לשואלת היקרה והנבונה,

קראתי בהתרגשות רבה את השאלה שלך. מצאתי בדברים שלך חיזוק נפלא לכל הצעירים והצעירות שלא קיבלו מספיק אמונה במקומות שבהם גדלו. את מספרת על מסע מרתק של לקיחת אחריות וחיפוש מקומות שבהם אפשר לקבל חיזוק באמונה. את מתארת בצורה כל כך יפה ומרגשת את תהליך האמונה: הכרה שהכל בהשגחה פרטית, שום דבר לא קורה סתם כך, וכאשר נכנסים לחיים של אמונה, אז כל ההסתכלות על החיים משתנה, יש הרגשה של רוגע ושלווה, אין תחרות עם אף אחד, ומגיעים לאוצרות נפלאים.

וכך בדיוק כותב האדמו”ר מסלונים (נתיבות שלום, חלק א, עמ’ מה):”מי שאמונתו טהורה וברורה, כל תוכן חייו יש להם משמעות אחרת, הוא רואה את אלקותו יתברך שמו בכל הבריאה, ושומע את קול ה’ בוקע מכל המאורעות המתרחשים עמו בעולם… האמונה הפנימית מעניקה לאדם את ההרגשה כי הקב”ה אתו בכל העתים והמצבים עד שנעשה דבוק בו יתברך בכל מציאותו”.

איזה יופי. מסלול מרתק, נפלא, ומקסים. בחורה צעירה עם כוחות נפש ומודעות עצמית המחפשת – ומוצאת את בורא עולם. עשית דבר המעורר התפעלות והתרגשות רבה. מסלול של יחידים, בעלי נפש זכה וטהורה, המחפשים את האמת בעולם.

ואז פתאום מגיעה שאלה בנושא צדדי, ענין הצמצום, נושא שבכלל אנחנו לא אמורים להתעסק בו (כפי שאכן כתבת), מסיבה מאד פשוטה – אנחנו לא מבינים כלום בנושאים העוסקים בראשית הבריאה כפי שמתואר בספרי הקבלה. והשאלה הזו שבכלל לא קשורה לחיים שלנו כאן ועכשיו, עושה בלאגאן ויוצרת רפיון באמונה – האמונה שנבנתה בצורה כל כך נפלאה ומיוחדת. “חיים בצל השאלה”. למה?

מה קרה? ענין הצמצום לא קשור בכלל לנושא האמונה. האמונה שלך חזקה יותר מכל הנושאים העמוקים הכתובים בספרי הקבלה שאין אנו מבינים. ענין הצמצום לא קשור לקשר שלך עם ה’ ולתפיסה שלך בהשגחת הבורא ובהרגשת הרוגע והשלווה שאת מתארת. האמונה שלך היא חוויה של החיים שלך ושל מציאות ה’. היא לא קשורה בכלל לשום שאלה בשום נושא. האמונה שלך היא הרגשה פנימית חזקה האומרת: ‘אני קיימת, ואני חלק מהמציאות שברא השם יתברך’.

אבל זה קרה. והשאלה והתשובות לא מתיישבים לך על הלב. אז צריך לעשות חישוב מסלול מחדש. לחשוב מחדש על הגישה הנכונה לשאלות ומקומן הנכון של השאלות בחיים שלנו. ובסוף המסלול להגיע שוב לשאלה ולבחון אותה מחדש.

המסלול מוכן. נסיעה טובה. סע בזהירות.

תחנה ראשונה: יחס נכון בורא – נברא

שואלת יקרה. לפני שבכלל ניגשים לשאלות הקשורות ליסודות הבריאה, צריך להבין שיש בורא עולם ואילו אנחנו נבראים. בורא העולם ברא את כל המציאות והוא גם מקיים אותה בכל רגע ורגע, ואילו אנחנו נבראים של הבורא. גם השכל וכלי החשיבה שלנו הם דברים נבראים ולכן הם מוגבלים ביחס לבורא. בורא עולם נמצא במציאות רוחנית ואילו אנחנו נמצאים במציאות גשמית וחומרית, עם מעט מאד קשר והבנה במערכות רוחניות.

בענין הזה כתב הרמח”ל (דרך ה’, חלק א, פרק א): “כי אין ציורינו ודמיונותינו תופסים אלא ענינים מוגבלים בגבולות הטבע, ולכן אין להקיש ממה שרואים בברואים על מהות הבורא שהרי מציאותו אינה מושגת לנו”.

ובורא עולם עצמו אומר (ישעיה פרק נה): “כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהֹוָה. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם”.

ולכן, השאלות שלנו בנושאים העמוקים של ספרי הקבלה מעידות על גבולות ההבנה שלנו וממילא אין בהם כדי לערער את יסודות האמונה. אין קשר בין ההבנה המוגבלת שלנו לבין הקשר הנפלא שלנו עם ה’.

תחנה שניה: ספרי הקבלה – למי זה מיועד

כתב הרמב”ם (הלכות יסודי התורה, פרק ד, הלכה יג): אין ללמוד בספרי הקבלה עד שהגיע לגיל ארבעים והתמלא בלימוד הגמרא וספרי פוסקי ההלכה. ומדוע? כיון שספרי הפנימיות עסקים בדברים מופשטים ורוחניים. כדי להבין דברים מופשטים ורוחניים צריך להרגיל את המוח לחשיבה מופשטת ורוחנית, אחרת הבלבול יהיה גדול.

ומי שבכל זאת נתקל במושגים מספרי הקבלה בזמן שלא הרגיל את עצמו לחשיבה מופשטת, מה יעשה? כלום. ימשיך הלאה את החיים. כפי שאני מביט בספרי רפואה ואינני מבין כלום, אבל אני ממשיך ללכת לרופאים ולקבל מהם עצות, כך אני מביט בספרי קבלה ואינני מבין כלום, אבל אני ממשיך את חיי האמונה שלי ומחפש עוד עצות כיצד לחזק את האמונה ואת הקשר עם ה’.

תחנה שלישית: לסמוך על גדולי ישראל

לפני 20 שנה אבא שלי נכנס לביקורת שגרתית אצל הקרדיולוג (רופא לב), בבית חולים שערי צדק בירושלים. אחרי בדיקה קצרה הרופא נבהל ושלח את אבא שלי מיד לעשות צינטור (צילום עורקים עם מצלמה הנכנסת לתוך העורקים). הרופא בצינטור אמר שחייבים הרגע להכניס את אבא שלי לניתוח מעקפים (לקחת עורקים מהרגליים ולהחליף את העורקים המובילים ללב). העורקים שלו היו ברמת סתימה של 90%. התקשרתי מיד לעסקן רפואי שאני מכיר הרבה שנים ואמרתי לו: מה אני עושה עכשיו? יש כל כך הרבה בתי חולים, ומאות מנתחים, ושיטות ניתוח שונות, איך אני יכול תוך כמה דקות לבדוק את הכל. הוא צחק צחוק ארוך ואמר: הרי בשביל זה התקשרת אלי, אתה לא צריך להתעסק בנושאים האלו בכלל, אתה סומך על כל המידע שאני נותן לך למרות שאתה לא מבין כלום. מיד נרגעתי. הרי הוא צודק. העסקן נתן לי שם של מנתח בכיר הנמצא בשערי צדק והניתוח עבר בהצלחה.

שואלת יקרה. תסמכי על גדולי ישראל מכל הדורות, זה יביא לך מנוחת הנפש. גדולי ישראל אמרו שאין לנו את הכלים כדי להבין נושאים עמוקים בספרי הקבלה, השאלות רק יגרמו לנו לבלבול גדול. אבל החשוב ביותר – הם חזרו ואמרו שכל הנושאים העמוקים בספרי קבלה אינם קשורים לחיים שלנו, לאמונה, לקשר עם בורא עולם, לפיתוח האישיות, ולהתקדמות רוחנית. [כל זה נכון עבורינו, אבל המקובלים שבאמת מבינים את פנימיות התורה זכו לדרגות רוחניות עצומות בעקבות ההשגות בלימוד הקבלה].

תחנה רביעית: אמונת הרוממות

אחרי הניתוח ישבתי בחדרו של המנתח הבכיר. הוא ניסה להסביר לי את מהלך הניתוח באמצעות תרשימים וציורים שונים של גוף האדם. לא הבנתי כלום. מתוך כל מה שלא הבנתי, דבר אחד כן הבנתי. זה מנתח גדול.

חז”ל מספרים (גמרא ברכות דף ז) שגם משה רבינו היו לו שאלות על ההנהגה של בורא העולם בבריאה. בורא עולם ענה לו: יש דברים שאפילו אתה לא יכול להבין. האמונה של משה רבינו לא נחלשה בעקבות כך. כך גם האמונה של האר”י הקדוש, בעל התניא ושאר גדולי ישראל שנתקלו בדברים שהיו מעבר להבנתם. להיפך – האמונה שלהם רק גדלה והתחזקה, כיוון שהם תפסו את גדולת הבורא ואת המעמקים האין סופיים בבריאה, את הסודות הנפלאים הקשורים לראשית הבריאה שרק בורא גדול ועצום יכול לברוא עולם בצורה כל כך נפלאה ונעלמת. הם תפסו לעומק את משמעות הפסוק ‘מה רבו מעשיך ה’, כולם בחכמה עשית’. כמה חכמה נעלמה יש בבריאה המופלאה ובתורה הקדושה, וכמה אנחנו כנבראים בקושי יכולים להשיג ולהבין את החכמה הנפלאה הזו. האמונה שלהם רק התחזקה – היא אמונת הרוממות, הרוממות של בורא עולם.

