קראתי כמה שאלות באתר שהזכירו לי בעיה הפוכה לגמרי שכואבת לי. כביכול זה משהו שולי אבל כן חשוב לי.
בעלי מאוד חשוב לו הצניעות. ב”ה אין לי את הנסיון של בעל שרוצה אותי לא צנועה ו’ברבית’ שלו..
אבל גם הצד השני קשה. ואסביר:
כאישה יש לי אהבה ליופי וגם ציפייה שבעלי יכיר ביופי שלי. משום מה נראה לי שכל מה שקראתי תמיד על גברים לא נכון אצל בעלי.
זה לא שאין לו תאוות (הוא סיפר לי קצת איך חוסר צניעות הכשיל בתור בחור..). זו הסיבה לדעתי שצניעות כ”כ חשובה לו.
יש לנו זוגיות נהדרת עם כל מה שזה אומר, לא זו הבעיה ב”ה.
אבל בכללי יופי אצלו הוא לא כ”כ נושא. ואני בתור בנאדם אוהב אסתטיקה ובתור אישה שמחכה שיאהבו את המראה שלה לא מקבלת את מה שצריכה.
הוא באמת בנאדם פנימי יותר, וכשניסיתי לבקש ממנו מחמאות בסגנון הוא לא כ”כ הבין מה חסר לי. גם בגדים- הוא אוהב פשטות. לא מעניין אותו היופי, בעצמו אמר שלא רוצה אישה לבושה סמרטוט אבל לא מעניין אותו בגד מפואר ואפילו נראה לו מלאכותי.. הוא כן ישים לב לסדר ונקיון, לא מעבר..
אפשר לומר שזה גם לא תורם לרצון שלי לשמור על צניעות לתוך הבית. כי זה לא שבעלי מתעניין ביופי שלי בכלל. אז למה ה’ ברא לי גוף יפה אם אין לי איך לנצל אותו לקדושה? בוא נגיד שאני באמת יפה יותר מהמקובל ולכן זה עוד יותר כואב לי. אני כן צריכה הכרה החיצוניות שלי וזה פשוט לא הבנאדם..
הגיוני שאכן יש גברים כאלה, עם תאוות לנשים אבל לא כ”כ ליופי שלהן? או שאני מפספסת משהו? ואם זה הגיוני איך אני מתמודדת?