ייעוץ בנושא פרנסה

לימודי איפור מעורבים

רציתי לדעת אם מותר לפי ההלכה ללמוד איפור בבית ספר שמעסיקים בו מורים גברים שמלמדים, וצלם גבר, ושבכללי אופן הלימוד הוא חילוני?
זה מאד בעייתי בשבילי, מכיוון שאני רוצה מאד ללמוד קורס איפור מקצועי, אבל אני לא מוצאת את עצמי לומדת במקום מעורב, זה לא נוח לי. אני לא מבינה למה הגישה ללימודים לנשים בלבד היא כל כך מצומצמת ולא מקצועית. יש בתי ספר בירושלים שעונים על הדרישות שלי, אבל לנסוע עד לשם ממקום מגורי זה די רחוק.
אשמח לחוות דעת ותשובה מספקת, תודה!

להמשך »

עוול שנגרם לי מהמעסיק

יש מעסיק שעבדתי אצלו במשך 3 שנים מאז שהייתי חייל והייתי ממש כמו 'יד ימינו' בעסק. הכל היה טוב עד שהוא רצה להביא לי בהפתעה משמרות שלא יכולתי לעשות בגלל התחייבויות אישיות קודמות שלי. הוא רב איתי ואמר שאם אני לא עוזר לו בזה הוא מפטר אותי, אמרתי לו סבבה והוא פיטר. הבן אדם העסיק אותי ללא תלוש (זה אומר שאני גם לא יכול לתבוע בבית דין לעבודה. נכון יצאתי לא חכם אבל באמת שהייתי צעיר וחשבתי שזה שטות והוא ניצל את העניין) והוא חייב לי סכום כסף לא קטן ולא רוצה לשלם, כמה שניסו לדבר איתו הוא לא רוצה לשלם לי את המשכורת על העבודה שעשיתי. עברו שלושה חודשים ועוד מעט חגים ואני לא מצליח למחול לו. אני כל כך רוצה את הכסף שלי שעבדתי קשה בשבילו!
מה לעשות ברמה הרוחנית? תודה

להמשך »

התחתנתי מוקדם מדי?

בשנות הבחרות הייתי בישיבה, אהבתי מאוד ללמוד והצלחתי בתורה, ולא הלכתי כמעט לחופש או לבלות עם חברים, כי הייתי כל הזמן במסגרת הישיבה.

אחר שהתחתנתי – בגיל הצעיר של 19 שנה – נפל עלי עול הפרנסה, בפרט אחר שנה כשנולד לי הילד. הצטרכתי להתחיל לעבוד להביא כסף בבית, לפרנס את אשתי והילד. לא היה לי שום עזרה כספית מהורים ומשפחה. אשתי לא עובדת רק כמה שעות ביום, וזה מביא הכנסה קטנה מאוד, אז אני בעצם חייב ליקח את עול הפרנסה עלי, אני עובד הרבה שעות ביום, כי אין לי ברירה.

אני מרגיש לחוץ מאוד. יש לי עול גדול על צווארי. אני נורא לחוץ. אין לי פנאי אף רגע לעצמי.

חוץ מעניין זה של עול הפרנסה, אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא.

אני לא יכול לסלוח את עצמי על שהתחתנתי בגיל צעיר כזה. אני מרגיש שהרסתי לי את החיים. חיי הנישואין הוא עול גדול, ואני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין. הלוואי שהייתי עדיין רווק, חופשי ללא שום עול.

