בס”ד

שלום לך!

ראשית בנימה אישית, אני חייב לשתף כי דמעות עמדו בעיני למקרא דברייך. התיאור הכנה והנוגע ללב של הדילמות וההתחבטויות שיוצר אצלך מצבה הכלכלי של משפחתך, במקביל לכך שהגיע עת דודים ואת מעוניינת בכניסה לקשר זוגי כשרבות מחברותייך כבר הקימו בית, אינם יכולים להותיר את הקורא אדיש. הזדהיתי מאד עם דברייך ואני חש את הכאב הגדול.

הבעיה שהזכרת מאפיינת כיום לצערנו משפחות רבות בקהילה החרדית. הרצון לאפשר לבחור הישיבה הצעיר שזה עתה נישא, שנים רבות של לימוד תורה בלי דאגות פרנסה, יצרו נורמה של תשלום דיור על ידי הורי הכלה. דא עקא שבדור הקודם כאשר מרבית ההורים היו אנשים עובדים בעלי אמצעים, קיום המנהג היה ריאלי. אך כיום כשמרבית ההורים ב”ה הינם לומדי תורה בעצמם ברמה כזו או אחרת, ובפרט לאור מחירי הדיור המאמירים, תשלומים של מאות אלפי שקלים לכל ילד שנישא, הינם חלום באספמיה. מי שבכל זאת מנסה להגשים חלום זה, מחוסר ברירה לעיתים קרובות, נכנס להלוואות ולהתחייבויות כספיות המתגלגלים שנים על גבי שנים ואחריתם מי ישורנו.

כיהודים מאמינים בני מאמינים עלינו לזכור כי הקב”ה דורש מאיתנו לאהבה את ה’ וליראה אותו. עלינו לחיות על פי התורה והמצוות, להיות תמימים עם ה’ ולבטוח בכך שהוא יתן לנו כל מחסורנו. ידוע הסיפור על החפץ חיים, שבאה אליו אישה והתלוננה כי יש לה שכן שבכל בירור שעושים על משפחתה בשידוכין הוא מוציא דיבתם רעה. ענה לה החפץ חיים, כי ברגע שיגיע השידוך המיועד, הקב”ה יסובב שהוא יברר אצל שכן אחר…

המקום שבו את נמצאת, בגילך ובמעמדך, רואה מצד אחד את הדרישות הכספיות המופלגות שאין כל סיכוי שהורייך יעמדו בהן, ומצד שני את חברותייך נישאות בזו אחר זו, הוא קשה מנשוא. צהלתך על פנייך עם כל חברה שמתחתנת, אך הלב צובט בחזקה בדאגה לעתיד. אך אל תשכחי שיש אב בשמיים, שכאשר את עושה את רצונו הוא דואג באופן אישי לכל מחסורך, וגם השידוך המתאים (והמסתפק במועט), יגיע בעיתו ובזמנו. בתקווה שזה יהיה בקרוב ממש.

חשוב להדגיש: כאנשים יראי שמיים אנו מחנכים את עצמנו ואת ילדנו להסתפקות במועט, צניעות, שמירה על ערכים והדגשת חשיבותם של חיים רוחניים על פני החומר. אין לי ספק שכך את חונכת וכך בעז”ה את תרצי לחנך את ילדייך. מנהג תשלום הדיור, למרות שיסודו כאמור ברצון טוב, לאפשר לזוג הצעיר שנים רבות של חסות באהלה של תורה, יוצר לצערנו אצל חלק מהבחורים תאבון לממון ושאיפה לחומריות העלולה להשחית את המידות. לעיתים ניתן לראות כבר בתקופת השידוך, על פי רמת דרישותיו של הבחור ועל פי הדרך שבה הוא או משפחתו מתנהגים, עד כמה החומריות תופסת אצלם מקום ועד כמה היא נמצאת אצלם קדימה בסולם הערכים. רבים חושבים כי ככל שישלמו יותר ישיגו חתן תלמיד חכם גדול יותר, אך אינם שמים לב כי לעיתים קרובות ההיפך הוא הנכון. בעלי הדרישות הגבוהות אין תוכם כברם, והחששות שהשכלת להזכיר בשאלתך, בדבר רדיפה עתידית של הבחור אחרי הכסף, הולכות ומתממשות במהלך החיים. חשוב להבחין בכך כאשר בוחרים את בן הזוג.

אין כל ספק, כי אבינו שבשמיים אינו דורש מאיתנו להתגלגל כל החיים בחובות שאיננו יודעים מהיכן להשיבם, או חס וחלילה לשקר או לרמות כדי לעשות את “העיסקה” הטובה ביותר. בהקשר לכך, המונח של “כל עכבה לטובה” איננו קלישאה, ואין לי ספק כי במבט לאחור תודי לקב”ה על העיכובים, שכעת קשים ומעיקים, אך יסייעו לך לבנות את הקשר עם בן הזוג המתאים ביותר.

