אני צדיק בישיבה ו"רשע" בבית

אני נער בן 15 וחצי לומד בישיבה קטנה, אני גם נחשב אחד הצדיקים של הישיבה שלומד תורה כל היום. הבעיה שלי התחילה כבר לפני הרבה זמן, שהיתי בכיתה ז היה לנו אינטרנט עם הגנה נמוכה ואני הרבה פעמים נכנסתי לאתרים לא צנועים בכונה, אז עוד לא היתי 'צדיק'.
ככה זה המשיך עד שהיתי כבר מכור לזה אגב שכחתי להגיד בבית שלי מקפידים על צניעות אבל חפיף. באזור סוף כיתה ח' ההורים שלי קלטו את זה שאני נכנס לאתרים לא צנועים והעלו את הרמה של ההגנה באינטרנט. ואז הלכתי לישיבה קטנה ושם ברוך ה' אני עולה מעלה בתורה ובעבודת ה'. חוץ מדבר אחד שגיליתי שיש לנו סמרטפון בבית שאף אחד לא משתמש בו ושההורים שלי שמו אותו במקום שמור מאז בערך כל פעם שאני חוזר מהישיבה אני לוקח את הסמרטפון וניכנס לאתרים לא צנועים ומוציא ז"ל. אולי זה נשמע מכאן שאני עושה את זה בכונה אבל ממש לא. אני כאילו אני בן אדם חצוי לשנים אחד צדיק בישיבה ואחד בן אדם רשע בבית. ניסיתי לעשות לעצמי כל מיני שיטות איך לעזוב את זה וזה לא עובד בכל פעם שאני מגיע הביתה אני נכנס לסמרטפון ונכשל בלי שאף אחד יודע וכולם חושבים שאני צדיק, וההורים שלי סומכים עלי. היה תקופה שלא נגעתי בסמרטפון אבל יש עוד בעיה שההורים שלי קוראים עיתונים לא צועים וכל פעם שאני רואה את העיתונים האלה אני נמשך אליהם. מה אני אמור לעשות במצב שלי? אני לא מתכון לדבר על זה עם ההורים שלי, איך אני אמור לרמוז להם לא להכניס עיתונים וסמרטפונים הביתה? או שהבעיה בי? בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות.
אני לא יודע אם האתר הזה נועד לבעיות כמו שלי אבל זה המקום היחיד שראיתי שאני יכול לבקש עזרה ממישהו.
בתודה מראש

נושאי הדיבור בסמינר…..

התוכן שבשאלה קצת רגיש, אבל אנסה בצורה הכי עדינה…. מקווה שיתאים.
אני בחורה בכיתה י' בבית יעקב,
לאחרונה התחברתי יותר לקבוצה כזו בכיתה [ 4-5 בנות… ]
ושמתי לב שאנחנו קצת מדברות יותר מידי על מיניות, וכל העניין שמסביב לזה…
עכשיו, אני יודעת שזה לגיטימי לצערינו שבנות קצת מדברות ,
אבל מרגישה שאנחנו קצת יותר מידי מתמצאות בעסק. בקטע של צחוקים כזה, וגם מוגנות [ באמת! ]
כי באמת, הכל בקטע כזה של "לא הולכות לפארק, יש שם…. " או: "שמעת על הסיפור שקרה….: "

אבל אנחנו בנות עם השפעה על הכיתה, לדעתי
ובוודאי שכשהראש כל היום סביב לעניין, ומתחילים לקשר כל דבר לקטע המיני זה כבר באמת לא טוב.
אני חושבת שזה מגיע כי ההורים לא מדברים עם הבנות בצורה מסודרת, ואז מקור הידע שלהן הוא הרשת
או לחילופין- החברות… ואז זה כבר גולש לשטויות.
[ שומרות על עצמינו! לא בקטע מוגזם]
השאלה היא:
האם באמת זה לגיטימי? איך אדע מתי עוברים את הגבול? [ שוב, בדיבורים ולא משהו אחר ח"ו ]
ואיך אוכל להביע את דעתי לחברותיי שאולי זה כן מוגזם ולא טוב כבר?

כדאי לי להתחיל שידוכים בתקופה שאני נכשל בשמירת הברית?