הייתי מחלק את הבעייה לשני דברים, יש בעצם שני בעיות עיקריות בעניין זה:

1) אני פשוט לחוץ מאוד ואין לי פנאי ליהנות מהחיים. אני פוגש כל הזמן בחורים בגיל שלי ואפילו יותר מבוגרים, שפשוט אין להם שום עול בחיים, רווקים חופשיים, עושים מה שבא להם. קמים בבוקר בשעה שהם רוצים, הולכים איפה שרוצים, משוחחים כל היום ומבלים עם חברים, כיף כיף כל היום. אני סגור וכלוא בחיי הנשואין, חייב לעבוד קשה כל היום לפרנס את אשתי והילד, אני שב הביתה מאוחר בלילה עייף מאוד, אין לי רגע פנוי לבלות עם חברים, וזה קשה לי מאוד. אלוקים, אני עדיין ילד קטן בן 23, ולמה זה מגיע לי שלא אהנה מהחיים כמו כל בחורים הרווקים בגיל שלי!!! עד החתונה לא היה לי הזדמנות לבלות ולעשות חיים, כי הייתי במסגרת הישיבה, ועכשיו כשהתחתנתי גם אין לי רגע ליהנות, אני לחוץ נורא!!!

2) בעייה השניה היא, כי בגלל שבישיבה נצלתי כל הזמן רק ללימוד תורה, אז חסרים לי עוד הרבה ידע והמון דברים שאני צריך לידע וללמוד בחיים. ועכשיו כשיצאתי מישיבה אני כל כך עסוק, וממש אין לי רגע פנוי להשלים הפערים. אני רוצה ללמוד נהיגת רכב, ללמוד מחשבים, ללמוד קצת מתמטיקה, קצת היסטוריה, ועוד הרבה דברים שחשובים לי ולא למדתי אותם עד עכשיו, ופשוט אין לי רגע להשלים פערים. בישיבה למדתי כל הזמן רק תורה, ועכשיו העת להשלים וללמוד את מה שאני רוצה לידע וללמוד בחיים. אבל אני עסוק וטרוד, אין לי פנאי. הלוואי שהייתי עכשיו רווק פנוי, ואוכל להשלים פערים וללמוד מה שאני רוצה.

להמשך »

