ייעוץ בנושא תשובה

רוצה לשמוח ולא לסבול מקיום מצוות

מעודי חונכתי כדרך שחינכו רבים בדור הקודם בהדגשת האיסורים וחומרת העוון שיש כשעוברים על מצוות התורה!!!
בעיקר נתקלתי בזה אחרי החתונה כשקבלתי את הלכות הטהרה כהגבלות וסייגים שהם חמורים ואסורים ועונשם חמור!!
התייחסות זאת גרמה לי תחושת מחנק בקיום המצוות והרגשה של 'כלא' והכרח לא נעים לקיים מצוות אלו.
למעשה מלבד מצוות שבת שהוריי השכילו להעביר לי את ההנאה שיש בשבת ועוד מספר מועט של מצוות שקיבלתי אותם כדבר כיף ומהנה הרבה מצוות נתפסים אצלי כדבר מגביל ולא נעים בעיקר הנושא של תפילה יום יום והנחת תפילין, צומות שממש לא נעים לי לצום ואני משדל להתחמק ולהתיר לעצמי מתי שאפשר.. 
כעת ברצוני לשוב 'תשובה מאהבה' ולהתחיל ללמוד את התורה בדרך של חוויה אהבה והנאה!!!
בעיקר את הלכות טהרה. שולחן שבת. ותפילה
מה שאני מתייעץ זה לשמוע רעיונות איך אפשר לעשות את זה שזה 'יכנס לי לעצמות' כחוויה והנאה ושבאמת אני יהנה ויחכה לקיום מצוות אלו
וגם אם ידוע למישהו על שיעורים שאפשר לשמוע מהמחשב שיעורים שבנויים על בסיס של הנאה מהמצוות וטעם יהודי טוב שיש בהם
תודה ענקית

להמשך »
התחבטויות

אדישות של הבעל כלפי הרוחניות שלו

אוד קשה לי עם המצב הרוחני שבעלי נתון בו תקופה דיי ארוכה של מעל לשנתיים. אין לו רצון ללמוד תורה הוא כל הזמן קורא בספרים של עסקים או כל מיני נושאים שמעניינים אותו אפילו בשבת שזה מצער אותי פי כמה… הברכות בקושי נשמעות… הולך לתפילה מאוחר…זה מצער אותי עד כאב פיזי ממשי דופק מהיר וכו… אפילו קשה לי ללכת לישון מרוב שאני חושבת על כך…הכי כואב שזה פוגע בשלום בית וזה גורם לי להתרחק ממנו רגשית… אנחנו לומדים ביחד על שלום בית ובעלי מאוד משתדל ליישם את הנלמד אבל האדישות הרוחנית שלו ממש יוצרת מחיצה ביני לבינו מבחינתי בכל אופן… ממש קשה לי עם הניסיון הזה אני כאובה פיזית ונפשית…

להמשך »
אמונה

תהיות על אמונה

כבר תקופה ארוכה יש לי ספקות באמונה, שאני אומר תקופה ארוכה אני מתכוון לכמה שנים..
במשך כל הזמן הזה ניסיתי לברר את האמת ולקבל תשובות על השאלות שלי, אם זה על ידי התייעצות עם רבנים, קריאת חומרים בנושאים שקשורים, ספרים, אפילו יצא לי להיות בסמינר..
הגעתי לשתי מסקנות עיקריות בזמן החיפוש שלי אחר האמת:
1. קשה מאוד להכריע מה נכון- אפשר להפריך כמעט כל טענה של כל צד עם טענות רציונליאות.
2. זה נראה לי בלתי אפשרי להיות אובייקטיבי במצב הזה.. שהרי ההכרעה הזאת אמורה לקבוע מה יהיה הלך החיים שעל פיו אני אלך, לכן זה הופך את ההכרעה לעוד יותר קשה , כיוון שתציד עולה בי המחשבה שאני רוצה להכריע לכיוון מסויים כי יותר נוח לי בו ולא בגלל שזה מה שנראה לי הכי אמיתי ונכון.

להמשך »
בינו לבינה

לפני פירוק הבית

אני ובעלי נשואים שנתיים. במהלך השנתיים האלו היו מריבות מתחילת הנישואין ועד היום. עכשיו הנישואין כבר עלו על שרטון. לפני שהתחתנו בעלי תמיד הקדיש לי זמן ושם אותי במקום הראשון וגם כשהיו ויכוחים ומריבות היה רצון של שנינו לתקן. אציין כי אני דתיה מבית ובעלי חוזר בתשובה ולפני הנישואין הוא היה בתהליך מתון של חזרה בתשובה. אחרי החתונה הכל התהפך. פתאום החזרה בתשובה היתה מקום ראשון ואני במקום השני. הכל בא על חשבוני אם זה שיעורי תורה, טיולים לקברי צדיקים, תפילת ערבית בשעה מאוחרת.. ואני תמיד נשארת בבית ומחכה לזמן שלי. השנה הכל החמיר הוא נהפך באופן קיצוני לחסיד ברסלב והוא רוצה לנהל אורח חיים לפי זרם זה והוא מתעלם לגמרי מהרצונות שלי. הוא החליט שאני חייבת להקשיב לו בעניינים רוחנים והוא הקובע איזה שמות יהיו לילדים והיכן ילמדו והחליט לגדל פאות וזקן בניגוד לרצוני. הוא ממש הפך לאדם שתלטן וחושב שהאישה צריכה לציית לו בכל התנהלות אורח החיים הרוחני של הבית.. ניסינו הכל יועצים רבנים וכולם אמרו לו שחייב להגיע לדרך האמצע והוא לא מוכן. רק שהוא יחליט ואני אעשה כרצונו.. אני אובדת עצות ולא יודעת איך לגרום לו להבין שזו לא דרך של תורה ושהוכ מוביל אותנו לאבדון.

להמשך »

חזרה בתשובה?!

רציתי לשאול –
איך חוזרים בתשובה על חטאים חמורים ממש..כגון 3 עברות חמורות..???
מה התהליך?? איך מתקנים??
איך אפשר לעשות תשובה כזו שתכפר על הפשעים??
האם הקב"ה יסלח לי?? האם יכופר לי??
נכון שטבע בטוב להיטיב וכו'.. אבל גם יש דין ויש דיין… אז מה עושים??

להמשך »

אני מאמין מספיק בשביל לקיים מצוות?

לפני כמה שנים התעוררו אצלי ספקות באמונה.. זה הוביל אותי לחקור הרבה על היהדות, כולל סמינרים, עיון בספרים שעוסקים בנושא, שאלתי שאלות ,חקרתי..
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני לא יכול להכריע בדבר..
לא יכול להכריע שבאמת התורה משמיים והיא נתנה לנו בהר סיני, מצד שני אני גם לא יכול להפריך את זה בוודאות.
אני אוסיף שאני כן מאמין בכוח עליון, אמנם גם את זה אני לא בטוח שאפשר להוכיח ב100% אך בכל זאת באופן אינטואיטיבי אני יותר נוטה להאמין שכן.
כרגע אני עדיין שומר תורה ומצוות, אולי יותר בקטע של "על צד ש", אך אני לא חושב שאני יכול לחיות את כל החיים שלי במצב כזה של "על צד ש-" , אני לא חושב שאני אוכל לחנך את הילדים שלי לאמונה כשאני במצב כזה, ואני לא רוצה להתחתן עם אישה שתחשוב שאני איזה מאמין גדול או משהו כזה.. אני רוצה להיות כנה ואמיתי.
חוץ מזה אני מרגיש רע מאוד עם זה שאני לא הולך עם האמת שלי במאה אחוז..
אני מרגיש שהרמה הדתית שלי לא תואמת כרגע את רמת האמונה שלי וזה מאוד מפריע לי..
מצד שני אני כן מחובר לאלוקים, אני מדבר אתו הרבה, מתפלל אליו, אני פשוט לא בטוח שהאלוקים הזה נתן תורה
לעם ישראל.
בקיצור אני קצת תקוע ולא יודע מה לעשות, אם לעזוב או לא??
אני כן רוצה שתהיה לי משמעות בחיים, אבל אני רוצה שזה יבוא מתוך אמת ואמונה וכרגע ביהדות זה לא מה שקורה לי.

להמשך »
כללי

חרדה מעונש!

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה כבחמורה והרגשתי ממש קרובה לה'.
היום, אחרי כמה שנים טובות, אני מתביישת להגיד אבל אני פשוט בן אדם עצוב, בלי שמחת חיים, מרגישה שאני פשוט סוחבת יום ועוד יום. דבר ראשון זה הירידה הרוחנית שבאה, אני פשוט כל כך מאוכזבת איך הייתי פעם ואיך היום, וזה לא נותן לי מנוחה, לא יכולה להשלים עם זה. מתגעגעת לרגעים של קרבת ה' שהיו לי אז.
דבר שני, והקשה והחמור יותר זה פחדים וחרדות תמידיים, יום-יום, שעה שעה. איך הם הגיעו?
אז ככה: ברוך ה' אני אוהבת לשמוע המון שיעורי תורה. בהתחלה הייתי שומעת שיעורים למתחילים (הידברות/ערכים) אח"כ נכנסתי למדרשה ושם השיעורים הם ברמה גבוהה יותר- הלכות, פרשת שבוע, אמונה וביטחון וכו'.. ואחרי כמה שנים במדרשה זה לא סיפק אותי והתחלתי לשמוע יותר ויותר שיעורים בבתי כנסת, מקול הלשון וכד'. ככל ששמעתי יותר, גילתי שאני חיה בטעות. שאתה מתקרב לדת- אז כל הזמן מאירים לך פנים ואומרים לך כמה גדולים הם בעלי תשובה ואיזה צעד ענק עשית וכל הכבוד וכמה ה' שמח ואוהב אותך וכו וכו אבל פתאום אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט הדבר הזה שנקרא תשובה, וצריך המון כפרה על מעשים שעשית ולא מספיק רק להגיד טעיתי. לדוגמא רב אחד פעם אמר בשיעור קטע מההאר"י ז"ל על כמה תעניות צריך לעשות על כל מיני חטאים -כיבוד הורים/חילול שבת/ וכו… וזה בכלל לא פשוט. פתאום אני שומעת כמה קשה מידת הדין, כמה מדקדקים עם הצדיקים, סיפורים על צדיקים שדנו אותם בבית דין של מעלה על קוצו של יוד וכאלו דברים שפשוט הפילו את רוחי. אני פתאום מבינה כמה אני חסרה וכמה יש לתקן ומי בכלל יצליח לעשות תשובה שלמה ואמיתית כמו שמתבקש מספרם של גדולי ישראל? האמת היא שאני מרגישה שפשוט "הלך עליי" . לא משנה שאני דתיה, ביום הדין יהיו עליי הרבה תביעות בשמים כי מה לעשות- אין מצב ששמרתי שבת כמו שצריך אפילו פעם אחת, וכמה פעמים שכחנו לברך או ברכנו בלי כוונה, וכמה לשון הרע, וכמה נכשלים בכיבוד הורים וכו' וכו' אדם יודע טוב מאוד כמה הוא רחוק מהדרגה הנדרשת ממנו. וזהו אני פשוט מיואשת, חיה כל הזמן בפחד שפתאום יגיע יום מותי ואני אצטרך לתת דין וחשבון ואין לי מה לומר. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת. הסיפורי על בית דין של מעלה גרמו לי לחרדות שלא פוסקות. אני כל הזמן מדמיינת שקורה לי משו, וחס ושלום אני יצטרך לתת את הדין שם ועוד לא הספקתי לתקן ועוד לא הספקתי לעשות תשובה. אני לצערי בוכה אפילו בשבתות כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב טוב. כי האמת היא קשה. הדור שלנו אוהב לטייח דברים ולהגיד אין יאוש וה' רחמן, אבל הגמרא בעצמה אומרת "מי שאומר ה' ותרן- יוותרו מעיו" ושמעתי גדולים וצדיקים אמיתיים שמוכיחים ומזהירים מפ

להמשך »

החטאים שלי מבלבלים אותי

הדבר הראשון שבא לי להגיד הוא שאני אוהב את השם או לפחות יודע שאני באמת רוצה להרגיש את האהבה אליו ולעשות רצוני כרצונו.כבר כמעט שנתיים ברוך ה' שהחל מסע נעים ביני לבין הבורא,מסע שבו אני מגלה מחד את הטוב שהקב"ה העניק ומעניק בכל רגע וכן את המקומות ה'אפלים'.אני מאוד רוצה להיות כנה עם הבורא ולמדתי שאחד העקרונות בתשובה הם חרטה ועזיבת החטא ומתוך הכאב והבלבול שלי מתחילים שאני עדיין מוצא את העונג בחטא ומתקשה לעוזבו לגמרי,מצד אחד אני לא מצליח להפסיק לגמרי עם החטא ומצד שני לאחר ידיעתו תחושות של תסכול ואכזבה עולות בי שכפרתי ברצון ה'.איך אני יכול להכיל את הבלבול הזה תוך כדי ניסיונות ללכת בדרך השם בתקווה ואמונה שיום אחד אצליח באמת להתקרב לה'? איך לאחר שבמודעות עשיתי משהו כנגד רצון השם ושמתי את רצוני האנוכי אני יכול להגיד שאני אוהב את השם ממקום כנה ואמיתי?

להמשך »