ובהקשר למשפחה: בתור הבת הבכורה את לוקחת על עצמך לשאת את עול הדאגה הכלכלית יחד עם הורייך. זה מובן מאליו כאשר את רואה את צערם וייסוריהם מכך שאין להם מספיק אמצעים כדי להשיאך. בהקשיבך לדאגותיה של אמך את מקילה מעליה בכך שהיא יכולה לשתף ולפרוק את צרותיה, אך אלו מצטברים אצלך בפנים וחומת המועקה הולכת וגדלה. המושג עליו כתב שלמה המלך במשלי “דאגה בלב איש ישיחנה” (משלי י”ב, כ”ה), איננו קלישאה בעלמא. כאשר האדם מתנה את צרותיו לזולת הוא פורק את כאבו ובכך קל לו. הורייך עושים זאת אצלך, אך היכן את פורקת את כאבך???

תעוקה פנימית ההולכת וגדלה ואינה משוחררת החוצה, עלולה לגרום לקשיים נפשיים ואף למחלות פיזיות בעתיד. ההתמודדות היעילה עם קושי היא לספר ולשתף. אין לי ספק כי בקרוב ממש תמצאי את אושרך ותבני בית נאמן בישראל עם בן זוג ראוי ותלמיד חכם, אך חומות המועקה שאת צוברת במהלך כל התקופה ואינן משוחררות החוצה, ימשיכו לשכון בנפשך ולהעיק. הדרך הטובה להימנע מכך היא לשחרר ולהוציא. נכון, הורייך נמצאים כעת עמוק בדאגתם, אך מה איתך? את סבורה כי בכך שאת מראה להם שאינך מודאגת את מקילה עליהם. הרשי לי להטיל ספק בהנחה זו, אך גם אם היא נכונה, הנזק שאת עושה לעצמך בהסתרת דאגותייך גדול בהרבה מהכאב שיהיה להם אם תשפכי את דאגותייך בפניהם. כאבך הפנימי הוא אנושי וטבעי וסביבתך תקבל אותו כמובן מאליו. אם בכל זאת לא נוח לך לשפוך את לבך בפני ההורים כי אינך רוצה להכביד עליהם, מצאי לך חברה, מכירה, מורה לשעבר, או כל דמות אחרת הקרובה אלייך ושוחחי עמה על תחושותייך. כך ייקל עלייך לשאת את התקופה המעיקה ונפשך תהיה פנויה יותר לקבל את האושר בעתיד.

ב”ה נראה שהתברכת במעלות רבות שחברותייך יכולות רק לקנא בהן. אינטליגנטית, מוכשרת, חכמה וכו’ וכו’. הבחור שיזכה לבנות איתך את ביתו מאושר יהיה וחשוב שתהיי מודעת לכך. אין ספק כי בנות רבות היו מוותרות על יכולת כלכלית בשביל לזכות למעלות כמו שלך. היכולת הכלכלית אולי מפריעה לך בתקופה הנוכחית אך מעלותייך התרומיות ילוו אותך כל החיים להקמת משפחה מאושרת ומצליחה (למרות שכיהודים מאמינים אנו יודעים, שגם אם נראה לנו שהכסף הוא הגורם לעיכוב, יושב בשמיים עושה את החשבונות שלו והשידוך המתאים יגיע אי”ה בעיתו ובזמנו, עם או בלי יכולת כלכלית). בתקופה קשה זו חשוב לא לאבד את המצפן, להכיר במטען הרב שאת מביאה עמך לחיי הנישואין, כמו גם בערכים עליהם גדלת והתחנכת ושאינך מוכנה לוותר עליהם עם כניסה לחיי הנישואין. בחור הגון מבקש בחורה ראויה ויראת שמיים והכסף מבחינתו הוא נושא משני, ואדם כזה את מחפשת. נכון, ישנן נורמות קהילתיות שקשה להתעלם מהן וגם הבחור מחוייב להן במידה כזו או אחרת, אך כדי שתהיי בע”ה מאושרת בעתיד, הביטי טוב מה הכסף בעבורו. האם זו הסיבה המניעה אותו להיכנס לשידוך, או שמא טוב לבך, כשרונותייך התרומיים והערכים התורניים המנחים אותך בחייך, הם אלו הקורצים לו.

לסיום, נותר לי לאחל לך שבמהרה תסתיים התקופה הקשה בה את שרוייה, ושגם במהלכה תצליחי להסתכל על נקודות האור והחוויות המלוות אותה. אני מזמין אותך לשוב ולהיעזר בי או בכותבים אחרים באתר אם תחושי צורך בכך, ויותר ממבקש כי תזכרי לבשר לנו בשורות טובות כאשר אלו בע”ה יגיעו בקרוב.

בהערכה רבה ובברכת הצלחה

דניאל

akshiva1976@gmail.com