עבודה על המידות בעבודה

אני עובדת כרגע בעבודה זמנית לפני הלימודים ..עבודה קלילה בחנות . העבודה התחילה בצורה די נוחה והתקבלתי בסבר פנים יפות מאוד, זה לא היה מובן מאליו עבורי מאחר ועברתי במלא מקומות עבודה ולכן התגובה שלי לכך הייתה נחמדות והערכת יתר והכרת הטוב ממקום אמיתי באמת! באותו מקום עבודה , עובדת בחורה שיש לה קרבה משפחתית להנהלה. בהתחלה מאוד התחברנו גילינו מלא חברות משותפות אותם תחומי עניין וכו' ..אבל כמו בכל דבר דבר תמיד יש חסרונות ויתרונות ,דברים טובים ודברים טובים פחות ,הרי באנו לעולם בשביל לתקן ב"ה.
מכיוון שהייתי במצב של רק להודות מבחינת התנאים ועל העבודה כולה התעלמתי מהדברים השליליים והשתדלתי לברך ולהודות על מקומי ולא להתלונן חלילה!.. אותה בחורה ואני עובדות כמעט תמיד באותן משמרות, והתחלתי לשים לב למין מנגנון כזה בהתנהלות שלה שהוא נורא תובעני כלפי לקוחות וכלפי עובדים קבועים יותר , ראיתי שתמיד היא חייבת להיות צודקת, כופה את דעותיה, ואם לא מסכימים איתה היא נוטה להיות מאוד לא נעימה היא משתנה מהר מאוד ונהיה מין מתח כזה. בהתחלה לא ממש התרגשתי מזה ניסיתי להיות אובייקטיבית והשתדלתי לדון אותה לכף זכות…אך ככל שהזמן עבר התחלנו יותר להיפתח לטוב ולרע ז"א מבחינת הומור וצחוקים וביחסי עבודה כלומר תחזוקת החנות ודברים שצריכים להיעשות שאגב מבחינתי עשיתי בשמחה כי הרי בשביל זה אני שם ובשביל זה משלמים לי!
הכל מתחיל בעצם כשאותה בחורה מתחילה להאציל על דעת עצמה כל מיני סמכויות בזמן שהמנהלת לא במקום, כמו לדוג' שיש דברים מפאת הזמן הרב והניסיון שצברה שישנן עבודות שרק היא מוסמכת לעשות , כשביקשה ממני לעשות את אחת מעבודותיה נעניתי בשמחה כי הנחתי שיש לה מחויבויות דחופות יותר ובגלל לחץ שמופעל לפעמים על החנות אז לא התמהמתי והשתדלתי לבצע את העבודה בצורה יעילה והמהירה ביותר. תוך כדי העבודות הייתה לי איזו שאלה לשאול אותה כשניגשתי אליה שמתי לב שהיא באמצע לראות תוכנית טלוויזיה היא דיברה אליי בחצי יחס ואז החמיצה פנים על איך שעשיתי את העבודות שביקשה ..נורא נפגעתי לא דיברתי או זרקתי הערה ניסיתי מעמקי ליבי שאני דנה אותה לכף זכות וכנראה שהעבודה שעשיתי גרמה לעבודה כפולה ואפשר להבין את ההתנהגות … הניסיון הזה לא נגמר כאן ,זה המשיך להערות או יותר נכון עקיצות כלפי איך שאני מתבטאת ומדברת עם שאר הסביבה. כאילו מין מתח לא מוסבר כזה . הדרכתי את עצמי שאני פשוט מתעלמת ויש מצב גדול שהכל בראש שלי! הנחמה היחידה שלי היו הלקוחות שתמיד דאגו לזרוק מילה טובה והודו לי על עבודתי. זה עשה לי מאוד טוב ומין לקחתי על עצמי להשתדל להאיר פנים ולשאול לשלומם של הלקוחות יותר וככה גם להיות אוזן קשבת (החנות ממוקמת באזור שוק מגיעים הרבה אנשים מבוגרים רבים מעטי יכולת) ולעזור כמה שאפשר. הרגשתי תחושת שליחות וזכות ללמוד מאנשים שבחיים לא היה יוצא לי לדבר איתם! אך בנוסף לזאת נאלצתי להתמודד עם הבחורה שעובדת איתי , ייאמר לזכותה שחלק מהלקוחות הביכו אותי מולה ושאלו למה היא כזו קרירה,וכו הרגשתי ככ לא נעים ושהכל מתנגש ואני פשוט לא עומדת בזה וזה הדבר האחרון שרציתי שיקרה!