בחור יקר !

שאלתך נוגעת ללב, בוער בך רצון כנה וטבעי להתקדם ולהתעלות במעלות התורה והיראה, אך יש לך מעכבים שלדעתך אינם מוצדקים והם מהווים מכשול לא הוגן בדרכך – דרך השם. הנך מבולבל בין תשוקתך הפנימית שלך לעשות את המתאים והרצוי לך, לבין שלא לשבור את הכלים שבחברה והחסידות הקרובה אליך.

כמובן שהבחירה בסופו של דבר היא בידך, אנסה לתת זוויות הסתכלות נוספות על המקרה שאולי יאירו אותו באור שונה.

א. גם אם ההכרעה תהיה להמשיך במצב בו הנך נתון, היינו, להמשיך ללמוד בישיבה של החסידות, בה בעת שחבריך כבר עוזבים את הישיבה לטובת הקמת בית ואתה נשאר בודד בישיבה, גם במצב הלא נעים הזה אפשר למצוא את נקודת האור ואולי אפילו למצוא את מקומך.

וזאת, מכיוון שלא תמיד לעזוב את המקום המוכר וללכת אל הלא נודע זהו הפתרון האידיאלי לסיטואציה בעייתית, ולפעמים המומחיות היא בלמצוא את היכולת להסתדר גם במצב העכשווי הבעייתי לכאורה. בגיל הצעיר ישנן פתרונות קסם מהירות לטובת בעיות שונות, כשמתבגרים פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול בעיות שאין להן הרבה אופציות לפתרון ואנו נאלצים להתמודד מול הבעיה כמו שהיא מבלי לברוח למקום אחר. ליישר מבט, ולהבין שזה תפקידי ושליחותי מאת השם דווקא במקום וזמן זה, ועלי להשתדל לעשות את המיטב שביכולתי לעשותו כאן. התורה אומרת בפרשת ואתחנן “ואהבת את ה”א בכל לבבך” ודרשו חז”ל שם “שלא יהא לבך חלוק על המקום” מסביר שם הבית אהרן מקארלין שהכוונה במילה “המקום” גם למקום בו הנך נמצא כפשוטו, שלא ישיאך לבך לאמר “המקום” בו אני נמצא איננו מקומי הראוי והוא האשם בבעיותיי, אלא אהוב את השם והאמן כי מקומך שבו הונחת ואליו נשלחת הוא המקום הטוב ביותר בשבילך ושם היא שליחותך לעבוד את השם ולעלות בתורה. גם עיכוב השידוך של אחיך ושלך בוודאי יש לו סיבה מאת השם לטובת כולכם. אם בסופו של דבר תישאר במקומך הרי שזה הזמן לקנות לכל החיים את היסוד הגדול הזה, ללמוד בספרי אמונה ויראה, לשנן, ולהתחבר.

תוכל גם לנסות למצוא לעצמך הגדרה שונה ועיסוק אחר, לעבוד עם צעירים חדשים שאתה יכול לתרום להם בלימוד התורה ועבודת השם. לתת ולהשפיע ולהאיר לאחרים תורם סיפוק רב ושמחה עצומה.

ב. מתוך היכרות עם הבחורים העוברים מקום/ארץ ללימוד התורה, לא תמיד הדברים מתפתחים כפי שאנחנו רוצים, ישנם גם הרבה קשיי התאקלמות, חוסר במשפחה וחברה, קשיי מעבר ועוד, לא תמיד המהלך הוא לטובת התלמיד, וגם ישנן הרבה מכשולות המזדמנים לצעירים מתבגרים השוהים לבדם בארץ ללא משפחה וחברה קרובה ואין צורך להאריך על עובדת היות דורנו עמוס באפשרויות ופיתויים שונים ומשונים הממתינים לצעיר שלא מצא את מקומו כשהוא לבדו בארץ. כיום ישנה מודעות לכך ורבים מעדיפים ללמוד בסמיכות למקום מגוריהם. אבל אין זו דווקא הדרך היחידה המועדפת לעליה בתורה ויראת שמים.

ג. הנני מתחבר מאוד להרגשתך הקשה מההחלטה המקובלת בחסידות שלא לעזוב את המוסדות, הנך מרגיש שאין יחס אליך כפרט ואינדיבידואל אלא כחלק מהכלל כולו. אין באמת גם סיבה שלא תראה ותחשוב על עצמך וטובתך מהזווית שלך. אלא שכמו בכל דבר, לכל דבר יש מחיר, ומי שחי לגמרי כפרט מאבד את טובות הקהילה והכלל שהם עצומות, ומנגד אי אפשר ליהנות מפירות של התאגדות וקהילה מבלי לוותר על המקום שלי כפרט. אתה יכול לשים את עצמך במקום של המנהיג האדמו”ר ולנסות לחשוב איך אתה היית נוהג במקרה הזה ואיך היית מבצר ומפתח את המוסדות של הקהילה בצורה אחרת, גם אם מסקנתך שונה מההחלטה שהתקבלה כעת עדיין אתה יכול לנסות להבין את מהלך המחשבה הקהילתית המנסה לפחות לדאוג לטובת הכלל. והבחירה היא שלך האם אתה רוצה בקהילה והכוח הרוחני והגשמי שהיא נותנת, ואם כן ישנן וויתורים שתצטרך לוותר עליהם. בטוח שתסכים שלא קל לנהל קהילה של מאות או אלפים ולצאת ידי חובת כולם. בכל מקרה, ההקרבה שלך כפרט היא תמורת חברותך בקהילה ומה שהיא תורמת לך באם הנך מעוניין בתרומות הללו.

עם זאת, אולי כן תנסה לפנות אל האדמו”ר או מי מדמויות המפתח בחסידות, בצורה אישית, לפתוח את סגור לבך, אולי תווכח בתוצאות אחרות…

מקווה בשבילך שתמצא את “מקומך” הראוי בכל “מקום” שבו רק לא תהיה. תוכל לכתוב לי ולשאול אם יש לך שאלות נוספות.

בהערכה

שרוליק