אני כבר תקופה מתמודד עם התמכרות קשה מאוד בעניין של שמירת הברית. כמה שאני פועל כנגד פשוט לא עוזר. האמת, ניסיתי בכמה דרכים, התייעצתי עם כמה אנשים, שאמרו שעלי ללכת לאבחון והוא רק יקבע אתו .
למעשה הבעיה עדין קיימת גורמת לי כל פעם מחדש תחושת דיכאון ויאוש, הנה עוד פעם שחשבתי שנגמר הסיפור והכל מתפוצץ בפנים.
נמאס לי כבר מכל הפתרונות של חכה עוד חמש דקות כך לאט לאט תחזק את השריר של ה'לא' וכו' וכו', פשוט אין לי טיפת כוח להתמודד ולנסות לנסות לחשוב שהנה הפעם גמרנו עם הסיפור, אולי אפי' קצת לגחך על התקופה שחשבתי שלא אוכל לפתור לבד את הבעיה… והנה, שוב נפילה. שוב אני באותו מקום .
הדבר מאוד מקשה גם אח"כ ללמוד להתפלל להתקדם, הרי לפני רגע היית במקום אחר לגמרי, לעל אף שאני מאמין שעשיתי הרבה מאוד כדי לא להיות שם בכ"א עדין מה מקומך?
אני פשוט לא יודע מה לעשות, ובפרט שעכשיו הגענו לגיל השידוכים, אני פשוט לא רוצה ליפול אחרי החתונה, מכל הבחינות האחרות אני חושב שבהחלט אני בנוי ומוכן להקים בית של תורה, רק שבנושא הזה אני לא חושב שנישואין יפתרו את הבעיה.
וכן אני מאוד חושש מהשאלה מה אומרים לבחורה אם בכלל מה היא מבינה ומה היא יודעת על הקושי האם תבין שזה ממש לא בגידה גם אם הדבר קורה אחרי הנישואין.
אשמח לשמוע דעתכם בעניין האם כדאי להתחיל שידוכים באופן ובמצב זה, אולי לא מומלץ אלא לחכות עד למציאת פתרון לבעיה, אם כן איך הדברים עומדים ביחס למשודכת, ובכלל האם יש המלצה כיצד להיפתר מן ההתמכרות האובססיבית אחת ולתמיד.

מרגיש שאני חוטא ולא ראוי לעזרה

אני חש שכל העולם נופל עלי. שאיבדתי את כל היקר לי. וכמה שהתפללתי והתחננתי וביקשתי וביקרתי אצל הרשב"י ואצל מאמע רחל ואצל האריז"ל והבית-יוסף עוד כמה וכמה קדושי עליון.

האם נסתתמו שערי-שמים? האם אני כזה רשע מרושע שאין אפשרות לשמוע בקולי?

אז כנראה שכן. לא שמרתי על עיני ועל בריתי. כבר בגיל 8 התחלתי לשז"ל. . אז כנראה שבעקבות החטאים הללו מגיע לי לעבור היום את מה שאני עובר. ולא מגיע לי שהרשב"י ור' מאיר בעל הנס ורחל אמנו (ועוד רשימה ארוכה) יחלצו לעזרתי.

איך להתמודד עם נפילות

אני בחור בישיבה,בן 19 משתדל ללמוד ובערך מצליח. הבעיה שלי היא לא קבועה, כי זה תלוי בהמון משתנים. אבל בכל פעם כשיש לי גישה לאינטרנט פתוח, ואני לבד – אני פותח גלישה בסתר והופ – אני בתהומות הכי עמוקות. בד"כ […]

סובל מאד מההתרחקות מהקב"ה

המשפט הבא זה המציאות הקריטית. "הגעתי למצב נפשי והבנה שאין חיים ואין מציאות בלי השם יתברך. כל דבר שלא בא עם קשר לבורא זה טפל אבל חשתי את זה ולא רק בהבנה כמו שכולנו יודעים "הכל הבל הבלים". פשוט חשבתי ממש שהחיים עם השם זה חיים ובלי השם זה מוות. למשל בחלומות על העתיד איזה אושר יהיה לי עם אשתי קשר רוחני של אהבה נצחי בעולם הזה ובאיחוד בגן עדן. איזה יופי זה החיים הרוחניים ילדים סבלנות פרנסה נחת לימוד תורה קיום מצוות. הגעתי להכרה שכל החיים האלו וכל הפעולות והדברים זה כדי להוביל אותנו לדבר אחד שהוא הדביקות בבורא כמו שאומר דוד המלך ואני קרבת אלוקים לי טוב. ואז הגעתי למצב שבזתי לחיים שהם בלי תורה ומצוות וקשר עם השם.

איך אפשר להתחתן ככה?

בן 21,חושב כיוןן כללי על חתונה , אבל מכיוון שנחשפתי בעבר לסרטים לא צנועים בכלל !! והיתמודדות שלי לא נגמרת , ואני נופל וקם בלי סוף .. אני שואל את עצמי איך אפשר להתחתן ? איך אני ידע שאהבה שלי עם אישתי תיהיה משהו המשכי ? כי עד עכשיו כל אהבות שאליהם כביכול ראיתי שיש הם נגמרות,ואין להם תוכן,כי הכל גשמי ומגיע ממקום עבירה …
אבל פחד הגירושין מאד מפחיד אותי כתוצאה מכך … אשמח לעזרתכם ..

עולות לי תמונות ומחשבות

לפני כחצי שנה נחשפתי בשוגג אך קרוב למזיד למראות אסורות ברשת תועבה של ממש,בסד תכף זרקתי המכשיר המכשיר ומאז לא התקרבתי לרשת,אולם בחודשיים האחרונים שוב צפות בי כל הזמן אותן מראות פלוס הרהורי עבירה ןרצון לראות שוב את אותו זבל שמטבע הדברים מושך מאוד,כמה שמנסה להשקיע עצמי בתורה וגם בלימוד ספרי יראה וכמובן מרבה בתפילה להנצל מהיצר ומכשלותיו,זה לא מרפה ממני,ולבד מהצער הנפשי של המלחמה המתמשכת,אני חש שאני לא מסוגל להחזיק מעמד,ומפחד מאוד שאכשל בזה שוב, מה אכן אוכל לעשות כדי לא לבוא לידי מכשול ועוון,ורק לציין שהנני נשוי באושר לאשת חיל טובת לב ויראת השם המספקת את כל צרכי בכל המישורים באופן מושלם ונפלאות, אשמח מאוד למענה,זה ממש פיקוח נפש רוחני,

רצון להינשא מתוך בחירה נכונה

אני בן 24 . רצונותיי וחובותיי במחשובותיי ניתונים אך ורק ליישום משימה זו, ושוב אינני רואה צורך בכלום, עד ליישום משימה זו, הכל פשוט אינו רלוונטי, אך הגעתי למצב מייסר זה אשר כל מחשבותיי ניתונים אך ורק לרעיון זה.
אתחיל בכמה וכמה מחשבות אשר מסתבכות והופכות להיות מורכבות מרגע לרגע, אני שומר מצוות, בחיי הרגשתי דבקות וקרבה גדולה לבורא העולם, בתפילותיי, מחשבותיי, בתורתו הקדושה אשר מוציאה אותי ממוות נפשי לחיים מלאי זיו ואור, פשוטו כמשמעו, אך בחלוף הזמן ייצרי מעולם לא הפסיק ולו לרגע, תמיד רציתי ותמיד נמשכתי לבנות המין השני, סוקרנתי מהן, רציתי מאד, ולהפתעתי תמיד מצאתי מפלט בבית המדרש אל מול התורה, בכוחה היה לעלות אותי אל מול כל קשיי ורצונותי, מיותר לציין שאני נכשל רבות בשמירת הברית, אך ותמיד היה האך הזה, כי התורה בדרך פלאית לגמרי הייתה שם להבין את ליבי השבור, ובעידוני העידונים מאחה את השברים הרבים, וכך כל פעם כמעגל שאינו נגמר אני חי, בתפר הזה של שני העולמות.
ומכאן נובעת באופן טבעי השאלה הנדרשת, האם אינך רוצה להתחתן ולקיים מעשה זה אשר הופך למצווה של בורא העולם?
וכאן בדיוק אני חיי, אינני יודע, רוצה אשה, קשר אמיתי אשר אינו מבוסס על רגשות נעלמים, קשר המבוסס על אימון הנבנה אם השנים, קשר של אמת, אך ובצד השני, האם אני מסוגל להתחתן? האם רק משום שאינני רוצה או מסוגל מספיק לנצח את יצריי אצטרך להתחתן, הרי חתונה איננה אפיזודה שנגמרת בבוקר למחרת או בערב של אותו יום, זוהי בחירה לחיים, והאם רק משום שאני נופל ומתחרט במעגל שאינו נגמר אצטרך לבחור בחתונה, מה אגיד לאשתי, לא רציתי זאת אלא ייצריי אלצוני, האם חתונה איננה מגיעה ממקום אחר, מקום של בניית המשפחה מתוך אהבת אמת, או רצון אמת לקרבה של חיים, אשר אני מאמין כי קיים בתוכי אך איננו מופיע אל הפועל, האם יש בידי היכולת האמיתית של קרבה רק לאישה אחת, האם אהיה מסוגל להתחייב ולהשמר לאישה אחת ויחידה, הרי מכיר אני את ייצריי, ורצונותם שלהם, הם אינם מסתפקים רוצים ויירצו לטעום מכל העוגה ולהשאירה שלמה, ואולי ארצה לממש רצון זו עוד לפני החתונה וכך אדע ואטעם מכל העוגה?