והסברתי ללקוחות שזה לא נעים וכל אחד מתנהג בדרכו ושאין צורך חס וחלילה להשוות זו לא המטרה!אבל כששמעתי עובדות אחרות מאמצות את הגישה החייכנית , השתנה משהו בכל הגישה שלי .. אך הרגשתי שאני חייבת ללכת על ביצים כשהיא איתי ..כשעבר הזמן הרגיש שהיא חיפשה להיכנס לעימות או שאסרב לה אבל דאגתי להישאר ראש קטן ,היא התחילה לבקש ממני שלא אעשה חשבונות ללקוחות מסויימים מסיבות הזויות ולעמוד במצבים מביכים. הרמתי גבה אבל שוב ביטלתי את המחשבות שלי והנהנתי בשקט, לא ייחסתי לזה חשיבות רבה אך לצערי קרה מקרה שהיה ריב מטורף עם לקוח קבוע בזמן שאני לא הייתי ולכן גם לא היה מושג מהמקרה, אחרי בירורים אותה בחורה מסרה לי שאסור למכור לו כלום ושזו הוראה מההנהלה הארצית של הרשת ,אני כמובן האמנתי לזה והנחתי שאם היה ריב רציני אותו בחור גם לא יחזור ושאין עניין לקבל אישור סופי מהמנהלת אם למכור לו או לא.. זמן קצר אחרי אותו בחור הופיע ואני הייתי לבד בחנות מכיוון שלא רציתי לשבור מילה או לעבור על הוראת ההנהלה, ניגשתי לבחור בשקט והסברתי לו שכרגע הוא לא יכול לקנות דבר ושיחכה שהמנהלת תחזןר ..הוא יצא ואז חזר בצרחות מטורפות ולא ידעתי איך להתמודד עם כל זה ונורא נבהלתי , אבל בחסדי ה' גדולים הצלחתי לשמור על קור רוח וחיכיתי שהמנהלת תגיע ,אותה בחורה לא הייתה .. המנהלת הגיעה ושאלה מה קרה והסברתי לה .. היא גיבתה אותי ונורא דאגה לי אך הבהירה לי שלא הייתה שום הוראה מהרשת על הסיפור הזה ושזה פשוט סתם יצר פרובקציה מיותרת וסיכוי לתביעה מצד הלקוח. יום למחרת הגעתי לעבודה ושאלתי את אותה בחורה בנועם וסתם כדי ליצור שיחה ולשתף אותה במה שעבר עליי וגם כדי לשבור את הקרח ..אבל היא פשוט נכנסה למגננה מטורפת ונכנסה בי חזק! ..הדמעות חנקו אותי הרגשתי כל כך מגוחכת היא אמרה לי דברים קשים אבל אני במהלך כל העימות השתדלתי לא לרדת לרמות נמוכות ולהוציא ה-כ-ל! אני פשוט ביטלתי את עצמי ואפילו ביקשתי ממנה סליחה ! מרוב שלא רציתי להגיע לריב ולטונים גבוהים. אבל עכשיו כביכול הכל חזר לקדמותו ואנחנו כאמור בסדר מדברות צוחקות והכל ..אבל התחושה שלא הייתי נאמנה לעצמי ולא עמדתי על שלי כשהייתי צריכה מעציבה אותי.
זה יכול להישמע ילדותי ומונע מאגו אבל זה מה שאני מרגישה…שאותה בחורה פשוט 'ניצחה' וזה שביטלתי את עצמי מולה נותן לה לגיטמציה להמשיך להתנהג בבריונות .
אני מבזבזת המון אנרגיה על כל הסיפור הזה ויותר מזה מאוכזבת מעצמי שהגעתי לשפל כזה..קשה ומתביישת לומר אבל הגעתי למצב שאני שונאת!כן שונאת! ילד של הקב"ה .. אני לא יודעת מה לעשות זה מעסיק אותי ואני מרגישה שאני כבויה ..איך אוכל לשחרר ולעבוד על עצמי מעבר לתפילה ..איך להפסיק לבטל את הדעות שלי ואת הדרך שלי מול אנשים ולהפסיק להיתפס כחלשה ..?
אשמח לשמוע מכם לטיפים מעשיים ולצעדים פרקטיים בעניין הזה.

