הם בחירה אישית שלנו אם לפרק את החבילה או לא. כשאדם מחליט את ההחלטה הזו, הוא צריך לקחת בחשבון את כל ההשלכות שיקרו מכך. העובדה שהתורה בחרה לקרוא לגט בשם “ספר כריתות” ולא ספר פירוד, פירוק, או כל לשון אחרת שמבטאת פירוק שותפות, מלמדת אותנו מצד אחד את העומק של קשר הנישואין, ומאידך את המחיר של פירוק החבילה ח”ו.

ולכן אני חושב שיש מקום להמשיך ולהתעקש, לעשות הכול, ולקוות שהיא תתרצה בסופו של דבר לחזור ולחדש את הקשר.

שורש העניין לדעתי שבו כדאי שתתמקד כרגע, הוא העניין של לקיחת אחריות מלאה על מה שקרה. קודם כל מול עצמך אפילו שייתכן שיש סיבה לכל הדבר הזה עדיין בוודאי שאין הצדקה לכך [אני בטוח שאתה מבין זאת]אבל עדיין הפנמה אמתית שמה שהיה ממש לא בסדר והיא נפגעה מאוד ובצדק.

הדבר הזה צריך בהחלט לבוא לידי ביטוי גם מול אשתך שאתה מעביר לה את המסר הזה באופן ברור או במילים בעל פה או במכתב שאתה ממש יודע שהיית לא בסדר שלא מגיע לה בכלל את מה שקרה שאין הצדקה בשום אופן ואין תירוץ לטעות הנוראה הזו. זה חשוב לה לשמוע את זה שאתה הפנמת את העניין ושאתה לוקח אחריות מלאה.

במידה שמתפתח סוג של שיח נסה להימלט מהמוקש הזה של תירוץ והסבר למה שהיה מבחינתה אין שום לגיטימיות כל ניסיון שלך להבהיר שלא רצית, או לא התכוונת, היית במצב קשה, וכהנה. לא יתקבלו על אוזניים קשובות לקיחת אחריות מלא מלא.

ככל הנראה היא מאוד שקועה כרגע בעלבון, בפגיעה, וכנראה מתכנסת בתוך עצמה ייתכן גם שאזור הנוחות שלה והמקום שאליו היא בורחת הוא העבודה, והיא שקועה בזה. זה מאפשר לה ביטחון לא להתעמת עם רגשות שלילים, או חיוביים, פשוט להשקיע את עצמה בעשייה. לכן אולי כרגע אין פרטנר לשיח. אבל, עשית כחכמתך. נסה למצוא את ההזדמנות להשחיל דיבורים שיכולים להניע תהליך.

נסה לחזר אחריה בצורה מכבדת ולא לוחצת תעביר לה מסרים. כמה היא כל עולמך, כמה שאתה מעריך ומעריץ אותה ללא גבול, תזכיר לה את אהבת הנעורים שלכם, את הזיכרונות המשותפים.

לפי מה שנראה ממכתבך אתה בהחלט יודע לכתוב היטב ולהביע את עצמך מצוין בכתיבה. אם אתה חושב שיש כרגע חומה שאינה מאפשרת תקשורת בינאישית, ייתכן שדרך מכתב פתוח, כנה, אוהב, ומחבק, משהו יפתח אצלה.

לשאלתך האם יש סיכוי לשיקום? אני חושב שאם אתה יכול בעת הזו לקוות, כי התקווה היא מה שמחזיק אותנו. וכן ההכרה בעובדה שיש על מה לבנות, כי היה לכם קשר טוב בעבר. מה שאומר שיש את היסודות. הם אמנם צריכים חיזוק, שיפוץ, ותיקון. וייתכן שבמציאות שנוצרה יהיה משהו שיצריך אלמנטים של התחלה חדשה. מצד שני יש ביניכם חוויות משותפות שבעבר היו חיוביות כך שזה לא מתחיל מאפס.

זוגיות היא משהו שאפשר לייצר? בהחלט שכן. נקודת המוצא היא ששורש הזוגיות הוא הוא במקום גבוה יותר מכיוון שיש משהו עמוק שנמצא באיחוד הנשמות של בני הזוג המיועדים זה לזו. כך שמבחינה אמונית, יהודית, יש משהו שורשי עמוק הרבה יותר מאשר מה שרואים בחוץ. מצד שני ההבנה שאנו חיים בעולם המעשה וממילא אנחנו צריכים לעשות דברים בפועל כדי לתחזק את הקשר ואם כך, לייצר הוי אומר ההשקעה הבלתי פוסקת, תשומת הלב, הרצון הכנה, זהו תנאי בסיסי לקשר הנישואין.

רגשות האשם. האם זה לא טוב שהלכנו לטיפול אצל אשה שאינה דתיה?. עצם העניין של הליכה לטיפול ולמי הולכים היא שאלה אובייקטיבית. וניתן לדון באופן תיאורטי על מה נכון ולא נכון, כדאי או לא כדאי. אבל יש את המציאות בשטח שהיא נגזרת ממי שאתם ובסיטואציה שאתם נמצאים בה, ובמציאות הזו שאשתך שבאה מעולם הטיפול חשה חוסר ביטחון ללכת למי שהוא דמות רבנית חרדית וכדומה, ולכן הובילה לכך שהלכתם לאותה מטפלת זה היה כנראה הדבר הנכון לשעתו. ככלל במציאות המורכבת שבה אתה נמצא ההתבוססות הזו בתחושות אשמה שאולי דברים לא נעשו כשורה ולכן קרה מה שקרה הם טבעיים, אבל לא נכונים. מכיוון שהעבר מהבחינה הזו הוא לא רלוונטי, וצריך להסתכל על המציאות העכשווית מבלי לחוש אשמה על דברים האם נעשו כשורה או לא.

כעת אני רוצה לחשוב אתך על מה שנכון לך. החכם מכל אדם אמר “דאגה בלב איש ישיחנה” ואחד הפירושים ישיחנה לאחרים. עצם השאלה שאתה מעלה בפורום הזה היא מצוינת וראויה להערכה, אבל תחושתי שזה לא מספיק. מתוך המכתב ניכר שהרב שלכם הוא מישהו שגם אתה וגם היא מאוד מעריכים, ייתכן שהוא אולי המפתח להתחיל תהליך כי אדם ששניכם סומכים עליו בהחלט יכול להועיל.

אם יש אפשרות שאתה תדבר אתו [בהסכמת אשתך, אולי אחרי המכתב]. או עם כל אדם אחר שאתה סומך עליו גם אם אין משהו קונקרטי שיכול לצאת בשלב ראשון חשוב מאוד שיהיה לך כותל לדבר, כתף להישען, זה חשוב ליציבות שלך, וליכולת שלך להמשיך במסע המפרך בו אתה נמצא.

במידה ויש מקום לשיח בינאישי, או לחילופין למכתב, ייתכן שאתה יכול בהזדמנות הזו לספר גם מה עובר עליך והיכן אתה נמצא בפן האישי. לא כדי לקבל תמיכה בהכרח ממנה[היא במקום חלש כעת]. אלא יותר כי זה יהיה חלק חשוב בשיח הזוגי ביניכם אתה יכול לתאר לה את חששותיך, את פחדיך, את העובדה שאתה מעריך שהיא עדיין אתך, ואת הרצון שלך להילחם עד הסוף למענכם ולמען ילדיכם.

העלית את החשש הטבעי, שייתכן שהיא לא תסכים לדבר עם הרב שלכם, ושבעצם יש לך רק צ’אנס אחד. ומה אם היא תגיד לא?. במצב כזה שהיא לא תסכים, אני חושב שתוכל לפנות לרב, ולפני שאתה חושף את הסיפור המלא עם החלק הלא נעים שבו, שמממנו היא מתביישת בשבילך. תאמר לו שנקלעת לסיטואציה שאתה חייב לפרוק משהו שקשור לזוגיות שלכם, ושאשתך לא מסכימה לזה, ושאתה מתייעץ אתו מה לעשות. תן לו לעזור לך להכריע מה תהיה הדרך הנכונה.

האם הזמן הוא קריטי, ודחייה של העניין למועד מאוחר יותר אחרי גמר הפרויקט שבו היא שקועה כעת? קצת קשה לענות באופן חד משמעי. כמו שכתבתי לך ייתכן מאוד שהיא בורחת כעת וממילא היא לא בשלה לשיח.

כשאתה מנתח את המצב. מצד אחד יש לך תחושה של דחיפות, ובצדק, כי אם לא קורה שום דבר בינתיים ייתכן שיש נסיגה. אולם מצד שני, כיוון שהיא מאוד עסוקה ייתכן שאין לה את הפניות ומנוחת הנפש להיות חלק מהתהליך כך שיצא שכרו בהפסדו. הזמן לא פועל לרעתך כל עוד אתה יכול לעשות את התהליך שאתה צריך בינתיים עם עצמך, ולהיאחז בתקווה שיהיה יותר טוב. במידה ויש לך בתוך התקופה הזו הזדמנויות שהיא כן פנויה ייתכן שאפשר לנסות לעשות משהו, אבל ככלל הטיימינג הוא בהחלט חשוב. בהתחשב במציאות הזו ייתכן שגם צריך לשקול האם כרגע טיפול אישי בשבילה יהיה לתועלת מכיוון שגם טיפול מצריך הרבה פניות שייתכן שבתקופה הזו אין לה.

זכור. לחץ לא יועיל. התהליך הזה הוא ארוך, מייגע, וכואב. אבל לא כדאי לדחוף. זה מצריך זמן, וסבלנות ברזל. כל עוד שאתה משדר שאתה פה להישאר ולהילחם, גם אם היא כרגע לא שם, היא תרגיש את זה. לפעמים אנשים במצב כזה נכנסים ללחץ ורוצים תוצאות, אבל בסופו של דבר זה יפעל בכיוון הנגדי.

לסיום אומר לך שאני מכיר אנשים שעברו תקופה נוראה כזו. ושבסוף ברוך ה’ יצאו מזה. הדרך שלהם להצליח היה על ידי אמונה פנימית עמוקה, תקווה. לא התייאשו, וכמובן הרבה הרבה תפילות.

אני מתפלל בשבילך, ומקווה בשבילך, שהסיפור הזה ייגמר בטוב. ושרק תצאו חזקים יותר ואוהבים יותר.

אשמח להיות בקשר ולהמשיך לעזור ככל שאוכל בעז”ה.

בהצלחה רבה.

חננאל