איך אפשר להתפלל בכוונה כשאיננו יכולים לתפוס את גודל הקב"ה

כתוב בקבלה שהאדם אינו יכול לתפוס את ה' במחשבתו ושום דבר אינו יכול לתאר את ה' וכל תיאור שנתאר את ה' מצמצם את גודלו. אז מה אנחנו צריכים לחשוב בעת התפילה למי אנחנו צריכים לחשוב שאנחנו מתפללים ואיך נתפוס את גודלו של ה' במחשבותינו הרי אנחנו לא יכולים לחשוב על מה זה או מי זה ה' כי כל מחשבה מגבילה ומצמצמת אותו איך נצליח להידבק במידותיו ולעבוד אותו באמת אם אנחנו לא יכולים לתפוס את גודל עצמיותו של ה'?

תשובה

שלום וברכה

קראתי את שאלתך, שאלות טובות שגם מספרות על השואלת ועל הרצון לעבודת ה' באמת,

ראשית, אני מתנצל על האיחור בתשובתי. ודווקא בגלל החשיבות של השאלה והדיוק בנושאים אלו אני מקווה שאצליח בכל זאת לענות ולכוון.

שאלתך נוגעת ליסודות בסיסיים בעבודת ה', בקשר שלנו עם הבורא וקיום מצוותיו. נושאים אלו מלאים בדברי חז"ל גאונים, ראשונים ואחרונים ואני ינסה להתייחס אליהם ממש בקצרה בהקשר של תפילה כפי ששאלת בחלק הראשון של שאלתך, וגם בהמשך בקשר ל"הדבק במידותיו" כלשון חז"ל, ובלשונך: איך נצליח להידבק במידותיו ולעבוד אותו באמת?

"דע לפני מי אתה עומד" זו אחד היסודות של התפילה שמעמידים לנו חז"ל (הלשון המדוייק במסכת ברכות דף כח. זה בלשון רבים "כשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים") אם נחלק אותם יש כאן: א. אתה עומד - האדם המתפלל. ב. לפני מי - הקדוש ברוך הוא. ג. "דע" אתה צריך להבין ולהתכונן לסיטואציה של המפגש.

נושא התפילה מבואר בארוכה בספרים כעמידה לפני ה' וכמו שאמר אליהו (מלכים א' יז א) "חי ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו" ומסבירים המפרשים "בתפילה", עמידה ועצירה, זמן להתחבר לה', תפילה גם מלשון התחברות, רגעי מפגש עם ה'.
כחלק מהכנה למפגש יש סדר של הכנה והתכווננות וכבר מספרים חז"ל (ברכות ל.) על "חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת לפני התפילה" כדי להתכונן, וכך גם מביא הבית יוסף בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צח) "וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה" והרמ"א במקום מסביר ומלמד אותנו גם איך?! "ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם" כלומר כדי להתכונן למפגש אנחנו צריכים להתבונן ברוממות הק-ל ובשפלת האדם.
כלומר עיקר ההתבוננות מדבר על ה"דע", על המפגש בין האדם לבוראו, התבוננות, לאו דווקא הבנה או תפיסה ברוממות הק-ל או את שפלת האדם, אלא בדגש על הבנת הפער והמרחק שיש, וכמו שאחד מגדולי האמוראים מתאר את התחושה במסכת שבת (י.) "כעבדא קמי מריה", כעבד לפני אדונו, הבנת את מקומינו ותפקידינו בעולם, מה חשוב ומה פחות, מה שבהמשך גם צריך להתבטא במעשים איך אנחנו מכניסים את הקדוש ברוך הוא לעולמינו הפרטי, וזו מתחיל בסיפור שבחיו בפסוקי דזמרה, תיאור עבודת המלאכים ביוצר אור ועד קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות וקריאת שמע ומתוך זה הכרה שהוא הנותן לך לחם וחיל על ידי בקשת צרכינו בשמונה עשרה. אנחנו מתחילים את היום בתפילה - בעמידה לפניו כי זו אמור להוביל אותנו כל היום בכל תפקיד שאנחנו עושים בעולם אם בעבודה או בבית וכו' להישאר מחוברים. אם נסכם את נושא התפילה: עיקר החיבור הוא דווקא לא בציור דמות או מחשבה עליו אלא בזה שאנחנו מפנים את המקום שלנו עבורו בעולם שלנו. כלומר: כשהאדם עומד בתפילה כעבד ומבין שפלות עצמו מול אדונו - רוממות הק-ל, הרי הוא מפנה את מקומו של הנפש הבהמית שלו, את הישות שבתוכו שרוצה דווקא את היפך רצון ה', ובכך משליט אצלו את נפשו האלוקית שהיא חלק אלוק ממש, שרוצה לעבוד את ה'.

