שלום לך יקרה,
את מתארת את הקשר של בעלך עם משפחתו,
ואת ההשקעה שלו בקשרים איתם- כגורם שמרחיק אותך, שנותן לך תחושה של לא שייכת, אולי אפילו לא רצויה.
זו הרגשה קשה מאד.
אני חושבת שאחת התחושות הקשות ביותר לאשה היא התחרות על ליבו של בעלה.
זו הסיבה שאשה שניה נקראת "צרה",
וצרה יכולה להיות לא רק אשה שניה- אלא כל מי שמתחרה איתי על ליבו של בעלי… כולל משפחתו.
השאלה היא מה מונע ממך מלהרגיש חלק מהמשפחה שלו- יחד איתו.
האם באופן כללי את מרגישה שאת חשובה לו?
נתת רמז לכך שלא תמיד הדברים חלקים ביניכם- האם יכול להיות ששורש אחד לדברים כולם?
שתחושת חוסר השייכות או חוסר הבטחון באהבתו אלייך- הם כלליים יותר ובנושא הזה הם מוצאים את ביטויים?
האם יש תחומים נוספים בהם את מרגישה שהוא עושה דווקא?
מה לדעתך יוצר את הדווקא הזה?
האם קיימת באויר השוואה בין המשפחות?
סביר להניח שהקושי שאת חווה סביב היחס שלו למשפחתו מהווה ענף אחד מעץ גדול יותר.
וכשענף לא מתפתח כראוי- שווה לבדוק את הגזע ואת השורש.
במילים אחרות- תוכלי להפיק תועלת מטפול מעמיק בזוגיות כולה- ואני ממליצה להעזר באנשי מקצוע. זה יעיל יותר.
יחד עם זה, בעניין הספציפי הזה, תוכלי להתבונן בכמה נקודות:
– מה יכול לחזק את תחושת הביחד שלכם שלא בהקשר למשפחתו? ככל שתחושת השייכות תתחזק היא תהיה יציבה יותר ולא תתערער
לנוכח גילויי השייכות שלו למשפחתו.
– האם מתאים לך לראות בקשר שלו עם משפחתו את הצורך שלו? האם ייתכן שהדבר לא מכוון אלייך אלא ממלא עבורו תפקיד נפשי אחר?
אם כן- נראה לך שאפשר להכיר בצורך, לאפשר, לפרגן ואפילו להעריך אותו על המאמצים שהוא משקיע במה שחשוב לו?
– האם יתכן שהרגשות הקשים שמתעוררים בך- ובעקבותיהם ההתנגדות שלך, מאיימים בחוויה שלו על זכותו לממש את הערכים שחשובים לו?
– מה באמת את רוצה באותו רגע? מה את מרגישה? מה חסר לך?
– מה נראה לך שיקרה אם תבטאי את הרצון שלך לקשר קרוב , לתחושת בטחון, לשייכות עמוקה, בלי לתרגם את הדברים ל"תעשה" ו"אל תעשה"?
היית רוצה להתנסות בשיתוף נקי, מהלב, רק לשם השיתוף? לשאול אותו איך הוא מרגיש בנושא? להתייעץ איתו? לחשוב ביחד?
מקווה שחלק מן השאלות האלו יפלסו לך דרך פנימה אל מה שקורה לך בתוך הזוגיות,
ויאפשרו לך לנסות זוית חדשה.
אתך בליבי,
גולדי