מחפש את האורות

מאז שאני מכיר את עצמי האמנתי שהחיים הם הרבה יותר מאשר בית ספר-לימודים-פנסיה,לעיתים הקול הפנימי היה חלש יותר לפעמים הוא פשוט צעק שהחיים הרבה יותר עוצמתיים ומלאים מאשר 'אלוהי הכסף'.בעקבות כך התחלתי לשאול את עצמי שאלות ותהיות בסגנון 'מה התפקיד שלי בעולם' ו'מהי הדרך נכונה עבורי להגיע לאור האינסופית.בעת שהייה בחו"ל לפני כשנה וחצי הייתי בבית חב"ד בשיעור חסידות ונחשפתי לראשונה לפנימיות התורה שמתעסקת גם בנפש האדם ונורא התלהבתי מהחידוש הזה עבורי שהתחלתי ב"ה להתקרב ליהדות.מאז חוויתי ימים בהם הייתי הולך ברחוב ורואה את ההשגחה האלוקית שבכל דבר ואיך שהכל מתחבר ונכון ומושלם.מלכתחילה לא רציתי שהחזרה בתשובה שלי תהייה מגישה של עבד המשרת את אדונו שקיים בו פחד והוא יענש במידה ולא יעשה מה שנדרש אלא לפעול ממקום של אהבה והודיה בכל רגע על הטוב האינסופי שסביבנו.אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד.בזמן האחרון אני מגלה עם עצמי שאני משתמש בקב"ה לסיפוק הצרכים שלי וכשמשהו לא הולך לפי ציפיותיו אני לא באמת מקבל את זה ומאמין שהכל לטובה,אני מרגיש שהתפילות שלי לא מעומק הלב אלא רק עוד משימה שצריך להשלים,שבמקום לשים דגש ולדאוג לנפש ולמה שמחייה אותי אני נכנע לפחד הכלכלי ומבלה בעבודה מעל 10 שעות עד שאין לי כוח לעשות כלום לאחר מכן שאני חוזר מהעבודה רק רוצה להתקלח ולישון.לא טוב לי מכך,בתקופה האחרונה אני מרגיש שהכל נהיה חס ושלום לנטל ומעמסה,בלי כוונות מעין 'אחד בפה ואחד בלב' וקשה לי מהתחושות האלה עד שלפעמים חס ושלום עולות בי מחשבות שאם אני לא מתכוון במצוות שאני עושה אז עדיף שכבר לא לעשות כלום מלבד לשמור שבת ולהניח תפילין.אני לא רוצה לוותר אני רוצה לדעת שהכל סביבנו אלוקי ומושלם אני פשוט מרגיש חלש ולא באמת מודע מה המקום שאני אוחז בו כרגע.

להמשך »

מסובך לי

הייתי בחור ישיבה עם עליות ומורדות (אולי קצת יותר מהשאר) וכרגע גם מוגדר טכנית בחור ישיבה .למדתי ויש לי תעודת הוראה ניסיתי את מזלי בזה בשילוב עם הישיבה (ראיתי בזה יעוד) לכמה חודשים עם נערים נושרים ולא ממש הסתדרתי (זה יותר משמעת מלימוד וייעוד) אימי חלתה ל"ע במחלה ואני כאשר כבר אז היו לי בעיות עם להיות הרבה בבית ,עכשיו מהכרח המציאות אני הרבה בבית (יש לציין שלא ממש שומר על קדו' שם) לפני כשנה הכרתי בחורה דרך אתר הכרויות והצעתי לי והסכימה והייתי שמח אולי סוף סוף ה' כן שמע אלי אבל כשחשבה ע"כ שוב (ע"י אביה כמובן מי אם לא) על רצוני ללמוד כאברך ברחה (לא מטפורית אלא ממש ברחה). עכשיו אני לפעמים מממלא מקום של רב פנסיונרים בשיעור כשהוא צריך ,ומלמד ילד גמ' בתשלום. המצב לא מזהיר תתאר לך להיות בחור ישיבה ולא בישיבה בגיל כזה כשכולם מסתכלים עליך (כולל עצמי) מעוכב,ללא פרנסה גר אצל הורי (לצערי זה לוקח ממני כוחות ולפעמים אני נכשל בכיבוד או"א), יש טלויזיה בבית אני לא כזה צדיק .אם היתה לי אפשרות הייתי שוכר דירה . מאוד רציתי להתחתן מתוך הישיבה אבל יש לי מחשבות שניות מאידך איני רוצה לצאת לעבוד ולחיות חיים בינונים וריקים ומאידך שוב אולי מיציתי (10 שנים פלוס) ישיבה. ניסיתי תחבולות שונות אולי ללמוד קצת הלכה (איני טיפש או מדומיין ונשארתי מבחירה) אולי לעשות פרויקטים מסוימים זה עזר לתקופה. בד"כ אני אופטימי (למרות העליות ומורדות וחווית הרבה דעדו עלי ואכמ"ל) אבל כרגע אני ממש בדאון. אין הצעות ממש יבש ויש לי פקפוק אדיר מה אני יכול לספק לאישה, הבטחון הע' שלי צנח פלאים (דווקא אחרי שהתחזקתי הרבה באמונה וביטחון ובטחון עצמי) יש לי ספק מה תועילו לי (הרבה פעמים שאלתי באתרים אחרים) אבל חייב להודות שזה קצת פרק ממני (גם חברים אין לי כ"כ 'רעי ואחי מנגד נגעי יעמודו'

להמשך »
דילוג לתוכן