ייעוץ בנושא תהיה

התחתנתי מוקדם מדי?

בשנות הבחרות הייתי בישיבה, אהבתי מאוד ללמוד והצלחתי בתורה, ולא הלכתי כמעט לחופש או לבלות עם חברים, כי הייתי כל הזמן במסגרת הישיבה.

אחר שהתחתנתי – בגיל הצעיר של 19 שנה – נפל עלי עול הפרנסה, בפרט אחר שנה כשנולד לי הילד. הצטרכתי להתחיל לעבוד להביא כסף בבית, לפרנס את אשתי והילד. לא היה לי שום עזרה כספית מהורים ומשפחה. אשתי לא עובדת רק כמה שעות ביום, וזה מביא הכנסה קטנה מאוד, אז אני בעצם חייב ליקח את עול הפרנסה עלי, אני עובד הרבה שעות ביום, כי אין לי ברירה.

אני מרגיש לחוץ מאוד. יש לי עול גדול על צווארי. אני נורא לחוץ. אין לי פנאי אף רגע לעצמי.

חוץ מעניין זה של עול הפרנסה, אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא.

אני לא יכול לסלוח את עצמי על שהתחתנתי בגיל צעיר כזה. אני מרגיש שהרסתי לי את החיים. חיי הנישואין הוא עול גדול, ואני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין. הלוואי שהייתי עדיין רווק, חופשי ללא שום עול.

הייתי מחלק את הבעייה לשני דברים, יש בעצם שני בעיות עיקריות בעניין זה:

1) אני פשוט לחוץ מאוד ואין לי פנאי ליהנות מהחיים. אני פוגש כל הזמן בחורים בגיל שלי ואפילו יותר מבוגרים, שפשוט אין להם שום עול בחיים, רווקים חופשיים, עושים מה שבא להם. קמים בבוקר בשעה שהם רוצים, הולכים איפה שרוצים, משוחחים כל היום ומבלים עם חברים, כיף כיף כל היום. אני סגור וכלוא בחיי הנשואין, חייב לעבוד קשה כל היום לפרנס את אשתי והילד, אני שב הביתה מאוחר בלילה עייף מאוד, אין לי רגע פנוי לבלות עם חברים, וזה קשה לי מאוד. אלוקים, אני עדיין ילד קטן בן 23, ולמה זה מגיע לי שלא אהנה מהחיים כמו כל בחורים הרווקים בגיל שלי!!! עד החתונה לא היה לי הזדמנות לבלות ולעשות חיים, כי הייתי במסגרת הישיבה, ועכשיו כשהתחתנתי גם אין לי רגע ליהנות, אני לחוץ נורא!!!

2) בעייה השניה היא, כי בגלל שבישיבה נצלתי כל הזמן רק ללימוד תורה, אז חסרים לי עוד הרבה ידע והמון דברים שאני צריך לידע וללמוד בחיים. ועכשיו כשיצאתי מישיבה אני כל כך עסוק, וממש אין לי רגע פנוי להשלים הפערים. אני רוצה ללמוד נהיגת רכב, ללמוד מחשבים, ללמוד קצת מתמטיקה, קצת היסטוריה, ועוד הרבה דברים שחשובים לי ולא למדתי אותם עד עכשיו, ופשוט אין לי רגע להשלים פערים. בישיבה למדתי כל הזמן רק תורה, ועכשיו העת להשלים וללמוד את מה שאני רוצה לידע וללמוד בחיים. אבל אני עסוק וטרוד, אין לי פנאי. הלוואי שהייתי עכשיו רווק פנוי, ואוכל להשלים פערים וללמוד מה שאני רוצה.

להמשך »

מחפש את מקומי

גדלתי בבית בעל אופי חסידי (חסידות פתוחה יחסית), עברתי מסגרת ישיבתית רגילה ומכובדת. בגיל 19 מצאתי את עצמי מחוץ למסגרת בעוברי על אחד מתקנות הישיבה…
4 שנים חלפו מאז ומסלול חיי ידע עליות רבות ואף מורדות מאידך, יצאתי לאקדמיה ונחשפתי לחיים רבים ומגוונים, ואף בניין חיי שנבנה בעמל וביזע התפרק כמעט לרסיסים מבחינה רוחנית.
בשלב כל שהוא מצאתי חברים כלבבי וכך מצאתי את עצמי לקראת יציאה לשאלה וכל המשתמע מכך…
כמספר צעדים טרם נפלתי לבור שאול עברתי תאונת דרכים חזיתית קשה מאוד ובנס יצאתי ללא פגע משמעותי כש"שפך חמתו על עצים ואבנים"…
שלושה חודשים חלפו מאז שבהם התעוררה נשמתי, הטבתי את דרכי, אט אט חזרתי לשורשים, והתקרבתי לבוראי…

וכעת לשאלתי; שאלתי היא מאיפה להתחיל? ובעיקר כיצד אוכל לחזור למסגרת אחרי 4(!)שנים שבהם צעדתי קצת מעבר לתחום שבת? או שמא עלי לחפש מסגרת שונה? או אולי עדיף שתהיינה לי מסגרת סגורה ודורשת? ומה לגבי זוגיות, מה עלי לחפש?

להמשך »
דיכאון

רוצה לשוחח עם הקדוש ברוך הוא ולשמוע מה הוא חושב עלי

אני הייתי עד גיל 22 ברך בחור ישיבה מתמיד ומקפיד על קלה כבחמורה. ונלחמתי על עצמי שלא ליפול ברוחניות עד שהרגשתי בהדרגה שאני לא יכול להישאר חרדי. בעיקר בגלל הנושא של זוגיות שתמיד הפריע לי בצורה קיצונית. הייתי תוך כדי לימוד בלי שליטה וזה היה נורא חסר לי הקירבה לבת זוג. הייתי יוצא מהישיבה אחרי סדר ג' בלילה לחפש עיתונים בפחי אשפה ומרגיש הרגשה הכי גרועה ביקום. שאני זבלן בנשמה שלי כדי לחפש סיפוק וכל זה כשאני נחשב לבחור שלומד ומקבל שבחים מהרבנים על התמדתי ועל הישגי. עד שיום אחד החלטתי להתחתן והישיבה החליטה לסלק אותי כי אסור להתחתן בישיבה לפני סוף קיבוץ א'. למרות הכל החלטתי שאני חייב זאת לעצמי כדי לשמור על עצמי בטהרה. ולהמשיך ללמוד תורה. ואז מצאתי שידוך. אך תוך כדי השידוך הסילוק מהישיבה השפיע עלי קשות. הניכור והרגשת החוסר שייכות לישיבה שכל כך הערכתי גרמו לי להיכנס לחרדות ודיכאון ונזקקתי לטיפול פסיכיאטרי חמור כמובן שהשידוך לא יכל לצא לפועל. ולקח לי כמה שנים לצאת מהטראומה שחוויתי מהסיפור הזה. ולמרות זאת אני עדיין נוטל כדורים. והמצב נראה רחוק משיפור. מאז הישיבה אני כבר לא לומד. עובד 3 שעות ביום רק כדי לא להירקב בבית. ואין לי סיכוי נראה לעין למצוא מישהי. הביטחון העצמי שלי ירוד. וכל כולי שקוע בעבר הלא מוצלח שלי. אני כל הזמן בכעס על הילדות הדפוקה שלי ועל העוני ועל הקשר הרע שלי עם אבא שלי. ועל המכות שקיבלתי בתלמוד תורה מאלה שהיו אמורים להיות המחנכים שלי. בשורה התחתונה אני כל הזמן מדבר עם השם. והרבה כועס שהוא לא עונה לי. ולא שולח דרישת שלום. אולי קוראים לזה הסתר פנים. אבל קשה לי שאין לי עם מי להתייעץ ועל מי לסמוך. אני כבר לא מאמין לכל אחד ואפילו על רבנים קשה לי לסמוך. יש לי רב צדיק שאני הולך אליו אבל הוא קר כזה ולא מביע רגש כמעט. ואין לו איזה עצה. אז לאן אני אלך?. בא לי לדבר עם השם ולומר לו מה שאני מרגיש אבל שיענה לי. אני מרגיש תחושה של לדבר לקיר חלילה. חוסר אונים מוחלט. ושום סימן שמבשר טוב. אין לי חשק להתפלל בכלל. הייתי רוצה שתכוונו אותי לדרך שאוכל להרגיש בטוח יותר מקום שאוכל לקבל נחמה להרגשה הרעה

להמשך »

אפשר לחנך לאמונה בלי דוגמא אישית?

לאחרונה איבדתי לחלוטין את האמונה ומה שהכי מפריע לי שאפילו אין לי נקיפות מצפון. זה מתבטא בכך שאני לא מניח תפילין לא מתפלל כל סיפורי התורה פתאום נראים לי מופרכים ולא הגיוניים. אני שומע שיעור תורה אני פשוט מרגיש מנותק ומנוכר כאילו זה ממני והלאה. שבת אני שומר כי כיף לי אשתי לא כמוני ואני ולא משתף אותה בתחושות האלה כי חשבתי שזה אולי יחלוף מעצמו אבל זה לא קורה אלא ההפך. אני לא מקפיד על כלום. מה עושים? איך מחזירים אמונה שנעלמה. קשה לי לעשות כאילו, קשה לי להתפלל וגם לא בא לי. מצד אחד רוצה לחנך את הילד לתורה כי אולי ביום מן הימים זה יחזור לי אבל ללא דוגמא אישית זה פשוט לא יקרה. מה עושים?????

להמשך »

מה הדרך שמתאימה בשבילי?

אני מגיע מבית חרדי מודרני אני מחזיק סמרטפון ונחשב בחור מודרני בחברה , לומד בישיבה ממש חשובה ,
אני רוצה להגיע שאמונה אין לי , אני לא מאמין לצערי {או שכן או שלא} יש לי המון שאלות שלא קיבלתי תשובות עליהם בחיים . שאלתי הרבה אנשים ושום שאלה לא ענתה לי על השאלות , זה היה יותר התחמקות מהמיצאות!!
ההורים תמיד יהיו איתי לא משנה מה אבחר לעשות , אבל ממש לא רוצה לעשות משהו שיצער אותם .
מצד אחד החיים בחוץ ניראים לי ממש כיפים וכולם נהנים {ומה שכולם אומרים "שהם לא באמת נהנים" אני רואה בזה רק סיבה להתחמקות }
מצד שני אולי באמת זה הדרך לחיות ולשרת את אלוקים ,ולכם קשה לי לעשות צעד .!!!
לא יודע מה לעשות קשה לי לחיות ככה , כבר המון זמן שאני ככה מחפש ובנתיים חיי סוג של חיים כפולים
יש לי המון חברים שהלכו ללמוד בישיבות יותר פתוחות שאפשר ללכת שם בביגוד צבעוני וכו וזה כל היום קורץ לי גם לצאת מהישיבה שלי ולעבור לשם

להמשך »

אנחנו מקימים את המצוות כמו שהשם התכוון?

האם יש אסמכתא לכל המצוות שלנו ואני מדבר על המצוות שהגיעו עם השנים בגלות. שבת, כל התוספות של הכשרות, אבל בעיקר רציתי לשאול על שבת.. הרי אין לנו באמת אסמכתא איך אלוהים רוצה את השבת אם הוא בכלל רוצה? אנחנו רק משערים. אין הוכחה לכלום בנושא זה כמו לשאר המצוות. אשמח למענה

להמשך »

כן/לא רוצה להיות חרדי, תעזרו לי!

אני ממש מרגיש שהציבור החרדי חי לפי תבניות וסטיגמות, אם אתה הולך עם כיפה שחורה אז אתה מקוטלג ככה, אם אתה הולך עם ציצית כזאת אתה כזה, אם אתה הולך שחור לבן אתה ככה, וכו' וכו'
אני אישית משום מה לא מידי שומר על ערכי הדת אבל אני מתלבש ומתנהג כלפי חוץ כחרדי, וקשה לי עם זה, לא כי אני רוצה להיות חילוני ולא מצליח לצאת מהארון, כי אני כן רוצה להיות חרדי אבל לא יכול לסבול המון דברים שקורים בזרם הזה..

