מאת:

התפרסם בתאריך:

18/06/2019

לא עדיף היה שלא היינו נבראים?

שאלה מקטגוריה:

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"- מה שאומר שאין לנו סיכוי לעבור את העולם הזה בלי לחטוא. מה שאומר שמראש אנחנו מיועדים לגיהנום. מה העניין לברוא אנשים, לגרום להם לחטוא, ובעצם להתעלל בהם? לא עדיף היה שלא היינו נבראים?

תשובה:

שואל יקר.

במילים ספורות הינך תוהה על הצדק האלוקי. היכן הצדק? יתירה מזו, באמירה זו יש לכאורה ממד מייאש. "מה שלא נעשה, לא יהיה בסדר". "בין כך נלך לגיהינום, אז למה להתאמץ במלחמה אבודה מראש?".

ברשותך, אפתח בחלקה השני של שאלתך, ולאחר מכן אתייחס לביאור הפסוק.

ובכן, חשוב לדעת, הקב"ה לא בורא אנשים ומתעלל בהם. אין בורא כזה! על הקב"ה נאמר צדיק וישר הוא (דברים לב, ד); הקב"ה מעיד על עצמו שהוא לא חפץ במות המת, אלא הוא חפץ בחזרה בתשובה (יחזקאל יח, לב); השכינה מצטערת על סבל של כל אחד ואחד אפילו של חוטא ופושע (סנהדרין מו, א). במשנה במסכת אבות (פרק ג משנה יד) נכתב, "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם". וכהנה עוד אזכורים רבים.

התפיסה של הגיהינום כמוקד ענישה המוני, שבו אנשים נצלים על גריל מלובן, ומלאכים שחורים עוברים ותולשים קרעי איברים מהמעונים, הינה תפיסה ילדותית ושגויה. עינויים כאלו מתאימים לאנשי אינקוויזיציה ודומיהם, ולא לבורא הרחום והחנון – א-ל מלא רחמים.

עונשי הגיהינום אינם התעללות; אלא הם תוצאת החטא. אדם מגיע לעולם האמת, ובו הוא רואה לאן הוא היה מסוגל להגיע, ואת מי הוא ציער במעשיו, ומה ההשלכות של מעשיו. הצער הזה הוא איום ונורא. אצטט לך פיסקה מתוך הספר 'שערי תשובה' ספרו הידוע של רבינו יונה מגירונדי, בן דורו של הרמב"ן, הממחישה את גודל הצער שהנשמה מרגישה לאחר המוות, "לא חמלתי על גופי, ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד, ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע, ויודע כי אחרי אכלו ואחרי שתו יגרס השופט בחצץ שניו, כענין שנאמר (משלי כ, יז) "ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ". ורעה מזאת, כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי ונטמאה בגלולי יצרי, ומה הועילה בכל קנייניה אם רעה בעיני אדוניה? ואיך החלפתי בעולם חולף, עולם עומד לעד לעולם? איך נמשלתי כבהמות נדמיתי, והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל? והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה, ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי, ויהי בי הפך מזה, למה לי חיים? כענין שנאמר (משלי כא, טז): "אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח". ועוד, כי כמשפט הבהמה לא עשיתי, אבל שפלתי ממנה, כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ואני לא ידעתי ולא התבוננתי, ושלחתי נפשי לחפשי מאדוניה, וטעמתי צופי, ונשיתי סופי, וגזלתי וחמסתי, ועל דל בוססתי, ולא זכרתי יום המות אשר לא ישאיר לפני נשמתי בלתי אם גווייתי ואדמתי". (שער א, אות י).

כיון שקשה לנו לדמיין צער נוקב כזה, ניתנו לנו משלים המקרבים את העניין להבנתנו. הצער שבגיהינום שורף את הנשמה מרוב תוגה וצער; האדם מרגיש שאין לו מקום בעולם. הדוגמה הקרובה ביותר של כלוי חומר הינה שריפה, ועל כן עונש הגיהינום מוסבר לנו כשריפה.

הדברים הללו על עונשי הגיהינום נכתבו במפורש על ידי הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין תחילת פרק י), ובספר 'אבן שלמה' הובאו הדברים בשם הגר"א.

כעת נדון בתחילת דבריך. כתבת: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" – מה שאומר שאין לנו סיכוי לעבור את העולם הזה בלי לחטוא. מה שאומר שמראש אנחנו מיועדים לגיהינום".

אני אוסיף ואשאל אותך עוד שתי שאלות: א. וכי צריך פסוק שיאמר את זה? הרי אנחנו יודעים את זה לבד? אנחנו יודעים שאנחנו לא מושלמים. אם כן לשם מה הפסוק הוצרך לכתוב את זה? ב. מה היה קורה אילו חמישה אחוז מבני האדם היו מצליחים לא לחטוא, וכי אז זה צודק להעניש את בני האדם הנותרים? וכי זהו צדק? לברוא עולם שרק חמישה אחוזים עוברים אותו בהצלחה??

בעל כורחך צריך לומר, שאין זה כוונת הפסוק, ושהתפיסה שלנו על חטאים ועונשם אינה מדויקת.

מגילת קהלת נכתבה במטרה לההביל את העולם הזה. אצטט מספר פסוקים הממחישים את הזלזול בעייני העולם הזה. "הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא" (שם ט, ב); "וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי. וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם זֶה הָבֶל" (שם ב, יח – יט).

בין היתר, באה המגילה לזלזל בהסתמכות רק על חכמה אנושית. מטרת הזלזול היא לגרום לנו להגיע למסקנה ש "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (שם יב, יג). בהקשר לכך, כותבת המגילה "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".