תחנה אחרונה – הגעת ליעד: סיכום

פנימיות התורה עוסקת בדברים שהם מעבר ליכולת התפיסה שלנו. השאלות שלנו מעידות רק על גבולות ההבנה שלנו ולא על מהות הנושאים. אבל, אין קשר בין גבולות ההבנה שלנו לבין האמונה שלנו. האמונה שלנו – האמונה שלך חזקה יותר מכל הדברים העמוקים בספרי הקבלה שאין אנחנו מבינים. האמונה היא חווית החיים, הרגשת מציאות ה’ בעולם ובתוך החיים שלך. שום שאלה בעולם לא יכולה לערער את חווית האמונה שלך, את הרגשת הקשר שלך עם ה’ בתפילה ובשאר המקומות. כל הנושאים העמוקים בספרי קבלה אינם קשורים לחיים שלנו, לאמונה, לקשר עם בורא עולם, לפיתוח האישיות, ולהתקדמות רוחנית. גבולות ההבנה שלנו צריכים רק לחזק את אמונת הרוממות והחוויה של ‘מה רבו מעשיך ה’ כולם בחכמה עשית’.

באופן מעשי: כל פעם שעולה לך שאלה בדברים העמוקים של יסודות הבריאה – מיד תאמרי לעצמך: ‘מה רבו מעשיך ה’ כולם בחכמה עשית’. זאת לא סגולה. זאת דרך להפוך מחשבות לא נכונות למחשבות מתוקנות.

ענין הצמצום

ביקשת שהתשובה תהיה ‘אמת מוכחת’. לא ברור לי מה כוונתך ב’אמת מוכחת’ אבל אני מביא את הדברים כפי שהם מובאים בספרי הפנימיות והמפרשים, כפי שאני למדתי וקיבלתי מרבותי במשך 20 שנה.

צמצום בלשון הקודש פירושו הסתר כמו שכתוב במדרש (בראשית רבה, מה): “וצמצמה פניה ולא ראתה את מלך”. כלומר, הסתירה את פניה.

לכן פירוש ענין הצמצום: בורא עולם הסתיר מהנבראים את מציאותו. בורא העולם הסתיר מהנבראים את מציאותו כחלק מתכלית הבריאה, היינו, כדי לאפשר לנו בחירה חופשית. יסוד האדם, היא הבחירה החופשית ובכך שונה האדם מכל שאר הבריאה. בכוח הבחירה החופשית האדם גדול אפילו מהמלאך, וזה הפירוש שהאדם נברא ‘בצלם אלוקים’.

כלומר, ענין הצמצום הוא הסתר מציאות הבורא כלפי הנבראים כדי לאפשר את תכלית הבריאה. [מקורות: רמח”ל, ספר הכללים, פתחי חכמה ודעת, ובהקדמת הרב חיים פרידלנדר, שם. שער האמונה והייחוד, בעל התניא. ספר נפש החיים לרב חיים מוואלוזין. פתחי שערים לרב יצחק אייזיק חבר. ובעוד הרבה מקומות.]

לשואלת הנבונה והיקרה מאד. תאמיני לי, די לנו בהבנה העמוקה הזאת. זה עיקר ענין הצמצום וכל השאר באמת לא שייך לתחום ההבנה שלנו.

סיום

שואלת יקרה. עשית מסלול נפלא ומרגש של בניית יסודות האמונה והכנסת מציאות ה’ לתוך החיים שלך. זה העיקר. תמשיכי בדרך הזאת. תחפשי עוד שיעורים, הרצאות, וספרים המדברים על שיחה עם הבורא בתפילה, התבוננות בבריאה ובנפלאות גוף האדם, זמני התבודדות ופיתוח הקשר עם ה’ וכד’, פיתוח ההרגשים בשבת ובחגים וכד’.

אין הרגשה יותר נפלאה ומתוקה מאשר קשר ודבקות בבורא העולם. שם נמצא האור הגדול. לא בשום מקום אחר.

בהצלחה רבה ושפע סייעתא דשמיא.

ישראל ל.

yisraell613@gmail.com