להמשך »

אישה חיבת לפרנס?

אני באה מבית חרדי
התחלתי שידוכים לאחרונה , ואני מתחבטת בשאלה שמצד אחד אני רוצה אברך כי זה העיקר בחיים הלימוד תורה
אבל מצד שני לא יכולה לעבוד…עבודה מביאה לי עצביים תסכול וחוסר סובלנות. וזה בעיקר שאני (עובדת קבלן )יודעת שלא משתלם לעבוד קשה והרבה שעות ולהרויח כ"כ מעט (נורא קשה לחיות במדינת ישראל מהבחינה הזאת)
ולאחר שאני מגיעה הבייתה אין לי חשק וכוח יותר לאף אחד ואני נורא חלשה (ומה יהיה אחרי הנישואין?)
אני מעדיפה להתחתן בעז"ה ולגדל את ילדיי ולטפח את ביתי בנחת ורוגע בלי עבודה ולחץ שזה לא יהיה מרכז חיי
אני לא מאמינה במשפט "העבודה היא חיינו" אני מאמינה שהאדם בוחר איך לחיות את חייו.
ובכלל מטריד אותי העניין הזה (שקרה רק בחמש עשרה עשרים שנה האחרונות כמדומני )שנשים חרדיות נכנסו למעגל העבודה ולפתע הן צריכות לפרנס זה מעולם לא היה!, הגבר מאז ומעולם נחשב למפרנס העיקרי והאשה מגדלת את הילדים
ניהיה סוג של הסכם בלתי חתום שאשה שרוצה שבעלה ילמד תורה ולכן מקריבה את עצמה לעבוד במקומו וגם לגדל את הילדים (האדם לעמל יולד לא האשה)
איך זה יתכן? איך עושים את זה? זה קריעה !
אני מאד רוצה שבעלי ילמד תורה ולא רואה את חיי עם בעל שעובד מבוקר עד ערב , או משלב לימודים ועבודה כי זה נורא קשה וכמעט רוב הגברים מתייאשים ועוזבים לטובת העבודה את התורה.
איך פעם בזמן התנאים והחכמים היו לומדים והיה פרנסה ? מי קבע שככה חיינו אמורים להתנהל אומרים לי שבזה האישה קונה לעצמה עוה"ב ,זה לא קצת ניצול ועבודה בעיניים, האישה מגדלת את הילדים ועושה המון למה היא צריכה את זה בין לידה ללידה לעבוד ולקרוע את עצמה והכל על כתפייה )כוונתי היא שהגבר יתמודד עם זה למה האישה צריכה לקחת לו את ההתמודדות שייעדו לו מהתורה,.
והשאלה מגיעה באמת מרצון לדעת ולהבין לא לקנטר או לכפור חלילה.

להמשך »
כללי

מתלבט אם לעזוב את הכולל

אני אברך מבוגר ואבא ובעל. אני יודע שכולם מצפים ממני להמשיך וללמוד בכולל וזה, ביני לבין עצמי אני מרגיש שבכולל יש המון בלאי של זמן ואני חושב שאם אצא לעבוד זה יעשה רק טוב לי ולמשפחה שלי, ולא נראה לי שאלמד פחות בגלל זה.
מצד שני, אני חושש מהסטטוס, ממה שאשתי תחשוב, ממה שהילדים שלי יקבלו בבית. אני לא יודע מה לעשות.
מה אתם מייעצים לי?

להמשך »

לא מוצא עבודה!

לפני כמה חודשים פוטרתי ממקום עבודתי בעקבות קיצוצים
אני עובד בתחום ההייטק והחלפתי כבר כמה מקומות עבודה מרצון בכדי לשדרג את הקריירה , המקום האחרון פוטרתי ומאז לא מוצא מקום עבודה אחר, הייתי בהמון ראיונות עבודה , ואף המראיינים מסרו כי הם מאוד התרשמו ממני
אני מחפש כבר שנה ולא מוצא כלום . לאחרונה אפילו התקדמתי עם מקום מסוים עד לכדי ששאלו מתי אוכל להתחיל ולבסוף לא קיבלו אותי.
אני מתחיל לאבד את האמונה כי קיים איזה בורא , כי אם הוא קיים למה לתת לי לסבול כלכך זה המון זמן להיות חסר הכנסה והתחושה הזאת של הלוזריות שעוטפת כבר מכאיבה
קשה לי עם ההרגשה שאני מפקפק בקיומו של ה׳ אבל אני לא רואה סיבה להאמין כבר

להמשך »