הבאת מהקבלה בקשר לזה שאי אפשר לתפוס את ה' במחשבה ובלשון הקבלה "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", כלומר שאים לנו כלל שום השגה ויכולת לדמיין או לצייר משהו כי שאין לזה שייכות אלינו, לעומת זה כן יש דרגות שמדברים בקבלה שיש להם שייכות לעולמות והם הגילויים דרכם האדם יכול להשיג ברוממות הק-ל בשני רבדים אם זה על דרך השלילה או על דרך החיוב, והם בגדול נקראים סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, סובב כל עלמין שבה הקדוש ברוך הוא אינו מתלבש בתוך העולמות בצורה פרטית אלא מקיפם, כאור כללי, לכן דרגת האור “הסובב כל עלמין’, המאירה בשווה על העולם ומצויה בכל מקום אך אינה מורגשת במציאות, ומצויה בהעלם, ולכן ההשגה שלנו בדרגה זו יכול להיות רק על דרך השלילה. אך ממלא כל עלמין - ממלא את כל העולמות, דרגה זו מציינת את מידת ההתלבשות האלוקית בעולמות. על האור האלוקי ברובד זה נאמר בחז"ל במסכת ברכות "מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם" וזה איך שאנחנו רואים כל פרט ופרט בבריאה שחי ונושם על ידי החיות שה' מחיה ומהווה כל רגע ורגע את העולם, בזה קל לנו להתבונן יותר.
אסכם ואומר, בעולם יש רק גילוי ואור במקצת שזו דרך שאנחנו כן יכולים לתרגם את זה במושגים שלנו ובדיוק מאותה סיבה שכתבת בהמשך "הדבק במידותיו" כלומר: למרות שאין חקר לתבונתו הקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו בדרכיו, במידותיו, בעשר הספירות שהוא מנהיג את עולמו וכמו שאמרו חז"ל "כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענוותנותו", דהיינו שהוא מתגלה בעולמינו הקטן כדי שבאמת נוכל להידבק בו "מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'.

על כל פנים אין לנו דרך להשיג ולהבין בעצמות אור אין סוף אך הוא פתח לנו דרכים כן להתחבר ולראות את האור, את המידות שבהם הוא מנהיג את עולמו ומתגלה אלינו. אם נחזור לתפילה, אין לנו ענין לצייר משהו או מישהו וכלשונו של המהרש"ל בשאלות ותשובות (סימן צ"ח) על אחד מגדולי המקובלים "יפה כח של רבי שמשון מקינון אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו". כלומר עיקר ההתבוננות וההשגה הוא להתקרב ולהתחבר אך לא לצייר חס ושלום, אלא דווקא הפער מעמיד אותנו כמו תינוק בן יומו, תפילה ממקום זך וטהור.

אם נתרגם את זה בשפת המעשה, עיקר התפילה זו ההתבוננות, אם זה בקלות דרך התבוננות במילות התפילה, ואם לא בלימוד בספרים שמדברים על גדלות ורוממות ה', וכך על ידי התפילה ממתקרבים. וכמו כן בדרכי הק-ל על ידי קיום מצותיו והתדבקות במידותיו כלומר בגילוי הנהגתו בעולם כנ"ל.

אני מקווה שהצלחתי לפתוח לך לפחות צוהר קטן לעבודת התפילה.

וברוח הימים המתקרבים נאחל שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות

שמעון

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן