ייעוץ בנושא פרנסה

זמן לחיות

לפני מספר ימים היה לנו מפגש חברות, שיחקנו משחק של שאלות, ולי יצאה השאלה " מה את מדמיינת בדרך כלל"
חשבתי וחשבתי ולא הגעתי לתשובה.
זה זעזע אותי.
תמיד הייתי בנאדם עם מודעות עצמית גבוהה, ודמיונות מכאן ועד להודעה חדשה.
מה זה שאני לא יודעת מה אני מדמיינת? זה היה בשבילי תמרור אדום.

להמשך »
כללי

איך להורים שלי יהיה כסף לחתן אותי???

אני בחורה ליטאית, בשידוכים כמעט שנתיים.
בכורה, אחות להרבה אחים.
ואני שמחה שלא התארסתי.
זה לא שאני לא רוצה להתחתן, ממש לא. אני ממש כן!
מרגישה את הצורך הרגשי הזה לקשר,
ורוצה גם להתקדם ולהבנות, לקבל ולתת.
אבל הנושא הכלכלי מעיק עלי מאוווד.
באופן נורמלי להורים שלי קצת קשה לגמור את החודש. לא משהו חריג, משהו נורמלי. מעולם לא חסר לנו בגד, נעל, טיול, ממרח או גבינה צהובה. אבל לא קל להם.
את המעשרות אני מעבירה להורים שלי, וגם חלק מהצרכים שלי – לימודים, נסיעות, חלק מהבגדים – אני משלמת בעצמי.
אני חושבת על הוצאות החתונה שההורים שלי יצטרכו לשלם על ההלוואות והחובות שאבא שלי יצטרך לגלגל, וזה עוד בחלק של ההוצאות לאירוע עצמו, ולקניות של הבגדים, פאה, נדוניה, עוד לפני הסכום האגדי של הדירה – נהיה לי רע. איך הם יעשו את זה? איך הם יעמדו בזה?
היו תקופות בבית לחוצות יותר כלכלית, ואני ראיתי בעייני איך זה משפיע עליהם רע. אבא שלי נהיה עצבני, חסר אונים ומתוסכל.
אני לא רוצה להכניס אותם לזה.
אבל אני רוצה להתחתן, ואין דרך אחרת, אין.
מראש לא מתכננת לבא בדרישות גבוהות, וחלק מההוצאות לשלם מחסכונותיי. אבל יש דברים מוכרחים. וגם יש לי תכניות משל עצמי מה לעשות בחסכונות אחרי החתונה. לא רוצה להוציא הכל על זה, ואני גם לא חושבת שזה נכון.
אבל בתכלס, המחשבות על כל הנושא הזה יוצרות לי מעצור ממשי מלהתקדם ולזרום בפגישות כאילו כלום. לא שאם תבוא הצעה מדהימה אני אדחה אותה, אבל כן בהצעות שיש בהן מה להתלבט אני מורידה הרבה יותר מהר.
והאמת? נדמה לי שגם את ההורים שלי זה מעכב קצת, מבררים לאט, מורידים על הרבה דברים. אבל אולי זה רק נדמה לי.
לא רואה את עצמי מדברת איתם בפתיחות. גם אם אעזור אומץ הם לדעתי יעבירו נושא.
היום אני עובדת הרבה מאוד, וחוסכת את הכסף בקפדנות רבה לחתונה.
מה עושים? אני מבולבלת. איך נכון מצידי להתייחס לכל זה?

להמשך »

איך בוחרים עבודה שתתאים לי?

אני לא מצליח למצוא כיוון מבחינת מקצוע.
יכול להיות שזו בעיה שנובעת ממקום עמוק יותר – אני לא מוצא עניין כמעט בשום דבר.
יש כמה תחומים מסוימים (שגם בהם כבר קשה לי למצוא עניין בגלל שאני עצלן ומחשב קרוב יותר) כמו ספורט,מוזיקה ועוד כמה.
אבל הרוב המוחלט מאז העבודה האחרונה שהתפטרתי ממנה הוא רק לשחק במחשב ומאוד קשה לי לצאת מזה.
מאיפה הרצון להתקדם הלאה? ואיך מוצאים עבודה שתתאים לי בעידן כזה שכסף בו זה הכל?

להמשך »

רוצה שנחלוק מהשפע שלנו

בעלי מגיע מבית הרוס ועני . להוריו יש מוגבלויות שונות שמונעות מהם להתפרנס ולתפקד כהוגן, וגם אחיו ואחיותיו מתמודדים עם קשיים שונים שמשפיעים על פרנסתם.
בעלי לעומת משפחתו כן שיקם את חייו,עובד קשה מרויח יפה מאוד ויש לנו בית יפה ומשופץ וכסף למותרות. חשוב לי לתמוך כספית בבני משפחתו וגם כאשר אני משכנעת את בעלי לתרום להם, לא יוצא לנו לחרוג ממסגרת 10% כספי מעשר. זאת ועוד, בעלי תורם רבות לארגונים שונים שהוא בוחר.
הבעיה היא שחשוב לי מאוד לתמוך בהם מדובר בסכומים לא גדולים עבורנו, עבור מזון, שכירות, ביגוד וכדומה.
הם לא אומרים לנו מילה אני מונעת רק מרצון לעזור. לא מלחץ שלהם.
הם אנשים טובים,אני אוהבת אותם, אבל לא יכולה להישיר אליהם מבט כשאני יודעת שיש לנו את היכולת לעזור להם אבל אנחנו לא עושים את זה.כשאני פותחת את זה עם בעלי
הוא מגיב במרירות , פוחד מניצול, מרגיש שחוק מנתינה ומתמיכה, מייחל שקרוביו יגיעו לעצמאות אך לא נותן עזרה כספית כמו שהייתי רוצה.
קשה לי עם זה, זה מכעיס אותי, וגם הוא מגיב בכעס. זה משפיע על שלום הבית שלנו ואני מתפתה לשלוח כסף ללא ידיעתו.
הכי כואב לי שאין לו בעיה לשלם על מותרות עבורם, לדוגמה בילוי משותף בנופש יוקרתי,מלונות וכו כל זאת בזמן שהם נאבקים לשרוד באופן יומיומי ועוד נאלצים לחייך ולומר תודה- בעוד שהוא אינו מבין את גודל המצוקה.

קשה לי גם עם זה שהוא מתרברב בכסף שהרוויח, גאה בהישגיו, ואני מעדיפה להצניע את הצלחתנו הכלכלית מתוך רגשות אשמה על הפער בינינו לבין אנשים אחרים שמרוויחים הרבה פחות.

להמשך »

מקצוע צריך לשלב אידיאלים?

אני בשלב של בחירת מקצוע לחיים. המחשבה שלי היא ללכת לכיוון ההייטק-מחשבים כי זה תחום התואם את הכישורים שלי. אך מצד שני, איני מוצאת בזה איזשהו אידאל/ מחשבה לעשיית רצון ה' בתוך התחום הזה. ואני מתחבטת בתוך זה מאד.

להמשך »
כללי

קרוע בין התורה לפרנסה

אני מעוניין להמשיך במסגרות תורניות שבהם אני די ממצה את עצמי בהתמדה וידע, ומוצא בהם את סיפוקי. לאחרונה, עם התרחבות המשפחה, מצבי הכלכלי החמיר לפעמים כמעט עד כדי פת לחם. אני מרגיש קרוע בין הרצון לשבת באוהלה של תורה, לבין הלחימה היום יומית על בסיס קיומי. אציין, שרצוני להישאר בעולמה של תורה נובע גם ואולי בעיקר מהחינוך שקיבלתי שמגדיר את האנשים שעובדים כמחללי שבת לצורך פיקו"נ. דהיינו, חולה שאוכל טריפות לצורכי רפואה, ברור שזהו תפקידו וחובתו, אבל כולנו מייחלים לתפקידים אחרים. הנמשל לגבי, שבכך שאשתלב בשוק העבודה, ארגיש כ"פיקוד העורף" בצבא ד'. נצרך, חשוב, הכרחי, אך סוג ב'. קשה לי גם עם הסכנות הרוחניות שכרוכות ביציאה מהחממה, לצד חוסר השכלה שיגרום לי לבצע עבודות ש"קטנות" על יכולותי האינטלקטואליות והכלכליות. היו ברוכים

להמשך »

פחד כלכלי מחיי נישואין

אני בחור בשידוכים כבר יותר מ.3.5 שנים, מהיום הראשון שיצאתי לשידוכים ידעתי שאני לא אתחתן מהר. הסיבה לכך היא – תמיד עמדה לי בראש הפחד מלהגיע למצב של זוג צעיר של אחרי החתונה שצריך להילחם כדי לגמור את החודש או כדי לפרנס את הילדים.
אני גדלתי החרדי לכל דבר , הייתי בישיבות עד גיל 22, לא למדתי שום מקצוע בזמן הזה, רק כשיצאתי מהישיבות ונמאס לי כבר לשבת וללמוד כל היום קלטתי עד כמה אני חסר כל בחוץ, למדתיהרבה קורסים שלא הניבו לי עבודה באמת טובה עם שכר טוב, אפילו בעבודות שהתמדתי בהם לא ראיתי את עצמי מתקדם לשום מקום, מהר מאוד הייתי עוזב את העבודה כי פשוט המקצוע והתחום לא עניינו אותי, ניסיתי ללמוד תואר אבל פרשתי באמצע כי לא יכולתי לעמוד בתשלום ובעומס הלימודי..
בתחילת דרכי בשידוכים חשבתי שעם הזמן הפחד שלי יעבור, אז יצאתי לשידוכים רק כדי לספק את הרצון של כולם מסביבי מתוך מחשבה שתוך כדי כך שאני אצא לשידוכים, הפחד והחוסר אמונה יעבור הגעתי למצב שתמיד לפני כל פגישה ידעתי שלא הולך לצאת כלום מהפגישה.. מה שיצר מצבים נוראיים של מקרים שבהם הייתי יוצא עם בחורות ופתאום כן רוצה להמשיך, אבל אז היה נכנס בי הפחד המוזר הזה מהחתונה ואחרי תקופה שהייתי יוצא עם הבחורה ולפעמים מבלבול גורם לה לחשוב שאנחנו מתקדמים בקטע רציני לכיוון חתונה- הייתי פתאום עוזב את הקשר ולא מוכן להמשיך. השארתי מאחורי הרבה לבבות שבורים (היום הן כבר שמחות ומאושרות בתור נשים נשואות ב"ה) והדבר הכי גרוע אני בעצמי הייתי נהרס מזה נפשית . כיום קשה לי להאמין שאני אתאהב בבחורה ,אני לא מאמין שאצליח להתגבר על הפחדים הכלכליים שלי, לא מאמין בעצמי יותר, במשך כל השנים האלה שאפתי להצליח ולהתקדם, ניסיתי לעשות המון דברים , עבדתי קשה כשכיר, ניסיתי לעשות עסקים שלא הצליחו, הכל היה רק כדי לספק לעצמי את הרוגע, את השלווה הפנימית שתרגיע אותי כדי שאוכל להרגיש טוב ושאני ניגש לחתונה במצב כלכלי טוב..כל יום הייתי בטוח שבנה, הנה אני אגיע למצב שאני חיפשתי לאוכל להתקדם משם, אבל תכלס היום אני ממש ממש לא במצב הזה, אני בדיוק כמו כולם גם במקום של אלה שממש ממש לא ניסו כמוני להצליח ולהגיע לאן שתכלס הם היום,, לא מרגיש שהתקדמתי בצורה משמעותית כדי להפחית מעצמי את הלחץ הזה.. מה שגרם לי להיות חסר אמונה ובטחון בעצמי ובנוסף זה פשוט ריסק לי את כל הביטחון שאני אמ

להמשך »

אישיות בסימן שאלה

ראיתי היום את האתר שלכם, נהניתי מהתשובות המעמיקות, מקיפות, ובעיקר תועלתיות. חשבתי אולי תצליחו בס"ד להעלות ארוכה למכאובי הקיים מאז וגדל מיום ליום. יש לי

להמשך »

רוצה להתקדם בעבודה

אני נמצאת במצב רוח ירוד מאד (די דיכאוני)עקב המצב האישי אליו הגעתי כל ניסיונותי להתקדם בתחום התעסוקה עולים בתוהו אני עובדת כמזכירה. משהו שאני ממש

להמשך »

מה לעשות עם החיים

אני גדלתי בבית חרדי כמובן למדתי בסמינר חרדי אבל מה שקרה שעברתי שם התעללות מצד ההנהלה ובסוף סלקו אותי משם לפני שסיימתי את השנה האחרונה. חשוב לי לציין שהייתי כל ילדותי מאד שמחה ומלאת מרץ.. אבל מה שעברתי בסמינר שינה אותי מהקצה לקצה, אני רחוקה מלהיות שמחה לא אוהבת להיות בחברת אנשים נעשיתי עצבנית לעיתים קרובות ובעיקר מתוסכלת. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי אין לי מקצוע כי לא נתנו לי לסיים את הסמינר ולקבל תעודה. אני לא מתחברת לכלום.. מה אני אמורה לעשות? יש לי פתרון?

להמשך »
דילוג לתוכן