להמשך »

רוצה לעזור לחברה שלי להאמין

יש לי חברה מדהימה, אמתית ועמוקה שמתמודדת כבר זמן רב עם שאלות באמונה לפני כמה ימים היא הודיעה לי שהגיעה למסקנה ש(ח"ו) הכל פנטזיה, היא לא מאמינה יותר בדת וכבר אינה רואה את עצמה דתיה בעתיד.. כל כך קשה לי לקבל את זה וכמה שאני מתפללת עליה שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה' ואת האמת שבה, אני מרגישה שעלי לעשות משהו מעבר.
איך אני יכולה להוביל אותה בדרך הנכונה, לעודד אותה להמשיך לקיים מצוות לפחות כלפי חוץ- על אף שאינה מאמינה בהם בינתיים (היא ממשיכה ללמוד במוסד חרדי ולכן מחייבת את עצמה להמשיך לקיים באופן חיצוני) ולעזור לה להגיע למסקנות ותשובות אמת???

להמשך »

איך יתכן שחברי איבד את האמונה?

יש לי חבר שגמר אתי את הישיבה שנה שעברה, בחור מוכשר מאוד בשנים הראשונות בישיבה הוא היה מתעסק הרבה בנושא של אמונה. היה לומד חובת הלבבות רש"ר הירש מלבי"ם וכדו'. בנוסף לכך הוא מאוד מתמצא בתחום המדע כימיה פיזיקה וכדו'. ל"ע הוא היה חשוף לאינטרנט לא מסונן ונחשף לכל מיני טענות כפרניות מצד מדענים הוא קרא את הספר של ריצ'רד דוקינס

הוא הגיע להחלטה שהוא עוזב את הדת. אמנם נשאר בישיבה אך לא קיים מצוות בלי שאף אחד ידע למעט בודדים. ניסינו להתווכח אתו אך הוא היה אטום ממש ולא היה מוכן לשמוע. ניסינו לשדל אותו להיפגש עם מומחים אך הוא התחמק בטענה שגם אם יפתרו לו את כל טענותיו זה רק בגלל שאין לו מספיק ידע בתחום ובצד 'שלו' המדענים יודעים תשובות להכל . בקיצור הוא חיסן את עצמו מכל הכיוונים.

מאוד מציק לי כיצד בחור כ"כ חכם ומתמצא בנושא של אמונה כמו שהזכרתי, ואף היה ממש אדוק לפני שעזב. פשוט ערק מהמחנה. האם עלי לחשוש שזה יקרה גם לי אני לא יודע אםאני מאמין יותר גדול ממה שהוא היה קודם לכן.
אני מכיר את היסוד של ר' אלחנן ווסרמן בקובץ מאמרים – שהיצר והתאוות מסמאות את האדם וגורמות לו לחשוב בצורה עקומה וזו גזירת שמיים כמו ששוחד מעוור עיני פקחים. אך לטענתו הוא אינו עזב בשביל תאוות אלא שכך הגיע בדעתו.
אשמח לשמוע אם יש הסבר נוסף לתופעה המחרידה הזו.

להמשך »
דיכאון

אפשר להאמין אחרי משבר קשה?

עד לפני שנתיים האמנתי בבורא עולם ושמרתי על אורח חיים של שמירת מצוות. ואז קרה הנורא מכל, חברה מאוד טובה שלי התאבדה. היא סבלה מדכאונות והטיפולים לא עזרו לה להרגיש יותר טוב, היא התייאשה ופשוט התאבדה. מאז התחיל תהליך של פריקת כל עול. עזבתי לחלוטין את אורח החיים, התרחקתי מהמשפחה (אני רווקה וגרתי עם ההורים). אני לא מבינה איך מצפים ממני להאמין בבורא שנותן לאחד האנשים הכי מקסימים שהכרתי לקחת את חייה. למה לא עזר לה למצוא פתרון. נסתרות הן דרכי האל או תיקוני נשמות נם לא הסברים מספקים. אם יש אל שמאפשר לדברים כאלה לקרות אני לא רוצה שום קשר אליו. פשוט הבנתי שאני לא מאמינה באלוהים בכלל ואין שום משמעות לחיים. עצוב לי ורע לי ואני לא יודעת כבר מה לעשות.

להמשך »
דילוג לתוכן