בוכה על הריחוק של חברי מהקב"ה

אני רוצה שתבין/י שאני לא בא ממקום של התנשאות ובגלל זה אני גם לא רוצה שזה יפורסם באתר שלא יגידו לי שאני איזה צדיק
אז ככה… אני בעל תשובה כברכמה שנים, התחלתי להתחזק בסביבות גיל 18 לקראת הגיוס וברוך השם הרמת אמונה שלי ממש מוחשית אני מרגיש את השם ביומיום, מאידך רוב ככל הסביבה שאני אוהב נשארה חילונים. וזה הקשה עליי מאוד בצה"ל זה העציב אותי כי התחברתי לחברים שלי וידעתי כמה הם בחורים טובים, אבל ידעתי שיש להם את הניתוק הזה עם היהדות וזה ממש העציב אותי לא פעם ניסיתי לדבר איתם על זה וכמה פעמים באמת הצלחתי לגרום לכמה אנשים לשנות אפילו במעט את הדעה. אבל עדיין זה פשוט ממש כואב לי שרק אני זוכה במתנה הגדולה הזאת של האמונה והם לא… כואב לי לראות שיש כל כך הרבה חילונים ובילבול היום בכל מקום לא רק אצל החילונים. לאחרונה התופעה הזאת של בכי בלתי נשלט בלילה/בתפילות כשאני מתפלל ביחיד מציפה אותי ואני לא יכול לשלוט בזה פתאום אני בוכה כמו תינוק, למרות שאני יודע שבסוף עתידין עם ישראל לעשות תשובה אז רציתי לשאול אם זה בא מהיצר הרע עם טריקים משונים כדי שיגרום לי לחשוב שאני צדיק כביכול? להתעלם מזה? לנסות להדחיק את זה?
אשמח שתגיב/י עם כמה שפחות מחמאות

התקרבות לקיום המצוות משרה עלי מועקה

דלתי בבית מסורתי והדת ומנהגיה לא זרים לי ומאוד חביבים עליי. יחד עם זאת, כאשר אני מנסה לעשות צעדים ולהתקרב, לשמור מצוות, ללמוד, להעמיק בעולם הרוח, אני נתקף בדכדוך וצער עד כדי בחירה להתרחק חזרה. כאילו ההתקרבות פותחת פצעים בלב שלא נעימים לי ואני בוחר להתרחק. אני ממש מרגיש מועקה בלב כשאני מתקרב ומרגיש בסיפור הכוזרי – כאילו הכוונה רצויה אך המעשה אינו רצוי.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.

אני בת סמינר חוזרת בתשובה, אבל נפלתי וקטנה אמונתי. אני אובדת עצות.

כשרציתי לעבור לסמינר, וויתרתי על 5 יחידות במתמטיקה ועל 5 יחידות באנגלית. קיבלתי היתר מיוחד מהרב שלנו להמשיך ללמוד באופן חיצוני את המגמות הנוספות לאחר שהרב בדק שאין בכך דברי כפירה. היה לי קשה מאוד לוותר על זה, אך מאידך שמחתי מאוד, כי אז היה לי זמן להתחיל להתעמק בחכמה יהודית, התחלתי ללמוד בצורה נרחבת יותר מבעבר פירושים, ספרי אמונה ומוסר, הלכות, תורה שבעל פה.. (אור החיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, משנה תורה, ואפילו סיימתי כמה מסכתות בסדר זרעים ואני עוד מעט מסיימת את הסדר). כמובן שהכל קרה לאט לאט, זה תהליך איטי אך יעיל מאוד. בשלב מסוים, בסמינר, התבקשתי למלא בחינה באסטרופיזיקה, ואחת המורות ראתה אותי מחשבת חישובים ארוכים, מציירת מסלולים ומסמנת נקודות על תמונה של מערכת השמש. היא שאלה אותי איך אני יכולה ללמוד את הכפירה הזו, אז עניתי לה בכבוד ובכניעה שאין בזה כפירה כלל, ואפילו, יש בזה אמונה חזקה ומבוססת בה' יתברך. היא שאלה אותי האם בתור בת סמינר זה מקלקל את האמונה התמימה שלי בה', אז עניתי לה שאין זה מקלקל אלא רק מתקן את כל העבר שלי, את השנים שבהם חשבתי שאין ישות כזו כלל. היא פצחה בנאום חוצב להבות, על כך שהמדע מעורב בכפירה וזימה, שכל מטרתו הייתה להרחיק את האדם מבוראו.
אך כאן כבר אבדו עשתונותיי, וברגע אחד החלטתי להציף בפניה עובדות מוכחות לכך שהיהדות קדמה למדע והמדע הוא חלק בלתי נפרד מהיהדות. הסברתי לה על טענת האר"י הקדוש, שדומה מאוד לטענה על המפץ הגדול, שלמעשה- פירש את חלק מהתהליכים האלו. (רק בשינוי, במקום לקרוא לדבר "מפץ" הוא השתשמש בכינוי "אור אינסוף" וכו') כמובן שיש בזה המון עומק ולא אפרט כאן. אך טענתי הייתה שדברי האר"י נכתבו במאה ה-16 ואילו תאוריית המפץ הופצה רק ב1949.. הסברתי לה על משפט פיתגורס, שמקורו במסכת סכה.. וכו' וכו'. היא כעסה מאוד אך לא הראתה את זה. ניסיתי להסביר לה שכל אלו רק מחזקים את האמונה שלי, ושל רבים אחרים, שבאמצעות החכמה האינסופית אני מתחזקת ביראת שמיים ואהבת ה'. ואילו היא- המשיכה לטעון טענות ללא ביסוס כלל כמו "מדע זה שקר" .
כך לאט לאט כל המורות התקהלו סביבי עם שאלות נוקבות כמו "איך את, בת ישראל, מוכנה להתקלקל בכזו קלות ראש בעזרת מדע?", "לא כדאי שתשתמשי בחכמה שלך כדי לבנות בית? יותר טוב מאשר לבנות איזו חללית שלא תוביל לשום מקום"..
ואז התחלתי למאוס בזה, לא ייתכן! לא ייתכן שישנם אנשים שפשוט לא מודעים לאור הטוב הזה שהקב"ה ברא! כל החכמה הזו, היא של ה' ומה'. ולמה צריך להדחיק את זה?
לאט לאט גם הבנות התחילו להבין שמשהו לא בסדר איתי, אני בחורה שתקנית, אינני נוהגת לתת לבנות להעתיק במבחן או לרמות, אפילו סתם לדבר בשיעור. לדעתי היושרה האמיתית נמדדת בין אדם לעצמו, ולא כלפי אחרים. ולכן אני לא מרשה לעצמי לתת לבנות אחרות להעתיק או להפך, גם אם התשובה תהיה במרחק של מבט אחד. הבנות חשבו שאני מאוד סנובית, סוג של בחורה שדואגת רק לציונים שלה. (כולן אחת אחת ללא יוצא מן הכלל, מעתיקה במבחנים)

טעמתי מ"הפרי האסור" ועכשיו אין לי רצון לקיים מצוות

לפני כמה חודשים היתה לי תקופה חלשה בשמירת תו"מ ולמעשה ממש התרחקתי. הייתי אז בטיול בחו"ל אמרתי לעצמי שכדי באמת להנות אני צריך לשכוח הכול ולנסות כול מה שרק אפשר חלק מזה היה גם לא לשמור שבת ולאכול שרצים וחלב בבשר בפעם הראשונה בחיי לא חשבתי על שום מצווה במשך שבועות כשחזרתי(עבר כבר מספר שבתות)התחלתי שוב לשמור שבת אבל הכיפה כבר לא חזרה וכבר לא הנחתי תפילין והיה לי הרבה יותר קשה לשמור שבת שבת אחרונה כבר נשברתי וחיללתי הסיבה שאני פונה אליכם כי אני לא באמת רוצה את זה לא שאני לא מאמין פשוט אין לי כוח עכשיו לקום להניח תפילין או בשבת משעמם אז אני כול הזמן חושב על הפלאפון וכול מיני דברים בסגנון
אין לי מושג מה לעשות אני רק יודע שמצד אחד אם אני לא יעשה כלום זה רק ימשיך להדרדר אבל מצד שני אין לי את הכוח לשנות ואני לא יודע אם אני יכול בכלל להחזיר את זה למצב שהיה

הקיבעון בחברה החרדית והיחס לבעלי תשובה

יש את ההתקרבות להשם, יש את עולם התורה, המצוות, גמילות החסדים
ו- יש את החברה החרדית.
נראה שאין קשר בין השניים….
בסמינרים השונים נחשפתי לאנשים חרדיים מקסימים אבל כיום אני מרגישה שחלק מהם רצו לצבור לעצמם מצוות ולכן קירבו אותי אבל בעצם לא גילו לי את העולם החרדי האמיתי. כלומר, "בוא אלי פרפר נחמד….", "תפסנו אותך,.
הרגשתי שרימו אותי, שהעולם האידיאלי הזה שהם תיארו לי בסמינרים אינו קשור לעולם החרדי שאני מגלה לאט לאט….
רואה את המחלוקות הרבות והפילוגים, רואה שהעולם החרדי נשאר בשנות ה-50 מבחינת חוסר האיחוד בו.
בגלל מעמדנו כבעלי תשובה וגם זה שאני ספרדיה גורם לי להבין בצער שהילדים של הליטאים שקירבו אותי בסמינרים כנראה שלא ילמדו עם הילדים שלי….אני מבינה שבישיבות הטובות מקצים מספר דל לספרדים, שיש את אלו שמתקבלים לישיבות כי הם הבנים של….
מרגישה שהיה לי טוב יותר שם, בגלגול הקודם, מהבחינה החברתית ולפעמים תוהה, מה עשיתי לעצמי???
לא נעים לי לחשוב כך כי מרגישה שזה כפיות טובה לקב"ה אחרי כל מה שנתן ונותן לי…..
שואלת את עצמי, איפה האמת והטוהר???
(יודעת שב"עולם האמת"…ומה עם כאן???)
כואב לי הלב על הילדים שלי שב"ה נולדו לעולם התורה אבל למה הם צריכים לחוות את הצימצום החברתי של העולם החרדי.
אני למדתי במקומות מעולים והייתי עם חברה איכותית ולמה ילדי צריכים להתפשר על מקומות שהם ככה-ככה???
בבקשה, אל תכתבו לי שאנחנו מחכים לגאולה ושמה שחשוב זה מה שנותנים בבית.. את זה אני יודעת….
אני נותנת לילדי ומטפחת אותם מאד,

בעלי לא מוכן להתקרב ליהדות

כבר 20 שנה אנחנו חיים ככה
אני שומרת מצוות והוא לא
הרבה תפילות התפללתי ובכיתי ועדיין עושה.. אוהבת את עבודת השם ובבית לאחר שנים הבעל החל מכבד את מעשיי אבל ללא שום התקדמות או רצון לצד הקדושה.. הלב נשבר..
מה יהיה עלינו בעולם הבא??

קשיים גדולים עם אשתי

אני אבי נשוי ואב ל-4 ילדים שלשת הגדולים מעל 18
הקטנה בת 11 וחצי . במשך שנות נישואי השתדלתי להתחזק ביראת שמים ..אך המון קשיים בדרך יש לציין שאני נשוי לאישה חוזרת בשאלה שמערימה עלי קשיים בלי סוף . לא מוכנה לשמור טהרת המשפחה .ולאחר המון מלחמות שעזבתי את הבית וחזרתי שוב היא עשתה לי טובה ששומרת גם בריב כל הזמן. יש לציין שאשתי אישה קולנית וצעקנית במשך 20 שנות הנישואים עברתי משברים קשיים כלכלים ונפשיים .שהגעתי למצבים שלא יכול לתפקד. היום אחרי 22 שנים אני רוצה להתגרש כי די מים הגיעו עד נפש.
אך אני יודע שאם אשלם שכירות בדירה בשבילי. האישה לא תעמוד בשכירות שלה ובכלכלת הבית .. וזה מונע ממני לבנות חיים חדשים ורגועים.
מרגיש שהחיים מסובכים יותר מידי ? מה עושים אשמח לעצה ?

מבולבלת בדרך שלי

אני חבדניקית שחזרה בתשובה בגיל החטיבה.
לאחרונה אני מתלבטת בדרך שלי.
מצד אחד אני מאוד אוהבת את העולם החבד"י אבל מצד שני כבר לא מרגישה מחוברת אליו מאוד. אני מתחברת לעוד סגנונות בעבודת ה', כמו כיפות סרוגות. אני לא מבינה מה עובר עליי.
האם זה הופך אותי ללא חב"דניקית? יש לי הרגשה שונה בחברה.
זה מקשה במיוחד בנושא השידוכים מכיוון שאני לא יודעת מה לחפש.
אני לא שוללת להתחתן עם מישהו לא חבדניק אבל אני מפחדת שאני טועה וזה לא באמת מה שאני רוצה.
מקווה שהבנתם. תודה רבה 🙂

מלאת פחד בושה ולחץ מהעונש

בס"ד שלום וברכה, אני מתחזקת מס' שנים – משתדלת ככל הניתן על ידי אך שוב ושוב מוצאת את עצמי שופעת חרדות, לחצים ודיכאונות, אני מפחדת פחד מוות מהמוות, מפחדת פחד מוות לאבד את הוריי ואני מפחדת להגיע לגיהנום – להתבייש […]

רוצה לשמוח ולא לסבול מקיום מצוות

מעודי חונכתי כדרך שחינכו רבים בדור הקודם בהדגשת האיסורים וחומרת העוון שיש כשעוברים על מצוות התורה!!!
בעיקר נתקלתי בזה אחרי החתונה כשקבלתי את הלכות הטהרה כהגבלות וסייגים שהם חמורים ואסורים ועונשם חמור!!
התייחסות זאת גרמה לי תחושת מחנק בקיום המצוות והרגשה של 'כלא' והכרח לא נעים לקיים מצוות אלו.
למעשה מלבד מצוות שבת שהוריי השכילו להעביר לי את ההנאה שיש בשבת ועוד מספר מועט של מצוות שקיבלתי אותם כדבר כיף ומהנה הרבה מצוות נתפסים אצלי כדבר מגביל ולא נעים בעיקר הנושא של תפילה יום יום והנחת תפילין, צומות שממש לא נעים לי לצום ואני משדל להתחמק ולהתיר לעצמי מתי שאפשר.. 
כעת ברצוני לשוב 'תשובה מאהבה' ולהתחיל ללמוד את התורה בדרך של חוויה אהבה והנאה!!!
בעיקר את הלכות טהרה. שולחן שבת. ותפילה
מה שאני מתייעץ זה לשמוע רעיונות איך אפשר לעשות את זה שזה 'יכנס לי לעצמות' כחוויה והנאה ושבאמת אני יהנה ויחכה לקיום מצוות אלו
וגם אם ידוע למישהו על שיעורים שאפשר לשמוע מהמחשב שיעורים שבנויים על בסיס של הנאה מהמצוות וטעם יהודי טוב שיש בהם
תודה ענקית