המקצוע שלי לא מתאים לי

אני עורכת דין במקצועי מספר שנים, לא ונכנסתי ללמוד בגיל 18 (הוריי דחפו אותי למקצוע). עם הזמן הרגשותיי הולכות וגוברות באי התאמתי למקצוע. אני לא מרגישה שיש לי רצון לעשות את מה שאני עושה, לא מחפשת להגדיל ראש בעבודה ולהתאמץ ללמוד דברים חדשים ולתת מעצמי יותר, מאוד מפחדת לייצג לקוחות בבית משפט, לא מרגישה ראויה למקצוע בגלל חוסר הביטחון שבי, יש בי יתר טוב לב, דבר אשר מונע ממני להיות די אסרטיבית מול עורכי דין אחרים, מרגישה שאין לי מספיק כלים ,ידע, כישורים להיות עורכת דין טובה ולהרגיש שווה כמו כל שאר העורכי דין . הוריי גידלו אותי בצורה מאוד סגורה וצרת אופקים ויש לי חוסר רב בידע כללי, מה שגורם לי להאלים דום המון פעמים כשאני משוחחת עם עורכי דין אחרים ואז אני מרגישה את המבטים ננעצים בי בצורה של "היא עורכת דין, ואין לה ידע בנושא". אנשים מצפים ממני לקבל תשובות בכל מיני נושאים ואני מרגישה שאין לי מה לתרום להם, אז איזו מין עורכת דין אני בעצם?? וכל יום אני מתמודדת עם זה מחדש, השאלה שלי היא מדוע בורא עולם שם אותי במקצוע שכל כך לא מתאים לי? האם חששות אלה הם פרי דמיוני?? האם עלי לעזוב את המקצוע שלי ולעסוק בתחום אחר? מדוע בורא עולם רצה שאלך בכיוון הזה שגורם לי למלחמה פנימית יום יומית ?

להמשך »

השתדלות בעבודה החדשה שלי

אני בגיל 19 לומדת בסמינר.
התחלתי ביום שישי הזה לעבוד בעבודה אמיתית לראשונה בחיי.

לפני זה הייתי שם רק במילויי מקום וכעת המנהלת שאלה אותי אם ארצה לעבוד בקביעות.

אני חושבת להסכים אבל בינתיים עד ההחלטה שלי,
התבקשתי להגיע ביום ראשון להיות במקום עובדת שלא הרגישה טוב.
היה לי לא קל.. .
והייתי אמורה לעשות לבד כשאני בכלל לא רגילה לזה
אז אני חוששת שהייתי נראת הססנית וחששנית ולא מנוסה בכלל…
כי כל הזמן אמרו לי מה לעשות.. ושאלתי מה לעשות, כי לא ידעתי.
ברוך השם יום ראשון עבר איך שהוא אבל נשארתי עם טעם חמוץ ואכזבה קצת..
כי אני חוששת שאולי אני לא טובה ולא יהיו מרוצים ממני.
כי אני הייתי הססנית ולא בטוחה בעצמי מספיקה. ואני מבינה שזה לא טוב שאני ככה.
אני יכולה להיות רגועה בזמן העבודה שם? האם החן שבעיני אדם נתון כולו להקב"ה או שאני צריכה לעשות משהו שלא יראו שאני לא מנוסה?
אני אחת אמיתית מאד ורוצה לדעת בדיוק מה לעשות ולדעת שאני עושה טוב ונכון.
אז מה ההשתדלות שלי כלפיי : "איך יראו אותי בחוץ?".
ושאלה שנייה,
כמה אני צריכה להשתדל בעבודה הפרנסה הזו?
האם תמיד להסכים כשמבקשים ממני לבוא?
כי הרי זה משעה 8 עד 16… וזה לא פשוט..זה דורש סבלנות ,כוח ואנרגיות.
אז מה גבול ההשתדלות ומהו רצון השם ממני בעבודה הזו?
מתי להגיד לא ומתי להגיד כן?
כי ברור שאחרי העבודה אני אהיה עייפה ומותשת קצת..
כי זו אחריות.

אז אני שואלת את עצמי, מה רצון השם בעצם בזה שהוא מזמן לי את העבודה הזו?

להמשך »
דילוג לתוכן