גם הפסוק הזה נכתב כחלק מאותה מטרה. הפסוק בא ללמד אותנו על חולשת המין האנושי ועל אי שלמותו, ולהקנות לנו מעט ענווה. לפי דברי רבינו עובדיה ספורנו, מטרת הפסוק היא לגרום לנו להיות סלחנים לטעויות של אחרים. לפי פרשנים אחרים, מטרת הפסוק היא לשכנע אותנו להסתמך על המוסר האלוקי, ולא לנסות לחשוב שניתן לזלזל בציוויי התורה ולהצליח. כך למשל נקט רבי יצחק עראמה [רב והוגה דעות בדור שלפני גירוש ספרד], בספרו ההגותי – דרשני 'עקידת יצחק' (שער סא).

לאמיתו של דבר, אם מעמיקים בפסוק, מוצאים בו נחמה גדולה מאוד. הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו (שמות רבה, לד, א; ע"ז ג, ב), וממילא כמו שלא ניתן לתבוע מעיוור מדוע הוא לא רואה, וכמו שלא ניתן לתבוע מחיגר מדוע הוא אינו הולך, כך לא ניתן לתבוע מהמין האנושי שלימות.

הקב"ה לא תובע מאיתנו שלימות. הקב"ה תובע מאיתנו שנתאמץ ככל יכולתנו. כל אחד ואחד נתבע לפי היכולות שלו. יש אדם מוכשר היודע ש"ס בבלי, ובשמים יבואו אליו בטענות מדוע הוא אינו יודע שולחן ערוך. כיון שהוא לא ניצל את כל יכולותיו.

ידוע הסיפור החסידי, באותו יהודי ששפך את מר שיחו לפני רבו. חש הוא שעבודת ה' שלו אינה ראויה. לימודו אינו לימוד. תפילותיו אינם תפילות. אילו רק היה לו עשרת אלפים רובל – הוא היה מושלם ממש. אמר לו הרבי, "מנין לך שבשמים רוצים את השלימות שלך?", שמא בשמים רוצים את המאמץ שלך, ואת הדמעות שלך?".

וכן ידועה אמרתו של הרבי מקוצק, על הפסוק (שמות כב, ל) "ואנשי קודש תהיון לי"; שאין להקב"ה חפץ במלאכים, מהם יש לו הרבה; הקב"ה רוצה שנהיה 'אנשי קודש'. על מעלותינו וחסרונותינו.

זוהי בעצם היתה טענת המלאכים להקב"ה, מדוע הוא נותן את התורה לבני האדם (שבת פח, ב). תשובת הקב"ה היתה שדווקא חסרון המין האנושי, הוא הסיבה שמזכה אותו בקבלת התורה.

מלבד זאת, הקב"ה נתן למין האנושי מתנה עצומה עד מאוד – התשובה. בגלל חסרונו של המין האנושי [שחלקו מהחיסרון התעצם לאחר חטא עץ הדעת], העניק לו הקב"ה מתנה. מתנה זו באה לומר לאדם – עברת עבירה? נכשלת בחטא? אחזה אותך רוח שטות (סוטה ג, א)? קום! התנער ותעשה תשובה! אל תמשיך להתבוסס בחטא!.

הקב"ה רוצה להיטיב, וימינו פשוטה לקבל שבים. גם אם הרבו אשמה כמנשה מלך יהודה – הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד ומקבלם.

ידועים דבריו הנפלאים של הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז הלכה ז), "כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות".

מלבד זאת ידועים דברי הגמרא (ברכות לד, ב), על מקום שבעלי תשובה עומדים, שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. הטעם לכך הוא, משום שקרבת ה' שזוכים לחוות לאחר התשובה הינה מיוחדת במינה. עד כדי כך שהמדרש מעלה צד שאולי עדיף לחטוא, כדי לזכות לאותה קרבת ה'. וזה לשון המדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ב אות ה), "ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים".

לסיום, חטא אין פירושו גיהינום. חטא בלי חזרה בתשובה פירושו עונש והחמצה. המין האנושי נברא מוגבל, ומשכך הוא טועה. זהו טבעו של עולם. המילה חטא מופיעה בתנ"ך בהקשר של החטאת המטרה. ראה למשל (שופטים כ, טז), "כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא". על ידי החטא אדם יודע מהן נקודות החולשה שלו, והוא יודע כיצד להימנע מן החטא. זהו גם הפשט בגמרא (חגיגה יד, א; גיטין מג, א) שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן תחילה. החטא מהווה הזדמנות לאדם לקום ולהמשיך הלאה, מנוסה יותר וחכם יותר.

למקורות נוספים ולהרחבת היריעה, הייתי ממליץ לך לעיין בספר דרך ה' של הרמח"ל, שמתמודד בדיוק מול שאלות אלו.

בידידות.

בניהו

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. ישר כוח גדול על התשובה.
    אם כי רציתי להעיר שהתשובה היא בעיקרה מענה שכלי לשאלה, אבל השאלה מכילה גם מימד קיומי ורגשי גדול, כלומר השואל רגיש תחושה של לחץ וחשש מכישלון תמידי , בנוסף תחושה של חוסר ערך וייאוש. ועל זה יש להדגיש את אהבת ה' לנו ורצונו בנו בכל אחד ואיד מאיתנו. ושרצון ה' שנחיה בלא לחץ גדול מידי אלא בנחת.
    ידוע מאמר חז"ל נוח לו לאדם דלא נברא משנברא וכו' , והרי מפורסם שהקבה ברא את העולם להיטיב? אלא שיש לחלק בין נוח לבין טוב. החיים הם טובים אבל הם לא נוחים מלשון מנוחה אלא דורשים מאמץ ועבודה שמשתלמים. הרבה בהצלחה, עם רוגע שמחה ואמונה גדולה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן