ייעוץ בנושא תשובה

זוגיות

קשיים גדולים עם אשתי

אני אבי נשוי ואב ל-4 ילדים שלשת הגדולים מעל 18
הקטנה בת 11 וחצי . במשך שנות נישואי השתדלתי להתחזק ביראת שמים ..אך המון קשיים בדרך יש לציין שאני נשוי לאישה חוזרת בשאלה שמערימה עלי קשיים בלי סוף . לא מוכנה לשמור טהרת המשפחה .ולאחר המון מלחמות שעזבתי את הבית וחזרתי שוב היא עשתה לי טובה ששומרת גם בריב כל הזמן. יש לציין שאשתי אישה קולנית וצעקנית במשך 20 שנות הנישואים עברתי משברים קשיים כלכלים ונפשיים .שהגעתי למצבים שלא יכול לתפקד. היום אחרי 22 שנים אני רוצה להתגרש כי די מים הגיעו עד נפש.
אך אני יודע שאם אשלם שכירות בדירה בשבילי. האישה לא תעמוד בשכירות שלה ובכלכלת הבית .. וזה מונע ממני לבנות חיים חדשים ורגועים.
מרגיש שהחיים מסובכים יותר מידי ? מה עושים אשמח לעצה ?

להמשך »
התחבטויות

מבולבלת בדרך שלי

אני חבדניקית שחזרה בתשובה בגיל החטיבה.
לאחרונה אני מתלבטת בדרך שלי.
מצד אחד אני מאוד אוהבת את העולם החבד"י אבל מצד שני כבר לא מרגישה מחוברת אליו מאוד. אני מתחברת לעוד סגנונות בעבודת ה', כמו כיפות סרוגות. אני לא מבינה מה עובר עליי.
האם זה הופך אותי ללא חב"דניקית? יש לי הרגשה שונה בחברה.
זה מקשה במיוחד בנושא השידוכים מכיוון שאני לא יודעת מה לחפש.
אני לא שוללת להתחתן עם מישהו לא חבדניק אבל אני מפחדת שאני טועה וזה לא באמת מה שאני רוצה.
מקווה שהבנתם. תודה רבה 🙂

להמשך »

רוצה לשמוח ולא לסבול מקיום מצוות

מעודי חונכתי כדרך שחינכו רבים בדור הקודם בהדגשת האיסורים וחומרת העוון שיש כשעוברים על מצוות התורה!!!
בעיקר נתקלתי בזה אחרי החתונה כשקבלתי את הלכות הטהרה כהגבלות וסייגים שהם חמורים ואסורים ועונשם חמור!!
התייחסות זאת גרמה לי תחושת מחנק בקיום המצוות והרגשה של 'כלא' והכרח לא נעים לקיים מצוות אלו.
למעשה מלבד מצוות שבת שהוריי השכילו להעביר לי את ההנאה שיש בשבת ועוד מספר מועט של מצוות שקיבלתי אותם כדבר כיף ומהנה הרבה מצוות נתפסים אצלי כדבר מגביל ולא נעים בעיקר הנושא של תפילה יום יום והנחת תפילין, צומות שממש לא נעים לי לצום ואני משדל להתחמק ולהתיר לעצמי מתי שאפשר.. 
כעת ברצוני לשוב 'תשובה מאהבה' ולהתחיל ללמוד את התורה בדרך של חוויה אהבה והנאה!!!
בעיקר את הלכות טהרה. שולחן שבת. ותפילה
מה שאני מתייעץ זה לשמוע רעיונות איך אפשר לעשות את זה שזה 'יכנס לי לעצמות' כחוויה והנאה ושבאמת אני יהנה ויחכה לקיום מצוות אלו
וגם אם ידוע למישהו על שיעורים שאפשר לשמוע מהמחשב שיעורים שבנויים על בסיס של הנאה מהמצוות וטעם יהודי טוב שיש בהם
תודה ענקית

להמשך »
התחבטויות

אדישות של הבעל כלפי הרוחניות שלו

אוד קשה לי עם המצב הרוחני שבעלי נתון בו תקופה דיי ארוכה של מעל לשנתיים. אין לו רצון ללמוד תורה הוא כל הזמן קורא בספרים של עסקים או כל מיני נושאים שמעניינים אותו אפילו בשבת שזה מצער אותי פי כמה… הברכות בקושי נשמעות… הולך לתפילה מאוחר…זה מצער אותי עד כאב פיזי ממשי דופק מהיר וכו… אפילו קשה לי ללכת לישון מרוב שאני חושבת על כך…הכי כואב שזה פוגע בשלום בית וזה גורם לי להתרחק ממנו רגשית… אנחנו לומדים ביחד על שלום בית ובעלי מאוד משתדל ליישם את הנלמד אבל האדישות הרוחנית שלו ממש יוצרת מחיצה ביני לבינו מבחינתי בכל אופן… ממש קשה לי עם הניסיון הזה אני כאובה פיזית ונפשית…

להמשך »
אמונה

תהיות על אמונה

כבר תקופה ארוכה יש לי ספקות באמונה, שאני אומר תקופה ארוכה אני מתכוון לכמה שנים..
במשך כל הזמן הזה ניסיתי לברר את האמת ולקבל תשובות על השאלות שלי, אם זה על ידי התייעצות עם רבנים, קריאת חומרים בנושאים שקשורים, ספרים, אפילו יצא לי להיות בסמינר..
הגעתי לשתי מסקנות עיקריות בזמן החיפוש שלי אחר האמת:
1. קשה מאוד להכריע מה נכון- אפשר להפריך כמעט כל טענה של כל צד עם טענות רציונליאות.
2. זה נראה לי בלתי אפשרי להיות אובייקטיבי במצב הזה.. שהרי ההכרעה הזאת אמורה לקבוע מה יהיה הלך החיים שעל פיו אני אלך, לכן זה הופך את ההכרעה לעוד יותר קשה , כיוון שתציד עולה בי המחשבה שאני רוצה להכריע לכיוון מסויים כי יותר נוח לי בו ולא בגלל שזה מה שנראה לי הכי אמיתי ונכון.

להמשך »
בינו לבינה

לפני פירוק הבית

אני ובעלי נשואים שנתיים. במהלך השנתיים האלו היו מריבות מתחילת הנישואין ועד היום. עכשיו הנישואין כבר עלו על שרטון. לפני שהתחתנו בעלי תמיד הקדיש לי זמן ושם אותי במקום הראשון וגם כשהיו ויכוחים ומריבות היה רצון של שנינו לתקן. אציין כי אני דתיה מבית ובעלי חוזר בתשובה ולפני הנישואין הוא היה בתהליך מתון של חזרה בתשובה. אחרי החתונה הכל התהפך. פתאום החזרה בתשובה היתה מקום ראשון ואני במקום השני. הכל בא על חשבוני אם זה שיעורי תורה, טיולים לקברי צדיקים, תפילת ערבית בשעה מאוחרת.. ואני תמיד נשארת בבית ומחכה לזמן שלי. השנה הכל החמיר הוא נהפך באופן קיצוני לחסיד ברסלב והוא רוצה לנהל אורח חיים לפי זרם זה והוא מתעלם לגמרי מהרצונות שלי. הוא החליט שאני חייבת להקשיב לו בעניינים רוחנים והוא הקובע איזה שמות יהיו לילדים והיכן ילמדו והחליט לגדל פאות וזקן בניגוד לרצוני. הוא ממש הפך לאדם שתלטן וחושב שהאישה צריכה לציית לו בכל התנהלות אורח החיים הרוחני של הבית.. ניסינו הכל יועצים רבנים וכולם אמרו לו שחייב להגיע לדרך האמצע והוא לא מוכן. רק שהוא יחליט ואני אעשה כרצונו.. אני אובדת עצות ולא יודעת איך לגרום לו להבין שזו לא דרך של תורה ושהוכ מוביל אותנו לאבדון.

להמשך »

חזרה בתשובה?!

רציתי לשאול –
איך חוזרים בתשובה על חטאים חמורים ממש..כגון 3 עברות חמורות..???
מה התהליך?? איך מתקנים??
איך אפשר לעשות תשובה כזו שתכפר על הפשעים??
האם הקב"ה יסלח לי?? האם יכופר לי??
נכון שטבע בטוב להיטיב וכו'.. אבל גם יש דין ויש דיין… אז מה עושים??

להמשך »

אני מאמין מספיק בשביל לקיים מצוות?

לפני כמה שנים התעוררו אצלי ספקות באמונה.. זה הוביל אותי לחקור הרבה על היהדות, כולל סמינרים, עיון בספרים שעוסקים בנושא, שאלתי שאלות ,חקרתי..
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני לא יכול להכריע בדבר..
לא יכול להכריע שבאמת התורה משמיים והיא נתנה לנו בהר סיני, מצד שני אני גם לא יכול להפריך את זה בוודאות.
אני אוסיף שאני כן מאמין בכוח עליון, אמנם גם את זה אני לא בטוח שאפשר להוכיח ב100% אך בכל זאת באופן אינטואיטיבי אני יותר נוטה להאמין שכן.
כרגע אני עדיין שומר תורה ומצוות, אולי יותר בקטע של "על צד ש", אך אני לא חושב שאני יכול לחיות את כל החיים שלי במצב כזה של "על צד ש-" , אני לא חושב שאני אוכל לחנך את הילדים שלי לאמונה כשאני במצב כזה, ואני לא רוצה להתחתן עם אישה שתחשוב שאני איזה מאמין גדול או משהו כזה.. אני רוצה להיות כנה ואמיתי.
חוץ מזה אני מרגיש רע מאוד עם זה שאני לא הולך עם האמת שלי במאה אחוז..
אני מרגיש שהרמה הדתית שלי לא תואמת כרגע את רמת האמונה שלי וזה מאוד מפריע לי..
מצד שני אני כן מחובר לאלוקים, אני מדבר אתו הרבה, מתפלל אליו, אני פשוט לא בטוח שהאלוקים הזה נתן תורה
לעם ישראל.
בקיצור אני קצת תקוע ולא יודע מה לעשות, אם לעזוב או לא??
אני כן רוצה שתהיה לי משמעות בחיים, אבל אני רוצה שזה יבוא מתוך אמת ואמונה וכרגע ביהדות זה לא מה שקורה לי.

להמשך »
כללי

חרדה מעונש!

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה כבחמורה והרגשתי ממש קרובה לה'.
היום, אחרי כמה שנים טובות, אני מתביישת להגיד אבל אני פשוט בן אדם עצוב, בלי שמחת חיים, מרגישה שאני פשוט סוחבת יום ועוד יום. דבר ראשון זה הירידה הרוחנית שבאה, אני פשוט כל כך מאוכזבת איך הייתי פעם ואיך היום, וזה לא נותן לי מנוחה, לא יכולה להשלים עם זה. מתגעגעת לרגעים של קרבת ה' שהיו לי אז.
דבר שני, והקשה והחמור יותר זה פחדים וחרדות תמידיים, יום-יום, שעה שעה. איך הם הגיעו?
אז ככה: ברוך ה' אני אוהבת לשמוע המון שיעורי תורה. בהתחלה הייתי שומעת שיעורים למתחילים (הידברות/ערכים) אח"כ נכנסתי למדרשה ושם השיעורים הם ברמה גבוהה יותר- הלכות, פרשת שבוע, אמונה וביטחון וכו'.. ואחרי כמה שנים במדרשה זה לא סיפק אותי והתחלתי לשמוע יותר ויותר שיעורים בבתי כנסת, מקול הלשון וכד'. ככל ששמעתי יותר, גילתי שאני חיה בטעות. שאתה מתקרב לדת- אז כל הזמן מאירים לך פנים ואומרים לך כמה גדולים הם בעלי תשובה ואיזה צעד ענק עשית וכל הכבוד וכמה ה' שמח ואוהב אותך וכו וכו אבל פתאום אתה מגלה שזה לא כל כך פשוט הדבר הזה שנקרא תשובה, וצריך המון כפרה על מעשים שעשית ולא מספיק רק להגיד טעיתי. לדוגמא רב אחד פעם אמר בשיעור קטע מההאר"י ז"ל על כמה תעניות צריך לעשות על כל מיני חטאים -כיבוד הורים/חילול שבת/ וכו… וזה בכלל לא פשוט. פתאום אני שומעת כמה קשה מידת הדין, כמה מדקדקים עם הצדיקים, סיפורים על צדיקים שדנו אותם בבית דין של מעלה על קוצו של יוד וכאלו דברים שפשוט הפילו את רוחי. אני פתאום מבינה כמה אני חסרה וכמה יש לתקן ומי בכלל יצליח לעשות תשובה שלמה ואמיתית כמו שמתבקש מספרם של גדולי ישראל? האמת היא שאני מרגישה שפשוט "הלך עליי" . לא משנה שאני דתיה, ביום הדין יהיו עליי הרבה תביעות בשמים כי מה לעשות- אין מצב ששמרתי שבת כמו שצריך אפילו פעם אחת, וכמה פעמים שכחנו לברך או ברכנו בלי כוונה, וכמה לשון הרע, וכמה נכשלים בכיבוד הורים וכו' וכו' אדם יודע טוב מאוד כמה הוא רחוק מהדרגה הנדרשת ממנו. וזהו אני פשוט מיואשת, חיה כל הזמן בפחד שפתאום יגיע יום מותי ואני אצטרך לתת דין וחשבון ואין לי מה לומר. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת. הסיפורי על בית דין של מעלה גרמו לי לחרדות שלא פוסקות. אני כל הזמן מדמיינת שקורה לי משו, וחס ושלום אני יצטרך לתת את הדין שם ועוד לא הספקתי לתקן ועוד לא הספקתי לעשות תשובה. אני לצערי בוכה אפילו בשבתות כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב טוב. כי האמת היא קשה. הדור שלנו אוהב לטייח דברים ולהגיד אין יאוש וה' רחמן, אבל הגמרא בעצמה אומרת "מי שאומר ה' ותרן- יוותרו מעיו" ושמעתי גדולים וצדיקים אמיתיים שמוכיחים ומזהירים מפ

להמשך »
דילוג לתוכן